חברי הוועדה בחנו את איכות התחקירים שבוצעו, וחשוב להבהיר: העובדה שתחקיר סווג כ"ירוק" אינה מעידה שהגוף שתוחקר תיפקד כראוי – אלא רק שביצע תחקיר תקין ומעמיק של מה שאירע.
הוועדה הוקמה בעקבות הבנת הרמטכ”ל, אייל זמיר, שבתוך הצבא התעורר אי-אמון עמוק במערכת התחקירים, וכי כל עוד אין אמון – המסקנות לא יוטמעו.
עם זאת, הוועדה לא עסקה במרחב שבין הדרג המדיני לדרג הצבאי, ולמרבה הצער – גם לא בשב"כ. בניגוד לצה”ל, רונן בר, לשעבר ראש הארגון, לא התייצב מול הציבור ולא הציג מסקנות. ארגון זה, שכשל לא פחות מצה”ל בכך שלא סיפק התרעה למלחמה ואף לא סוכן אחד שדיווח על המתרחש בלילה ההוא, גם לא שיתף פעולה עם צה”ל בניהול התחקירים.
הערה חמורה נרשמה כלפי מתאם פעולות הממשלה בשטחים, שלא הציג תחקיר עד היום, וכן כלפי הרמטכ"ל הקודם הרצי הלוי ושרי הביטחון – הקודם והנוכחי – שלא דרשו הצגת תחקיר כזה, פנימה לצבא והחוצה לציבור. הדבר יוצר תחושה כאילו שלגוף זה ולמדיניות ההומניטרית שהוביל לא הייתה אחריות לאירועים.
תורג’מן והרמטכ”ל זמיר הסכימו כמעט על הכול, למעט בנושא המסקנות האישיות. שניהם קובעים שהמטכ”ל הקודם נכשל בהערכת חסר חמורה של חמאס: אף שהגדירו “צבא טרור”, לא הפך אותו לאיום ייחוס – וכך הגענו למלחמה בלי תוכנית אופרטיבית מוכנה. אגף המבצעים כשל בהכנת הצבא למצב של מלחמת פתע, וב-7 באוקטובר נכשל גם בבניית תמונת מצב עדכנית. אגף המודיעין, מצדו, כשל במתן התרעה ובניתוח ההתפתחויות האסטרטגיות לאורך השנים.
איש בצה”ל לא העלה על דעתו שחמאס ייצא למהלך כולל – אף שהכתובת הייתה על הקיר (“חומת יריחו”). חמאס נערך למלחמה, אך צה”ל הבין משום מה שמדובר בעימות מצומצם בלבד.
נורה אדומה
הצבא היה בהבנה של “לא תפרוץ מלחמה”, ואם כן – המודיעין יתריע בזמן. ועדת תורג’מן העלתה שכבר ביום שישי ניתן היה להבין מהחומר המודיעיני שמתרחשת התנהלות חריגה – לפי כמות הידיעות, סוגן והפריסה ברצועה. כל אלה היו צריכים להדליק נורה אדומה ולגרום לרמטכ”ל הלוי לנהל את הסיכונים אחרת – למשל, להורות על שיבוש הפעולה המתוכננת.
דבר בסיסי נוסף: הלוי לא העלה את מפקד חיל האוויר, אלוף תומר בר, לעדכונים בזמן – והוא עודכן רק ב-5:30 בבוקר.
גם לגבי ההתנהלות בשעה 6:29 נרשמו הערות חמורות על קבלת ההחלטות – לדוגמה, הצורך לסייע לאוגדת עזה בפיקוד ובשליטה, להכניס מפקדים בכירים לתמיכה בתא"ל אבי רוזנפלד, ולהפעיל את חיל האוויר בצורה שונה – לא לתקוף בעזה, אלא קודם כול על הגדר.
תורג’מן וזמיר מצביעים יחד על הכישלון הגדול של צה”ל – עוד לפני הדרג המדיני: הצבא היה צריך להיות מוכן למלחמה ולפעול אחרת – והוא כשל.
