על רקע ההתפתחויות האזוריות באיראן, סוריה ולבנון, ודרך מדינות כמו טורקיה ומצרים שאינן מוגדרות כאויב אך עם אפשרות לתפניות, בונים בימים אלה בצה"ל ובמערכת הביטחון את תוכנית בניין הכוח הרב-שנתית. אתמול (חמישי) התקיים דיון חשוב, בראשות מנכ"ל משרד הביטחון האלוף (מיל') אמיר ברעם, שבו הוצגו עיקרי ההמלצות של הצבא, שיובאו לאישור שר הביטחון ישראל כ"ץ, ולאחר מכן לאישור סופי בוועדת השרים לענייני הצטיידות בראשות ראש הממשלה בנימין נתניהו.
בהסכם המסגרת הוקצו כ-350 מליארד שקלים בעשור לבניין הכוח העתידי. מתוכם, צריך צה"ל להביא סכום של כמאה מיליארד שקלים מהתייעלות. זה אולי נשמע סכום עתק, אבל בפועל, אל מול צורכי הביטחון שלה, ישראל צריכה ויכולה להשקיע הרבה יותר. את הסכום יש לבחון מול העלויות העצומות של הפלטפורמות השונות – מטילי חץ להגנה ועד מטוסי F-35, מסוקי אפאצ'י, מטוסי תדלוק וחימושים – וכל זה בעולם שבו מתנהל מרוץ חימוש מטורף אחרי חומרי הגלם.
מטוסי"אדיר" נוחתים בבסיס נבטים במהלך המלחמה
(צילום: דובר צה"ל)
עדות אחת למרוץ החימוש, היא דרישתו אתמול של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ להגדיל את התקציב הביטחוני של מדינתו ביותר מ-50 אחוזים, כך שבשנת 2027 הוא יעמוד על שיא של כ-1.5 טריליון דולרים.
שאלת הטייסת הנוספת: F-35 או F-15I?
השלב הראשון של תוכנית צה"ל ומערכת הביטחון מתמקד בהצטיידות אווירית רחבת היקף ובתוכניות רב-שנתיות (תר"ש) לחימוש, שנועדו לתת מענה לפערים שהתגלו במהלך המלחמה ולתרחישי עימות עתידיים – ובראשם תרחיש של עימות ישיר ומתמשך עם איראן.
במרכז הדיון עומדת סוגיית טייסת הקרב הנוספת. בצה"ל ובמשרד הביטחון מתלבטים בין הקמת טייסת רביעית של מטוסי F-35 מסוג "אדיר", לבין רכש טייסת נוספת, שנייה, של F-15I. שני המטוסים מייצגים תפיסות לחימה שונות – אך משלימות – וההכרעה ביניהם אינה טכנית אלא תפיסתית.
4 צפייה בגלריה
החמקן שמשמש כ"מכונת מודיעין". בצה"ל רוצים טייסת נוספת של F-35, וגם של F-i15
(צילום: REUTERS/Amir Cohen)
F-35 הוא פלטפורמת חמקנות ועליונות מידע. מעבר להיותו מטוס קרב, הוא משמש כ"מכונת מודיעין" אווירית: מאתר מטרות, חושף מערכי נ"מ, מעדכן תמונת קרב בזמן אמת ומזרים מידע לכלל מערך התקיפה. יכולות אלה הופכות אותו לנכס מרכזי בשלבי פתיחת מערכה, במיוחד מול מדינה בעלת מערכי הגנה צפופים כמו איראן. מנגד, מגבלת הנשיאה – בעיקר כאשר נשמרת חמקנות מלאה – מצמצמת את היקף החימוש שניתן להביא בכל גיחה.
חיל האוויר רוצה גם וגם
לעומתו, F-15I הוא מטוס קרב כבד, עתיר חימוש וטווח. בגרסאותיו המתקדמות הוא מסוגל לשאת כמויות גדולות של חימושים כבדים, לרבות חימושים חודרי בונקרים; לפעול למרחקים ארוכים; ולבצע גיחות חוזרות ונשנות לאורך זמן. תרומתו לייצור מודיעין נמוכה מזו של F-35, אך הוא מצטיין כ"סוס עבודה" אסטרטגי – משגר מסות חימוש שנשען על מודיעין שמספקים לו מטוסי חמקנות, מל"טים ומערכות נוספות.
