במקביל למאבק המתעצם מול בית המשפט העליון על בחירת נשיאו, פתח שר המשפטים יריב לוין חזית שנייה מול היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה - "או שתתקן דרכיה או שתודח", מיוחסת לו האמירה. ושתי החזיתות קשורות זו בזו בקשר הדוק: בשתיהן מתנהל מאבק פוליטי-משפטי על עתיד שני מוקדי הכוח היחידים המרסנים כיום את הממשלה והכנסת, הנשענות על רוב יציב של 68 חברי כנסת.
5 צפייה בגלריה
יריב לוין וגלי בהרב-מיארה. הכוחות, האינטרסים והחזיתות
(צילום:אלכס קולומויסקי, יואב דודקביץ)
האינטרסים המשלימים של הקבוצות הפוליטיות המרכיבות את הקואליציה משתרגים זה בזה ומאיימים למוטט את המארג הדמוקרטי בישראל. בינתיים, כל עוד לא שונתה שיטת בחירת היועץ המשפטי לממשלה ובחירת השופטים, מגבים היועצת המשפטית והבג"ץ זה את זה. מיטוט עצמאותו של אחד מהם יפיל את הרשות השופטת כליל. יש האומרים, שגם אם תמצאנה פשרות שיפתרו את בעיית בחירת נשיא העליון או מניעת הדחת מיארה - הדבר הגדול בוא יבוא.
ההקצנה, עליית הימין, היעדר מנהיגות מתונה אל מול הפופליזם הביביסטי, ההדתה, המיאוס בהעלאת קרנן של הזכויות, המיאוס בתקינות החברתית ופוליטית, ובעיקר אי-מודעות של רוב האזרחים לחשיבות הדמוקרטיה - הם הדבר הקובע. וכל זה בסביבה של איום קיומי בטחוני.
האיומים המיידים על כהונתה של גלי בהרב-מיארה
משפט נתניהו
תחילת עדותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו היא אירוע מכונן עבור שלטון החוק – ראש ממשלה מעיד כאחד האדם וזהו ניצחון השוויון בפני החוק. בינתיים, בחקירה הראשית, המשוכות הן בידי נתניהו, הפרפורמר מס' אחד במדינה. זה לא מסתיר את חששו של רה״מ מהחקירה הנגדית, בחקירה כזו אלוהים נמצא בפרטים וכאן תהיה ידו על התחתונה, גם בשל העובדה שאין לו זמן להתכונן כיאות וללוש את חומרי החקירה.
5 צפייה בגלריה
נתניהו בבית המשפט המחוזי בתל אביב ביום העדות השלישי
( צילום: Stoyan Nenov / POOL / AFP)
כולם מדברים על גישור לקראת עסקת טיעון שייתר את המשפט המכביד הזה. אבל מעבר לנוסחאות המופרחות לאוויר, כל הסדר יוכל להתקיים רק אם מיארה תסכים להמשך שלטונו של נתניהו עד הבחירות הבאות, או במילה המכובסת "שאלת הקלון".
בעיניי מיארה זו כניעה לטרור ומיטוט עיקרון השוויון בפני החוק. ימים יגידו אם צדקה כשלא נכנעה, או שעמידתה בפרץ תכניס אותה לפנתיאון הלאומי. בינתיים המשפט הזה רק גורם להסלמת השיח הציבורי.
״כל הסדר במשפט נתניהו יוכל להתקיים רק אם מיארה תסכים להמשך שלטונו של נתניהו עד הבחירות הבאות, או במילה המכובסת "שאלת הקלון". בעינייה זו כניעה לטרור ומיטוט עיקרון השוויון בפני החוק״
לא לחינם מונה יריב לוין לתפקידו סמוך לתחילת המשפט של נתניהו. ההערכה שמעבר לתפיסתו עתיקת היומין של לוין אודות האופן שבו המערכת צריכה להשתנות, הוא משוכנע שמדובר במשפט שגוי, תפור, עם מטרה מסומנת ועם תזה בלתי קבילה. בעיניו פליליזציה של יחסי עיתונות-שלטון - היא הזיה. ריתוק ראש הממשלה בעת מלחמה למשפט, התעקשות השופטים והיועצת על המשך המשפט במלחמה - משקפים את התזה שלו. הוא סבור שהשופטים והתביעה המשפט מנוכרים למציאות. מכאן שברור שהזזת מיארה כתובעת הכללית והבאת אדם אשר "יעבור" שוב על התיק היא מושכלת יסוד.
