הפיצוץ חסר התקדים בין נשיא ארה"ב לראש הממשלה אינו מקרי. הוא יושב על נקודת רתיחה שמשלבת פגיעה טקטית בבייס הנוצרי של טראמפ בלבנון, החשש מסיכול ההסכם מול איראן, ולוח שנה חגיגי שהנשיא דורש בו שקט תעשייתי. עכשיו, נתניהו צריך לחשוש מנשק יום הדין של הנשיא לקראת הבחירות בישראל.
טראמפ זעם על נתניהו והאשים אותו בכפיות טובה: "בלעדיי היית בכלא". הזעם הנשיאותי איננו התפרצות ספונטנית. זה מגיע על רקע של בעיה אסטרטגית וטקטית שקשורה ישירות למערכה הישראלית בלבנון.
השיבוש הטקטי: משבר נוצרי בלבנון
נתחיל עם הבעיה הטקטית. בחודשים האחרונים, נחשף העולם למקרי פגיעה בנפש של נוצרים בלבנון, ולא פחות חשוב מכך, פגיעה בסמלים דתיים. התמונות שיוצאות משם קשות לעיכול עבור הבייס האמריקאי. כך למשל, תועד חייל צה"ל מנתץ פסל של ישוע בכפר בדרום לבנון. על פי אחד הפרסומים, האירוע התרחש בכפר דבל, כפר נוצרי שנמצא בגזרה המרכזית בדרום לבנון.
ובהמשך, חייל במדי צה"ל תועד מכניס סיגריה לפה של פסל מריה, אמו של ישוע, בדרום לבנון. באחד הפרסומים ברשתות הלבנוניות נטען שהצבא "מחלל" את קדושת הפסל.
המקרים הללו גרמו למכה קשה בתדמית של ישראל בעולם. אירועים אלו מדווחים בהרחבה ברשתות החברתיות, ודמויות בולטות בימין האמריקאי דוגמת טאקר קרלסון, אלכס ג'ונס וקאנדיס אוונס מפעילים לחץ כבד על הקהילה הנוצרית שאוהדת את ישראל. הם מדגישים נרטיב לפיו ישראל מבקשת להרחיב את גבולותיה על חשבונם של אותם כפרים נוצרים. מגמה זו משחקת לידי האויבים שלנו בימין האמריקאי, שמפעילים בתורם לחץ על טראמפ לרסן את ישראל.
יש לזכור שטראמפ נשבע להגן על הנוצרים בכל מקום בעולם, הבטחה שאף קיים בפועל כאשר הפעיל את הצבא האמריקאי כנגד ארגון "בוקו חארם" בניגריה שפגע בנוצרים.
זהו השיבוש הטקטי שגורם להסחתו של טראמפ. ההבנה בוושינגטון שמדובר באירוע שמטריד במיוחד את סביבת הנשיא, היא זו שהובילה אותו כבר לפני מספר חודשים לכפות על נתניהו באמצעות ציוץ את הפסקת האש בביירות, עוד באמצע חודש אפריל.
הבעיה האסטרטגית: מסלול ההתנגשות מול איראן
מעבר לטקטיקה, קיימת הבעיה האסטרטגית. החיכוך הלבנוני הופך את ישראל, בעיניים אמריקאיות, למי שמנסה "לחרב" את הניסיונות של טראמפ להגיע להסכם להפסקת אש עם האיראנים, מלחמה שהביאה את הנשיא טראמפ לשפל של תמיכה של 34% עם 61% המתנגדים למלחמה. אלו הנתונים שעומדים מאחורי מה שגורם בבית הלבן תיאר כ"לחץ עצום" על טראמפ, לסיים את המלחמה.
אתמול, כאשר יצאו ההודעות הראשונות על הכוונה הישראלית להפציץ את ביירות (שנותרו בשלב הזה כהצהרות בלבד), במקביל להודעה איראנית רשמית לפיה אם ישראל תיכנס להפצצה של ביירות היא תפרוש מהשיחות:
כבר החל "המירוץ לאוזן" של טראמפ. גורמים שונים מיהרו לבשר לו כי נתניהו מנסה להצית את המלחמה ולהוביל למצב של חוסר יכולת להגיע להסכמות אזוריות. בכתבה שפורסמה ב"אקסיוס" נאמר מפי אחד הבכירים כי: "טראמפ מודע לירי של חיזבאללה על ישראל ועל הצורך שלה להגן על עצמה, אך הרגיש בימים האחרונים שנתניהו מסלים את התקיפות באופן לא פרופורציונלי".
