נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מייחס חשיבות רבה למפגש שלו ביום רביעי בערב עם נשיא סין, שי ג'ינפינג. כך גם הנשיא שיארח אותו בבייג'ינג. השניים ידונו על מנעד רחב של נושאים הטעונים תחזוקה ביחסים שבין שתי המעצמות הגלובליות המובילות. הנושאים הכלכליים הם שיעמדו במרכז סדר היום, אבל רוב המומחים והפרשנים בארצות הברית וגם בסין יודעים לדווח, על פי תדרוכים שקיבלו מלשכות המנהיגים, שאיראן והמזרח התיכון יהיו גם הם נושא מרכזי לשיח בין השניים.
זו כנראה גם הסיבה לכך שטראמפ עדיין מעכב את החלטתו איך להגיב על המסרים החצופים בתגובה האיראנית על תוכנית 14 הנקודות שהציעה לה ארצות הברית, ואשר הועברה אחרי השהיות רבות רק ביום ראשון. טראמפ ינסה כנראה לגייס את רצונם הטוב של סין ושל המנהיג שי כדי לרכך את עמדות הפלג הניצי המיליטנטי בהנהגה האיראנית, שהוא זה שמכתיב כעת את הקו הלעומתי והלוחמני נגד ארצות הברית במשא ומתן המתנהל באמצעות מתווכים.
4 צפייה בגלריה
חמינאי, שי וטראמפ. מבייג'ינג לא תגיע הבשורה
(צילום: Anna Moneymaker/AFP, Sputnik/Vladimir Astapkovich/Kremlin via REUTERS, Media Office of Iraqi Ports)
נושא השיחה העיקרי בבייג'ינג יהיה הארכת שביתת הנשק הכלכלית במלחמת המכסים שטראמפ פתח בה - ואחר כך נסוג ממנה. כיום, בין ארצות הברית וסין יש מעין הקפאת מצב שבו שתי המדינות נמנעות מהטלת מכסים יתרים זו על זו, ולשתיהן יש עניין בהמשך הסטטוס-קוו הזה. טראמפ ידרוש שסין תרכוש יותר מוצרי חקלאות אמריקניים, בעיקר סויה ובשר, שתקנה מטוסי נוסעים של בואינג ושתגדיל יצוא מינרלים נדירים הדרושים לתעשיות האמריקניות, בעיקר לתעשיית השבבים.
מנגד, סין תדרוש שארצות הברית תפסיק את ההגבלות על יצוא שבבים וטכנולוגיה מתקדמת לסין, ואין ספק שגם עתידה של טייוואן, שסין מאיימת לספח אותה לשטחה, יהיה על השולחן. בארצות הברית ובמדינות מזרח אסיה מקנן חשש חמור מפני מלחמה עולמית שעלולה לפרוץ אם סין תממש את איומיה.
בניגוד לטייוואן, שם לסין יש עניין של כבוד לאומי, דרישות היסטוריות ומשקעים רגשיים, היחס של סין לאיראן נובע בעיקר ממניעים כלכליים. סין היא היבואן המרכזי של נפט גולמי שמוברח מאיראן, למרות הסנקציות האמריקניות המוטלות על טהרן, ולסין יש הסכם ארוך טווח, בשווי 400 מיליארד דולר ל-25 שנה, לסחר והשקעות בתשתית עם איראן.
מה שחשוב אפילו יותר הוא שאחרי שתיגמר המלחמה, בין אם ייחתם הסכם עם ארצות הברית שישביע את רצונו של הנשיא טראמפ ובין אם לאו, סין תהיה כנראה המקור העיקרי לחלפים, חומרי גלם וידע שיאפשר לאיראן לשקם לא רק את הריסות כלכלתה, אלא גם את תעשיית הנשק שלה.
לאחרונה פורסמו מידעים המצביעים על כך שסין שלחה לאיראן, תוך כדי המלחמה עם ישראל, חומרים כימיים לתעשיית חומרי הנפץ וההדף עבור הטילים הבליסטיים האיראניים, ואף סיפקה לאיראן חלקים רבים המשמשים בתעשיית הכטב"מים הענפה שלה. ראש הממשלה בנימין נתניהו רמז על כך בריאיון ל-CBS, ובסין הגיבו בחריפות ואמרו כי אלו "האשמות שלא מבוססות על עובדות".