הדילמה הזו התחדדה בעקבות מבצע "עם כלביא", שהמחיש שתרחיש של עימות מול איראן אינו אירוע נקודתי, אלא מערכה מתמשכת. התקיפה הראשונית – חדירה, שיבוש והפתעה – מחייבת חמקנות ועליונות מידע; אך הפגיעה האפקטיבית בתשתיות גרעין, בסיסי טילים, מתקני פיקוד ושליטה ומפעלי ייצור, מחייבת מסה של חימושים כבדים ויכולת לחזור ולפגוע במטרות שמשוקמות בקצב מהיר. במערכת הביטחון מודים: אף אחד מהמטוסים לבדו אינו נותן מענה מלא.
מטוסי F-15 בדרך לתקיפה באיראן
(צילום: דובר צה"ל)
על כן, חיל האויר רוצה גם וגם: טייסת נוספת של החמקנים F-35, וטייסת נוספת של F-15I. אם ראש הממשלה יכריע רק על רכישת טייסת אחת, צפוי הרמטכ"ל אייל זמיר להמליץ על הצטיידות בטייסת F-15I מתקדמת נוספת, בין היתר בגלל שבמערך הזה פועלים עדיין מטוסים מדגמים ישנים מאוד, חלקם בני 50 שנה.
לצד סוגיית מטוסי הקרב, התוכנית כוללת גם רכש שני מטוסי תדלוק נוספים, מעבר לששת המטוסים שכבר נרכשו. שני המתדלקים הראשונים, שנרכשו לפני כארבע שנים, צפויים לנחות בישראל במהלך 2026. מערך התדלוק נתפס כיום כמרכיב קריטי ביכולת לפעול לטווחים רחוקים, לשהות זמן ממושך מעל היעד ולשמר עצמאות פעולה.
עוד כוללת התוכנית רכש טייסת אחת לפחות של מסוקי אפאצ'י, בעקבות לקחי הלחימה והצורך בהגברת סיוע אש אווירי קרוב לכוחות היבשה, וכן הרחבת צי מסוקי ה"פרא" במקום היסעורים הישנים, עם יכולת נשיאה גבוהה פי כמה.
טיל חץ בעשרה מיליון שקלים
בנוסף לפלטפורמות האוויריות, שר הביטחון יביא לאישור ועדת השרים להצטיידות גם תוכניות רב-שנתיות לעשור הקרוב, בהיקף של מיליארדי שקלים, בתחומים נוספים, בהם תר"ש חימושי יבשה, תר"ש חימושי אוויר, ותר"ש הגנה אווירית – במטרה להבטיח מלאים, קצב ייצור ויכולת התמודדות עם עימות ממושך ורב-זירתי.
תוכנית ההצטיידות של צה"ל בהגנה האווירית מבוססת על מערך רב-שכבתי שכולל את חץ, שרביט קסמים, כיפת ברזל ומערכת הלייזר. חץ מהווה את השכבה העליונה ומיועד ליירוט טילים בליסטיים ארוכי-טווח, בעיקר בזירה האסטרטגית מול איראן. שרביט קסמים הוא השכבה האמצעית, שנועדה להתמודד עם טילים בליסטיים קצרי-טווח, טילי שיוט ורקטות כבדות, ולגשר בין איום אסטרטגי לאיומי ביניים מדויקים.
כיפת ברזל היא השכבה התחתונה והמסיבית, שמטפלת ברקטות קצרות-טווח, פצמ"רים וכטב"מים. אליה מצטרפת שכבת הלייזר כמכפיל כוח: מערכת יירוט בעלות נמוכה, שנועדה להפחית עומס וכשירות יקרה מהשכבות הטיליות ולשפר עמידות לאורך מערכה ממושכת.
צה"ל הפיק לקחים במלחמה מראשיתה ובעיקר ממבצע "עם כלביא" מול איראן, ושיפר את היכולות והביצועים של המערכות, כך שכל פלטפורמה נמתחה עד לקצה. העלויות כאן הן אדירות: טיל חץ 4 מגיע לעלות של עשרה מיליון שקלים לפחות, וקלע דוד עד ארבעה מיליון. עסקת החץ מול גרמניה צפויה להרחיב את קווי הייצור של הטילים של ישראל וזהו מהלך אסטרטגי חשוב.
אבל בסופו של דבר, מאחורי הדיון התקציבי מסתתרת שאלה עמוקה יותר: איזו דוקטרינה תוביל את חיל האוויר בעשור הקרוב. בצה"ל ובמשרד הביטחון מדגישים כי מול איראן, ובצל לקחי "עם כלביא", התשובה המבצעית הברורה היא שילוב בין חמקנות, מודיעין ופתיחת מערכה – לבין כוח אש כבד ומתמשך. השאלה שנותרה פתוחה היא אם המציאות התקציבית והמדינית תאפשר לממש את ה"גם וגם" הזה.
פורסם לראשונה: 00:00, 09.01.26
