7 צפייה בגלריה
הנשיא האוקראיני יצטרך לקבל החלטה קשה. פוטין, בנט וזלנסקי
(צילום: יואב דודקוביץ', AP, רויטרס)
אחרי יום נוסף שבו ראש הממשלה נפתלי בנט שוחח עם נשיאי רוסיה ואוקראינה בניסיון לסייע להביא לסיום המלחמה באירופה, בישראל מעודדים ממה שנראה כמו התקרבות בעמדות הצדדים. בישראל גם מזהים ריכוך מסוים בהתבטאויות של וולודימיר זלנסקי - הנשיא האוקראיני, שביקר לאחרונה את ישראל, הודה לבנט על התיווך, ושר החוץ האוקראיני גם התנצל על ההתקפה נגד חברת אל על. גורמים ישראלים אומרים שלקייב הועברו מסרים חריפים שלפיהם ישראל עושה מאמצים לסייע לאוקראינה, ולא ייתכן שבמקביל יתפרסמו התבטאויות שתוקפות אותה מצד הנשיא ומסביבתו.
סיכום יום נוסף של מלחמה באוקראינה
בינתיים, הקרמלין פרסם הודעה שבה הבהיר מה נחשב "דה-מיליטריזציה" של אוקראינה, אחד היעדים שהציבה רוסיה למלחמה. לפי הקרמלין, אין בכוונת רוסיה לדרוש את פירוק אוקראינה כולה נשק, אלא רק בשטחים שבמחלוקת - בעיקר דונבאס. בנוסף, זלנסקי התראיין ל-ABC ואמר שהוא כלל לא מעוניין להצטרף לנאט"ו – אחת הסיבות שגרמו לפרוץ המלחמה הזאת. "איבדתי עניין כלפי הנושא הזה אחרי שהבנתי שנאט"ו לא מוכנה לקבל את אוקראינה", אמר זלנסקי בריאיון. מדובר בצמצום עמדות בין הצדדים. שינוי העמדות לא התרחש סתם - הנסיעה של בנט נועדה כדי להעביר מסרים בין הצדדים.
הדברים האלה לא קורים סתם – יש שינוי בעמדות של הצדדים. הנסיעה של בנט בסוף השבוע נועדה להעביר מסרים בין הצדדים ולהביא באופן בלתי אמצעי מה הכוונות של פוטין, מה התכניות שלו ולתווך את זה למערב. לא הייתה שאיפה מבחינת בנט לפתור את המשבר אלא ניסיון להניע מהלך.
המשא ומתן הישיר בין רוסיה לאוקראינה מתנהל בעיר גומל שבבלארוס, סמוך לגבול עם אוקראינה, ועוסקת במתווה שהציעו הרוסים. תפקידה של ישראל, בתיאום עם מנהיגי המערב ואוקראינה, היה להציג בפני פוטין רעיונות שעלו במערב ולשמוע את תגובותיו על מה שיכול לעבוד ומה שלא. למעשה, מנהיגי המערב ביקשו מבנט לשמוע מפוטין איך הוא רואה את המצב, ומה יקרה אם לא יושגו הסכמות בתקופה הקרובה, קרי להבין את הפערים במו"מ ולשקף אותם למנהיגי המעצמות.
בנט על פגישתו עם פוטין, השבוע
ההבנה של מי שמעורב בתמונת המשא ומתן היא שהכדור נמצא כעת במגרשו של זלנסקי - והוא זה צריך לקבל החלטה אם להיענות להצעה המפורטת שפוטין הציב, שמאפשרת לאוקראינה להישאר ריבונית ולזלנסקי להישאר בתפקיד. ישראל לא הניחה הצעה משלה, והיא גם לא מתכוונת ללחוץ על זלנסקי אם לקבל את ההצעה של פוטין או לא. בירושלים החליטו שישראל "לא תהיה הצ'מברליין של 1938", אלא זרוע משלימה לשיחות שנערכות בבלארוס.
ההבנה בישראל היא שהפערים במו"מ אינם תהומיים, אך זלנסקי יצטרך לקבל החלטה קשה: האם לקבל את ההצעה הרוסית (הכרה בבדלנים הפרו-רוסים, לוותר על חבל הדונבאס ועל ההצטרפות לנאט"ו) ובכך להציל את העם האוקראיני מהמשך הלחימה וההרס - אך מנגד גם לספוג ביקורת מבית; או לחילופין להמשיך בקו הנוכחי, לעמוד על שלמותה הטריטוריאלית של אוקראינה ועל ריבונותה, ולהסתכן בהמשך הלחימה.
התחושה בצד הישראלי היא שפוטין יודע בהחלט מה יעשה בכל מיני תרחישים שיכולים לקרות. הוא לא נראה מבולבל, מופתע או בפאניקה - אלא דווקא מאוד בטוח בעצמו ויודע מה הוא רוצה. הנשיא נצמד לגישה הבסיסית שגורסת כי המכונה הצבאית של רוסיה תשבור בסופו של דבר את ההתנגדות הצבאית האוקראינית, ובראייתו של פוטין, חלק מהעיכובים בהתקדמות הצבא נובעים מכך שהוא רוצה לראות מה יעלה במשא ומתן.
בינתיים, שגריר אוקראינה בישראל יבגן קורניצ'וק אמר השבוע שהרוסים מעוניינים בכניעה של אוקראינה. "אנחנו משלמים מחיר כל יום. אם הם רוצים שאוקראינה תהיה נייטרלית ולא תצטרף לנאט"ו, אנחנו צריכים התחייבויות משמעותיות לביטחוננו ולעצמאותנו". השגריר טען שעד כה המשא ומתן עם רוסיה לא הוביל אפילו להסכמות על הפסקות אש הומניטריות.
קורניצ'וק לא הצליח לעצור את הדמעות כשסיפר בכנס של ה-INSS על זוועות המלחמה: "היו מקרים שלא הצלחנו לפנות בזמן אזרחים והיו הרבה נפגעים. אנשים חיים מתחת לקרקע, בתחנות המטרו, כבר שבועיים. יש מחסור במזון, בתרופות. המציאות היא שאנחנו במלחמה ברברית וברצח העם האוקראיני. גם כשנפתחו המסדרונות ההומניטריים נהרגו המון אזרחים. אנחנו זקוקים לסיוע בינלאומי, כולל מישראל".
