נער הייתי ואף שטרם זקנתי, השתתפתי בימי חלדי כבר במאות ישיבות בוועדות הכנסת השונות, בעיקר במסגרת תפקידיי השונים כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה. כגורם מקצועי היו לא פעם ולא פעמיים ישיבות שבהן חשבתי שהחלטות שהתקבלו מוטעות לגמרי; הצבעתי על כך, ניסיתי לשכנע ולא אחת גם הצלחתי, אך גם בפעמים שלא - הבהרתי שאני מכיר בזכותם של נבחרי הציבור לטעות ולפעול באיוולת. איוולת אינה עילה לביקורת שיפוטית או למניעה משפטית. אלא שהדיון אתמול (שני) בעניין חוק עונש מוות למחבלים, לא היה רק בגדר איוולת. הפעם האיוולת הזו הייתה גם מסוכנת.
למה איוולת? ראשית ועיקר, בשל כך שהצעת החוק המדוברת פשוט מיותרת. כבר כיום ישנן בחוק הקיים בישראל כמה עבירות רלוונטיות שבגינן ניתן להשית עונש מוות על המחבלים בני העוולה שהיו שותפים לטבח ב-7 באוקטובר: עבירות לפי פרק ז' בחוק העונשין; עבירות שבהן ניתן לדון ככל שיוקם בית משפט צבאי מיוחד לדיון בפשעים הללו; והאפשרות השלישית שנראית בעיניי כרלוונטית וכמתאימה ביותר לענייננו - עבירות לפי החוק בדבר מניעתו וענישתו של פשע השמדת עם.
החוק הזה, שאימץ לדין הישראלי את הנוסח שהתקבל בדין הבינלאומי סמוך לאחר הקמת המדינה, שנים ספורות לאחר השואה, כאילו נכתב במיוחד לטבח הנורא שחווינו. הוא מייחס עבירה של "השמדת עם" למעשי רצח וחטיפה שנעשו בכוונה להשמיד "השמדה גמורה או חלקית" קבוצה לאומית. מחבלי חמאס הארורים לא הצליחו ולא יצליחו במזימתם להשמדת העם היהודי, אך חוק קיים זה מאפשר להעמידם לדין על המעשים שעשו מתוך כוונה כזו, וכולל עונש מוות על מעשים אלו.
הסיבה השנייה שבגינה מדובר באיוולת היא שגם אם החוק שהוצע יעבור, לא ניתן יהיה להשתמש בו ביחס למחבלים שהשתתפו בטבח 7 באוקטובר. סעיף 5 לחוק העונשין קובע במפורש שתיקון מחמיר בעונש שנקבע לעבירה לא חל רטרואקטיבית, כך שממילא חוק חדש שיחוקק כעת, לאחר ביצוע העבירות, אינו רלוונטי לענייננו.
ולמה האיוולת מסוכנת? מעת לעת בשנים האחרונות עולה לדיון הצעה מעין זו של עונש מוות למחבלים. בדיוני קבינט שבהם השתתפתי הובעה במפורש על ידי גורמי הביטחון התנגדות להצעה זו, והדברים אף קיבלו ביטוי פומבי. לעמדתם, לא רק שאין בכך כדי להרתיע, שכן רבים מהמחבלים מגיעים ממילא מתוך ידיעה שבסבירות גבוהה ימותו בסיכול הפיגוע, אלא שהדבר אף עלול לתמרץ עוד יותר פעולות חטיפה ואיומים בהוצאה להורג.
זו כאמור הייתה עמדתם העקבית של גורמי הביטחון לאורך השנים גם בסיטואציה ביטחונית "רגילה". כיום, כאשר כ-240 חטופות וחטופים נמצאים בידי מרצחי חמאס, על אחת כמה וכמה שהסיכון גובר, ומי לידינו יתקע שמחבלים אכזריים אלו לא ישתמשו בכך כאמתלה לפגיעה בחיי חטופים. לא בכדי, כאשר החוק עלה לדיון בוועדת השרים, סוכם שייערך דיון בקבינט עם גורמי הביטחון בטרם קידומו. למרבה הצער, אף שדיון כזה לא נערך, אצה הדרך לקיום דיון פומבי כזה בכנסת.
עו"ד רז נזריצילום: אלי אטיאסזו הסיבה שפנינו מראש בבקשה לדחות את הדיון בעיתוי הרגיש הזה; זו הסיבה שבני משפחות חטופים התחננו גם תוך כדי הדיון לא להמשיך בו ולהוסיף מכאוב נוסף על ליבם הדואב והדואג. הדגשנו שאיננו עוסקים בשאלה המוסרית-ערכית של עונש מוות. במישור זה אין בעיניי ספק שמחבלים אלו הם "בני מוות", ובבוא העת יחליטו רשויות המדינה והתביעה אם לדרוש זאת בהתאם לשיקולים השונים.
בעיתוי הנוכחי, הדיון היה מיותר, מסוכן ופופוליסטי. לו היה נדחה ניתן אולי היה למנוע את מחזה העוועים שבו ח"כים ובני משפחות חטופים מטיחים האשמות אלו באלו. גם בכלל, ובוודאי בעת הרגישה הזו, ראוי להימנע ממחזות כאלה שמפוררים את אחדות המטרה בינינו וגורמים סיפוק לאויבינו. זו הייתה סיטואציה מיותרת; זו הייתה איוולת מסוכנת.
- עו"ד רז נזרי, שותף בכיר במשרד עורכי דין פירון וראש המערך המשפטי של מטה משפחות החטופים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 00:00, 21.11.23
