בין אם זה לרוחנו ובין אם לאו, חייבים להכיר בעובדה שנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לא רק שולט בסדר היום הביטחוני-הלאומי של מדינת ישראל, הוא גם מכתיב כעת לממשלה בירושלים את המהלכים שהיא אמורה לנקוט בנושאים ביטחוניים ומדיניים קריטיים. זאת בידיעה ברורה שמהלכים אלה ברובם מעמידים את ראש הממשלה בנימין נתניהו בפני קשיים פוליטיים פנימיים בתוך הקבינט וממשלתו, ואף מאיימים לפרק את הממשלה.
זוהי, אגב, גם הסיבה שהקבינט המלא ממודר ואינו שותף לדיון ממשי בנושאים מרכזיים, כמו למשל איראן והמעבר לשלב ב' בתוכנית טראמפ לרצועת עזה.
5 צפייה בגלריה
(צילום: lev radin/shutterstock, AP, חיים גולדברג/פלאש 90, REUTERS/Mohamed Abd El Ghany)
הנושא הבוער ביותר מנקודת ראותו של הציבור בישראל הוא מתי ומה יקרה כאן אם ארה"ב תתקוף באיראן, או אם איראן תקדים מתקפה כדי לגבות מחיר מהאמריקנים ומאיתנו לפני שמהלומת האש נוחתת על המשטר בטהרן. בניסוח בוטה אך קצר: האם ומתי נצטרך לשוב ולשמוע את יללת הסירנות באישון לילה, ולרוץ לממ"דים ולמקלטים כמה פעמים ביממה.
החלטה: רק ברגע האחרון
על השאלה הזו, לפי כל הסימנים, אין איש שיוכל לענות. גם לא דונלד טראמפ בכבודו ובעצמו, שהניסיון מלמד שהוא מחליט ברגע האחרון, וגם אז זה לא ממש סופי. אפשר ללמוד למשל מנאומו בשבת של סגן נשיא ארה"ב ג'יי די ואנס, שלא רק אנחנו מגששים באפלה סמיכה של חוסר ודאות. גם הפנטגון וגם כוחות צבא ארה"ב בסנטקום עדיין לא קיבלו הוראה אחרת מלבד להכין כוח ימי ואווירי גדול שיכול להנחית מהלומות אש מדויקות על איראן בהינתן הפקודה, ובמקביל להיערך להגנה על החיילים והבסיסים האמריקניים ועל האינטרסים ובעלי הברית של ארה"ב במזרח התיכון, כולל ישראל.
ההכנות האלה, בעיקר בנושא ההגנה המשותפת מפני מכת גמול בטילים וכטב"מים איראניים, היו נושא השיחה העיקרי בין מפקד סנטקום הגנרל ברד קופר לבין הרמטכ"ל רא"ל אייל זמיר. אפשר להעריך בזהירות שהשניים גם תיאמו ביניהם איך יסייע צה"ל במודיעין ובנושאים אחרים למתקפה אפשרית אמריקנית, ואם ישראל תותקף - איך יצטרף חיל האוויר של ישראל למערכה ההתקפית לצד הכוחות הימיים והאוויריים של ארה"ב.
נראה שבהיעדר החלטה נשיאותית, ניהלו שני הגנרלים מה שמכונה בצה"ל "דיון מקרים ותגובות" אסטרטגי שאת פרטיו יסגרו מאוחר יותר. מה שידוע כעת הוא מה שכבר התפרסם ב"וול סטריט ג'ורנל", וזה שטראמפ דורש מהפנטגון ומסנטקום להציג לו תוכנית שתביא ל"הכרעה ברורה". זאת, כשלא ברור למה טראמפ מתכוון במילה "הכרעה" ומה הוא רוצה שיקרה באיראן כתוצאה מתקיפה או מאיום בתקיפה. המענה לדילמה של נשיא ארה"ב טמון בחמש שאלות:
השאלה הראשונה היא האם בעזרת מהלומת אש שתונחת באמצעות חימושים עוצמתיים ומדויקים מאוד, אך מוגבלת בזמן, אפשר להביא לנפילת המשטר, או לפחות להחלשה מהותית של המשטר ושל מנגנוני הביטחון המגוננים עליו?
