צ'ינו אלמיזרק בסך הכול רצה להיכנס לקניון, להסתובב קצת בין החנויות. אלא שבתחילת שנות האלפיים, אפילו פעולה פשוטה כזאת הייתה כמעט בלתי אפשרית עבורו. בכל מקום שאליו הגיע זיהו אותו, קראו בשמו והתקהלו סביבו. לפעמים היה צורך אפילו בליווי צמוד רק כדי שיוכל לצאת מהבית. "אם הייתי נכנס לקניון באותה תקופה - הוויטרינה של החנות הייתה פשוט מתנפצת", הוא נזכר בריאיון לפודקאסט "מחוץ לפריים", "אנשים לא ידעו איך לאכול את זה".
למי שלא זוכר, או אולי בכלל לא נולד אז, צ'ינו היה אחד מכוכבי הריאליטי הראשונים בישראל. בשנת 2003, כשהמושג "כוכב ריאליטי" עוד היה טרי יחסית בנוף המקומי, נכנס צעיר בן 22 מבת ים לווילה של "פרויקט Y" עם קוקו מתוח בג'ל, משקפי שמש כתומים, תכשיטים וערימות ביטחון עצמי.
"ב'פרויקט Y' קוראים לזה דמות, אבל אני מבחינתי עשיתי דבר פשוט - לקחתי את המזוודות ועברתי מהבית של אמא שלי לתוך הבית המצולם. דמות מתפרקת ברגע שאי אפשר לערוך אותה, והם שמו לב שאי אפשר לערוך את צ'ינו. פשוט נכנסתי לשם וחייתי את החיים שלי כמו בחוץ".
צ'ינו אלמיזרק
(צילום: קלי סקוגנג)
אחרי כשלושה חודשים יצא אלמיזרק מהווילה המצולמת באזור השרון אל חיים חדשים לגמרי, שונים מאוד מאלה שהכיר עד אז. "יצאתי משם בהרגשה עילאית. בחו"ל באותה התקופה היה את פרינס ומדונה? בישראל היה את צ'ינו. לא היו איזה 200, 300, 400 יוצאי ריאליטי. היינו כולה אני ועוד איזה שניים-שלושה.
מתוך "תמונות יפואיות 2"
(צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג, משה ולאון אדריאן)
"לא הגעתי כמו שאתה מגיע ל'האח הגדול'. הקונספט היה טיפה שונה, זה היה כמו סדרה עם פרקים. היו שיעורי משחק מ-8:00 עד 20:00, ומשם צילמו את ההתנהלות הרגילה שהייתה בבית. אני לא הלכתי בשביל 'להשתתף בריאליטי', הלכתי בשביל ללמוד משחק, רציתי להיות שחקן. בגלל זה אני מבדיל - היום כל אחד שנכנס לריאליטי חושב שהוא יקבל משהו בחוץ גם אם אין לו את הסטאר-קוואליטי", אומר צ'ינו בחדות ומוסיף, "עכשיו הוא בבית, אוכל את עצמו - לא יראו אותי, כן יראו אותי. אני לא חיפשתי את הפרסום".
אבל הפרסום אכן הגיע - ובממדים שגם אלמיזרק עצמו לא ציפה להם. "הייתי עשר שנים בתעשייה, הצטלמתי לפרסומות, עשיתי כסף טוב בזמנו, נהניתי. אני ונינט היינו הכי חזקים באותה תקופה", הוא נזכר, "היו באים אליי חבר'ה מאילת לשבת איתי. הבית היה פתוח".
"יצאתי משם בהרגשה עילאית". צ'ינו אלמיזרק (שלישי משמאל) עם משתתפי "פרויקט Y"
(צילום: צביקה טישלר)
היו באים אליך הביתה מעריצים מאילת?
"הייתי מקבל את כולם. הרגשתי שאני חלק מהם. הריאליטי זה לא רק הטלוויזיה ומה מרוויחות הזכייניות. הריאליטי זה אני אורח בסלון שלהם כשהם פותחים טלוויזיה והם אורחים שלי בסלון כשהם באים אליי".
איך שומרים רגליים על הקרקע בזמן הזה?
