1 צפייה בגלריה
ישיבת ממשלה
ישיבת ממשלה
ראש הממשלה בנימין נתניהו והשר יריב לוין. בין הפטיש לסדן
(צילום: EPA)
אם לא יתרחש אירוע יוצא דופן, השבוע צפוי נשיא המדינה יצחק הרצוג להציג את המתווה שלו ליציאה מהבוץ החוקתי - ואולי אפילו החברתי - שאליו נקלעו ישראל והמערכת הפוליטית שלה סביב המהפכה המשפטית. זה קורה כשברקע לא רק סכנת השמדת הערך של הממשלה החדשה ואיומים כלכליים מכל עבר, אלא גם תחילתו של גל שעלול להוביל למפולת מדינית.
בשלושת הימים האחרונים בלבד חטפה מדינת ישראל שתי מכות משמעותיות דווקא מהאזור שהיווה את גאוותו של בנימין נתניהו בקדנציות הקודמות: המדינות הסוניות במזרח התיכון. זה התחיל בהודעה בסוף השבוע על חידוש היחסים בין סעודיה לבין איראן, והמשיך אמש (ראשון), בדיווח על אודות ההחלטה של איחוד האמירויות להקפיא עסקאות ביטחוניות עם ישראל. תוסיפו לכך את העובדה שהזמנה של נתניהו לוושינגטון מבוששת להגיע (בנקודת זמן זאת נפתלי בנט כבר היה אחרי ביקור בבית הלבן), ואת הכתף הקרה שהפנה ממשל ביידן לשר האוצר בצלאל סמוטריץ' המבקר בארה"ב, והנה לכם משקולת נוספת הרובצת על כתפיו של ראש הממשלה.
היסטורית, את נתניהו מטרידים שני וקטורים בכל הקשור לניהול מדינה: הכלכלי והמדיני. לפוליטי הוא בז, את הפרלמנטרי הוא משאיר לאחרים. אבל עם נחיתתו בארץ מרומא אתמול הוא נתקל שוב בדילמה שמזמנת לו המהפכה: מול הציפייה העיקשת בגרעין הימני הקשה שלא להתפשר מול האיומים המתרבים, מתקרבת והולכת שעת ההכרעה. כל יום שחולף לא מיטיב עם הרפורמה אלא בעיקר מגדיל את מעגלי הנזק. כך למשל, הירידה ההדרגתית של אלה שנחשבו כ"יושבים על הגדר" – בהם הנשיא הרצוג, יו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד ויו"ר נשיאות המגזר העסקי דובי אמיתי - שהודיעו שאם לא תימצא פשרה, הם לא יעמדו מנגד ורמזו שברשותם לא מעט כלים להפעלת לחץ.

מתווה הרצוג שיפורסם השבוע יהיה הזדמנות טובה לרדת סוף סוף מהעץ אחרי שהזדמנויות קודמות התפספסו. בשיחה הארוכה אתמול בין הנשיא לבין יו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן עלו מגוון אפשרויות: למשל שכמה מסעיפי המהפכה יידחו (למשל היועצים המשפטיים ופסקת ההתגברות), אבל החלק הראשון שלה (התערבות שיפוטית בחקיקה של הכנסת והרכב הוועדה לבחירת שופטים) יקודם ללא דיחוי ותוך הכנסת שינויים. הרצוג הבהיר לרוטמן שזה לא יעבור.
גורמים פוליטיים המכירים את תוכן השיחה בין השניים מציירים תמונה עגומה העולה ממנה. הסיכויים להסכמות על שינויי החקיקה עדיין נמוכים, ולכן הכיוון של הקואליציה כרגע הוא הגעה ל"פשרה עצמית". כלומר: הקואליציה תרכך באופן חד-צדדי את הצעות חוק שהעלתה בעצמה בתקווה שזה יכבה את אש המחאות.
שאלת מיליון הדולר היא כמובן "כמה לחתוך"? כמה לרכך את החוקים השונים, ובעיקר אלה הנוגעים לוועדה לבחירת שופטים? בקרב שר המשפטים יריב לוין, רוטמן ואחרים בצד הניצי והקובע בליכוד, עדיין מתעקשים על שליטה של הקואליציה בוועדה. באופוזיציה רואים בכך את הסעיף הבעייתי ביותר. נתניהו נמצא בין הפטיש (רוטמן ולוין שדורשים שליטה של הממשלה במינויים), לבין הסדן – המחאות, הכלכלה, האיומים מצד הבכירים והסכנה לחוסן המדיני. כפי שכמעט בלתי אפשרי להגיע לפשרה בין בני גנץ ויאיר לפיד לבין לוין ורוטמן, כך יהיה קשה להגיע גם ל"פשרה העצמית" הפנימית בקואליציה. וממילא, סיכוייו של תיקון קוסמטי שכזה לצמצם את המחאה נמוכים למדי.
בעיה נוספת שנלקחת בימים אלה בחשבון היא שבג"ץ יפסול חוקים שיעברו במסגרת המהפכה. אלא שבאופן אבסורדי, פלונטר שכזה דווקא יכול לשחק לטובת נתניהו: השופטים יאפשרו לו להמשיך לתפקד בלי המהפכה הרדיואקטיבית הזו ובלי לשאת באשמה לבלימתה. "בג"ץ אשם", הוא יוכל להגיד אגב נשימה לרווחה. ולא בפעם הראשונה.