באישון ליל קיץ רוסי של חודש אוגוסט האחרון שבר פתאום זמזום טורדני את השקט, והלך והתגבר. טכנאי בית הזיקוק של תאגיד הנפט הרוסי "לוקואיל" באוּחְטָה שברפובליקת קומי בצפון רוסיה, כ-1,750 ק"מ מהגבול עם אוקראינה, הופתעו בתחילה לשמוע את אותו זמזום, שהיה דומה מאוד למנוע של קטנוע מקרטע, אבל בתוך שניות הבינו היטב את משמעותו – פיצוצים גדולים הרעידו את בית הזיקוק, ושריפה גדולה פרצה במקום, עם פטריית עשן שחור שהיתמרה לגובה רב.
זה לא היה טיל שיוט אמריקני או בריטי בעלות של מיליוני דולרים, אלא כטב"מים מתאבדים אוקראיניים מפיתוח עצמי, שעלותם אינה עולה על כמה עשרות אלפי דולרים ליחידה. הם הצליחו לחדור את מערכות ההגנה האווירית של הרוסים, והסבו נזקים משמעותיים לאותו מתקן. המודיעין הצבאי של אוקראינה אישר בהמשך את דבר התקיפה הזו, שבישרה על שיפור דרמטי ביכולות של אוקראינה לתקוף מטרות בעומק רוסיה. מאז כבר הותקף בית הזיקוק הזה שוב בחודש פברואר, ושוב נגרמו לו נזקים כבדים.
14 צפייה בגלריה
נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי, חייל אוקראיני עם כטב"ם תקיפה - ופיצוץ ברוסיה
(צילום: Sirena Telegram channel via AP, Diego Fedele/Getty Images, AFP)
עם הכיתוב "Moscow calling" על הכטב"ם: תיעוד משיגור אוקראיני בחזית
(צילום: רויטרס)
שנת 2025 הייתה שנת שיא בכל הקשור להיקף התקיפות האוקראיניות על מטרות אנרגיה בעומק רוסיה, עם לא פחות מ-88 כאלה, לעומת 4 בלבד בשנת 2023 ו-34 בשנת 2024, על פי נתוני אתר Botak. האוקראינים מצליחים שוב ושוב לפגוע בתשתיות אנרגיה רוסיות עמוק בתוך רוסיה, כמו למשל בפרם, באזור הרי אורל, כ-1,500 ק״מ מהגבול האוקראיני, בכל מרחב דרום-מערב רוסיה, מאות ק"מ מהגבול ועוד. המגמה הזו הולכת ומתגברת, והרוסים מתקשים למצוא לה פתרונות יעילים.
מה שהחל בשנת 2022 כניסיון נואש כמעט של מתנדבים אוקראינים להדביק חומרי נפץ לרחפני צילום סיניים מסחריים, ובשימוש בכטב"מים טורקיים עם אתגרים טכניים רבים, הפך בעצם מול עינינו למהפכה הצבאית הגדולה ביותר של המאה ה-21. אוקראינה, מדינה שנלחמה על עצם קיומה מול אחת המעצמות הצבאיות הגדולות בעולם, הפכה למעצמת כטב"מים עולמית. היא מכתיבה מחדש את דוקטרינת הלחימה המודרנית, והניסיון הצבאי העצום שהיא צוברת מאפשר לה למנף ולחזק את התעשייה הביטחונית שלה באמצעות חתימה על עסקאות ענק באירופה ובמפרץ הפרסי, מול לקוחות מדינתיים שמעוניינים בפתרונות זולים, מהירים ומוכחים אל מול האיום האיראני, כפי שהשתקף במלחמה האחרונה בין איראן לישראל וארה״ב. בנוסף, היכולות האוקראיניות שולחות גלי הדף שעשויים לערער את מעמדו הפוליטי של הנשיא ולדימיר פוטין ומשטרו.