נתניהו בריאיון ל-CBS. תקף את הסינים
(צילום: מתוך עמוד היוטיוב של רשת CBS , דוברות משרד רה"מ )
כמו כן, ידוע שסין המשיכה - עד שהוטל המצור האמריקני - לייבא נפט מוברח מאיראן, מה שהביא את ארצות הברית להטיל סנקציות על בתי זיקוק בסין שקנו נפט זול במיוחד באיראן ושילמו לאיראנים במטבע הסיני יואן, מה שמחייב את האיראנים לקנות סחורות רק בסין. טראמפ מעוניין לא רק שסין תלחץ על המשטר בטהרן, אלא גם שתסייע לארצות הברית לפתוח את מצר הורמוז, שחסימתו על ידי ארצות הברית פוגעת בייצוא הנפט האיראני לסין. 13% מתצרוכת הנפט של הכלכלה הענקית של סין באים מאיראן.
כל אלו מצביעים לכאורה על אינטרס שיהיה לנשיא סין שי להיענות לבקשתו של טראמפ ולהפעיל לחץ מאסיבי על טהרן להתגמש במו"מ עם ארצות הברית. אבל סביר לגמרי שהסינים לא יזדרזו להיענות לבקשת הנשיא האמריקני, ואם יפעילו את השפעתם בטהרן הם יעשו זאת בשפה רפה ולא ילחצו יתר על המידה. הסיבה לכך היא שלסין יש אינטרסים גלובליים וכלכליים הסותרים זה את זה, במיוחד במה שנוגע לאזור המפרץ הפרסי.
סין הפגינה עד עתה תמיכה מסויגת באיראנים במהלך המלחמה, קנתה מהם נפט וגם סיפקה להם כנראה מידע לווייני, בין היתר כי יש להם עניין שבטהרן לא יהיה משטר פרו-מערבי שיש לו יחסים טובים עם ארצות הברית. עם זאת, התמיכה שלהם לא הייתה מעבר לכך. תוכנית "החגורה והדרך" של סין הרוויחה נדבך חשוב באיראן כתוצאה מהעימות המתמשך עם האמריקנים מאז פרש טראמפ מהסכם הגרעין ב-2018. סין קיבלה בתמורה נמל איראני בדרום איראן, בחוף האוקיינוס ההודי.
4 צפייה בגלריה
לסין אינטרסים סותרים במצר הורמוז
(צילום: Amirhosein Khorgooi/ISNA/WANA (West Asia News Agency) via REUTERS)
סין, וגם רוסיה, בעלת הברית האחרת של טהרן, קיימו תמרונים ימיים יחד עם הצי האיראני עד שרוב הצי הזה הושמד על ידי ארצות הברית. למעשה, טהרן היא חלק מובהק מהמחנה האנטי-אמריקני, אנטי-מערבי, לצד סין ורוסיה. לכן הסינים לא מעוניינים כעת בהסכם שטראמפ רוצה בו, שיסיים את הסכסוך בין ארצות הברית לאיראן ויגרום להם לאבד את המאחז האיתן של סין באזור המפרץ הפרסי, שבו שוכנות רוב עתודות הנפט המוכחות של העולם.
לסין יש אינטרס שהנפט האיראני המוברח הזול ימשיך לזרום אליה. אם ייחתם הסכם בין ארצות הברית לאיראן שיסיים את מצב העוינות, איראן תוכל לייצא את הנפט הזה ללא הגבלות, וסין תיאלץ לשלם עבור חלק ניכר מייבוא הנפט שלה את מחירי השוק, ולא לקבל אותם בזול ולשלם עבורם במטבע סיני ולא בדולרים.
