כאשר נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בנה את כוורת החוץ והביטחון שלו בתחילת 2025, הוא יצר שילוב של בדלנים אידיאולוגים עם ניצים אגרסיביים - במה שנראה כמו ניצחון גדול לאסטרטגיה של ראש הממשלה בנימין נתניהו להתייצב בכל הכוח מאחורי המועמד הרפובליקני בבחירות - וכעת הפך לקרב לא פשוט של הלוחשים לאוזנו של האיש החזק בעולם.
גלריה
(צילום: AP Photo/Jacquelyn Martin, REUTERS/Ammar Awad, AP Photo/Alex Brandon, Ezra Acayan/Pool via REUTERS, AP Photo/Jeremias Gonzalez, Kevin Dietsch / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP, Jewelzz/shutterstock, New Africa/shutterstock)
הבדלנים היו מיעוט קטן: סגן הנשיא ג'יי די ואנס, וראש המודיעין הלאומי טולסי גבארד. לניצים האגרסיביים היה יתרון גדול מההתחלה: מזכיר המדינה מרקו רוביו, שר ההגנה פיט הגסת', היועץ לביטחון לאומי מייק וולץ, המיועדת לשגרירה באו"ם אליס סטפניק, והשליח המיוחד סטיב וויטקוף.
עוד דבר שהיה משותף לניצים זו תמיכה בלתי מתפשרת בישראל, ויחד עם מינויו של מייק הקאבי לשגריר בישראל ופעילותו הלא רשמית של ג'ארד קושנר - הכוורת הזו נראתה כמו התגשמות חלום בירושלים. שנה וחצי אחרי, חלק מחברי הכוורת המקורית כבר אינם.
גבארד התפטרה מסיבות אישיות ומעמד שנחלש מאוד. המחליף בפועל שלה, ביל פולטה, הוא הרבה יותר איש עסקים מאשר איש מודיעין; מייק וולץ התפטר מתפקידו כיועץ לביטחון לאומי לאחר שהסתבך בפרשת הקבוצה שפתח ב"סיגנל" ואליה צירף את עורך מגזין "האטלנטיק" ג'פרי גולדברג. באותה קבוצה, כזכור, היו בכירי ממשל טראמפ ואלו דנו במתקפות נגד החות'ים בתימן. וולץ קיבל כפיצוי את תפקיד השגריר באו"ם, מה שסיים לפחות כרגע את הקריירה של סטפניק הפרו-ישראלית.
נותר הבדלן היחיד. ואנס
(צילום: SAUL LOEB / AFP)
בלי גבארד, נותר סגן הנשיא ואנס כיחיד שבאמת מאמין בגישה הבדלנית - שהודבקה לטראמפ בטעות. טראמפ מעולם לא היה בדלן והבטחתו כי "אסיים את כל המלחמות ביום הראשון ולא יהיו מלחמות חדשות" תמיד הייתה קשקוש. הוא גם הפך אגרסיבי הרבה יותר מאז הבין שיש לו את הכוח להפיל פצצת אטום אם ירצה. טראמפ אמנם נוטר מאוד למדינות אירופה ולכל שיתוף פעולה איתן, אבל זה לא הופך אותו בדלן.
היחס של טראמפ לישראל מושפע גם מהמעגל סביבו, אבל כמו כל דבר - גם מתחושותיו האישיות והאם הוא מרגיש שהוא מקבל מספיק ליטופי אגו. לעומת זאת, תומכי ישראל סביבו הם כבר אידיאולוגים של ממש, כך שהסקרים המעידים על קריסה באהדה לישראל בארה"ב לא משפיעים עליהם.
שר ההגנה, פיט הגסת', לא רק מאמין בהפעלת כוח בכל מקום-כל הזמן, הוא גם נוצרי אוונגליסט המגדיר את עצמו כציוני. יחסו לישראל נובע מתפיסה דתית לחלוטין והוא דחף שוב ושוב לא רק ליציאה למלחמה באיראן, אלא גם לתקיפת תשתיות האנרגיה שלה.
מזכיר המדינה, מרקו רוביו, הוא תומך מסורתי חזק של ישראל ונץ היסטורי, אבל בניגוד להגסת' או הקאבי, הוא לא מונע מתפיסות דתיות. כמי שנחשב בעבר הלא רחוק לחלק מהממסד הרפובליקני של עידן טרום-טראמפ, רוביו מתנהל יותר כמו שר חוץ אמריקני מסורתי. זה אומר שאם צריך להגיד בקול רם כי תוכניות של ממשלת ישראל לכיבוש רצועת עזה אינן עולות בקנה אחד עם האסטרטגיה של ממשל טראמפ - אין לו בעיה לומר זאת.