המלך של שדה הקרב המודרני
אבל הסיפור האמיתי של הרחפנים באוקראינה לא נמצא רק במרחק אלף ק"מ בעומק רוסיה, אלא בבוץ, בשוחות ובקו החזית הארוך מול הצבא הרוסי בחבל דונבאס שבמזרח אוקראינה, ובמחוזות הדרומיים של זפוריז'יה וחרסון (אזורים שרוסיה סיפחה רשמית לשטחה אבל כבשה אותם רק באופן חלקי). באותן נקודות חיכוך לאורך קו המגע הארוך הרחפנים הטקטיים הקטנים ממלאים תפקיד קריטי, למעשה קיומי ממש, בתורת הלחימה האוקראינית – הם משמשים מענה מרכזי לנחיתות האוקראינית המובנית בכוח אדם. בעוד שהרוסים נשענים על משאב אנושי כמעט בלתי מוגבל ועל נכונות להקריב המוני חיילים בטקטיקות איומות של "מטחנת בשר", דהיינו משלוח גלים-גלים של חיילים להסתער על השוחות האוקראיניות, לאוקראינים עצמם אין את הפריבילגיה הזו, והם עושים את המקסימום לשמור על חיי החיילים, גם אם האבדות כבדות.
14 צפייה בגלריה
רחפן FPV אוקראיני, עם סיב אופטי. בולמים, שוחקים - ומשמידים את הכוחות הרוסיים
(צילום: AP Photo/Efrem Lukatsky)
14 צפייה בגלריה
חייל משגר באזור חרקוב כטב"ם תקיפה לטווח בינוני של 100 ק"מ. פני הלוחמה המודרנית השתנו לחלוטין
(צילום: REUTERS/Anatolii Stepanov)
ופה נכנסים לתמונה רחפנים טקטיים קטנים, רחפני FPV ("מבט מגוף ראשון" – כלומר כזה שמאפשר למפעיל שעל הקרקע להטיס אותו מנקודת מבטו של הרחפן עצמו), ובעיקר רחפני הטלת פצצות קטנים. המוני צוותים אוקראיניים קטנים של מפעילי רחפנים כאלה, שמונים לעיתים עשרות בודדות של לוחמים המסתתרים בבונקרים תת-קרקעיים, מסוגלים לבלום, לשחוק ולהשמיד כוחות רוסיים שבעבר דרשו חטיבת חי"ר שלמה (אלפי חיילים) כדי להתמודד איתם. קשה להפריז בעוצמת המהפך הטכנולוגי הזה, הוא ממש משנה מציאות – היעילות המבצעית גבוהה מאוד, העלות אפסית (רחפן כזה עולה כמה מאות דולרים) והכי חשוב – יש ירידה דרמטית בהיקף האבדות אצל האוקראינים.
ההתמקצעות האדירה, גם של הרוסים וגם של האוקראינים, בהפעלת רחפנים קטנים וקטלניים, לצד הטכנולוגיה שהולכת ומשתפרת כל הזמן, שינו לחלוטין את הגאוגרפיה של שדה הקרב ויצרו לכל אורך קו החזית את מה שמכונה ״רצועת הרג״ או "שטח השמדה" – מושגים מבעיתים שמלמדים על המציאות בקו החזית – השמיים לאורך קו החזית רוחשים אלפי עיניים אלקטרוניות, של שני הצדדים, 24 שעות ביממה. כך למשל, ברגע שכלי רוסי משוריין, או טנק, או אפילו חייל בודד על אופנוע שטח, מנסים להיכנס לשטח הפתוח או להתקדם לכיוון הקווים האוקראיניים – הם מאותרים ממש תוך שניות. מיד לאחר האיתור מוזנקים נחילי רחפני נפץ קטנים וקטלניים. הרחפנים האלה, שמחירם נע סביב 500 דולר בלבד ליחידה, רודפים אחרי חיילים בתוך תעלות ושוחות, צוללים ישירות לתוך פתחי הצריח של טנקים בשווי מיליוני דולרים, חודרים לחדרים שבהם מסתתרים חיילים רוסים, ומחסלים כל ניסיון תמרון.
