קרני השמש הנוטה לשקוע האירו באור אדמדם את רכס הרי מואב בצד הירדני. מאחורינו, בצד הישראלי, בלטה הצללית המחודדת של פסגת הסרטבה, על רקע האור האחרון. מתחתינו הייתה זרימה חלשה של הירדן בערוץ, שנעשה צר מאוד בקיץ ובסתיו השחונים שהיו לנו השנה. הנוף הזה, שנשקף בסוף שבוע שעבר מעמדת התצפית באחד המוצבים החדשים-ישנים של צה"ל בבקעת הירדן, הזכיר נשכחות.
בעבר, בתקופת מלחמת ההתשה וגם אחריה, החזיק צה"ל ב-46 מוצבים כאלה לאורך הבקעה, מאל-חמה ועד הערבה. הם היו שם כדי לזהות ולבלום חדירת מחבלים ומבריחים מהשטח הירדני לשטח שבשליטתנו, אבל אחרי חתימת הסכם השלום עם ירדן באוקטובר 1994 רוקן צה"ל בהדרגה את המוצבים האלו, עד שננטשו כליל.
6 צפייה בגלריה
בטן רכה שצריך להגן עליה. גבול ישראל-ירדן, ארכיון
(צילום: דוברות המועצה האזורית חבל אילות)
התפיסה אז, בשנות ה-90, הייתה שאין צורך במוצבים האלה, שכן מדובר בגבול של שלום שבו לשני הצדדים משני עברי הנהר יש אינטרס זהה. לבית המלוכה הירדני היה אינטרס ברור שהגבול שמפריד בין הפלסטינים בגדה המערבית לשטח ירדן יהיה חסום היטב, ולכן בצד המזרחי של הגבול עשו הירדנים, ועודם עושים, ככל יכולתם כדי למנוע מגורמים עוינים לישראל - שגם מאיימים על בית המלוכה ההאשמי - את הגישה לנהר ולגבול.
במבריחי הסמים והנשק, שלמרות זאת הצליחו לבצע את זממם, טיפלו במשך שנים כוחות קטנים של חטיבת הבקעה ובעיקר משטרת ישראל. גם הברחות הנשק, שהלכו והתעצמו בשנים האחרונות בהיקף ובאינטנסיביות ביוזמה איראנית, נתפסו עד 2024 כעניין פלילי.
המהפך במערכת הביטחון בתפיסת הגנת הגבול המזרחי חל אחרי המתקפה הרצחנית של חמאס ב-7 באוקטובר, וכתוצאה ישירה ממנה. זמן קצר אחרי אותו יום נורא הקים הרמטכ"ל דאז הרצי הלוי "צוות אדום" כדי לבדוק אם ישנם מקומות נוספים בגבולות ישראל שהציר השיעי-רדיקלי עלול לתקוף דרכם בהפתעה.
הצוות שהקים הלוי מצא שהגבול המזרחי, שההגנה עליו הייתה דלילה עד בלתי קיימת, הוא בטן רכה שיש צורך דחוף להיערך מחדש להגנה עליה. כתוצאה ממהפך תפיסתי זה, מערך ההגנה הצה"לי על הגבול המזרחי שלנו עם ירדן תוכנן ועוצב מחדש, והתוצאות ניכרות כבר בשטח.
כמויות ענקיות של זבל
המוצב שבו הייתי באותה שעת בין ערביים, עם מפקד בכיר בגזרה ועם מפקד המוצב, הוא כבר מרכיב פעיל במערך ההגנה החדש. מיקומו נקבע על פי המבנה הטופוגרפי של בקעת הירדן, הבנוי משלוש מדרגות שטח משני עברי הנהר.
