בפעולות שחיל האוויר ביצע הלילה (בין ראשון לשני) באיראן השיגה ישראל את המטרות שקבעה לעצמה - הבהירה לאיראנים וגם ללבנונים שלא תקבל את המשוואות שהם מנסים לכפות, כלומר גם המשוואה שאומרת שאם ישראל פוגעת בדאחייה אז איראן משגרת לעבר תל אביב, וגם את המשוואה שאומרת אם אנחנו, האיראנים, לא פועלים במלוא העוצמה הטילית שיש לנו כלפי ישראל - אז ישראל צריכה להגיב גם היא בעוצמה מופחתת.
שתי המשוואות האלו לא קבילות על הקברניטים בישראל, ולכן מה שצה"ל עשה הלילה הוא למעשה פתיחת מערכה חדשה במסגרת מבצע "שאגת הארי". מאחר ועברו כחודשיים של הפסקת אש שבהם איראן שיקמה במידה מסוימת את מערכות הגילוי וההגנה האווירית שלה במערב ובמרכז איראן - ישראל פעלה בגל התקיפה הראשון להרוס מחדש את המערך הזה ששוקם כדי לאפשר חופש פעולה אווירי נגד מטרות נוספות באיראן, בעיקר אלו שקשורות בטילים הבליסטיים - נגד השיגור והייצור של המערך הזה.
באיראן מצידם המשיכו לאיים והכניסו גם את דרום לבנון למשוואה. מפקדת החירום האיראנית פרסמה הודעה, לפיה "אם התוקפנות והרשעות יימשכו, כולל בדרום לבנון, צעדים חמורים הרבה יותר יהיו בדרך". המשמעות היא שהמשוואה מבחינת האיראנים עדיין קיימת והם אף מחריפים אותה, כיוון שישראל ממשיכה את פעילותה.
בגל התקיפה השני של חיל האוויר הלילה באיראן הותקף מתקן פטרוכימי במאהשהר בחוף המערבי של איראן, שבו מייצרים דלק לטילים בליסטיים וחומרי הדף, דלקים ואמצעי לחימה אחרים שמפעילה איראן.
בנוסף, הותקפו שלושה מרכזי ייצור במפעל הפטרוכימי שנקרא "קארון", במטרה מעשית לסכל את המאמצים האיראניים לשקם את מערך ייצור הטילים הבליסטיים שלהם. כלומר, לא מדובר רק באיתות בעניין המשוואות - אלא גם ביצירת התנאים להעמקת ההישג המבצעי-צבאי של מה שהושג בשלב הקודם של "שאגת הארי".
האפשרויות שעומדות בפני ישראל
לכן הכדור נמצא כעת במגרש האיראני, ובפני ישראל עומדות כרגע שתי אופציות.
האחת - להתייחס לסבב הנוכחי כאל חידוש "שאגת הארי" ולהמשיך לתקוף באיראן, כשהאמריקנים מסייעים לנו בהגנה על שמי ישראל אבל לא מסייעים לנו לתקוף.
האופציה השנייה, והיא המועדפת - לנצור את האש ולחזור להפסקת האש כפי שהייתה עד עכשיו. האופציה הזאת עדיפה מכמה סיבות. האחת היא שסבב לחימה נוסף עם איראן בלי שיתוף פעולה עם האמריקנים בהתקפה לא ישיג הרבה מעבר למה שכבר הושג בשלב הקודם של "שאגת הארי", ובסופו של דבר נגיע להפסקת אש עם תוספת לא משמעותית של הישגים צבאיים בהריסת מערך הטילים והייצור הצבאי האיראני.
סיבה שנייה היא הדרישה של הנשיא טראמפ להפסיק את הלחימה כדי שיוכל להמשיך את המו"מ עם איראן על מזכר הבנות, שיאפשר פתיחת מצר הורמוז לשייט אזרחי ויבלום את היכולת של איראן להגיע לנשק גרעיני. צריך להביא בחשבון שלטראמפ יש אינטרס חזק להמשיך את המו"מ, מפני שגובר הלחץ הפוליטי עליו בתוך ארה"ב ובתוך מפלגתו להפסיק את הלחימה באיראן, וישנה גם סיבה כלכלית שיש לה משמעות פוליטית והיא עליית מחירי הנפט בשוק העולמי וגם בארה"ב.
גם מדינות המפרץ הערביות, שחוששות מהאיומים האיראניים להצית את מתקני הנפט שלהם ולהרוס אותם, לוחצות על הנשיא טראמפ שלא לחדש את הלחימה. וישנו גם המונדיאל שמתחיל בעוד שלושה ימים, ולטראמפ יש עניין שמלחמה במפרץ הפרסי לא תסיט את תשומת הלב העולמית מהמונדיאל שלו.
בשל כל הסיבות האלה לוחץ הנשיא טראמפ על ישראל שלא להמשיך בלחימה, אבל ביחסים בין ארה"ב לישראל בשנה האחרונה התפתחה תופעה מעניינת - בקומה המדינית בין טראמפ לנתניהו, יותר נכון בין ממשלת ישראל לממשל בבית הלבן - יש ניגודי אינטרסים.
ישראל הייתה רוצה להעמיק את ההישגים המבצעיים של מלחמת "שאגת הארי", ובה במידה חוששים בירושלים מהסכם שייחתם בין ארה"ב לאיראן, שבהכרח יהיה הסכם רע מבחינתה של ישראל, גם אם טראמפ יקבל את כל הסעיפים בעניין הגרעין שהוא רוצה בהם.