"שטח ההשמדה" הפך את התמרון הצבאי הקלאסי לכמעט בלתי אפשרי, כאשר הרחפן הטקטי הפך למלך הבלתי מעורער של שדה הקרב המודרני, כשהוא מחליף במידה רבה את הארטילריה המסורתית בזכות דיוק כירורגי וקטלני, בעלות אפסית. כל שטחי ההשמדה הללו זרועים כלים שרופים ומפויחים, ולעיתים גם גופות חיילים רוסים, שננטשות בשטח מחשש למוות מידי אם ינסו לחלצן. האוקראינים מצידם החלו ליישם פינוי של פצועים או גופות של חייליהם באמצעות רובוטים ממונעים, ואפילו רובוטים עם ציוד עזרה ראשונה שמאפשרים לחיילים לטפל בחבריהם הפצועים, אם לא ניתן לפנותם לעורף באופן מהיר מספיק.
קצב של הייטק: הגמישות שמאחורי המהפכה
אבל כדי להצליח ולתחזק פעילות סיזיפית כזו לאורך קו החזית ואותם שטחי השמדה, האוקראינים נדרשו לעבור לשיטת ייצור המוני יעילה ומהירה. בשנת 2022, ראוי להזכיר, אוקראינה נשענה כמעט לחלוטין על יבוא, והייתה לה תלות בספקים חיצוניים. אבל הדברים השתנו דרמטית מאז — וב-2025 קצב הייצור המקומי חצה את רף ה-3.7 מיליון יחידות בשנה (רק לרחפנים טקטיים, ללא כטב״מים ארוכי טווח) כאשר למעלה מ-200 חברות מקומיות — רובן חברות סטארט-אפ אזרחיות שעברו הסבה מהירה — מייצרות כלי טיס בלתי מאוישים לכל הטווחים ומוודאות ששרשרת הייצור והאספקה לא תיפגע.
המפתח להצלחה האוקראינית טמון בביזור ובגמישות. בניגוד לתעשיות הביטחוניות המערביות השמרניות, ובטח לאלה של רוסיה, שעובדות באופן מסורבל יותר, האוקראינים עובדים בקצב של עולם ההייטק. דגם של רחפן יוצא מקו הייצור, נבחן בחזית מול מערכות הלוחמה האלקטרונית (ל"א) הרוסיות, משודרג תוך שבועיים על בסיס משוב מהחיילים בשטח, וחוזר לחזית בגרסה מעודכנת.
14 צפייה בגלריה
גם הנסיך הארי קיבל הדרכה בהטסת רחפני FPV, בביקור שערך בקייב באפריל
(צילום: Valentyn KUZAN / THE HALO TRUST UKRAINE / AFP)
אחד הפיתוחים המשמעותיים ביותר שנכנסו לשימוש נרחב הוא שילוב של בינה מלאכותית בניווט והנחיית המטרה. ככל שרוסיה שיפרה את מערכות החסימה האלקטרונית שלה, האוקראינים פיתחו רחפנים בעלי "ביות אוטונומי": ברגע שהרחפן מזהה את המטרה, המפעיל האנושי מנתק מגע, והרחפן נועל את עצמו על המטרה ופוגע בה גם אם הקשר איתו נחסם לחלוטין. בנוסף, האוקראינים, וגם הרוסים, מפעילים לא מעט רחפנים שמחוברים ישירות עם סיב אופטי למפעיל שלהם, מה שמונע מאמצעי לוחמה אלקטרונית לשבש את מעופם או להפילם.