בתחתית נמצא ערוץ הירדן שסבך עבות גדל משני עבריו, ולכן הוא מכשול טבעי לכאורה, אבל כשהייתי שם בשבוע שעבר לא הייתה שום בעיה לחצות אותו ברגל. אחרי הערוץ השטח מתרומם בחדות אל גבעות החוור של המדרגה השנייה, המכונה בערבית "ע'ור" (מבטאים "רור"). משם, מזרחה בשטח הירדני ומערבה בשטח שבשליטת ישראל, משתרעים השטחים החקלאיים של בקעת הירדן, שמעליהם מתנשאים הרי שומרון במערב והרי מואב במזרח.
המוצבים שצה"ל תפס לאחרונה מחדש ממוקמים על הגבעות הבהירות של ה"ע'ור", שמהן יש תצפית מצוינת על קו המים, ואפשר באש נק"ל (נשק קל) לעצור את מי שמנסה לעבור את הירדן, אבל השטח המבותר מספק מסתור טוב למי שמנסה לחדור, ולכן מי שמגן חייב להקים עשרות מוצבים.
המוצב עצמו הזכיר לי נשכחות ממלחמת ההתשה. הביצורים העשויים חלוקי נחל בתוך רשתות מתכת; המחילות שבהן אתה הולך כפוף לאזורי השהייה והמגורים; הבטון של התקרה ודיפוני תעלות הקשר. הכול כמו שהיה. המפקד מספר על כמויות ענק של זבל שהיה צריך להוציא לפני שאפשר היה לחזור ולהשתמש במתקן המבוצר, אבל עכשיו זה מוצב הגנה מאויש בלוחמים ולוחמות, ומצויד באמצעי תצפית ואש. ליד המוצב אזור מגורים ושהייה, וזאת בניגוד למחנות השהייה המבוצרים בקלילות שהיו בגבול עזה, שלתוך רובם פרצו מחבלי הנוחבה ללא קושי ניכר.
מול המוצב הצד הירדני, ואנחנו רואים את נקודת המשמר הירדנית ממש על קו המים, ומעט מאחוריה נקודת משמר נוספת. גם הירדנים מיקמו את המוצבים שלהם בנקודות שהגישה בהן אל ערוץ הירדן משני עבריו היא קלה יחסית, ולכן מועדות לשימושם של מבריחים ומחבלים.
מי שמופקד כעת על המקטע הצפוני של הגבול המזרחי היא אוגדת גלעד, שהוקמה לא מכבר ופועלת תחת פיקוד מרכז, ומשימתה היא להגן על המקטע הצפוני של הגבול המזרחי. כשתושלם הקמת האוגדה, יפעלו תחת פיקודה חטיבות מרחביות. בעבר רוב השטח הזה הוחזק על-ידי חטיבה אחת, חטיבת הבקעה. המקטע הדרומי של הגבול עם ירדן הוא באחריות אוגדת אדום (80), שפועלת תחת פיקוד דרום.
התוכנית שאיראן לא זנחה
בבסיס תפיסת ההגנה המעודכנת על הגבול המזרחי, מה שמכונה בלשון צבאית "תרחיש הייחוס", מונחות שתי תובנות אסטרטגיות: האחת - שאיראן לא ויתרה על תוכניתו של קאסם סולימני, מפקד כוח קודס במשמרות המהפכה עד לחיסולו ב-2020, להקיף את ישראל ב"טבעת כפולה של אש" (טילים וכטב"מים) ושל כוחות קרקעיים חודרים, שיפעלו ביחד בעיתוי מתאים ויביאו להשמדת מדינת ישראל עד שנת 2040.
התובנה השנייה היא שהמתקפה הרצחנית של חמאס באוקטובר 2023 שיבשה לאיראנים את התוכנית, ובעקיפין גרמה לכך שירדן תהפוך לנתיב תקיפה פוטנציאלי ואיום מרכזי על ישראל. "יחיא סינוואר חשף בטרם זמן את התוכנית הקרקעית האיראנית", אמר קצין בכיר בגזרה המזרחית. "היינו בטוחים שסכנת פלישה צפויה בעיקר מכוח רדואן של חיזבאללה, אבל סינוואר הבהיר לנו את התוכנית הגדולה. אולי זה לטובה", הוסיף.
