תוצאות הבחירות לפרלמנט בעיראק, שנערכו לפני כשבוע ימים, ממחישות את התגברות האיום מצד המיליציות הפועלות בעיראק בתמיכת איראן. מיליציות אלו חיזקו באופן משמעותי את ייצוגן בפרלמנט, אך הצלחתן האלקטורלית אינה משקפת תמיכה עממית אמיתית. רבים בעיראק מתעבים אותן, משום שהן דיכאו באלימות את ההתקוממות העממית בעיראק בשנת 2019 והרגו כ-800 מפגינים ופעילים כדי לשמר משטר מושחת. מה, אם כן, מסביר את הצלחתן האלקטורלית?
ניסיוני האישי, 903 ימים בשבי המיליציה הגדולה ביותר בעיראק הנתמכת על ידי איראן, כתאא'ב חיזבאללה, ממחיש את שינוי סדרי העדיפויות של מיליציות אלו: מהתמקדות ב"התנגדות" אל עבר צבירת ממון וכוח פוליטי. חלק מהסכומים העצומים שצברו המיליציות הושקעו במבצע חסר תקדים לרכישת קולות בעיראק.
העדפה של העסקנות הפוליטית ושל ביזת הקופה הציבורית על פני ההתנגדות מסמנת את התפתחותן של מיליציות אלו, שהוקמו במקור על ידי איראן כדי להילחם בכיבוש האמריקני
המיליציות הפרו-איראניות ראו חשיבות רבה בהשגת מספר מושבים גדול ככל האפשר בפרלמנט הבא. ככל שהמפלגה גדולה יותר, כך תשלוט על משרדים ועל פרויקטים רבים יותר, באופן שיאפשר לה לשאוב סכומים משמעותיים יותר מקופת המדינה. אותם משאבים מעצימים את השפעתה של המפלגה על הכיוון הפוליטי הכולל של המדינה, ובמיוחד על המידה שבה עיראק משרתת את יעדיה של שכנתה איראן.
העדפה של העסקנות הפוליטית ושל ביזת הקופה הציבורית על פני ההתנגדות מסמנת את התפתחותן של מיליציות אלו, שהוקמו במקור על ידי איראן כדי להילחם בכיבוש האמריקני. ימי המאבק האידיאולוגי חלפו מזמן, ומנהיגי המיליציות התרגלו לאורח חיים ראוותני. כל המכוניות שבהן הועברתי בין שלושת מתקני הכליאה שבהם הוחזקתי בשבי היו חדשות ומרופדות בעור יוקרתי. מתקני הכליאה עצמם כללו מסכי טלוויזיה שטוחים גדולים ואבזור יוקרתי לרווחת המפקדים. המתקן האחרון שבו שהיתי הכיל ג’קוזי מפואר (אם כי לא לשימושי).
שינוי סדרי העדיפויות של המיליציות
שלוש השנים האחרונות תחת ממשלת א-סודאני ביססו את שינוי סדרי העדיפויות של המיליציות. סדרת הכישלונות שספג הציר הפרו-איראני, שנגרמו בשל חדירה מודיעינית עמוקה מצד ישראל וארה"ב, הפכו את האיום על חיי ההנהגה הבכירה של המיליציות למוחשי יותר. במקביל לכך, ראש הממשלה העיראקי אִפשר למיליציות לשדוד את קופת המדינה בהיקף חסר תקדים, עובדה שהגבירה את רצונן להימנע מעימות עם ארצות הברית ועם ישראל כדי שיוכלו להמשיך ליהנות ממנעמי העולם הזה.
כדי לוודא את התחזקותן הפוליטית, כבר חודשים לפני הבחירות אילצו המיליציות את חבריהן להירשם להצבעה ולוודא שגם בני משפחותיהם עושים זאת. מי שלא ציית, אוים בפיטורים. כאשר התקרבה עונת הבחירות, אילצו המיליציות את חבריהן להביא את כרטיסי הבוחר של קרוביהם ושל חבריהם כדי להבטיח שיצביעו למפלגת המיליציה. מי שסירב פוטר ואף נכלא. 250 אלף חברי המיליציות, יחד עם קרוביהם, שימשו בסיס התמיכה המרכזי שלהן.
נוסף על כך, המיליציות ומפלגות השלטון האחרות השתמשו במיליארדי הדולרים שצברו משוד הקופה הציבורית כדי לקנות קולות. סכומי הכסף שהשקיעו מפלגות השלטון ברכישת קולות בבחירות אלו שברו שיאים, והם מוערכים במיליארדי דולרים אמריקניים. אחת ההוצאות המשמעותיות הייתה למימון עובדים שהוגדרו רשמית כ"משקיפי בחירות", עובדים שנשכרו על ידי המפלגות. למעשה, הובטחו להם "משכורות" בתמורה להצבעתם ולהצבעת בני משפחותיהם וחבריהם. מספר "המשקיפים" עלה על שני מיליון איש, ואילו מספר הקולות הכולל עמד על כ-12 מיליון. כלומר, נשכר משקיף אחד לכל שישה מצביעים.
הצלחה נדירה לאיראן
תוצאות הבחירות לפרלמנט בעיראק והעלייה המשמעותית במספר מושבי המיליציות הן הצלחה נדירה עבור איראן, שבשנתיים האחרונות ספגה מפלה אחר מפלה. עם זאת, ובניגוד לרטוריקה הרשמית, המיליציות איבדו עניין בפעילות "התנגדות", שעלולה לעלות להן ביוקר. נסיבות חטיפתי ושחרורי הן הוכחה מובהקת לכך: במשך יותר משנתיים דרשה כתאא'ב חיזבאללה כופר כספי אדיר בתמורה לשחרורי; בתחילה עמד הסכום על 600 מיליון דולר, אך כאשר איים מארק סבאיה, כיום השליח המיוחד של ארה"ב לעיראק, שאם לא אשוחרר בתוך שבוע יורה הנשיא טראמפ על תקיפות נגד הנהגת המיליציה, שוחררתי בבהילות ומבלי שניתן למיליציה דבר בתמורה לשחרורי.
אליזבט צורקובאיראן רואה כיום במיליציות שבהן היא תומכת בעיראק משאב פוליטי וכלכלי: המיליציות הן כלי להבטחת שלטון ידידותי בבגדאד, באמצעות השקעה מסיבית בכפיית הצבעה וברכישת מצביעים; אותן מיליציות גם משמשות להברחת דולרים לאיראן ולהברחת נפט וסחורות איראניות לעיראק. האסטרטגיה להתמודדות עם מיליציות אלו צריכה להתחשב במקומן הפוליטי ובסדרי העדיפויות המשתנים שלהן. אסטרטגיה כזו חייבת להתחשב בעושר שצברו מפקדי המיליציות ובהסתגלותם למנעמי החיים, עובדות המפחיתות משמעותית את רצונם להפוך ל"שהידים", ולכן הם יכבדו קווים אדומים שיוגדרו להם בבירור על ידי ישראל ובעלות בריתה.
אליזבט צורקוב היא דוקטורנטית באוניברסיטת פרינסטון ועמיתת מחקר בפורום לחשיבה אזורית. במשך שנים היא ערכה עבודת שטח בעיראק, סוריה, לבנון וטורקיה. ניתן לעקוב אחריה ברשת X בחשבון elizrael@