גם מוסקבה עושה כאמור שימוש נרחב מאוד בכטב"מים, גם לתקיפות מאסיביות נגד ערי אוקראינה וגם ברחפנים בחזית, וניכר שבצד השני לא מזלזלים ביכולותיה. "אסור להמעיט בערכו של האויב", אמר לסוכנות הידיעות רויטרס מפקד יחידה אוקראינית, שמשגרת כטב"מים לטווח בינוני לעבר יעדים רוסיים בשטחים הכבושים במזרח אוקראינה. "יש להם ניסיון עצום בפיתוח מערכות הגנה אווירית, בפיתוח מכ"מים ובפיתוח טכנולוגיה. גם מומחים מהצד שלהם עובדים על זה. אסור להזניח את זה". בתיעוד שפרסמה רויטרס (ומוצג בפתח הידיעה) נראה אחד הכטב"מים האוקראיניים, מדגם המכונה "דרקושה" ("דרקון קטן"), רגע לפני השיגור, כשנכתבו עליו המילים: "Moscow calling".
סדקים בחומת הקרמלין: ערעור מעמדו של פוטין
בזמן שהרחפנים הקטנים מחזיקים את קו החזית, ה"אחים הגדולים" שלהם, אותם כטב"מים גדולים יותר בעלי יכולות תקיפה בטווח בינוני וארוך, משנים את המאזן האסטרטגי. האסטרטגיה המקורית של הנשיא פוטין התבססה על כך שהמלחמה תישאר רחוקה מביתם של אזרחי רוסיה, בייחוד בערים הגדולות כמו מוסקבה וסנט פטרסבורג, אך גם בעומק רוסיה. הכטב"מים האוקראיניים ארוכי הטווח ניפצו את האשליה הזו לרסיסים. במהלך השנתיים האחרונות, אוקראינה פתחה במערכת התשה אווירית שיטתית וממוקדת נגד תשתיות האנרגיה והתעופה של רוסיה. מתקפות כטב"מים פגעו בעשרות בתי זיקוק גדולים ברוסיה, פגיעות שהביאו לעיתים להשבתה משמעותית ביכולת זיקוק הנפט של המדינה — עורק החיים הכלכלי של הקרמלין, שמאפשר לו גם להמשיך ולממן את המלחמה.
14 צפייה בגלריה
פוטין ועשן שהמיתמר אחרי תקיפה אוקראינית נגד מתקן נפט בטואפסה בתחילת מאי
(צילום: STRINGER / AFP, Social Media/via REUTER)
אבל יש פה הרבה מעבר לנזק כלכלי ותו לא – יש פה גם נזק פוליטי אמיתי למעמדו של הנשיא פוטין ויציבות משטרו. כאשר כטב"מים אוקראינים מתפוצצים מעל בסיסי חיל האוויר הרוסי בעומק המדינה, משמידים מפציצים אסטרטגיים, או גורמים לסגירת נמלי תעופה במוסקבה פעם אחר פעם, הציבור הרוסי מתחיל לשאול שאלות. הבטחת היסוד של פוטין לעמו — "יציבות וביטחון תמורת חופש" — נסדקת, והקרמלין מצטייר, באופן הפשוט ביותר, כמי שאינו מסוגל להגן על שמי המדינה שלו. אפילו את מצעד "יום הניצחון" המסורתי בכיכר האדומה ב-9 במאי, יום חג שלאורך שנים שימש את פוטין למפגני כוח בינלאומיים, נאלץ הממסד לצמצם ולקצר באופן חריג. כל זה מחלחל לציבור הרוסי, שמתחיל כבר לאבד את סבלנותו.
כך למשל, מדד "פוטנציאל המחאה האישי" של מכון הסקרים הרוסי הממשלתי Vtsiom – מדד שבוחן את מוכנותם של המשיבים להשתתף בהפגנות – עלה באפריל ל-25%, רמתו הגבוהה ביותר מאז פרוץ המלחמה. "כולם זועמים. אנשים (באליטה הרוסית) תמימי דעים לחלוטין שמדובר בקטסטרופה. חייבים לפתור את זה איכשהו", אמר ל"פייננשל טיימס" הבריטי איש עסקים רוסי בכיר, שדיבר בעילום שם. הוא טען כי פוטין סובל מ"חוסר פופולריות גורף", ותיאר אותו כ"זקן ועקשן". לכך הצטרף דיווח החודש ב-CNN, שהתבסס על דו"ח מודיעיני אירופי, ולפיו הקרמלין תגבר דרמטית את האבטחה סביב פוטין, בין היתר מחשש להפיכה.
