בבוקר יום שבת, 7 באוקטובר, אורן ואסתר בוכשטב מקיבוץ נירים התעוררו לקול התרעת צבע אדום, ונכנסו לממ"ד. הם שלחו מיד הודעות לבני המשפחה שגרים באזור, בהם בנם יגב ואשתו רימון, כדי "לוודא שכולם בסדר". הם לא שיערו בנפשם את גודל האסון שעומד להתחולל במקום, ולא את תוצאותיו הקשות - חטיפתם של הזוג.
הכותרת
בין ישראל, איראן והפלסטינים: הדילמה של מדינות ערב
30:45
"אחרי כמה דקות בממ"ד שמעתי קולות של ירי, ומיד דיווחתי על כך", מספרת אסתר, שבימי שגרה היא מנהלת בריאות ורווחה בקיבוץ, ובעתות משבר היא חברת צוות חירום. "תוך כמה דקות קיבלתי התרעות בקבוצות הוואטסאפ מראשי צוותי החירום ביתר הקיבוצים בסביבה - מכרם שלום בדרום המועצה ועד בארי בצפון המועצה – בכולם התרחשו אירועים, אפילו במקומות מחוץ ליישובי הגדר התקבלו התרעות על חדירות מחבלים".
אסתר הבינה שלא מדובר באירוע נקודתי, ובמוקד האזורי הובטח לה כי העניין בטיפול. באותם רגעים היא קיוותה שכוחות צבאיים יגיעו בקרוב. במקביל, היא שוחחה עם יגב, שסיפר לה שהוא שומע קולות בערבית מחוץ לממ"ד. היא ביקשה מהזוג להישאר ממוגנים ולהתכופף מתחת לחלון, למקרה שינסו לירות לעברם.
"ההודעות של חברי הקיבוצים המשיכו לזרום כל הזמן, דיווחים על מקומות שאליהם מחבלים נכנסו. תמונות שהמחבלים צילמו ופרסמו בפייסבוק התחילו לרוץ בין התושבים. בפעם אחרונה שדיברתי עם יגב השעה הייתה 07:00 בערך. אימא של רימון עוד שמעה בשיחה האחרונה שהיא אמרה, 'יורים לנו על החלון, יש מחבלים מחוץ לבית'. אחרי השיחה הזו יגב ורימון כבר היו מנותקי קשר.
"ניסינו להיאחז במחשבה אופטימית כדי לא לצאת מדעתנו, הנחנו שהטלפון של יגב כבוי כי נגמרה לו הסוללה. במוקד של המועצה כל כמה דקות הבטיחו שתיכף כוח צבאי מגיע, אבל אני הבנתי שהם חסרי אונים, ששום כוח כבר לא יגיע", אסתר אומרת.
קראו עוד:
בשעה 15:30 לערך, כשכוח צבאי הגיע לראשונה למקום, החלו סריקות באזור. אביו של יגב הגיע עם הכוח לבית הזוג הצעיר, אך הם לא נמצאו בביתם. הוא מספר כי ראה קליעים על הרצפה. "באותו יום דיווחנו כי שניהם נעדרים. שבוע לאחר מכן, נציג מטעם הצבא הגיע לדבר איתנו והודיע לנו על כך רשמית", אומרים ההורים.
יגב ורימון נולדו בעוטף, והקימו בית בקיבוץ נירים - "מלא בפרחים, מוזיקה ואהבת האדם והחיה", כפי שההורים מספרים: "הם הכירו עוד כשהיו בבית הספר, הם ניגנו באותה להקה. לפני שלוש שנים הם חידשו את הקשר, והתחתנו לפני שנתיים. הם חיו בבית מלא חיים, עם חמישה כלבים וארבעה חתולים נטושים שהם אספו לביתם, וגם הם לא נמצאו.
"המדינה אמורה להגן עלינו, והיא לא הצליחה. עכשיו נדרש ממנה לפחות לעשות כל מה שצריך כדי לשחרר את כל החטופים. זה פשע מלחמה. הממשלה צריכה לעצור הכול ולהתמקד בזה - זו חובתה כלפי האזרחים", הם אומרים.
נכון לכתיבת שורות אלה, בצה"ל עדכנו 212 משפחות כי יקיריהן נחטפו לרצועת עזה בידי ארגון הטרור חמאס. כ-100 בני אדם עדיין מוגדרים נעדרים.