6 צפייה בגלריה
חות'ים מפגינים נגד ישראל בתימן. פועלים בתיאום עם המיליציות בעיראק
( צילום: MOHAMMED HUWAIS / AFP)
מי שיכול לקדם התקפה על ישראל משטח ירדן ודרום סוריה הן המיליציות השיעיות מעיראק והחות'ים מתימן. אחד התרחישים שיש לקחת בחשבון הוא שקבוצות חמושות שמשתייכות למיליציות האלה יכולות ועלולות להגיע בנסיעה מהירה בטנדרים בתוך שעות ספורות מעיראק לגבול עם ירדן - או לגולן הסורי - להפתיע את כוחות הביטחון הירדנים, ומבלי לעצור להגיע לגשרי ומעברות הירדן ולנסות להנחית מתקפת פתע לתוך שטח ישראל.
מחבלים אלה עלולים לחדור לשטח שמדרום לכינרת, או למרכז בקעת הירדן, כולל "גשר אלנבי" ו"גשר אדם" שדרכם אפשר לשעוט לכיוון ירושלים. בהקשר זה צריך לציין שלפי פרסום של העיתון הלבנוני "אל-אחבאר", המזוהה עם חיזבאללה, לשני הכוחות המיליציוניים האלה יש חדר מלחמה משותף בבגדאד ובירדן, שבו שוהים כ-8,000 עובדים זרים תימנים, שכמה מאות מהם משתייכים כנראה לחותים.
לאור איום הייחוס הזה, תפקידו העיקרי והראשון של מערך ההגנה שקורם עור וגידים בגבול המזרחי הוא לעצור מתקפת פתע רכובה ורגלית שתבוא בהפתעה, ולא תהיה עליה שום התרעה, דרך שטח ירדן. התפיסה הזו גובשה כבר בתחילת 2024, אבל הרמטכ"ל הקודם הלוי הורה לעכב את ביצועה בשטח מסיבה פשוטה אחת: סדר הכוחות של צה"ל היה קטן מדי.
לצה"ל חסרו יחידות שדה לוחמות, ואנשי המילואים שגויסו באותה תקופה היו דרושים ללחימה בשלוש וחצי הגזרות שבהן התנהלה לחימה קרקעית פעילה באותה תקופה - עזה, לבנון, יהודה ושומרון וסוריה.
"בהחלט יכולים להחזיק קו"
החלטת הרמטכ"ל הלוי הייתה להתחיל במימוש תוכנית הגנת הגבול המזרחי בנובמבר 2025, אבל בינתיים בא האלוף במילואים מוטי ברוך עם רעיון חדש: הוא זיהה יחד עם ראש אגף כוח אדם בצה"ל שקיימים הרבה אזרחים שקיבלו פטור ממילואים כבר מגיל 35, מכיוון שלא נמצאו עבורם יחידות שמתאימות להכשרתם בסדיר ולכישוריהם - למשל מי ששירתו על ספינות בחיל הים. "האנשים האלה אומנם לא יכולים להסתער על מעוזי המחבלים בעזה", אומר בכיר בצה"ל, "אבל הם בהחלט יכולים להחזיק קו ולהגן באזור מגוריהם".
רה"מ נתניהו בביקור בגבול ירדן, ספטמבר אשתקד
(צילום: עומר מירון, לע״מ)
לבסוף הוחלט עוד ב-2024 שתוקם אוגדה חדשה, אוגדת גלעד, שיהיו לה שתי משימות: האחת היא להגן על הקטע הצפוני של הגבול המזרחי מול ירדן; השנייה היא להיות אחראית במקביל להכשרת חמש חטיבות של אנשי מילואים מבוגרים שהיו פטורים משירות, ואלה ייקראו להתנדב לשירות מילואים כלוחמים בחטיבת הגנה מרחבית באזור מגוריהם. "חטיבות דוד", זה השם שניתן לחטיבות אלה, שאנשיהן ישרתו במילואים בתפקידים הגנתיים ובשעת חירום, ובעת מתקפת פתע יוזנקו מבתיהם ויתפסו מערכי הגנה באזור.