בן גביר
התעקשותה של מיארה על ערכי יסוד של מניעת פוליטיזציה, בעיקר במערכות אכיפת החוק והמינהל הציבורי, הניעו אותה לפני כשנתיים להמליץ בפני בג"ץ, שסוחב תמיד את פסקי דינו, לפסול את "חוק בן גביר". החוק שתכליתו שהמשטרה תהפוך למשטרה המשרתת את השלטון במקום לשרת את הציבור, הופך את בן גביר למפכ"ל המושל בשליטה מבצעית על המשטרה (וראינו זאת באלימות המשטרה בעת פיזור הפגנות המחאה ומעצרי השווא, ט״צ), ועל החקירות.
מיארה סירבה להגן על החוק בפני בג"ץ, וטענה שבעיקרו הוא אינו חוקתי. לכך נוספו בחודש האחרון חקירות נגד שוטרים בכירים, נאמני בן גביר לכאורה, והתקדמותן מלחכת את שולי מעילו. בן גביר בפאניקה להזיז את מיארה, ומשמש בימים אלה כאופרטור שימושי בהנעת הליך ההדחה.
לוין היה מאדריכלי "חוק בן גביר" ויש להזכיר שהחוק ששינה את תוארו של בן גביר "לשר לביטחון הלאומי" היווה "דמי רצינות" למען כניסתו לקואליציה, ומבחינתו הוא השתלם. לוין התרעם על החלטה של מיארה שלא להגן על החוק בפני בג"ץ, אחד מצעדיה "הסרבניים" הראשונים שנמשך אחר כך באי הגנתה על משוש "הרפורמה" שלו – שינוי פני הוועדה לבחירת שופטים שבה רואה לוין את הליבה.
מיארה אינה מוותרת על מניעת פוליטיזציה בשירות המדינה. זו באה לידי ביטוי בהתעקשותה שלא לפגוע בנציבות שירות המדינה והפיכתה משירות ציבורי הנסמך על כישורים, לאגף כוח אדם וחלוקת ג'ובים לנאמני המשטר. החלטתה היא מושא להתנגשות בינה לבין לוין, ומול שרי הלכוד המורתעים מחלוקת משרות לאנשי הבייס הפוליטי.
לוין רואה בשימוש של מיארה במניעויות כלפי השרים, והמנכ"לים שלהם, משום התערבות משפטית בפוליטיקה, בהגשמת רצון הבוחר עד כדי הסגת גבול כלפי נבחרי הציבור וכלפי הגשמת מדיניות הדרג הנבחר.
״מיארה אינה מוותרת על מניעת פוליטיזציה בשירות המדינה. לוין רואה בשימושה במניעויות כלפי השרים, והמנכ"לים שלהם, משום התערבות משפטית בפוליטיקה, בהגשמת רצון הבוחר עד כדי הסגת גבול כלפי נבחרי הציבור וכלפי הגשמת מדיניות הדרג הנבחר״
חוק הגיוס
המחלוקת המשפטית-פוליטית על חקיקת חוק הגיוס היא מחוללת ההדחה המיידית. יו״ר ש"ס ח"כ דרעי (המנוע משפטית מלשמש שר, ט״צ), מאיים לפורר את הקואליציה של נתניהו - אם לא יחוקק מיד חוק פטור מגיוס ולצידו ישוחררו הכבלים המונעים חלוקת הטבות כלכליות לחינוך משפחות חרדיות.
סירובה של מיארה להגן בפני בג"ץ על המתווה זכה לגיבוי מצד בג"ץ, והיא אורבת לדרעי ולקהלו גם עתה ערב חקיקת חוק גיוס חדש. מיארה בשלה - היא נחושה להגן על מערכת הביטחון המדממת מבחינת כוח האדם החסר שלה במלחמה. לצד ההגנה על צורכי הצבא, היא מגינה על אינטרס הציבור - עיקרון השוויון והנשיאה בנטל.