השאלה השנייה היא האם יש או יהיה בקרוב באיראן או בעם האיראני מי שיוכלו לנצל את היחלשות המשטר כדי למוטט אותו סופית, או לפחות להכריח אותו לשנות בצורה מהותית את מדיניותו כלפי פנים (התושבים והאזרחים האיראנים) וכלפי חוץ (כלומר בנושא הגרעין, הטילים הבליסטיים והחתרנות האזורית). תזכורת: בוונצואלה זה הצליח לטראמפ. המשטר אמנם לא התמוטט עקב חטיפת מדורו, אבל מי שעומדת כעת בראש אותו משטר היא סגניתו של מדורו שהתחייבה כנראה מראש לאמריקנים שתעשה מה שידרשו ממנה.
השאלה השלישית היא האם לא צריך לייצב ולתגבר את האיום הצבאי עוד כמה שבועות כדי לאפשר למשטר האייתוללות ולעומד בראשו לקבל את הדרישות שארה"ב העמידה כתנאי לכניסה למשא ומתן על הסרת הסנקציות והסרת האיום הצבאי. ייתכן מאוד שהאיראנים גם הפעם, ואפילו חמינאי, יגיעו למסקנה שמצבם כל כך גרוע עד שהגיע הזמן ל"פשרה הרואית" מצידם, ויסכימו לתנאי האמריקני ואז ימשכו זמן, כפי שעשו בעבר.
השאלה הרביעית: אם ייווצר מצב שבו ברור שאי-אפשר למוטט באמצעות הפצצה מהאוויר את המשטר באיראן, האם לא כדאי וראוי לנצל את בניין הכוח האמריקני הגדול שהולך ומצטבר כרגע במזרח התיכון כדי להנחית מכה נוספת על איראן? להרוס מה שנשאר מתוכנית הגרעין הצבאי של האייתוללות, את תשתית הטילים הבליסטיים המאיימים ואת אמצעי הייצור שלהם, את הכטב"מים ואת המצבורים התת–קרקעיים - בקיצור, לסיים את מה שאנחנו והאמריקנים לא הספקנו לעשות ב"מלחמת 12 הימים".
השאלה החמישית, והקריטית מכולן, היא האם יש לאמריקנים מודיעין מספיק מדויק, והאם יש להם בכלל יכולת להשיג אחת מהמטרות האלה - מיטוט המשטר או פגיעה משמעותית שתוציא מכלל פעולה את התשתיות הצבאיות לשנים ארוכות, והעיקר - באיזה מחיר. מה יהיה המחיר בקורבנות, בהרס ובפגיעה באספקת אנרגיה שישלמו ארה"ב ובעלות בריתה אם טראמפ יחליט לתקוף באיראן.
חשוב לזכור שטראמפ, כאשר לא תקף לפני שבועיים, איבד את יתרון ההפתעה ועימו גם את היכולת לבצע שינוי עמוק באיראן - למשל לחסל את חמינאי, שכעת חוסה לבטח במערך בונקרים ומנהרות מבוצרים היטב, מבוצרים ועמוקים הרבה יותר מאלו שעמדו לרשות חסן נסראללה בשעתו.
