"רק צעד קטן, ממש מזערי, מפריד עכשיו בין ההידרדרות החמורה ביחסים עם ירדן לבין ניתוק מלא שלהם", סיפר לי בשבוע שעבר בכיר ישראלי. "המלך עבדאללה מעולם לא הסתיר מה הוא חושב על ראש הממשלה בנימין נתניהו. עכשיו תוסיפו את עזה". דבריו לא נאמרו בחלל ריק. גם חברי קבוצה ישראלית של בכירים בתפקידי מפתח לשעבר ובהווה, שנוהגים להתכנס מאחורי הקלעים עם מקביליהם הירדנים, הרימו השבוע ידיים בייאוש. זה התחיל מהריאיון של המלכה ראניה לכריסטיאן אמנפור ב-CNN, שבו התכחשה למעשי הטבח, האונס ורצח תושבי הדרום. המלכה ראניה גם לא ייחסה חשיבות להתעללויות או לחטיפת הנשים הקשישות והילדים. היא העדיפה להתמקד באומללותם של הילדים בעזה ואימהותיהם, בלבד.
כעבור שבוע, אחרי שהריאיון זכה לביקורת חריפה בצד הישראלי, היא שוב התראיינה ב-CNN. הפעם כבר לא טענה שהנשיא ג'ו ביידן "לא אומר אמת", אך התעלמה בהפגנתיות מהגרסה הישראלית, בהעדיפה לדבר פעם נוספת על מסכנותם של תושבי עזה בלבד. זאת, כאשר תנועת חמאס הוצאה אל מחוץ לחוק הירדני כבר לפני שנים וראשיה גורשו מירדן.
אחרי המלכה ראניה הגיע תורו של המלך עבדאללה שמתח ביקורת, בעיקר על ישראל, במאמר שפרסם בסוף השבוע ב"וושינגטון פוסט". ועכשיו, שר החוץ הירדני, אימן אל-ספדי, שמעולם לא היה מאוהבינו, הצהיר בוועידה בבחריין על ביטול הסכמי האנרגיה הסולארית (הירדנית) תמורת מים מותפלים (מישראל). עוד לא ברור איך הירדנים יסתדרו בלי המים: אולי סוריה תתגייס, או איחוד הנסיכויות במפרץ. אל-ספדי גם הוסיף ש"תנועת חמאס היא רעיון שאי-אפשר למחוק במחי יד".
בסוף השבוע טען אל-ספדי שהסכם השלום עם ירדן הוא "לא יותר ממסמך שאפשר לתחוב למגירה, ועלול להעלות אבק". בינתיים, ממשלתו הודיעה שתקים שלושה בתי חולים שדה לטיפול בפלסטינים מעזה בשטחי הגדה המערבית. בשכם כבר החלה הבנייה, ושניים נוספים מתוכננים בג'נין וביריחו.
סמדר פרי צילום: יריב כץבינתיים קבוצת הבכירים הישראלית ניתקה מגע עם מקביליה בירדן. גם יורש העצר, הנסיך חסן, כבר לא עונה לידידיו מהצד הישראלי. לפי שעה לא ברור אם המגעים יימשכו, באיזה אופן, ובאיזה מצב רוח. שני הצדדים זועמים זה על זה. הישראלים כבר לא מוכנים, גם במחנה המתון וה"שמאלני" אצלנו, להשלים עם התנהלות חמאס שהיא עצמה זו שמתעלמת לחלוטין ממצוקת אזרחי עזה.
לפי המידע המודיעיני, בחמאס ובג'יהאד האיסלאמי פועלים 32 אלף צעירים (מתוך 2.2 מיליון תושבי הרצועה). חלקם כבר ירד דרומה בלי נשק, בעוד הבכירים יותר ממשיכים להסתתר במנהרות. היכן יחיא סינוואר? איפה אחיו, מוחמד סינוואר, המיועד לרשת אותו? ומה עם מפקד השדה הבכיר איסמעיל עיסא או הדובר עטוי הכאפייה באדום לבן, אבו-עוביידה? גם הם מבינים כי ברגע שמקומותיהם ייחשפו, הם יחוסלו. ירדן, כמו מצרים, לא יזילו דמעה.
סמדר פרי היא פרשנית העולם הערבי של ynet ו"ידיעות אחרונות"
פורסם לראשונה: 00:00, 19.11.23