"בזה שאתה מקדיש זמן לכל אחד, גם אם זה לוקח שעה עד שאתה נכנס למקום שאתה אמור להופיע. תן יחס לכל אחד. אני זוכר שהיה טקס 'מסך הזהב' וגיא פינס ראיין אנשים בחוץ. שמו שם גידור וילדים צעקו, 'צ'ינו! צ'ינו!'. הלכתי, פתחתי את הגידור וחיבקתי אותם, ופתאום אמרו לי 'מה אתה עושה?!'. אמרתי, 'מה זה, מה אני עושה? הם הקהל, הם בונים אותנו, מה אני לא אגיד לו שלום? מי אני? אני האיש הפשוט - הם הקהל'. הרבה אנשים באותה תקופה אמרו, 'רגע, בואנה, הוא בעייתי קצת. ההתנהגות שלו, ההתנהלות שלו'. אבל אני תמיד נתתי את הרגש שלי, אמרתי - הקהל הם אלה שעושים אותנו, לא אנחנו עושים אותם".
כמה ריאליטי משבש את הנפש?
"לי לא [שיבש]. הרבה יוצאי ריאליטי היו באים להתייעץ איתי - 'תגיד, איך מה שקרה לנו לא קרה לך?'. הרגשתי שזה חלק מהיומיום שלי, כאילו מהיום שנולדתי מצלמות תמיד צילמו אותי. זה לא כמו יוצא ריאליטי היום שמחפש איפה המצלמה, ואתה קולט שיש מסכות שצריך להוריד אותן. אני לא הייתי צריך לשים מסכות. הרגשתי שזה המקום שלי, שמרגיש לי טבעי".
"הקהל הם אלה שעושים אותנו, לא אנחנו עושים אותם". צ'ינו אלמיזרק מתוך "פרויקט Y"
(צילום מסך: באדיבות yes)
כמה כסף עשית בזמנו?
"אני לא מדבר במספרים, אבל בוא נגיד שגם בלי לעבוד חייתי בסבבה. בזמנו היו משלמים לך רק בשביל להגיע למועדון להראות את עצמך. לימוזינה הייתה לוקחת אותי לכל מקום".
להרגיש את הטוהרה
הפרסום העצום לא גרם לאלמיזרק לוותר על החלום המקורי שלו. הוא עדיין רצה להיות שחקן, ולא הסכים שההצלחה בריאליטי תהיה הדבר היחיד שיזכרו ממנו. "בזמנו, הייתה לי מטרה להיות שחקן, והפרסום הגיע עם זה. עכשיו מה קרה כשיצאנו מהריאליטי? אמרו 'בואנה, אלה לא למדו משחק. איך הם מקבלים עכשיו פרסומות ודברים?'. אני אמרתי - לא. אני לא אקבל את זה בגלל שיצאתי מריאליטי, אני אלך ללמוד. הלכתי, למדתי, קיבלתי את התמיכה מיורם לוינשטיין, שהוא מורי ורבי, ולמדתי את תסריטאות אצל צביקה קרצנר".
אבל בשלב מסוים אלמיזרק החליט להניח את החלום בצד. אחרי שנים שבהן התפרנס מתעשיית הבידור, הוא החליט שהוא רוצה חיים אחרים - והתחיל לחפש את הדרך החוצה. "למדתי, למדתי, למדתי ואמרתי רגע, אני עושה סטופ. אהבתי את הקולנוע, ידעתי מה יש לי לתרום, אבל משהו אמר לי שאני גם לא מתאים לאותה תקופה. חו"ל קרץ לי, עשיתי קצת דוגמנות ועוד דברים, אבל המיקס הזה גרם לי להבין שאני רוצה משהו אחר, איזו אתנחתא".
"הרגשתי שמול המצלמות זה המקום שלי, שמרגיש לי טבעי". פיראס חורי וצ'ינו אלמיזרק בגמר "פרויקט Y"
(צילום: מיכאל קרמר)
את האתנחתא מצא בחנות נעליים בשינקין, אבל גם הפרק הזה נסגר מהר כיוון ש"כל הלקוחות רצו שצ'ינו יביא להן את הנעל", ולדבריו זה פגע בשאר המוכרות. מאוחר יותר הוא ניסה לאבטח טיולים של יהודים שמגיעים מהעולם כדי שלא יזהו אותו, אבל גם אז הפרסום פגש אותו כשחבורת ילדים צעקה לעברו בדרך לאילת. דווקא שם הוא קיבל את ההחלטה הסופית. "הגעתי למצב שאמרתי אני רוצה לצאת לגמרי מהתעשייה, רוצה לעבוד".
למה?
"כי אני רוצה אישה, רוצה להקים משפחה - ואי אפשר בתעשייה. תראה, אני גם לא הייתי בן אדם רציני, למרות שהייתי דוגרי, הייתי בא ואומר בפנים - אני לא בן אדם שיכול עכשיו להשקיע באהבה וכל הדברים האלה. אני בן אדם שיוצא, מבלה".
