בתמונות הלוויין שמצלמות את אי הנפט הזעיר חארג באיראן אפשר לראות את מכליות הנפט השמנמנות. המלחמה נמשכת, בישראל אזעקות ושוב אזעקות, באיראן הפצצות ללא הרף, וגם באי הפציצו האמריקנים מטרות צבאיות, אבל במסוף הנפט של האומה האיראנית בחארג מעמיסים כרגיל נפט לספינות ענק.
כתבתי "כרגיל" אבל זו טעות: לפני כמה ימים העריכו ב"וול סטריט ג'ורנל" שאיראן מוכרת כעת יותר נפט מאשר לפני המלחמה. וכמובן - במחיר הרבה יותר גבוה. היא לא חסמה את מצר הורמוז, כפי שמדווח לעתים. היא חסמה אותו לאויביה, וממשיכה להשתמש בצי הרפאים כדי לשגר נפט לסין ולא רק אליה. מי שרוצה היתר לשחרר את המכליות התקועות שלו, מתקשר לטהרן. כך עשו למשל בממשלת הודו. בישראל, כמה מקבלי החלטות פרובינציאליים ודובריהם בתקשורת לא תפסו שדלהי לא בחרה ב"צד" של ישראל. היא בצד של הודו, ומנסה להיות בצד של כולם.
3 צפייה בגלריה
טראמפ וחמינאי הבן. חסימת המצר לאויבי איראן משנה את המלחמה
(צילום: ANDREW CABALLERO-REYNOLDS / AFP)
תיעוד מהתקיפות ב"אי הנפט" חארג
זה מצב בלתי נסבל והוא משנה את תמונת המלחמה. האיראנים מיישמים עכשיו הלכה למעשה עיקרון ביטחון לאומי עליון שלהם: שימוש במצר הורמוז כדי לסחוט את הכלכלה העולמית ולנסות לסחוט את נשיא ארה"ב. חמישית מהנפט העולמי עוברת בו. זו הסיבה שרזרבות החירום של ארה"ב נפתחו, וזו הסיבה שסעודיה מעבירה כעת כמויות עצומות של נפט בצינור שבנתה ממזרח למערב במדבר הסעודי. יש פקק של מיכליות שעושות דרכן לתוך הים האדום בניסיון למלא את מטען הנפט במסוף הסעודי במקום במפרץ הפרסי.
אך כל המרכיבים הללו גם יחד, אומרים מומחי אנרגיה, יגיעו לעד 40%-50% ממה שיוצא מהמפרץ. החסום. גורם ישראלי רשמי אומר שהאיראנים סגרו את המצר באמצעות הצבת 12 מוקשים ימיים גדולים, ויצרו נתיב שיט בשליטתם.
3 צפייה בגלריה
נסיכויות המפרץ מבועתות, ובצדק. ספינה במצר הורמוז בתחילת המלחמה
(צילום: REUTERS/Amr Alfiky)
בישראל יש פתרונות פשוטים. יש כאלה שרוצים להפציץ את מתקני הנפט של איראן ואת חארג בפרט. לקטוע את צינור ההזנה למשטר האייתוללות. זה נשמע טוב, רק שהאיראנים ללא ספק יפוצצו את כל מתקני הנפט של המפרץ כולו, או ינסו. התוצאות לכלכלה העולמית (ולבחירות האמצע בארה"ב) עלולות להיות קטסטרופה.
אפשרות אחרת, שמוזכרת פה כמין אנקדוטה, כמו איזה תרגיל ברמת הגולן, היא השתלטות על מצר הורמוז וליווי המכליות. זו אפשרות ישימה. ארה"ב יכולה לעשות זאת וכבר שיגרה לאזור 2,500 לוחמי מארינס. אבל זה לא עסק קצר. הרפובליקה האסלאמית הקימה תשתית רבת-חלקים, מסירות נפץ קטנות ועד לכטב"מים, כהיערכות לרגע הזה. מלחמת המכליות שניהלה ארה"ב בשנות ה-80 לקחה זמן רב. היא הסתיימה, אגב, בהטבעת הצי האיראני בהוראת הנשיא רונלד רייגן. טהרן הסיקה מסקנות וצי אין לה כרגע ממש. אבל יש לה טילי קרקע-ים, רחפני נפץ מתאבדים ועוד.
איראן מנסה לסחוט את ארה"ב ושולטת ללא מצרים במצר. "זה מצב בלתי נסבל", אמר לי גורם ממשלתי. "ההבנה שלנו היא שארה"ב לא תאפשר את זה. המסרים שישראל מקבלת היא שהולכים למערכה יותר ארוכה והורמוז ייפתח בכל מחיר ובכוח אם צריך. אמריקה אומרת לנו להיערך ללחימה של עוד שבועות בגלל הורמוז. הורמוז זה הסיפור. הם לא זנחו את שאר המטרות באיראן, אבל נוצרה כאן בעיה שאסור להזניח".
הבעיה פשוטה: אם המלחמה נגמרת מיד והוכח שטהרן יכולה לפתוח ולסגור את הורמוז כרצונה, ועוד תוך כדי עימות מול ארה"ב, היא ביססה את מעמדה כהגמון אזורי. את הסחיטה הזו היא יכולה להפעיל בגרסאות מוגבלות יותר שנים קדימה. מדינות המפרץ ייאלצו לבלוע איראן - כעת נשלטת יותר בידי משמרות המהפכה ופחות בידי כהני הדת - ששולטת בברז שלהן. הן מתות מפחד מהאפשרות הזו. הפחד מבוסס.
לא צריך להפחית בעוצמת הנחישות של ארה"ב או בנזק שנגרם לרפובליקה האסלאמית. הנזק כבד והנחישות מרשימה. התוכניות לפגיעה במשטר עוד קיימות ולא יושמו בשלמותן. ההחלטות ייפלו בוושינגטון בקרוב, ותהיה להן השלכה משמעותית על עתיד המלחמה והאזור.
