מדי שבוע, מאז מתקפת הטרור של ה־7 באוקטובר, מתפרסם עוד סקר על האנטישמיות. אפשר לסכם זאת כך: מצבם של היהודים בעולם לא היה כה גרוע מאז הקמת המדינה. זו לא רק ארה"ב, שבה השתלט הטרלול הפרוגרסיבי על חוגי הקדמה ועל הקמפוסים. המצב דומה בצרפת, בבריטניה וכמעט בכל מדינה מערבית. "שנאה מבחילה, יהודי אוסטרליה חיים בפחד". זו הייתה אחת הכותרות, אתמול, יום שבת, של "האוסטרליאן", העיתון הנפוץ ביותר באוסטרליה, והיחידי בעל תפוצה כלל ארצית. אוסטרליה לא לבד.
אל נא נשגה באשליות. אנטישמיות היא אנטי־ציונות היא אנטי־ישראליות. וזה לא יעזור לאותם יהודים, חלקם תמימים, חלקם רשעים מרושעים, שחושבים שאם הם יצטרפו לקמפיין האנטי־ישראלי אז אולי הם יקבלו פטור מביטויי גזענות, כלומר אנטישמיות. בדיוק להפך. יהודים ששותפים לדמוניזציה של ישראל רק מאכילים את מפלצת האנטישמיות.
שום דבר לא התחיל ב־7 באוקטובר. מדובר בתהליך שנמשך כבר שני עשורים. העולם, בעיני רבים במדינות העולם החופשי, נחלק ל"מדכאים" מול "מדוכאים". ישראל נכנסה לקטגוריה של מדינה מדכאת, קולוניאליסטית וכובשת. הפלסטינים תפסו את קטגוריית המדוכאים. מדובר כמובן בעיוות.
אין גורם מדכא יותר בשני העשורים האחרונים מהג'יהאד על שלוחותיו, שתנועת החמאס היא רק אחת מהן. אין גורם רצחני יותר מהג'יהאד
אין גורם מדכא יותר בשני העשורים האחרונים מהג'יהאד על שלוחותיו, שתנועת החמאס היא רק אחת מהן. אין גורם רצחני יותר מהג'יהאד. אין עוד מפלצת רבת ראשים וזרועות שמכריזה בראש חוצות שהמטרה שלה היא השתלטות על העולם, לצורך הקמת אימפריה איסלאמית חשוכה. ולמרות זאת, מפלצת הג'יהאד תקפה את ישראל – ודווקא שנאת ישראל היא זו שהולכת ומתרחבת בעולם.
העניין הוא ששום דבר לא נשאר במסגרת חוגי הקדמה והקמפוסים. ההשפעה מחלחלת לחוגי הממשל. למרות הרכבת האווירית לישראל, מדיניות הממשל הייתה ונותרה קבועה: לא להתנחלויות. כן לשתי מדינות. אפשר לרטון על כך מכאן ועד להודעה חדשה, אבל דווקא קואליציית הימין מבליטה את המחלוקת בין ישראל לממשל הדמוקרטי.
אנחנו לא פטורים מאחריות
כך שיש לנו אינספור טענות צודקות על החוגים המטורללים ועל שונאי ישראל. אבל אנחנו לא פטורים מאחריות. כאשר ראש ממשלת ישראל מופיע מדי שבוע בעיקר כדי לומר לא ושוב לא, ולא ברור מה הוא רוצה, וכאשר נתניהו מצמצם את ההבדל בינו לבין סמוטריץ' ובן גביר, אז הממשל מבהיר: אנחנו בעד ישראל. לא בעד ממשלת ישראל. כך שבנוסף לתמיכה המדהימה בישראל, יש גם פגיעה בקואליציה השולטת בישראל.
לפני ה־7 באוקטובר ארה"ב לא הייתה חולמת להטיל סנקציות על אזרחים ישראלים. עכשיו זה קורה. חששנו שהפיכה משטרית תהפוך את מערכת המשפט למצורעת, וכך גם תסיר את החסינות מלוחמי צה"ל. אין צורך להמתין. זה כבר קורה. לא מדובר רק בתביעה של דרום אפריקה בבית הדין הבינלאומי לצדק. גם מדינות ידידותיות, ארה"ב בראשן, מביעות ביקורת על הרג מוגזם של אזרחים. מדובר בשילוב שבין טעות לצביעות.
ישראל לא הורגת אזרחים בזדון, ונתוני ההרוגים של החמאס הם הבל ושקר. אבל העובדה שגם ידידי ישראל מסתמכים על הנתונים הללו היא עוד ציון דרך בכישלון האסטרטגי של ישראל
ישראל לא הורגת אזרחים בזדון, ונתוני ההרוגים של החמאס הם הבל ושקר. אבל העובדה שגם ידידי ישראל מסתמכים על הנתונים הללו היא עוד ציון דרך בכישלון האסטרטגי של ישראל.
