הצמרת הביטחונית-מדינית המצומצמת מתחבטת כעת בדילמה קשה: האם לבצע עכשיו עסקה עם חמאס לשחרור חטופים ורק לאחר מכן להתחיל במתקפה הקרקעית, או להיכנס עכשיו לתמרון בעזה, ועל בסיס הישגיו לסגור – בשלב כלשהו – הסכם על השבויים ובני הערובה. הדילמה הזאת יצרה שתי אסכולות בקרב מקבלי ההחלטות הצבאיים והמדיניים ובתוך גופי הביטחון. מטעמים מובנים של ביטחון מידע לא ניתן לפרט מי תומך באיזה דפוס פעולה, אבל בקרוב ייאלצו המחליטים הסופיים, בעיקר ראש הממשלה בנימין נתניהו ושרי קבינט המלחמה המצומצם, להכריע בסוגייה ולבצע.
מה שאפשר לומר זה מה שכבר התפרסם בתקשורת ובהצהרותיהם: מדינת ישראל תורה לצה"ל במוקדם או במאוחר לבצע תמרון קרקעי עמוק לתוך רצועת עזה על מנת לשים קץ לשלטון חמאס ברצועה ולהשמיד את היכולות הצבאיות שלו, כדי להסיר את האיום הנשקף משם ולשקם את ההרתעה באופן שיאפשר חיים נורמליים בישראל. גם מההצהרות הרשמיות וגם משיחות מאחורי הקלעים אפשר להתרשם שהחלטה עקרונית בעניין הצורך בתמרון קרקעי כבר התקבלה בקונצנזוס בין כל הגורמים המדיניים והביטחוניים.
1 צפייה בגלריה
 מפגינים לשחרור החטופים
 מפגינים לשחרור החטופים
הפגנה לשחרור החטופים. אתמול בתל אביב
(צילום: Alexi J. Rosenfeld/Getty Images)
אשר לחמאס, מפרסומים בתקשורת הערבית והאמריקנית עולה שהארגון דורש שלושה דברים תמורת שחרור חלק מהחטופים, כנראה האזרחים הזרים וכן הילדים, הנשים והקשישים הישראלים: דלק (במסגרת מה שהוא מכנה סיוע הומניטרי), הפסקת אש ושחרור אסירים ביטחוניים הכלואים בישראל. על מספר וזהות החטופים והאסירים שישוחררו עדיין לא מדובר.
לעת עתה אלו דרישות עקרוניות שהמתווכים הקטארים והמצרים מעבירים בשם חמאס. בישראל יש נכונות עקרונית לעיין ולדון בהן, והיא אף הודיעה זאת למתווכים, אבל במקביל הבהירה להם שהסעיפים הנוגעים למספרי האסירים שישוחררו, ולהפסקת האש, הם הרבה מעבר למה שהיא מוכנה להסכים.
ועדיין, השאלה הדחופה כרגע היא אם להמשיך לעכב את הכניסה הקרקעית כדי להתמקח, או להיכנס בכל הכוח לרצועה, להביא הישגים ולנהל את המיקוח תוך הפעלת לחץ על יחיא סינוואר, מרוואן עיסא ומוחמד דף.
מצדדי ה"מו"מ על החטופים תחילה" טוענים שאין לישראל סיבה למהר. בכל יום שעובר גוברת מצוקת חמאס מבחינה צבאית והישרדותית, והכתישה האווירית יוצרת תנאים טובים יותר לכניסה קרקעית מהירה ושהייה קצרה יחסית. ולכן, כדאי לנהל מיקוח באמצעות המתווכים ובה בשעה להמשיך בתקיפות מהאוויר. יתרון נוסף הוא שכל עוד מתנהל מיקוח, אין למנהיגי ארגוני הטרור תמריץ לפגוע בחטופים.
מנגד, מצדדי ה"תמרון קרקעי תחילה" טוענים שצה"ל יכול להגיע להישגים שיחייבו את חמאס לשאת ולתת בעניין החטופים מנקודת חולשה. אלא שאז, הדבר מגדיל את הסיכון הנשקף לחטופים.
הכוחות שיתמרנו לתוך הרצועה מוכנים, מצוידים במודיעין איכותי, ויש כמעט קונצנזוס בקרב הממסד הביטחוני, המפקדים והלוחמים שהם מסוגלים להיכנס לצפון הרצועה באופן מהיר ולהגיע להישגים בלי לשלם מחיר גבוה מדי. נראה שלנוכח התחושה הזאת והמוטיבציה הגבוהה, ואחרי לבטים לא קטנים בגלל החשש לגורל החטופים, עדיפה כרגע האופציה של תקיפה קרקעית תחילה.