כבר לא מתחננים
ההצלחות המבצעיות המרשימות, אולי אפילו הפנומנליות של אוקראינה – גם בהגנה הטקטית בחזית וביירוט הכטב"מים הרוסיים בשמי הערים, וגם ביכולות ההתקפיות האסטרטגיות – שינו דרמטית את מעמדה הגיאו-פוליטי של אוקראינה. אם בעבר היא נתפסה כמי שמתחננת כמעט לסיוע צבאי מערבי, הרי שכיום תלותה במערב מהבחינה הזו ירדה דרמטית, גם אם היא עדיין קיימת, למשל בתחום מערכות ההגנה האווירית.
אוקראינה עדיין לוחצת בהקשר זה על בעלות בריתה במערב לספק לה מיירטים וסוללות של מערכות הגנה כמו "פטריוט", אבל בצל המחסור במערכות הללו היא נעזרת כעת לא רק באמצעי יירוט מיושנים כמו מכונות ירייה – אלא גם ברחפני יירוט קטנים, שרודפים אחרי הכטב"מים הרוסיים. אחד מהם, רחפן קטן מדגם P1-SUN, מסוגל לפי BBC להגיע למהירות של עד 300 קמ"ש וטס לטווח של יותר מ-30 ק"מ. הרחפן נבנה בעזרת מדפסות תלת-מימד ועלותו 1,000 דולר ליחידה – הרבה פחות מהעלות המוערכת של כטב"ם רוסי מהדגם האיראני "שאהד", כ-50,000 דולר. "זה נשק רציני מאוד", אמר על רחפן היירוט מפקד יחידת כטב"מים אוקראינית, שהזדהה רק בשם וולקוס. בשיחה עם BBC הוא הוסיף: "זה מראה כמה מהר אנחנו יכולים להסתגל, איך אנחנו יכולים להחזיק את קו ההגנה וכמה אנחנו יכולים לפתח".
14 צפייה בגלריה
רחפן יירוט קטן מדגם P1-Sun. עולה 1,000 דולר ליחידה, מודפס בתלת-מימד - ורודף אחרי כטב"מי "שאהד"
(צילום: Genya SAVILOV / AFP)
המלחמה באיראן זירזה תהליך שכבר החל ממילא – מדינות העולם הן אלו שמגיעות כעת לקייב כדי ללמוד ולרכוש טכנולוגיה. באירופה למשל הוקמה "קואליציית רחפנים" בהובלת בריטניה ולטביה, הכוללת למעלה מ-10 מדינות נאט"ו. מטרת הקואליציה היא להשקיע ישירות במפעלים אוקראיניים ולשלב טכנולוגיות אוקראיניות בצבאות אירופה, מתוך הבנה שקו ההגנה הבא של נאט"ו יתבסס על הלקחים הללו.
אבל נראה שהתפנית המפתיעה ביותר מתרחשת במדינות המפרץ העשירות. איחוד האמירויות, כמו גם קטאר, בחריין וסעודיה, שסבלו מנחת זרועה של איראן במלחמה האחרונה וספגו אבדות ונזקים ממשיים, מגלות עניין עצום בידע האוקראיני. נציגים של חברות ביטחוניות ממשלתיות מהמפרץ חתמו על מזכרי הבנות והסכמי שיתוף פעולה עם חברות אוקראיניות, כדי לרכוש מערכות מוכחות-קרב שעברו "טבילת אש" מול מערכות הל"א המתקדמות ביותר של רוסיה, ולהעביר את קווי הייצור לשטחן.
