מקובל לפתוח בכך שהתמונה של ראש ממשלה מכהן, שמגיע לבית משפט כנאשם בפלילים, היא עצובה ומביכה. אבל הצביעות הזאת מביכה אותי יותר מאשר לראות את נתניהו עומד בבית המשפט ונמנע מלהתיישב על כיסא הנאשם עד שהמצלמות יוצאו מהאולם.
1 צפייה בגלריה
הפגנת תמיכה בראש הממשלה בנימין נתניהו, עת מתן עדותו בתיק תיקי האלפים
הפגנת תמיכה בראש הממשלה בנימין נתניהו, עת מתן עדותו בתיק תיקי האלפים
הפגנת תמיכה בראש הממשלה בנימין נתניהו
(צילום: מוטי קמחי)
לא היה לי עצוב לראות את נתניהו יושב על ספסל הנאשמים. הנה, אמרתי את זה. אין לי שום אמפתיה לנתניהו, וזה רק התחזק אחרי הניסיונות שלו בתקופה האחרונה לדחות את המשפט, אחרי כל ההנחות שכבר עשו לו. חוץ מהשיננית שלו הוא שלח את כל מי שהוא רק יכול: שרים, יו"ר הכנסת, חברי כנסת, מקורבים ושופרות, כדי שיפעלו למענו.
אחרי כל זה הוא עומד במסיבת עיתונאים, ולמחרת בבית המשפט, ומספר ששמונה שנים הוא רק מחכה לרגע הזה שבו יוכל לעמוד הדוכן ולספר את האמת שלו.
לא היה לי עצוב לראות את נתניהו יושב על ספסל הנאשמים. הנה, אמרתי את זה. אין לי שום אמפתיה לנתניהו, וזה רק התחזק אחרי הניסיונות שלו בתקופה האחרונה לדחות את המשפט, אחרי כל ההנחות שכבר עשו לו
אפילו משפט שיש בו את המילה "אמת" – כולו שקר.
אם היו מפעילים בקואליציה את אותה אינטנסיביות ודמיון יצירתי על הניסיונות להביא הביתה את החטופים, כפי שהפעילו כדי לחלץ את נתניהו מאימת החוק, הם כבר היו מזמן פה. אבל כל העלובים האלה הגיעו אתמול לבית המשפט במטרה לחזק אותו, ועל הדרך כדי שתהיה לשרה תמונה שלהם עם ראש הממשלה בבית המשפט. קשה היה להימנע מלראות את מבטי ההערצה של מירי רגב, אסנת מארק, ואפילו את הדביקות של אמיר אוחנה, שליוו את נתניהו כשעמד (הוא התיישב על ספסל הנאשמים רק אחרי שהצלמים יצאו מהאולם).

תראו לי נאשם אחד שהיה מקבל את מה שקיבל נתניהו ביום שני בערב

אבל הדבר הבולט, גם במסיבת העיתונאים שלשום בערב וגם בהופעתו בבית המשפט אתמול, היה עד כמה הוא עושה שימוש בכוח השלטוני שלו כדי לסכל את המשפט. אפילו התקשורת סייעה לו, כשערב לפני המשפט הוא הופיע בכל הערוצים בפריים טיים, מהלך אימים על העיתונאים ואפילו על מערכת המשפט. תראו לי נאשם אחד שהיה מקבל את מה שקיבל נתניהו ביום שני בערב, כשהשתמש בכל הכוח והעוצמה שלו נגד יריביו, ולא היסס להתנפל על עיתונאים שיכולים להיות נכדיו, כמו יולן כהן או מיכאל שמש, במופע דמוי זה של משה קצב, רק ללא האותנטיות.
האיש שלא זכר את מספר החטופים, שהתבלבל שוב ושוב בתאריך של יום הטבח – כל מה שמעניין אותו זה הוא עצמו. ראש ממשלה שהעיד על עצמו אתמול שהוא סגפן, לא נהנתן, חי בצניעות. מהאטמה גנדי.
האם הוא באמת חושב שכולנו מטומטמים? יש מי שסבורים שהוא בעצמו כבר לא מבחין בין אמת לשקר. אבל נראה שהוא פשוט מאמין באמונה מוחלטת ביכולות שלו לשווק הכל, מרהיטים ועד לעניינים שקשורים בביטחון המדינה, כולל שקרים שניתן להפריך ברגע.
הרי גם אם בתיק 1000 יחליטו שאין עבירה, אף אחד לא יכול להתכחש לאורח החיים שמנהלים בני הזוג נתניהו. מהסיגרים והשמפניות, המתנות היקרות, הנסיעות, בריכות השחייה ועד למסיבת הגג במיאמי, תוך כדי שלוחמים נופלים פה מדי יום
מילא שהוא משקר לבייס שקונה כל מילה שלו, אבל לשופטים? הרי גם אם בתיק 1000 יחליטו שאין עבירה, אף אחד לא יכול להתכחש לאורח החיים שמנהלים בני הזוג נתניהו. מהסיגרים והשמפניות, המתנות היקרות, הנסיעות, בריכות השחייה ועד למסיבת הגג במיאמי, תוך כדי שלוחמים נופלים פה מדי יום.
לא, אין לו מושג מה היה, הוא לא ידע, הוא הרי עובד 18-17 שעות ביום, אפילו על מסמכים שמגיעים אליו הוא חותם בלי לראות על מה חתם. מה זה, אם לא המקבילה של "לא ידעתי", "לא אמרו לי", של "אף אחד לא משך בדש מעילי".

ואז, אל תוך כל הקלחת המהבילה הזאת הוא זרק אתמול את "רעייתי"

אל תוך כל הקלחת המהבילה הזאת הוא זרק אתמול את "רעייתי". הסאבטקסט היה: זו היא שמתקשרת, מבקשת, מתלוננת – הוא לא ידע כלום, זה ממש מגוחך להאשים אותו בזה. הוא בא לעבוד למען ישראל, כורה הפחם הזה. שליח של הימין, כפי שפעם נהג לסחוב למדמנה של ההאשמות נגדו את הליכוד. הרי זה לא נגדו כל המשפט הזה. זה נגד הליכוד, נגד הימין, הוא רק נושא על גבו את הצלקות.
השבועות הקרובים יעברו במונולוג חסר ערך של נתניהו. הוא יכחיש הכל, יספר כמה הוא ענק, איך הוא הינדס מזרח תיכון חדש. אבל לכל זה אין משמעות עד לרגע שתסתיים החקירה הראשית. נדמה שאף אחד לא ייפול מהכיסא אם אחרי שתתחיל החקירה הנגדית, יקרה משהו ביטחוני, אישי, מדיני, ש"ייאלץ" את נתניהו להיעדר מבית המשפט. במסיבת עיתונאים הוא יגיד שהוא חייב להתרכז עכשיו במלחמה, הוא יודע שהוא משלם על זה מחיר כבד, אבל בשביל המדינה הוא ילך אפילו לכלא ברינה ובדיצה.
סימה קדמוןסימה קדמוןצילום: אביגיל עוזי
בינתיים הוא מתרגל את התנהגותו בבית המשפט. פתקים שהכניסו לו היום לאולם – כדי להראות כמה זה אמין, הוא אפילו ביקש בקול רם שיגידו שהוא יתפנה עוד חצי שעה – יתקבלו בתכיפות הרבה יותר גדולה. בכל פעם שיהיה במצוקה, הוא יקבל פתק שיחלץ אותו.
עד כמה השופטים יהיו סבלנים איתו – את זה עוד נראה.
פורסם לראשונה: 00:00, 11.12.24