הכתבה מבוססת על שיחות עם בכירים שמשרתים או שירתו במוסד ובצה"ל וביקשו שזהותם לא תיחשף, והיא אושרה על ידי הצנזורה.
***
הדמויות שהופיעו על מסכי הטלוויזיה ב-13 ביוני 2025 חבשו קסדות שאליהן הוצמדו אמצעי ראיית לילה, ועסקו בהתקנת מערכת כלשהי שהייתה מונחת למרגלותיהם. בווידיאו השחור-לבן שניפקה המצלמה התרמית הם נראו כמו לוחמי צה"ל לכל דבר. אבל בדיווח מהאולפן נאמר שזהו תיעוד של אנשי המוסד שפעלו כמה שעות קודם לכן אי שם על אדמת איראן במסגרת מכת הפתיחה המפתיעה של מבצע עם כלביא. כעת, על סמך דיווחים בתקשורת הבינלאומית, אפשר לומר כי לא מדובר בלוחמי מוסד כחול-לבן אלא בצוות של סוכנים איראנים שאומנו בישראל, חזרו לארצם, המשיכו בשגרת חייהם כאזרחים והמתינו למשימה.
7 צפייה בגלריה
דדי ברנע. "לאיראן לא יהיה נשק גרעיני, לא במשמרת שלי וגם לא אחרי", הבטיח בדיונים סגורים
(צילום: חיים צח, לע"מ)
תיעוד: פעילות המוסד על אדמת איראן
(צילום: המוסד)
הם לא היו צריכים לחכות הרבה. באביב 2025, במסגרת ההכנות למבצע, הוחלט בקבוצת תכנון משותפת למוסד ולחיל האוויר כי הצוות הזה ינטרל מתקן של ההגנה האווירית האיראנית כחלק מהמהלך שנועד להשיג חופש פעולה אווירי בשמי טהרן.
בשלב הבא קיבל ראש צוות הסוכנים באיראן הודעה בתקשורת חשאית מוצפנת שבקרוב הוא ואנשיו יופעלו כדי לשגר טיל לעבר מטרה קריטית באזור. מחשש לדליפת מידע, וגם מסיבות טכניות, נאמר להם שאת הנ"צ (נקודת ציון) של המטרה ואת המקום והמועד שבו יתמקמו בשטח יקבלו סמוך למועד הפעולה. בינתיים נשלחו אליהם בנתיבים מוסתרים ציוד אישי, נשק ואמצעי לחימה ייחודיים מותאמים למשימה, כולל טילים, רחפנים וראשי נפץ שהיו מפורקים לחלקים קטנים ומוסלקים בחפצים שאינם מעוררים חשד. אנשי הצוות למדו להרכיבם בעת שאומנו בישראל.
אלה לא היו הסוכנים היחידים שפעלו בשליחות המוסד באותו לילה. היו סוכנים אחרים שהופעלו למשימות אחרות. למשל, זה שסייע לחיל האוויר "לערוף" את כל צמרת חיל האוויר והחלל של משמרות המהפכה. או צוותים של אזרחים איראנים מתנגדי המשטר שבאותו לילה פעלו לשיתוק רכיבים במערכי ההגנה האווירית והטילים הבליסטיים של משמרות המהפכה באזור טהרן ומערב איראן.
קריטי במיוחד היה תיאום הזמנים בין הירי של צוותי הסוכנים שעל הקרקע לבין נתיבי הטיסה של מטוסי חיל האוויר ומהלומות האש שהנחיתו. היו כמה תקלות, אבל המבצע דפק כמו שעון – כך סיפר לא מכבר איש מוסד בכיר לשעבר שבקיא באירועי אותו לילה.
ראש המוסד דוד (דדי) ברנע צפה באותו לילה במתרחש באיראן מהבור בקריה יחד עם ראש הממשלה בנימין נתניהו והרמטכ"ל אייל זמיר. לדברי אנשים שהיו שם, הוא נראה בתחילה מתוח: דיבר מעט, בשקט, והיה מאוד ענייני. אבל כשהסתמן שמכת הפתיחה המפתיעה משיגה את יעדיה השאפתניים, וכשראה על מסכי הווידיאו את צוותי הסוכנים האיראנים פועלים כהלכה, ראו אותו מחייך – והרבה.