הלקח לישראל
הנשיא זלנסקי עצמו ביקר בעצמו במדינות המפרץ לאחרונה, כולל פעמיים בסעודיה, כדי לקדם את חתימת העסקאות ושיתוף הפעולה. כשלעצמה זו התפתחות דרמטית. ויש כמובן גם את הזווית הישראלית, שקשורה לאתגר המורכב מול רחפני הנפץ של חיזבאללה שמופעלים נגד כוחות צה״ל בדרום לבנון ובגבול הצפון, ולעובדה שישראל ואוקראינה לא ממש משתפות פעולה כמו שאפשר היה לחשוב שיקרה. הלחימה מול חיזבאללה חושפת דמיון מצמרר ושחזור מדויק של מה שקורה בשוחות ובתעלות של חבל דונבאס במזרח אוקראינה. חיזבאללה, בהדרכה ובתמיכה איראנית צמודה, אימץ לחלוטין את לקחי המלחמה באוקראינה.
תיעוד אוקראיני: לוכדים רחפן - עם אקדח שיורה רשת
14 צפייה בגלריה
רחפן רוסי שנתקע ברשת נגד רחפנים שהצבא האוקראיני פרס במחוז דונייצק, בחזית שבמזרח אוקראינה
(צילום: REUTERS/Serhii Korovainyi)
האתגר שעימו מתמודד צה"ל מול רחפנים טקטיים מהירים, מונחי סיב אופטי שטסים בגובה נמוך ומנצלים את הטופוגרפיה ההררית, דומה במידה מסוימת למה שמתרחש בחזית באוקראינה, אם כי ברור שישנם הבדלים בין הזירות. ישראל, שנחשבה במשך עשרות שנים למעצמת הכטב"מים העולמית בזכות כלים גדולים, יקרים ואסטרטגיים (כמו "הרמס 450"), מצאה את עצמה בעמדת נחיתות תפיסתית מול ה"מיקרו-רובוטיקה" הזולה. רחפן סיני שעולה 3,000 דולר, נושא חומר נפץ ומנווט באמצעות מצלמה, מצליח פעם אחר פעם לחדור את מערכת ההגנה האווירית הרב-שכבתית של ישראל, לפגוע במתקנים צבאיים בגבול הצפון ובתוך דרום לבנון, ואף לגבות למרבה הצער את חייהם של לוחמים ואזרחים.
השיעור שאוקראינה מציעה לישראל הוא ברור: לא ניתן ליירט כל רחפן זול באמצעות טיל "תמיר" של כיפת ברזל שעולה עשרות אלפי דולרים. צה"ל נדרש להסתגל למציאות המשתנה במהירות, ולעבור מתפיסה של כלי טיס יקרים וספורים לייצור ורכישה המונית של רחפנים טקטיים קטנים לכל מחלקת חי"ר, לצד אימוץ מערכות הגנה קינטיות זולות ולוחמה אלקטרונית מבוזרת. מעבר לכך, טוב הייתה עושה ישראל גם ברמה המדינית, אם הייתה מנסה לשפר את טיב היחסים עם קייב, באופן שישרת את האינטרס הביטחוני הישראלי מול אויבים משותפים שפועלים בשתי הזירות.
שגריר אוקראינה בישראל, יבגן קורניצ'וק, הביע החודש תמיהה מדוע ישראל לא נעזרת בידע הרב שצברה ארצו. "אנחנו נלחמים מזווית אחרת נגד אותו ציר רשע", הוא אמר בריאיון ל-ynet. "למרבה הצער, אנחנו לא רואים עניין רב או תיאבון מצד ההנהגה הישראלית בתחום זה. אני לא רוצה לשער לגבי הסיבות לכך". הוא הוסיף כי בפגישות עם אנשים מתחומים שונים בחברה הישראלית, "אני שומע לעיתים קרובות תסכול מהעובדה שישראל מפספסת הזדמנות להציל עוד חיים של חייליה. רוב הישראלים תומכים באוקראינה ואינם מבינים מדוע האוקראינים מסוגלים להתמודד עם רחפנים וישראל לא".
