פרשת הפצ"רית אינה רק סערה תקשורתית – היא עונה להגדרה של רעידת אדמה, ולא כקלישאה. שומרת הסף הבכירה ביותר בצה"ל הודחה למעשה בידי הרמטכ"ל, גם אם הקדימה אותו במכתב פרישה שהכינה מראש. ובימים הקרובים צפוי להירשם תקדים חמור נוסף: הפרקליט הצבאי הראשי ייחקר באזהרה במשטרה.
המכתב שפירסמה יפעת תומר-ירושלמי היה מביך. היא אמנם לקחה אחריות, אך לא התייחסה למעשיה החמורים ביותר – לשקר לבג”ץ, ליועצת המשפטית לממשלה ולציבור. היא הפילה איתה לתהום קבוצת קצינים בפרקליטות הצבאית, רמסה את המוסד שבראשו עמדה ופגעה אנושות באמון הציבור.
סיפור ההדלפה תופס נפח ציבורי משמעותי משום שקשה לאזרחי ישראל לעכל שלובשי מדים – גם אם הם חלק ממערכת התביעה הצבאית – מדליפים חומרים הפוגעים בחיילי צה"ל ובעורף בזמן מלחמה. גורמים בכירים במערכת טוענים כי הדלפות יצאו מהפרקליטות הצבאית לאורך שנים, אך הפעם מדובר במקרה שונה לחלוטין: לא רק הדלפה, אלא הטעיה של רשויות המדינה.
גורמים בכירים במערכת טוענים כי הדלפות יצאו מהפרקליטות הצבאית לאורך שנים, אך הפעם מדובר במקרה שונה לחלוטין: לא רק הדלפה, אלא הטעיה של רשויות המדינה
אפשר לכעוס עליה, ובצדק, על הנזק שגרמה למדינת ישראל, אך החשדות הפליליים כלפיה חמורים בהרבה. היא קיבלה החלטה להסתיר את האמת לא רק מהציבור, אלא גם ממערכת המשפט – מהיועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, ממוסד בית המשפט העליון ומן הכנסת. לכולם סיפרה, באמצעות סגנה, תא"ל גל עשהאל, כי לא ניתן לאתר את מדליף הסרטונים.
הכל התגלה במקרה: קצינה בדרגת סרן, ששימשה דוברת הפרקליטות והייתה מועמדת לשיפוט, נשלחה לבדיקת פוליגרף שגרתית לפני קידום – ונכשלה. כשנחקרה לאחר מכן הודתה כי הדליפה חומרים לתקשורת, כולל הסרטונים המדוברים.
ראש מחלקת ביטחון מידע העביר את המידע ישירות לרמטכ”ל בשל הרגישות, וזה בחר לא להטיל את החקירה על מצ”ח, אלא לעדכן את היועצת המשפטית לממשלה ואת המפכ”ל ולהקים צוות חקירה מיוחד.
איש לא מנע
כעת מתברר כי שמונה קצינים בפרקליטות הצבאית ידעו על ההדלפה, ואף אחד מהם לא מנע את המעשים או דיווח על השקר. ייתכן שחששו מהמפקדת שלהם, אבל זה לא מצדיק שתיקה. אם ידעו להדליף סרטונים – יכלו גם להדליף מה קרה מאחורי הקלעים. משפטנים אמורים להיות מחויבים קודם כל לאמת, וזה לא קרה.
הכישלון איננו שלהם בלבד. מדוע היועצת המשפטית לממשלה אישרה שסגן הפצ"ר יחקור את ההדלפה ולא גורם חיצוני? מדוע שופטי בג"ץ לא העירו על כך? ואיפה היה הרמטכ”ל דאז, הרצי הלוי, שאישר את מינוי סגן הפצ"ר כחוקר – במקום קצין חיצוני ובלתי תלוי?
יוסי יהושועכולם חייבים הסברים.
ובינתיים, הרמטכ"ל אייל זמיר מחפש פרקליט צבאי ראשי חדש שיצליח לשקם את המוסד החשוב הזה. הוא מעוניין, כך נראה, במועמד מבחוץ – כזה ששירת בעבר בפרקליטות הצבאית אך רחוק מהאירועים האחרונים וללא זיקה פוליטית. מדובר באתגר כמעט בלתי אפשרי, אבל זה מה שנדרש כדי להשיב את אמון הציבור במערכת הצבאית-משפטית של מדינת ישראל.