מה שמפתיע הוא שההיענות הייתה מיידית, ובצה"ל ובאוגדה הופתעו מהנכונות וממספר המתנדבים. באזור הצפון - העמקים, עמק יזרעאל וחיפה - הוציא צה"ל קול קורא, וכמעט מיד 15 אלף איש שהיו פטורים ממילואים התנדבו להתגייס, לעבור אימוני הכשרה ורענון ולשרת במילואים. כשנשאלו, אמרו רבים מאותם מתנדבים שהם באו מפני שזה יקל את הנטל על הבנים שלהם ועל חבריהם, שעושים מאות ימי מילואים בשנה.
מחזיקים נשק בבית
בצה"ל מעריכים שברבעון הראשון של 2026 תצליח אוגדת גלעד לאייש במלואן את כל חמש "חטיבות דוד". שני גדודים מהחטיבות האלו כבר משרתים כעת בבקעת הירדן, ויש כבר גדודים שגם עושים תעסוקה הגנתית ביהודה ושומרון.
בעתיד, "חטיבות דוד" יהיו הכוח הלוחם העיקרי שאוגדת גלעד תפעיל במהירות. לשם כך מציידים את אנשי המילואים שמשרתים וישרתו בחטיבות דוד בנשק קל שאותו הם מחזיקים בבתיהם, ואיתו יבואו למילואים על פי קריאה. הדפוס הארגוני שעל פיו מוקמות החטיבות האלו נקרא "חטיבות בזק", שאנשיהן אמורים להיות קלי תנועה ולכן לא יצוידו בנשק כבד ובציוד לוגיסטי שמסרבלים הגעה מהירה לשטחי ההיערכות - ומשם לקו המגע.
הרמטכ"ל אייל זמיר החליט השנה להקדים את לוח הזמנים, והורה להכניס את אוגדת גלעד - תוך כדי הקמתה - לתפעול מבצעי בהגנת הגבול המזרחי. זה קרה ביוני השנה, ימים ספורים לפני שהחל מבצע "עם כלביא" באיראן. במטכ"ל חששו שקיימת אפשרות שהאיראנים ינסו להפעיל בתגובה למתקפה עליהם, באמצעות המיליציות העיראקיות ואולי גם קבוצות חות'ים, התקפה על ישראל דרך ירדן. האוגדה בפיקוד תת-אלוף אורן שמחה, שקיבלה כוחות מפיקוד המרכז, פעלה במהירות, אִלתרה - ועמדה במשימה.
בימים אלה הדגש באוגדת גלעד הוא על הקמת מערך ההגנה הרב-שכבתי בבקעת הירדן ובערבה, שכולל מכשול קרקעי שדומה למכשול "שעון חול" שבגבול סיני, עם גדר ביטחון ומכשול לכלי רכב; מוצבים, שכבר מאוישים ואמורים להגן בתצפית ובאש; ומערכי מודיעין והגנה בעומק. במקביל מתבצעות ההקמה וההכשרה ללחימה של לוחמי "חטיבות דוד".
ביום שני החל משרד הביטחון בהקמת המכשול באזור בקעת הירדן והעמקים. שני המקטעים הראשונים של המכשול יוקמו באזור הזה מפני שבאזור הכינרת מתבצעות הברחות נשק ביוזמת האיראנים בעיקר, והמקטעים הבאים יושלמו בהמשך. העלות הכוללת של הפרויקט נאמדת ב-5.5 מיליארד שקל, והמכשול ייפרס לאורך כ-500 קילומטר, מדרום רמת הגולן ועד לחולות סמר שמצפון לאילת.