"המבוגר האחראי", סוזי וויילס
(צילום: SAUL LOEB / AFP)
וויטקוף וקושנר הם הקרובים ביותר למה שמעניין באמת את טראמפ: להכשיר את הקרקע לעסקאות במזרח התיכון. ההצלחה בהחזרת השלב האחרון של החטופים, נתנה לוויטקוף וקושנר רוח גבית כשהגיעו למו"מ עם איראן בעומאן ממש לפני תחילת המלחמה. העובדה שהמלחמה פרצה כשהאיראנים בטוחים שהם מנהלים מו"מ על עסקה עם ארה"ב, הביאה לכך שמאוחר יותר, במו"מ להפסקת אש, האיראנים כבר סירבו לדבר עם וויטקוף וקושנר. הם דרשו לדבר רק עם ג'יי די ואנס, ולא קשה להבין למה.
ואנס היה צונן מאוד לגבי המלחמה עם איראן עוד לפני שהחלה, למרות שבאופן פומבי הקפיד להביע בה תמיכה, כפי שעושה כל סגן נשיא לגבי החלטות של הבוס. עם הזמן הוא לא רק הפך למתנגד גדול יותר ויותר למלחמה - אלא גם החל להביע את ההתנגדות הזו בפומבי, תוך שהוא משלב אותה עם טינה מתגברת כלפי ישראל ותיאוריות קונספירציה אנטישמיות.
ואנס האשים בין היתר את ישראל ישירות בניסיון לייצר מניפולציה של דעת הקהל האמריקנית כדי לגרור את ארה"ב למלחמה אינסופית מול איראן. הוא נעזר בשני תחקירים עיתונאיים, של "טיים" ו-"וול סטריט ג'ורנל", שחשפו כי ממשלת ישראל משקיעה עשרות מיליוני דולרים להשפעה על הציבור בארה"ב. חלק מדבריו של ואנס מפלרטטים עם תיאוריות קונספירציה אנטישמיות, והוא מהמר על כך שהעמדות האלה יעזרו לו בפריימריז לנשיאות ב-2028. לכן הוא גם מקפיד להפריד בין "המניפולציות של ישראל" לדונלד טראמפ, שלטענתו "לא הושפע בשום אופן מישראל בהחלטה לצאת למלחמה".
ואנס היה מקורב לגבארד ואחרי התפטרותה לפני חודשיים - באופן רשמי כדי לטפל בבעלה החולה, אבל גם כי מעמדה סביב טראמפ נחלש מאוד והיא הפסיקה להיות מוזמנת לישיבות חשובות - הוא נותר לבד. המחליף של גבארד, ביל פולטה, מגיע מרקע עסקי ופיננסי מובהק. הוא אינו איש מודיעין ומשמש במקביל לתפקיד הקריטי של ה-DNI, גם כראש הסוכנות הפדרלית למימון דיור (FHFA) וכיו"ר ענקיות המשכנתאות הממשלתיות, "פאני מיי" ו"פרדי מאק". עם זאת, יש לו את הכישורים החשובים ביותר: הוא מעריץ גדול של טראמפ שאפילו זכה לכינוי "טראמפ הקטן", מקורב אליו מאוד וביקש באופן אישי להתמנות לתפקיד. לתדהמת בכירים בבית הלבן, טראמפ הסכים.
ביקש את תפקיד ראש המודיעין - וקיבל. ביל פולטה המכונה "טראמפ הקטן"
(צילום: REUTERS/Annabelle Gordon/File Photo)
דעתו של פולטה בענייני המזרח התיכון לא ברורה, אבל אפשר להניח שהיא תואמת את דעתו של טראמפ, גם אם זו משתנה מדי יום.
היועצת החשובה האחרונה, ולפעמים גם הראשונה, של טראמפ היא סוזי וויילס, מנהלת לשכת הבית הלבן. התפקיד שלה, כמו של כל מנהל לשכה קודם, הוא לדאוג אך ורק להצלחתו הפוליטית של טראמפ. בפגישה שקיימה עם יועציו בחודש אפריל, הזהירה אותם וויילס מפני הצגת תמונה "ורודה מדי" של המלחמה. היא טענה כי היועצים מראים לטראמפ סרטוני תקיפות באיראן שמלהיבים אותו, ומסתירים ממנו את ההתנגדות הציבורית הרחבה למלחמה בארה"ב.
וויילס הזהירה את טראמפ ויועציו כי המלחמה באיראן, שעולה בחיי חיילים אמריקנים והעלתה את מחיר הדלק בארה"ב ליותר מארבעה דולר לגלון, עלולה להוביל ל"אסון פוליטי" עבור המפלגה הרפובליקנית בבחירות האמצע בנובמבר. טראמפ מקשיב לה ומקשיב לאנשי המעגל הפנימי שלו, שכולם תומכי תומכי ישראל; אבל כמו שהוכיחה חתימת ההסכם הגרעיני עם סעודיה ביום רביעי - נראה שהוא הוא מקשיב הכי הרבה לג'ארד קושנר וסטיב וויטקוף - ובנייה של מלון טראמפ חדש בריאד היא עכשיו כנראה שאלה של זמן.