לפי הדיווח, מקור נוסף טען שטראמפ "מודאג מכמות האזרחים הלבנונים שנהרגו בתקיפות צה"ל, והתנגד לכך שישראל תמוטט בניינים בביירות במטרה להרוג מפקד אחד בחיזבאללה". על פי אותה כתבה, נתונים אלו הם שהביאו את הנשיא לכנות את נתניהו "מטורף" ולהאשים אותו בכפיות טובה.
חשוב להבין כי התקופה בה אנו נמצאים רגישה במיוחד בלוח השנה. זה מתחיל ב-11 ליוני עם פתיחת המונדיאל, ממשיך ב-14 ליוני עם חגיגות יום ההולדת של הנשיא (שיכללו ארנת MMA בסגנון גלדיאטורים מודרניים), ומגיע ליהלום שבכתר בחגיגות 250 שנה לארה"ב ב-4 ליולי
מדוע אם כן כל האירוע הזה ממוסגר בצורה כל כך חריפה? הממשל האמריקאי עבד קשה מאוד כדי להדוף את הטענות שנתניהו היה זה שהוביל את טראמפ למערכה באיראן. היה זה שר המלחמה שהעיד מפורשות: "מודים לישראל, אבל יש רק יד אחת על ההגה, של טראמפ". במקביל, טראמפ עצמו מקפיד להחצין מסר שביבי "יתנהג יפה", ואף חזר לא פעם על כך שבסופו של דבר נתניהו אכן מתנהג יפה.
אלא שהמערכה הנוכחית בלבנון נתפסת כמהלך שישראל עושה מתוך מטרה להרחיב את גבולותיה לסוריה וללבנון, ומתוך כוונה ברורה לחבל בניסיון של טראמפ לקדם לכל הפחות הסכם להפסקת אש.
חודש החגיגות האמריקאי וסופת הרעמים הבריטית
כעת, חשוב להבין כי התקופה בה אנו נמצאים רגישה במיוחד בלוח השנה. ארצות הברית נכנסת לחודש של חגיגות: זה מתחיל ב-11 ליוני עם פתיחת המונדיאל, ממשיך ב-14 ליוני עם חגיגות יום ההולדת של הנשיא (שיכללו ארנת MMA בסגנון גלדיאטורים מודרניים), ומגיע ליהלום שבכתר בחגיגות 250 שנה לארה"ב ב-4 ליולי. אירועים אלו כבר כוללים דרכון הנושא את פניו של הנשיא לרכישה מיוחדת ושטר חדש של 250 דולר לציון ההתממשקות של החגיגות הלאומיות והנשיא טראמפ עצמו. טראמפ דורש שקט, וישראל מייצרת לו רעש.
בנסיבות הללו, שיחת הטלפון הקשה הייתה בחזקת סופת רעמים שהתקדרה מזמן. ייתכן כי הקש ששבר את גב הגמל היה הכתבה שפורסמה ביום א' בעיתון "דיילי מייל" הבריטי, פרסום שבוודאי לא תרם לאמון בין הצדדים. על פי הכתבה, מקור מקורב לנתניהו אמר כי: "הייאוש של נתניהו עמוק כל כך, עד שהוא מייחל כעת לימיהם של ג'ו ביידן ואפילו אובמה, עמו כזכור התעמת באופן פומבי, כך אמר הגורם המקורב. עם זאת, המנהיג הישראלי אנוס כעת להתיישר לפי הקו של טראמפ."
הסכנה הפוליטית של נתניהו: נשק יום הדין של הנשיא
הקרע הזה, כפי שבא לידי ביטוי בשיחה אמש, לא הוכחש על ידי שני הצדדים ואף זכה לאימות עקיף על ידי הבלוגרים היהודים המקורבים לנשיא, מארק לוין ולורה לומר. משבר זה יכול לסמן בעיה קשה מאוד במערכת היחסים בין שני האישים.
יש לזכור כי ישראל ניצבת על סיפה של מערכת בחירות. בעבר, טראמפ כבר הוכיח שהוא יודע לחרוג מכללי הפרוטוקול וקיבל את בני גנץ לפני הבחירות ב-2020 לפגישה שארכה מעל לשעה, בניגוד לכל נהלי הדיפלומטיה המקובלים.
לא מן הנמנע כי טראמפ, אשר מכיר את נפתלי בנט ואף חלק ציוץ שלו בחודש מרץ השנה: יזמין אותו כעת למפגש נשיאותי. מהלך כזה יכול להיות משמעותי במערכת הבחירות הקרובה בישראל, ויהווה מסר ברור מצד הנשיא כחלק מתחושתו כי נתניהו איננו נוהג בו כפי שהוא רואה לנכון.
ד"ר קובי ברדה הוא חוקר בכיר ב-JPPI ומרצה בכיר בבית הספר הרב-תחומי ב-HIT