הייתה לו, לברנע, סיבה טובה להיות שבע רצון. באותו לילה הוא קיבל אישור ואישוש סופיים לחזונו השאפתני לשדרוג תפקודי ומבני של המוסד. בעם כלביא הפעיל המוסד בפעם הראשונה בשעת מלחמה זרוע חשאית לוחמת של סוכנים לא ישראלים שפעלה לפני ותוך כדי המבצע בשיתוף עם צה"ל ולצידו, והוציאה לפועל מבצעי מודיעין עבור אמ"ן ומבצעים אג"מיים עבור חיל האוויר בכמות ובהיקף שהייתה להם השפעה אסטרטגית.
ולא פחות חשוב: ברנע הוכיח שאפשר לסמוך על הסוכנים שגייס. אף שלפחות חלקם ידעו שהמבצע עומד לצאת לדרך בעיתוי שבו בוצע ואת המתווה הכללי שלו, הסוד לא דלף וצה"ל הצליח להנחית את מכת הפתיחה בהפתעה מושלמת בלי שהמוסד סיכן אפילו אחד מאנשיו על אדמת איראן.
ארבע ראשות אגפים
תפקוד המוסד במכת הפתיחה של עם כלביא ובמבצעים שקדמו לו באיראן ובלבנון העיד עד כמה נחוצה ונכונה הייתה הרפורמה שהוביל מאז כניסתו לתפקיד, לפני כחמש שנים. עד אז פעל "המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים" (זה שמו הרשמי) בעיקר בתקופות שבין המלחמות ועסק בתחומים שקבעו עבורו ראשי הממשלה לדורותיהם, שהמוסד כפוף להם ישירות. התחומים האלה כללו איסוף מודיעין אנושי מחוץ לגבולות המדינה, סיכול טרור בחו"ל, סיכול ממוקד של יעדים אזרחיים וצבאיים של האויב, שיבוש תוכנית הנשק הגרעיני של איראן, דיפלומטיה חשאית, סיוע למבצעים מיוחדים של צה"ל וסיוע להגנה על קהילות יהודיות. הרבה עבודה מודיעינית ומבצעיים נקודתיים כירורגיים, חלקם מציתי דמיון, שמבצעיהם היו בעיקר אנשי ולוחמי מוסד ישראלים שהפעילו סוכנים זרים.
חלק מהמבצעים הללו, בעיקר במסגרת המאמץ לשבש את תוכנית הגרעין והטילים של איראן (למשל, חיסול מוחסן פח'ריזאדה, "אבי פצצת הגרעין האיראנית", שיוחס לישראל) הקנו למוסד שם עולמי בקרב קולגות משירותי ביון זרים ודימוי מרתיע במדינות האזור. אבל לברנע זה לא הספיק. כבן להורים שורדי שואה, כאב לארבעה שמשרתים כעת בצה"ל וכראש ארגון שאמון על "התיק האיראני", הוא רואה בתוכנית הגרעין הצבאית האיראנית איום קיומי למדינת ישראל ואזרחיה, וסבור שמוטלת עליו, כראש המוסד, חובה אישית ולאומית לסלקו כליל. לא אחת נשמע ברנע מבטיח נחרצות בדיונים סגורים וגם בפומבי: "לאיראן לא יהיה נשק גרעיני, לא במשמרת שלי וגם לא אחרי".
אמירה מחייבת זו בלטה על רקע ההכרה והידיעה בממסד הביטחוני-מדיני כי בשנים האחרונות איראן לא רק שאינה עוצרת את תוכנית הגרעין אלא אף מאיצה אותה ואת תוכנית הטילים הבליסטיים מתוך מטרה מוצהרת להשמיד את ישראל. המאמצים המודיעיניים, המדיניים והמבצעיים שהשקיעו ישראל וגורמים בינלאומיים במשך שנים, עוד מתקופתו של מאיר דגן ז"ל כראש המוסד, הצליחו רק לשבש ולעכב את תוכנית הנשק הגרעיני של איראן. לא צריך לזלזל בכך: לעכב ולשבש תוכנית גרעין במשך יותר מ-25 שנים זה הישג לא מבוטל, בעיקר של המוסד. אבל האיום הקיומי על ישראל רק גבר.