"האמריקנים שותפים איתנו בהגנה"
ישראל חוששת שגם במסגרת הסכם, שייחשב להסכם טוב מנקודת ראותו של טראמפ, הוא בהכרח יכלול גם הסרת הסנקציות והחזרת הכספים המוקפאים לאיראן, מה שיאפשר להנהגה הקיצונית החדשה באיראן לשקם את יכולותיה הצבאיות התעשייתיות ולעזור לשלוחים שלה, ובעיקר לחיזבאללה. לכן ישראל חוששת ממזכר הבנות שיוביל להסכם שיהיה גרוע מבחינתה, וגרוע בכל מקרה. צריך לזכור בהקשר זה גם שסביר מאוד שבעוד שנתיים יהיה נשיא חדש בארה"ב, והוא יהיה הרבה פחות ידידותי לישראל מאשר טראמפ.
כתוצאה מכל השיקולים האלה, הממשלה בירושלים הייתה מעדיפה כעת להמשיך את הלחימה במסגרת "שאגת הארי" יחד עם ארה"ב, אבל טראמפ רוצה להמשיך את המו"מ ולכן הוא דורש מנתניהו להפסיק.
אבל הנשיא האמריקני עושה זאת בדרך מיוחדת במינה - מצד אחד הוא אוסר על הפנטגון ועל סנטקום להשתתף עם צה"ל בהתקפה על איראן, ובה בשעה, לפחות עד היום בבוקר, הוא מאפשר לסנטקום לתאם את הפעילות הצבאית עם ישראל ואף להשתתף בצורה פעילה בפעילויות ההגנתיות על מדינת ישראל.
נוצר מצב שבו בקומה המדינית טראמפ דורש מישראל להפסיק את הלחימה, אבל בקומה הצבאית יש שיתוף פעולה בהגנה. האמריקנים לא תוקפים. "הם שותפים איתנו בהגנה", אמר גורם צבאי בישראל.
בסיטואציה המורכבת הזאת, האופציה המועדפת על ישראל היא חזרה למצב שהיה לפני שהאיראנים שיגרו אתמול לעבר מדינת ישראל. כלומר, ישראל פועלת בזירת לבנון, בעזה וגם מול החותים, אבל אינה תוקפת באיראן. האמריקנים מצידם ממשיכים לסייע לישראל בהגנה אם האיראנים יתקפו אותה, והעיקר ממשיכים במצור הכלכלי על איראן, לא מעבירים לה כספים מוקפאים ולא מסירים מעליה את הסנקציות. כלומר, מצב של אי-לחימה אבל המשך הלחץ הכלכלי על איראן, שמערער את יציבות המשטר.
בהקשר זה, חשוב לציין תופעה שמסתמנת בתוך איראן. ההנהגה החדשה שמנהלת כיום את איראן היא אמנם קיצונית, אבל אינה מצליחה להגיע להסכמות בין בכיריה לגבי המו"מ ומזכר ההבנות עם ארה"ב.
מוג'תבא חמינאי אינו ניחן בתכונות המנהיגות של אביו, שחוסל יחד עם ההנהגה האזרחית והצבאית במכת הפתיחה של "שאגת הארי". לכן הוא למעשה סוג של "בובה" בידי זרמים שונים בממשל האיראני, שהעיקריים שבהם הם מפקדי משמרות המהפכה והאייתולות השמרניים הקיצוניים, שנוקטים בקו קיצוני גם אם ייגרם כתוצאה מכך הרס לאיראן, ואנשי הממשל האזרחי, ובראשם יו"ר הפרלמנט קאליבאף והנשיא פזשכיאן ושר החוץ עבאס עראקצ'י, שרוצים להגיע להבנות עם ארה"ב גם במחיר ויתורים.
שום צד בתחרות משיכת החבל בין שני הפלגים האלה לא מצליח לכפות את עמדותיו על הצד השני, והמנהיג העליון, חמינאי הבן, מתנדנד ואינו מצליח לפסוק במחלוקת. כתוצאה מזה, טראמפ לא מצליח להגיע לסיכום סופי אפילו של מסמך הבנות שישמש מסגרת להמשך המו"מ, כך שגם ארה"ב זקוקה לתקופה נוספת של שקט, בעיקר כשבחירות אמצע הקדנציה של טראמפ ממשמשות ובאות בנובמבר והמונדיאל מתחיל השבוע.
טראמפ הודיע שישראל ואיראן רוצות להפסיק את האש, ומכאן שאם האיראנים לא יחדשו אותה ביוזמתם, ישראל וגם ארה"ב יעדיפו להמשיך את הפסקת האש במתווה שהיה עד אתמול - ישראל ממשיכה להילחם בדרום לבנון וארה"ב ממשיכה את המו"מ ואת המצור על הורמוז.
המבחן למצב השברירי החדש יהיה בפעם הבאה שישראל תתקוף בעוצמה בלבנון. מעניין לציין שחיזבאללה לא הצטרף אתמול לשיגורים האיראנים, למרות שאנשיו בדרג הפיקוד הבינוני נהרגו בתקיפה של צה"ל בדאחייה. עובדה זו מעידה אולי על כך שגם האיראנים לא מעוניינים בהמשך הלחימה, והם יודעים שאם חיזבאללה ישגר את כל מה שיש לו - ישראל תצא למערכה גדולה גם בלבנון, ואז גם טהרן תיאלץ להצטרף והמלחמה תתחדש במלוא עוצמתה.
האיראנים לא מעוניינים בזה, וכך גם ארה"ב וישראל, כך שייתכן מאוד שהסבב הנוכחי יגיע ביממה הקרובה לידי סיום והמצב ששרר קודם יימשך.