ֿסביר שלוין תומך אף הוא בשוויון בנטל. אבל יותר מכך, הוא הקמב"ץ הפוליטי הראשי של נתניהו בכל הקשור לשימור הקואליציה. הגיוס הוא סוגיה נפיצה בליכוד וכן בקרב הציונות הדתית שמשלמת מחיר דמים כבד בהגנה על המדינה. כך מוצא עצמו לוין בין הפטיש לסדן בכל הקשור לחקיקה. ברור לו שמיארה לא תוותר ולא תגן בפני בג"ץ על מתווה השתמטות. כלומר, מבחינתו מיארה היא סכנה ברורה ומיידית לשלמות הקואליציה.
ועדה לבחירת שופטים
מהרגע הראשון התנגדה מיארה לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים בטיעון שמדובר בפוליטיזציה מוחלטת של השיפוט העצמאי בישראל. השינוי המוצע על ידי לוין יעניק לקואליציה שליטה מחלטת בבחירת שופטים לכל הערכאות, וכל שכן לבית המשפט העליון.
מכיוון שמיארה הטילה וטו על חקיקה ממשלתית בסוגיה זו, מצא לוין דרך עוקפת – הצעת חוק של ועדת החוקה של הכנסת. הצעה זו הושלמה לפני כשנה וחצי והיא יכולה לעבור במליאת הכנסת בכל דקה. אלא שבעקבות המחאה הציבורית ו"ליל גלנט", נתניהו הקפיא את החקיקה.
כעת לוין מנופף באיום חידוש החקיקה, כדי לגרום ליצחק עמית להתפשר על בחירת נשיא ושופטי העליון, אבל יותר מכל, הוא רואה בשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים אירוע מכונן עבורו. אם בית המשפט העליון היום ליברלי על חודו של קול, הוא נחוש להסיטו לכיוון אולטרה-שמרני. התעקשות על בחירת כל שופט היא הדרך להסטתו מליברלי לשמרני - בית משפט שלא יתערב בהחלטות הכנסת הממשלה ולא יעצור את מה שהוא מכונה משילות.
לוין רואה במיארה אבן נגף בסיוע לממשלה ולקואליציה. הוא מתרעם על סירובה לחוק את "חוק הרוגלות", מכיוון שהוא מעניק חסינות לנבחרי ציבור החשודים בשחיתות שלטונית לאשר מנויים של מועמדים לא ראויים. הוא מסרב לראות את הכוס המלאה - מאות ההחלטות שבהן תמכה מיארה, שיועצים קודמים לא הסכימו לאשר: החלטות סודיות בענייני ביטחון שסייעו לצה"ל בעת המלחמה, העברת התקציב תוך ויתורים חוקיים מפליגים, הגנה על ישראל בבית הדין באג ועוד.
לוין סבור שלממשלה אין שיג ושיח עם היועצת. לשיטתו, היא מערימה קשיים על הגשמת המדיניות, ואו "שתתקני דרכיך או שנפנה לוועדת ההדחה". לוין נתון גם בלחץ כבד של "הבייס" שלו שבחר בו פעם אחר פעם, ומסרונים הקוראים להיפטר ממיארה נשלחים אליו מדי יום.
עם זאת, לוין הוא פוליטיקאי ממולח ומבין את גודל אירוע של הדחת יועץ משפטי לממשלה. בינתיים, הוא נותן לבן גביר ולקרעי לנהל את האירוע – באגרסיביות אופיינית. הם הזנב שמכשכש בכלב. נכון לעכשיו לוין סבור שלמיארה הוצא "כרטיס צהוב", אבל מי שיחליט בסופו של דבר אם להוציא את נצרת ההדחה - יהיה בנימין נתניהו.
לוין קורא את המפה המשפטית – מלבד מהומה ציבורית ומחאה שיפרצו, הרי שלשם הדחת מיארה יש לעבור פרוצדורות משפטיות רציניות כמו הצגת חומר משפטי בפני ועדת ההדחה, ולא תלונות שרים על 'אכלו לי,שתו לי'. ייתכן גם שוועדת ההדחה לא תאשר את המהלך, שלא לדבר על בג"ץ.
ומיארה? ככל שיענו אותה כן תרבה וכן תפרוץ. היא מבינה את גודל ומהות האירוע, והיא לא מתכוונת לפרוש. מבחינתה - זו לא היא. זו ההגנה על הציבור.