זמיר מבקש “לחזור לבסיס”: אי-אפשר להכריז על 7 באוקטובר כעל כישלון מבלי להבין איך הגענו אליו – מה קרה לנורמות המבצעיות, לכוננות, למשמעת, ליכולת ההתרעה ולביקורת העצמית. הוא מנסה להימנע מהמוקש הפוליטי של ועדת חקירה ממלכתית, ותומך בהקמת ועדת חקירה חיצונית, מערכתית ואינטגרטיבית
תורג’מן הזכיר לאלופי המטכ”ל שהם עצמם התריעו לפני המלחמה שהאויבים מזהים הזדמנות בשל הקרע הפנימי בעם ובשל מגמות נוספות – ועל אף זאת לא נערכו בהתאם. לדבריו: “לכתוב ניירות לא מספיק, הייתם צריכים לעשות מעשה”.
זמיר, מצידו, מבקש “לחזור לבסיס”: מבחינתו, אי-אפשר להכריז על 7 באוקטובר כעל כישלון מבלי להבין איך הגענו אליו – מה קרה לנורמות המבצעיות, לכוננות, למשמעת, ליכולת ההתרעה ולביקורת העצמית. הוא מנסה להימנע מהמוקש הפוליטי של ועדת חקירה ממלכתית, ותומך בהקמת ועדת חקירה חיצונית, מערכתית ואינטגרטיבית.
לחובתו של הרמטכ"ל לשעבר הלוי נזקפת העובדה שחמישה מהתחקירים – מתוך 25 – סווגו על ידי הוועדה ככאלה שאינם ראויים. תורג’מן מדגיש שאין מדובר בבעיות אמינות של הקצינים המתחקרים, אלא בבעיות מקצועיות חמורות שאינן מתקבלות על הדעת. התחקירים הללו ייפתחו מחדש תחת פיקוח סגן הרמטכ”ל, אלוף תמיר ידעי.
אחד מהם הוא של חטיבת המבצעים, בראשות האלוף שלומי בינדר – כיום ראש אמ”ן. על אף שהצטברו סימנים חריגים בגזרת עזה בלילה שלפני האירועים, בינדר לא דרש לוודא מה בדיוק קורה במודיעין, ולא יזם בדיקה מעמיקה של ההתרעות. במקום להנחות על הגברת כוננות או לתגבר את המפקדות והכוחות בשטח, הוא בחר שלא לשנות את שגרת הפעילות – אף שהיו אינדיקציות המעידות על חריגות ברורות.
יוסי יהושועגורמים שנכחו בדיוני הוועדה סיפרו שתורג’מן קיים חמש פגישות אישיות עם האלוף בינדר, שבמהלכן תהה מדוע לא פעל לנוכח האותות החריגים שעלו מגזרת עזה בלילה שלפני האירועים. עם זאת, תורג’מן לא הצביע רק על בינדר. הוועדה הבהירה שהאחריות רחבה יותר, וחלה על כמה גורמים נוספים במטה הכללי. חלק מהם, כך הומלץ, לא יוחזרו לשירות מילואים – כהבעת עמדה ערכית ונורמטיבית. גורם בכיר אמר שגם כלפי מי שכבר עזבו את השירות, יש מקום לנזיפה או להבהרה פיקודית ברורה – משום שחייבת להיאמר אמירה ערכית שתבהיר כי האחריות לא נעלמת עם התפקיד.
האלוף תורג’מן אמנם לא התבקש להגיש מסקנות אישיות, אך התקשה להסתפק בכך וציין כי קשה לראות כיצד דוח בסדר גודל כזה יכול להיסגר מבלי לקבוע אחריות אישית. לדבריו, מדובר במחדלי פיקוד מובהקים. בכך מבקש תורג’מן להחזיר את תחושת האחריות והמשמעת הפיקודית למקומן הראוי, ולהבהיר לדור הצעיר של המפקדים שתחקיר אמיתי איננו מסתפק בזיהוי כשלים – אלא מחייב גם לקיחת אחריות אישית ומקצועית.
הרמטכ”ל, כפי שדיווחנו, בחר בגישה אחרת: לאפשר סיום קדנציות בצורה מסודרת – וזה מה שצפוי לקרות בפועל.
פורסם לראשונה: 00:00, 11.11.25