2 צפייה בגלריה
נתניהו מסרב לדבר על היום שאחרי. אז ארה"ב מדברת
(צילום: מרים אלסטר, Eros Hoagland / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AF)
ארה"ב רוצה בטובת ישראל, אבל את הפרויקט המדיני הגדול ליום שאחרי – אולי הנושא החשוב ביותר לעתידה של ישראל – היא מתכננת ללא ממשלת ישראל. זה לא חשוב כרגע אם החזון האמריקני, שכולל נורמליזציה עם סעודיה והקמת מדינה פלסטינית מפורזת, שתשלוט גם ברצועה, הוא בר ביצוע. מה חשוב הוא, שההתנהלות של מר אסטרטגיה ומר ביטחון, מר בנימין נתניהו, מדרדרת את ישראל לשפל מדיני חסר תקדים. הוא מסרב לדבר על היום שאחרי. אז ארה"ב מדברת. הוא לא רוצה חזון מדיני. אז ארה"ב מציגה אותו.
המחיר הוא נכונות לחזון
אל נא נטעה. לישראל יש ידידים רבים מקרב מנהיגי העולם. הם רוצים שהחמאס יובס. גם רוב מנהיגי מדינות ערב חוששים שהחמאס לא יובס. מזכיר המדינה האמריקני, אנתוני בלינקן, אמר אתמול בוועידת הביטחון במינכן: "יש לישראל הזדמנות חסרת תקדים, כמעט כל מדינה ערבית רוצה לנרמל איתה יחסים". מדובר בעיקר בסעודיה, שיורש העצר, מוחמד בן סלמאן, הצליח להציב אותה כמנהיגת העולם הערבי. אחת הסיבות העיקריות למתקפת הטרור של ה־7 באוקטובר הייתה הכשלה של המגה־דיל בין ארה"ב לסעודיה שכללה נורמליזציה של סעודיה עם ישראל.
נכון, יש מחיר לנורמליזציה. המחיר הוא לא מדינה פלסטינית מפורזת, כפי שרבים טועים לחשוב. המחיר הוא נכונות לחזון המדינה הפלסטינית. אלה שני דברים שונים. מדינה פלסטינית לא תקום בעתיד הנראה לעין, משום שהפלסטינים מתנגדים להקמת מדינה כזאת. הם לא רוצים מדינה לצד ישראל. הם רוצים במקום ישראל. הם עם החמאס. אין בקרבם תנועה שמוכנה לפשרה היסטורית.
באופן מוזר משהו, נתניהו צריך להחליט אם הוא בצד של הסכמי אברהם והברית האזורית בגיבוי ארה"ב, או שמא הוא בצד שרוקד לפי החליל של החמאס
כך שדווקא נכונות ישראלית לפשרה היסטורית תציב את ישראל במקום מדיני הרבה יותר טוב. המחיר הוא הפסקת התרחבות ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. זה לא בדיוק "מחיר", משום שארה"ב חוששת, בדיוק כמו אוהבי ישראל, מחוץ לישראל ובתוך ישראל, שהממשלה הנוכחית מאיצה את חזון הבלהות של מדינה אחת, מהים עד הירדן. באופן מוזר משהו, נתניהו צריך להחליט אם הוא בצד של הסכמי אברהם והברית האזורית בגיבוי ארה"ב, או שמא הוא בצד שרוקד לפי החליל של החמאס. אם הוא בעד מדינה יהודית, או שמא בעד מדינה דו־לאומית. וכאשר נתניהו, שכבר הסכים שוב ושוב למדינה פלסטינית, מזהיר ממדינה פלסטינית, הוא בעצם מכריז על תמיכה בחזון שונאי ישראל, של מדינה אחת, מהים עד הירדן.
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזיישראל נמצאת על פרשת דרכים. מצד אחד, חזון של ברית אסטרטגית אזורית, בגיבוי אמריקני, שכוללת את רוב מדינות ערב. זו ברית שמחזקת את ישראל מול איראן ומול האחים המוסלמים. מצד שני, חזון בלהות שמוביל למדינה אחת, דו־לאומית, תוך כדי העמקת העוינות שבין ישראל לבין כל העולם החופשי בכלל, ואיבוד התמיכה האמריקנית בפרט.
ובמילים פשוטות יותר, כל זמן שנתניהו הוא ראש הממשלה, הוא צריך להחליט בין הכיוון האמריקני, למרות כל הפגמים שבו, לבין הגשמת חזון החמאס, של העמקת הסכסוך. החמאס הובס בקרב. ישראל הובסה ומובסת בחזית המדינית. אפשר עדיין לנצח במערכה. אבל ספק אם נתניהו, שהצליח לגרום לכך שמצבה הבינלאומי של ישראל מעולם לא היה גרוע יותר, הוא האיש שמסוגל להוביל לניצחון במערכה.
