מאז הסתיים מבצע "שומר החומות" לפני כשנה ושלושה חודשים, הקפידו בצה"ל להסביר שהסיבה המרכזית לשקט מרצועת עזה היא ההרתעה שהושגה מול חמאס והג'יהאד האיסלאמי. כשניסו לאתגר את הקצינים הבכירים ולטעון שישנן עוד סיבות לשקט - כמו למשל החלטה של חמאס לשפר את המצב הכלכלי ברצועה עם שורת ההקלות מישראל ומהשב"כ שעוסקות בעיקר ביוקר המחיה - במטכ"ל המשיכו להתעקש שזה קודם כל בזכות המכה שהם חטפו מצה"ל.
אלא שצריך לכפור בזה, כי בצוק איתן וכמובן בעופרת יצוקה, הנזק ומספר האבדות בעזה היה גדול הרבה יותר, אבל הלחץ אז מצד הציבור בעזה לשיפור מצבם לא היה כה גדול כמו בשנה האחרונה, כשהנושא הבוער ביותר ברצועה הוא יוקר המחיה. וכרגע, במשבר הביטחוני הנוכחי, נכון לעסוק בהרתעה ובאיך נתפסת ישראל בעיני ארגוני הטרור בעזה, ביהודה ושומרון, וכמובן מול חיזבאללה ואיראן.
תחילת האירוע בלילה שבין שני לשלישי, עם סיום המבצע ללכידתו של מנהיג הג'יהאד האיסלאמי בצפון השומרון, באסם א-סעדי, בג'נין. המבצע הזה נופח על ידי צה"ל לממדים לא נכונים. ליחידות המסתערבים היו פעולות הרבה יותר מורכבות, מסוכנות ומרשימות, כך שגם הן לא הבינו את הפסטיבל סביב המבצע. כדי להפחית את גובה הלהבות הוציאה מערכת הביטחון תמונה של א-סעדי מחקירתו כשהוא במצב טוב וכמובן בחיים.
מכאן נכנסו התרעות לפיגוע נקם על ידי הג'יהאד האיסלמי מהרצועה. מדובר ככל הנראה בחוליות ירי של טילי נ"ט שיכולות לפגוע ברכבים אזרחיים, ברכבים צבאיים ואפילו ברכבת ישראל, ולכן התקבלה ההחלטה על סגירת צירי תנועה; הפסקת תנועת הרכבות בין שדרות לאשקלון; וסוג של מצור על יישובים בעוטף עזה שבהם אין יוצא ובא אלא רק בלילות. "החיים", אומרים בפיקוד הדרום, "קודמים לאיכות החיים".
החלטה שכזו, שהתקבלה על ידי אלוף הפיקוד אליעזר טולדנו ושגובתה על ידי הרמטכ"ל אביב כוכבי, נכון לה שתחזיק לטווח זמן קצר ומיידי, לא ליומיים ואף ליותר מכך. יש לה השלכות חברתיות, נפשיות וכלכליות על האזרחים בדרום שלא זוכים לשיפוי, וכמובן במישור האסטרטגי - למשל מול חיזבאללה שמולו מנהל צה"ל קרב מוחות ותודעה סביב אסדת הגז.
לפני כשנתיים, בגלל חשש מפעולת נקם של חיזבאללה על הריגת פעיל שלו בסוריה על ידי ישראל, ננקטו צעדים מרחיקי לכת בגבול הצפון עד כדי כך שכלי רכב צבאיים לא נעו על הגדר, חיילים לא נעו על מדים, וחייל תושב מטולה שחזר הביתה לחופשה הוריד את מדיו בקרית שמונה ועבר ללבוש אזרחי כדי לא להוות מטרה. זה היה מצב בלתי נסבל.
בני גנץ מתייחס למתיחות בדרום, אתמול
(צילום: קונטקט)
עכשיו, הג'יהאד האיסלמי, ארגון קטן עם 4,000 רקטות ולא עם 150 אלף כמו חיזבאללה, עושה דבר דומה בעזה ורושם הישג תודעתי מרשים בדרום, מבלי שבכלל ירה כדור אחד. זה די ברור שחמאס יחקה אותו בעתיד ושחיזבאללה כמובן יחגוג על זה.
נכון, יש התרעות, אבל היו כאלה גם בשנה האחרונה כשצה"ל הרג בג'נין מחבלים של הג'יהאד האיסלאמי והוא איים בתגובה מעזה. הרמטכ"ל אז ביקש לא להיבהל ולא לייצר כותרות של "חשש בצה"ל" מירי, כי הארגון מורתע ואם יבצע ירי יחטוף בעוצמה. זה היה המסר שהועבר, וכך גם קרה.
במקרה הזה צריך היה בכיר ישראלי להתייצב כבר ביום הראשון ולאיים בסוג של "דיר-באלאק" על הארגון. "אנחנו יודעים על התוכניות שלכם ואם תעזו לבצע תשלמו מחיר כבד". זה לא ממש נעשה מלבד כמה משפטים מובלעים של שר הביטחון, בני גנץ, אתמול. צה"ל פיתח שיטות לחשיפה וסיכול של חוליות נ.ט, שאותן הפעיל בהצלחה בעזה, במהלך מבצע "שומר החומות" אשתקד. מול ההתראות הקונקרטיות כעת, נכון לסכל את החוליות מראש, ולא להמתין לפיגוע שיצא.
נכון, האחריות מוטלת על האלוף טולדנו אם יבוצע ירי, אבל אפשר להציע לא רק איום אלא גם דרך פעולה מבצעית. המודיעין עד כדי כך מצוין? יש לישראל את כל הלגיטימציה לפגוע בג'יהאד ולסכל את הפיגוע המתוכנן. דבר נדרש נוסף הוא לדרוש מחמאס, שהוא הריבון ברצועה, לממש את שליטתו בשטח, כך שגם יסכל וגם יידע שאם לא יצליח - האחריות היא עליו. הוא לא יכול ליהנות רק מההטבות ולא לשאת באחריות.
הרחקת האזרחים מהאזור ומצור על שני יישובים מבלי לירות אפילו כדור בודד זה הישג לג'יהאד האיסלאמי, וזה מזכיר את הימים שלפני מלחמת לבנון השנייה, אז צה"ל נסוג מהגדר ומנע כניסה למרחבים. הסוף ידוע, וגם את הלקח הזה צריך ללמוד.
אז כן, יכול להיות שג'יהאד איסלאמי יצליח להוציא פיגוע, אבל מדינת ישראל לא יכולה להישאר מכווצת כל כך הרבה זמן וזה צריך להיות ברור לכל השחקנים באזור - כי מי שמוותר על ההרתעה בגזרה אחת, עלול לחטוף בגזרות יותר מורכבות.