"משהו אמר לי שאני לא מתאים לאותה תקופה". מתוך "תמונות יפואיות 2"
(צילום: ישי ניקומרוב, באדיבות סרטי יונייטד קינג)
את האהבה הוא מצא באמת במקום הכי רחוק מתל אביב ומתעשיית הבידור: במהלך ביקור בפסטיבל הכליזמרים בצפת, הוא החליט להגיע לקברי צדיקים ולהתפלל למציאת זיווג. "אמרתי, אני אעשה טבילה בארי הקדוש. זה היה חמש או שש שנים אחרי 'פרויקט Y'. הרגשתי שאם לא אצא מהתעשייה - אני לא אקים משפחה", הוא משחזר. "כשיצאתי מהקבר הרגשתי את הטוהרה והיו הרבה אנשים במקום הזה, ובתוך כל ההמון נתקעתי עם הכתף במישהי ועשיתי אחד ועוד אחד - אמרתי אם באתי לפה בשביל זיווג...".
אותה אישה הייתה חני, שלימים תהפוך לאשתו. אלא שבניגוד לנשים אחרות שפגש באותן שנים, היא כלל לא ידעה מי הוא. "היא לא ראתה 'פרויקט Y' וזה הדליק אותי. חברות שלה אמרו לה, 'תראי, זה הוא', אבל זה לא עניין אותה בכלל".
"הרגשתי שאם לא אצא מהתעשייה - אני לא אקים משפחה". צ'ינו אלמיזרק
(צילום: דנה קופל)
צ'ינו ניסה לתת לה את מספר הטלפון שלו, אבל היא נפנפה אותו. אלא שהסיפור לא נגמר שם. בדרכו הביתה הוא עצר לאכול פיצה, ולהפתעתו פגש אותה שם שוב. הוא ניסה את מזלו פעם נוספת והשאיר לה את מספר הטלפון שלו. חודש לאחר מכן היא התקשרה אליו, השניים נפגשו בעזריאלי ויצאו לסרט. כעבור חצי שנה כבר הציע לה לעבור לגור איתו בבת ים. היום הם נשואים והורים לשתי בנות.
אחרי שמצא אהבה והקים את המשפחה שכל כך רצה, אלמיזרק לא מיהר לחזור לתעשיית הבידור ולחלום המשחק שהניח בצד. אבל לדבריו, הוא גם לא מתחרט על הבחירה שעשה, גם אם "יש כאלה שהתאכזבו ממני כי ויתרתי על דברים".
תסביר.
"למדתי שנה אצל יורם לוינשטיין, לא סיימתי אצלו, אבל הוא השקיע בי. הוא האמין שיש בי משהו, אבל יכול להיות שבאותה תקופה לא הייתי מחובר לאיכויות האלה, מה שבאמת היה לי".
"יורם לוינשטיין השקיע בי. הוא האמין שיש בי משהו". מתוך "תמונות יפואיות 2"
(צילום: ישי ניקומרוב, באדיבות סרטי יונייטד קינג)
ואז, לפני כארבע שנים - אחרי תקופה ארוכה שבה כמעט שלא התעניין בהצעות עבודה מהתעשייה - הגיעה לתיבת המייל של אלמיזרק הזמנה לאודישן שהצליחה לעורר בו מחדש את הרצון לשחק. "אני מדבר איתך על תקופה שאני לא מסתכל במיילים, לא רואה אודישנים ששולחים לי. הייתי ממוקד משפחה. ואז ראיתי, בום - 'תמונות יפואיות'. קיבלתי את זה והתעוררתי פתאום בשנייה - אריק לובצקי ומתי הררי, היוצרים - הם הפסגה שלי, ואז פתחתי את הטקסט ומשהו השתחרר. משהו רגוע, משהו טוב".
אלמיזרק לוהק לסרט שמבוסס על ספריו של מנחם תלמי ז"ל (שבימים אלו מלאו 100 שנים להולדתו) וסדרת הטלוויזיה המיתולוגית, שיצרו לובצקי והררי, בהפקתו של מיכה שרפשטיין ז"ל - ששודרה לפני 30 שנה והייתה להצלחה גדולה. "תמונות יפואיות" מחולק לסיפורים שבמרכזם עומדת הג'מעה בכיכובם של אורי גבריאל, יגאל עדיקא, שלומי קוריאט, ישראל אטיאס וגם אוראל צברי. אתמול (חמישי) יצא לאקרנים הסרט השני בסדרה, שבו אלמיזרק נכנס שוב לנעלי דמותו של לופו, שמסתבך איתם אבל גם יודע להשיב להם מלחמה בתחבולות משלו.
