הרמטכ"ל טס ביום רביעי שעבר לשא-נור, בצפון הגדה. שא-נור הייתה אחת מארבע התנחלויות (האחרות היו כדים, גנים וחומש) שפונו במסגרת תוכנית ההתנתקות של אריאל שרון. הממשלה החליטה באחרונה להתנחל באזור מחדש, אולי גם להקים בו בסיס צבאי. לובי המתנחלים לחץ, ההזדמנות לנקום בשרון ומורשתו משכה את הלב, אבל היה כאן משהו חשוב יותר: ממשלת נתניהו מבקשת בשלהי כהונתה לפרק את ישראל מההתחייבויות הבינלאומיות שלה. הכל פתוח להפרה — ההתנתקות, אוסלו, לבנון, סוריה, עזה. כל מה שטראמפ לא אוסר מותר.
ממשלות ישראליות הפרו את החוק הבינלאומי ואת ההסכמים שחתמו עליהם גם בעבר, אבל הן עשו את מעשיהן בזהירות, בהיקף מוגבל, בעטיפה ביטחונית ותחת גיבוי של מערכת משפטית חזקה ומקובלת בעולם. הממשלה הנוכחית מצפצפת. העולם מעניין אותה רק כשהוא מצביע לאירוויזיון.
הרמטכ"ל השקיף על שא-נור המתחדשת מגבעה סמוכה. אני משער שעשה את החשבון שלו: כמה חיילים נוספים שאין לו הוא יצטרך להעביר לאיו"ש מחזיתות אחרות, איך יתמודד עם המאחזים שצצים עכשיו על כל גבעה, מתחת לכל עץ רענן, איך יתמודד עם הפשיטות הליליות על הכפרים הפלסטיניים.
הממשלה לא רק מתפרעת: יש לה חזון. הפוגרומים הם סיפור-הכיסוי שמספרים לעצמם אנשים הגונים כדי לישון טוב בלילה. מי-שמכונים נערי גבעות הם מליציה חמושה שעובדת עבור הממשלה, באישורה ובמימונה. התוכנית הקודמת, לבתר את הגדה באמצעות מרחבי התנחלות, היא נחלת העבר. התוכנית הנוכחית חותרת לפתרון בשלבים: בשלב ראשון לרוקן את אזורי הספר מתושבים, בשלב שני לדחוף את כל האוכלוסייה הכפרית לערים, שם יחיו כעקורים. הכלכלה תתמוטט, גם החוק והסדר, ואז, בשיא הכאוס, יגיע הפתרון: גירוש.
קודם אפרטהייד; אחר-כך טרנספר: הכל גלוי; שום דבר לא רשמי
אם החמצתם את כתבתו של עודד שלום ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet ביום שישי האחרון אני מציע לכם לשוב לעיתון או לאתר ולהתעמק בה. שלום, כתב שטח מהסוג שהולך ונעלם בתקשורת הישראלית, דיווח על מה שקורה בשטח B בגדה, אזור שעל פי ההתחייבויות הבינלאומיות של ישראל נמצא בשליטה אזרחית פלסטינית. מי-שמכונים נערי גבעות השתלטו על שטחים סמוך לכפרים. הם שורפים כלי-רכב, גונבים כבשים ועיזים, מכים גברים, מפילים אימה על נשים וילדים. החיילים נחלקים לקבוצות. חלקם, חברי כיתות כוננות והגמ"ר, משתתפים בפוגרומים; חלקם משקיפים על האירוע מהצד, חוששים מתיעוד במצלמות התוקפים, חוששים מהסתבכות. הקצינים רואים רבש"צ ברכב שסופק לו על-ידי המדינה או חייל מילואים עם נשק תקני: הם מתקשים לראות בהם עבריינים. השוטרים לא ששים להתערב, לא ששים לחקור. רוח בן-גביר שורה עליהם.
התוכנית הנוכחית חותרת לפתרון בשלבים: תחילה לרוקן את אזורי הספר מתושבים, ואז לדחוף אותם לערים, שם יחיו כעקורים. החוק והסדר יתמוטטו, ולכן יימצא פתרון: גירוש. קודם אפרטהייד; אחר-כך טרנספר: הכל גלוי; שום דבר לא רשמי
את מה שמתאר עודד שלום ראיתי ותיארתי לאחר סיורים בכרמים באזור חלחול ובשטחי המרעה בין ההר לבקעת הירדן. הפירוט חוזר על עצמו, מעצבן, מתיש: עוד כפר, עוד ירי, עוד שריפות, עוד אלימות כלפי נשים, ילדים, קשישים, עוד הרחקה בכוח של אנשים מבתיהם, רכושם, פרנסתם. לפעמים הפירוט משכיח את העיקר: מרוב עצים לא רואים את היער, לא רואים את היעד.
האלוף (בדימוס) מנדי אור, מתאם הפעולות השטחים בעבר ומומחה לגדה בהווה, לקח באחרונה כמה שרים ובכירים מממשלות קודמות לסיורים במוקדי החיכוך. דיברתי עם כמה מהם: הם חזרו מזועזעים. מה שראו ושמעו שכנע אותם שמדובר בפשעי מלחמה.
אנחנו יכולים למחות שוב ושוב על הפגנות אנטישמיות, על שקרים, על עבודה כושלת, מרושלת, זדונית, של כותב בכיר ב"ניו יורק טיימס" - הכל נכון. אבל הטענות האלה לא יכולות להעלים את מה שעושה הממשלה שלנו בגדה, בשמנו, על גבנו, בלי לקחת אחריות על מעשיה ועל תוצאותיהם.
ישראל בפתחה של מערכת בחירות. כל אחד מראשי מפלגות האופוזיציה מתבטא יום יום, שעה שעה, בכל נושא מזדמן, אבל על הפיל שבחדר, על השאלה מה דעתם עלה מה שהממשלה עושה מעבר לקו הירוק מתפרסמות מעט מאוד הודעות, אם בכלל. לא פטריוטי לדבר על ערבים: זה מרחיק בוחרים.
נחום ברנעצילום: אביגיל עוזיירצו או לא ירצו, בסוף הם יצטרכו להבהיר מה יעשו אם יקימו ממשלה: האם יפנו את המאחזים והחוות או ימשיכו לטפח אותם; האם יפסיקו את המימון לעברייני הגבעות או ימשיכו בו; האם יחדשו את המעצרים המנהליים שחסם ישראל כ"ץ, בלחץ הכהניסטים; האם יורו לצבא, לשב"כ ולמשטרה לעשות את עבודתם בגדה גם כשמדובר ביהודים.
לממשלה היוצאת, אם תצא, תשאיר מאחוריה אדמה חרוכה בנושאים רבים. יידרש תיקון ענק. בשטחים האדמה תהיה חרוכה במיוחד, אדמה בוערת. אין דרך לברוח מהתמודדות — בגלל הערבים, בגלל היהודים.