יש מי שטוען שלסינים יש עניין חשוב לפתוח את מצר הורמוז כדי לשחרר את הספינות הטעונות נפט איראני, שאינן יכולות כעת לצאת דרך המצר ולהפליג לנמלי סין. לכן, כך טוענים כמה מומחים, לסינים יהיה עניין לעזור לטראמפ לפתוח את מצרי הורמוז. אבל לפי דיווחי חברות מידע בינלאומיות, רזרבות הנפט של סין עצומות בגודלן, ויספיקו להניע את הכלכלה הסינית במשך חצי שנה לפחות. כך שלסין לא בוער כלל לעזור לאמריקנים בפתיחת הורמוז, ובעיקר לא בוער להם להביא להסכם שיביא לפיוס בין איראן לארצות הברית ולמערב בכלל, ואשר ידחק את ידיהם של הסינים מאחיזתם בכלכלה האיראנית.
אבל זאת לא התמונה כולה. לסין יש גם אינטרסים חשובים במפרץ הפרסי שמרחיקים אותה מאיראן, ואולי עשויים לגרום לנשיא שי דווקא כן לסייע לטראמפ לסיים את המלחמה. האינטרס המרכזי הוא השווי הכולל של הסחר השנתי, ייצוא וייבוא, של סין עם מדינות המפרץ. שווי הסחר עם איחוד האמירויות, שנחשבת כעת לאויבת מרה של איראן, מוערך על ידי מכוני מחקר בינלאומיים ב-100-95 מיליארד דולר לשנה. שווי המסחר של סין עם סעודיה, כולל נפט, הוא 97 מיליארד דולר.
לעומת זאת, שווי הסחר המוערך של סין עם איראן היה ב-2023 בין 30 ל-40 מיליארד דולר בלבד, וזה כולל את שווי הנפט שהוברח מאיראן לסין בצי הצללים. השווי הרשמי של הסחר בין איראן לסין, למרות ההסכם הגרנדיוזי בין שתי הארצות, הוא כ-15 מיליארד דולר לשנה בלבד, בעוד ששווי הנפט המוברח הוא בין 20 ל-25 מיליארד דולר, שסין משלמת עבורו ביואן.
כלומר, האינטרס של סין לשמור על יחסים טובים עם איחוד האמירויות ועם סעודיה מבחינה כלכלית גובר בהרבה על האינטרס הכלכלי שיש לסין באיראן, שאינה מסוגלת לשלם עבור השקעות סיניות בשטחה. סין אינה מסתירה את מאמציה להדק את קשריה עם סעודיה והאמירויות, ולכן היא גם תיזהר לא להתייצב בצורה חד-משמעית לצידה של טהרן. סביר להניח שלנוכח האינטרסים הסותרים שיש לסין באיראן, אחרי המלחמה - כשטהרן תנסה לשקם את יכולותיה הצבאיות - בייג'ינג לא תשלח אמצעי לחימה כטילים אלא תעביר, כמו עד היום, רק חלפים וחומרי גלם כפלדה.
התוצאה הסופית היא שטראמפ כנראה לא יקבל את מבוקשו מנשיא סין, חוץ מהבטחות של שי להפעיל את השפעתו מאחורי הקלעים כדי לסיים את המבוי הסתום במאבק על פתיחת מצר הורמוז לשיט. כך שבסופו של הביקור, סביר בהחלט להניח שטראמפ יהיה חופשי לקבל החלטה בעניין המשך המהלכים מול איראן.
נראה שהנתיב המועדף על טראמפ יהיה לחדש את מבצע "פרויקט חופש" לפתיחת מצר הורמוז בפני ספינות שאינן קשורות באיראן, שהצי של ארצות הברית מספק להן הגנה כשהן שטות בנתיב הדרומי היוצא מהמצר, סמוך לחופי עומאן, בעוד הספינות וחיל האוויר האמריקני, כולל צוללת גרעינית חמושה בטילי טומהוק, מחפים עליהן מקרוב ומרחוק. אם האיראנים יפעלו נגד הספינות, סביר להניח שאז המלחמה תתרחב גם לאזורים אחרים באיראן, וייתכן מאוד שאז גם ישראל תהיה מעורבת. בכל מקרה, מבייג'ינג לא תצא מחר הבשורה.
