שגריר מרוקו בישראל עבד אל-רחים ביוד ושגריר מצרים חאלד פאוזי הם היחידים מבין שגרירי מדינות ערב שנותרו בלשכותיהם בתל אביב. אחרי שישראל החזירה, מסיבות ביטחוניות, את כל שגריריה מהעולם הערבי והמוסלמי, המקבילים ממדינות ערב הוחזרו בעקבותיהם מסיבות פוליטיות. הסכמי אברהם, שסימלו את שיא הפריחה של היחסים עם המדינות הללו, מקבלים תוקף קצת אחר בימי המלחמה.
השגריר האמירתי, מוחמד אלחאג'ה, אומנם נשמע להוראה לחזור למדינתו, אבל הוא מגיע לעיתים לביקורים בארץ, לבחון מקרוב איך נראית המלחמה. כמוהו גם אמיר חייק, שגריר ישראל באבו דאבי. בהחלט מצב יוצא דופן, אם משווים למדינות אחרות.
בשלוש השנים האחרונות הצטיירה מרוקו כמובילת היחסים עם ישראל: התיירות שיגשגה, והקשרים התהדקו גם בתחומי העסקים, התרבות, הרוח והאקדמיה. במקביל, הרחק מהעין, נקשרו קשרי ביטחון הדוקים בין המדינות. בצד השני של הקשת הזו ניצבת בעולם הערבי שכנתנו ירדן. שם, הצהרות הבכירים נגד ישראל וההנהגה משקפות גם את הלך הרוח ברחובות - שגדושים בהפגנות פרו-פלסטיניות. אם מסתכלים על השדרות המרכזיות, אפשר למצוא את "מסעדת 7 באוקטובר", ששמה הוסר "מטעמים ביטחוניים ולחצים שהופעלו", וגם את רחוב "עזה" ורחוב "חמזה דחדוח", על שמו של הבן הבכור של כתב אלג'זירה ברצועה, שהעביר מטעני נפץ בשירות חמאס. אבל למרות ההתבטאויות הקשות מאוד של הבכירים ברבת עמון, בראשם המלכה ראניה ושר החוץ הדרוזי איימן ספאדי, הקשרים הביטחוניים נשמרים. בכל זאת, מדובר בגבול הארוך ביותר של ישראל, והצבא הירדני ממשיך לשמור עליו בקפדנות.
הסיפור עם מצרים מסובך יותר: גם בזמן המלחמה נראה היה ששיתוף הפעולה הביטחוני נשאר הדוק, אלא שאזרחי מצרים, שהיו אדישים יחסית למצב בישראל עד לפרוץ המלחמה, שוברים את האיסור המפורש להפגין, מתקבצים בהמוניהם בכיכרות ומנופפים בשלטים "נגד הציונים". כאמור, הקשרים הביטחוניים ממשיכים להתקיים, והישראלים הבודדים שמגיעים גם עכשיו לקהיר מחלקים שבחים לראש המודיעין המצרי, עבאס כאמל, ומבהירים שא־סיסי הוא הנשיא המצרי הטוב ביותר לישראל ושחמאס מתועב בצמרת הביטחונית במצרים.
אבל מי שהקשיב לנאומו יוצא הדופן של א-סיסי באמצע השבוע שעבר יכול היה ללמוד על עומק הקרע. ישראל, הוא מאשים, העבירה על מצרים תלונות שווא בעניין העברת משאיות הסחורות לעזה. "שמצרים תסרב להעביר?" תהה א-סיסי, "למה אחד מנציגי ישראל בהאג מאשים אותנו בסרבול העברת המשאיות, כשישראל היא המעכבת?".
בבחריין, אזרח ישראלי שהתגורר במדינה בשנתיים האחרונות נדרש לעזוב אחרי פינוי השגרירות בעיר הבירה מנאמה. ישראלים באבו דאבי ובדובאי יוצאים עכשיו אל מחוץ לשתי הנסיכויות. הם לא נדרשו לעזוב. אנשי עסקים ותיירות ישראלים החליטו לעזוב בשקט, ומבטיחים לחזור כשתסתמן רגיעה. במקביל, הנשיא הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן לא מחמיץ הזדמנות לחבוט בנתניהו.
וזוהי תמצית המצב העגום: כל המדינות הערביות שעימן יש לנו הסכמי שלום או נורמליזציה, וגם סעודיה, ממתינות שיסתיים עידן נתניהו. משיחות עם בכירים בכל אחת מהמדינות הערביות הללו, מתברר כי כל חיצי האשמה מופנים לעבר ראש הממשלה. מה יהיה אחריו? "אלוהים גדול", הם מבליעים חיוך קטן, בלי להתחייב על דבר.
פורסם לראשונה: 00:00, 29.01.24