"כשעמדתי בפרימיירת הסרט החדש והבת שלי ראתה אותי בפוסטר כשאני לצידם של אורי גבריאל, ישראל אטיאס, שלומי קוריאט, יגאל עדיקא, מוטי בן ישי, עודד מנסטר, אוראל צברי - כל התותחים האלה של היום - היא מסתכלת ואומרת: 'אבא, הרווחת את זה'", משחזר אלמיזרק.
"היא הסתכלה על הפוסטר ואמרה: 'אבא, הרווחת את זה'". צ'ינו אלמיזרק ובתו קסם, בפרימיירת הסרט "תמונות יפואיות 2"
(צילום: רפי דלויה)
"כן, הרווחתי את זה בעבודה קשה, ומי שראה את הסרט הראשון ומי שיראה את הסרט השני יבין מה הבאתי לשם. לא סתם אני בפוסטר. לא סתם גם הסרט הראשון שבר קופות - הסרט השני ישבור את כל הקופות. בעזרת השם יהיה גם סרט שלישי".
"הרבה אנשים רוצים לשכוח את הריאליטי, לא אני"
את האהבה שלו לעולם המשחק, אלמיזרק לא תולה רק באודישנים או בפרויקטים שונים - אלא גם מביא לידי ביטוי בפעילות מרגשת במיוחד - לימוד משחק בהתנדבות לילדים עם מוגבלויות: "זה משהו מאוד עמוק", הוא אומר, "מרגש אותי בכל פעם מחדש".
לצד הפרויקטים בקולנוע וההתנדבות עם הילדים, אלמיזרק עובד בבקרים כמחלק דואר. ויש לו גם עיסוק נוסף ולא שגרתי: "אני אלוף עולם בקריעת קלפים, מה שאף אחד בארץ לא יכול לעשות", הוא אומר ומסביר איך הכול התחיל. "ב-2019 טסתי עם אשתי באמסטרדם. הייתי אלוף ישראל בהורדות ידיים משנות ה-90, ובאחת היציאות שלנו מהקופי-שופ אנחנו רואים שולחן ברחוב ומישהו עם חולצת שיפוט וכמה חבר'ה עם קלפים. אשתי אומרת, 'הם קורעים אותם'. ההשתתפות עלתה 40 יורו, ואשתי שמה את הכסף. ישבתי, הוא אמר 'גו' - ובום, זה נקרע לי. הוא בא ואומר לי 'אתה מקצוען?'. אמרתי לו, 'איזה פרופסיונל? איים פרום ישראל', לא מכירים את הענף הזה בכלל. הוא הביא לי את המייל שלו, של האיגוד, ואמר לי, 'תקשיב, קח כמה חפיסות, תגיע לארץ, תתאמן על זה וכשתרגיש שאתה יכול לייצג את ישראל ברמה גבוהה - דבר איתי'.
"הגעתי לארץ, פתחתי את הטיקטוק, היו לי אפס עוקבים, והתחלתי להתאמן. הבת שלי צועקת לאשתי, 'אימא, אבא קורע'. בום, שמתי את ההאשטאג, סרטון ראשון - 'אבא קורע עם חפיסת הקלפים', והוא התחיל להתפוצץ. התחלתי להראות את האימונים שלי - עוד אימון ועוד אימון ועוד אימון ועוד אימון. התחלתי לאמן את הגידים והכול, וב-2024 הגשתי מועמדות. לקחתי מקום ראשון".
אבל גם אחרי שהמציא את עצמו מחדש, הפעם כאלוף בקריעת קלפים, יש דבר אחד שאלמיזרק לא מוכן להשאיר מאחור: "פרויקט Y". יותר מ-23 שנים חלפו מאז שיצא מהווילה, ובכל זאת, פעם בשנה הוא מקיים לעצמו טקס קטן: מתיישב מול יוטיוב וצופה מחדש בפרקי התוכנית ששינתה את חייו. "בשביל לא לשכוח", הוא מסביר, "הרבה אנשים רוצים לשכוח את הריאליטי, אבל אני לא שוכח, כי זאת אחת מתוכניות הריאליטי הכי טובות שהיו בארץ".
"הוא אמר, 'כשתרגיש שאתה יכול לייצג את ישראל ברמה גבוהה - דבר איתי'". צ'ינו אלמיזרק
(צילום: דנה קופל)
ואולי דווקא משום שהוא לא מנסה לברוח מהעבר, הוא גם לא מרגיש צורך לשחזר אותו. למרות ההצעות לחזור לז'אנר, אלמיזרק מעדיף בינתיים להישאר בחוץ. "אני מאמין בדבר טוב פעם אחת בחיים, לא פעמיים", הוא אומר. "אם יהיה משהו שיעניין אותי יותר ממה ש'פרויקט Y' עניין אותי - אני אלך על זה".