נראה שטראמפ מודע לכל השאלות הללו. בעבר הוא כבר הוכיח שהוא חושב פעמיים ומתייעץ לפני שהוא פועל בעניינים גורליים, ומה שלא פחות חשוב - אין לו בעיה לסגת מהחלטה שקיבל כשמוכיחים לו שעלות המהלך שהוא מאיים להוציא לפועל תהיה גדולה בהרבה מתועלתו. כך היה ביום רביעי שעבר כשהמטוסים האמריקניים כבר כמעט המריאו. טראמפ אינו מעוניין לשלם מחיר בחיי חיילים אמריקנים ובעלות גבוהה של מבצע ארוך ומתמשך. לכן הוא בהחלט מסוגל עדיין להפסיק את המצור הצבאי שהוא מטיל על איראן ולהושיב את סטיב וויטקוף לשולחן המושא ומתן עם שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י. בכל מקרה, ההחלטה בידיו, רק בידיו, וכפי שנוכחנו לדעת - גם כשהוא מחליט הוא עשוי ברגע האחרון לשנות את דעתו.
בינתיים, כדאי שהציבור בישראל יידע שבניגוד לפרסומים בתקשורת העולמית והאמריקנית, מנקודת ראות צבאית מקצועית, הכוחות ששיגר הפנטגון והעמיד תחת פיקוד סנטקום עדיין לא מוכנים. ייקח להם בין שבוע לשלושה להיות מוכנים, בשל הצורך בלוגיסטיקה נוספת ובאיסוף מודיעיני מקדים. גם עניין זה הוא מרכיב בשיקולים.
שאלה חשובה נוספת נוגעת לאיראנים: האם המשטר יבקש לנקום ולקבוע מחיר על התקיפה האמריקנית, והאם הם יתקפו את ישראל או רק את הבסיסים והאינטרסים האמריקניים במזרח התיכון. נראה שלאיראנים אין כרגע אינטרס לתקוף את ישראל, בידיעה שלחיל האוויר הישראלי יש יכולות משמעותיות לתקוף באיראן, ולישראל גם יכולות הגנה מתוגברות בתיאום עם סנטקום ועם מדינות האזור. לכן, סביר שלא ימהרו לתקוף את ישראל כל עוד יש להם תקווה לשרוד, וכדי לא לתת לנו עילה לבצע מקצה שיפורים באיראן.
שלב ב' בפתח
הנושא השני שבו ממשל טראמפ ושליחיו מכתיבים לישראל את מהלכיה הוא המעבר לשלב ב' בתוכנית 20 הנקודות בעזה. המכשול העיקרי הוא פירוק הנשק ופירוז הרצועה. ג'ארד קושנר הציב בנאומו בדאבוס עקרונות למבצע הפירוק והפירוז, אך אין גורם שיבצע בפועל את פירוק חמאס, הג'יהאד האיסלאמי ותשתיות הטרור. מועצת הטכנוקרטים הפלסטינית אמורה לעשות זאת, אך אין לה כוח מבצעי. גם כוח הייצוב הבינלאומי טרם קם, ומדינות אינן מוכנות לשלוח חיילים לפני שחמאס יתפרק מנשקו.
הסוגיה הבוערת ביותר היא פתיחת מעבר רפיח בשני הכיוונים, כשישראל משתמשת במעבר כמנוף להחזרת החלל החטוף רן גואילי ז"ל. לשכת ראש הממשלה מסרה אמש בתום דיון הקבינט המדיני-ביטחוני כי "עם מיצוי הפעולה ובהתאם למוסכם עם ארה"ב, ישראל תפתח את מעבר רפיח".
פתיחת מעבר רפיח דרושה למועצת הטכנוקרטים הפלסטינית כדי להראות לתושבי הרצועה שהתוכנית הגדולה, "עזה החדשה", מתקדמת - וכדי להציג הישגים לאוכלוסייה הפלסטינית שיאפשרו למועצה שליטה והמשך יישום התוכנית. גם ברור לחלוטין שמאחורי המתווה של מועצת הטכנוקרטים הפלסטינית לפתיחת מעבר רפיח עומדים וויטקוף וקושנר יחד עם קטאר, טורקיה ומצרים מאחורי הקלעים. סביר גם להניח שנתניהו נתן את הסכמתו לכך על דעת עצמו ומידר את הקבינט.