ואמנם, באביב 2025 איראן הייתה במרחק חודשים ספורים מיכולת לייצר מתקן גרעיני ראשון, ובעיצומה של תוכנית לייצור אלפי טילים בליסטיים שאם ינחתו בעורף הישראלי, אפקט ההרס שלהם עלול להיות דומה לזה של נשק גרעיני. לכן היה צורך דחוף לעצור אותם באמצעות מבצע עם כלביא ומלחמת שאגת הארי.
אנשים שעבדו במחיצת ברנע מספרים שכבר עם כניסתו לתפקיד, ביוני 2021, הוא היה משוכנע שהמוסד יכול לעשות הרבה יותר ולהשיג תוצאות אפקטיביות לאין ערוך במאבק לעצירת התוכניות להשמדת ישראל של משטר האייתוללות ושלוחיו, ובעיקר חיזבאללה. לשם כך, המוסד צריך להתמקד בשלושה מאמצים:
1. למקסם את השימוש ביכולות הסייבר, המחשוב והטכנולוגיה העילית.
2. לבנות יכולות טכנולוגיות ואנושיות שיאפשרו לו להוציא לפועל בעת ובעונה אחת מספר רב של מבצעים בזירות שונות ונגד יעדים שונים – לרוב בשיתוף עם צה"ל, אבל גם בלעדיו.
3. להתאים את שיטות הפעולה של אנשי המוסד, סוכניו ולוחמיו ל"סביבת עבודה" שבה האויב משתמש בטכנולוגיות ביומטריות כמו זיהוי פנים לחשיפת זהותם. זה נכון בעיקר ללוחמים ישראלים שפועלים במדינות יעד.
"פרשת מבחוח" הייתה קו השבר. בינואר 2010, בתקופתו של מאיר דגן, שלח המוסד יותר מ-20 לוחמים לחסל את מחמוד אל-מבחוח – פלסטיני שהיה מעורב ברצח ישראלים ואיש קשר בכיר במערך הברחת אמצעי הלחימה והכסף מאיראן לחמאס בעזה. המשימה בוצעה בהצלחה, אבל זמן קצר אחר כך הצליח מפקד משטרת דובאי, באמצעות טכנולוגיות ביומטריות והצלבת נתונים, לחשוף את הזהויות השאולות (של גברים ונשים אמיתיים בעלי אזרחויות של מדינות מערביות שונות) שבהן השתמשו כדי להיכנס לדובאי. המדינות שדרכוניהן זויפו דרשו הסברים ואיימו בסנקציות. איש מהלוחמים לא נתפס, אבל תמונותיהם התפרסמו ברחבי העולם. אחרי האירוע הזה היה ברור שתם העידן שבו לוחמי מוסד ישראלים יכלו לנוע ולבצע משימות כשהם מחליפים זהויות כמו זיקית.
ביוני 2021, אחרי סיעורי מוחות ודיונים עתירי אמוציות ואיומים בהתפטרות מצד בכירים, החליט ברנע על מה שהוא קרא לו "הרפורמה". את אגף "צומת", שייעודו היה לגייס ולהפעיל סוכנים כדי להשיג מודיעין אנושי, הוא פיצל לשלושה אגפים: "צומת" החדש, שייעודו השתנה לגיוס סוכנים בהיקף רחב ואיסוף מודיעין אנושי למבצעים. האגף הישן גייס והפעיל סוכנים ומקורות, בדרך כלל באמצעות קשר אישי ומפגשים עם הקצ"אים (קציני האיסוף, שהם למעשה מפעילי הסוכנים). האגף החדש מגייס כמות גדולה הרבה יותר של סוכנים באמצעות הרשתות החברתיות והאינטרנט בכלל, באמצעות יכולות סייבר ובאמצעים דיגיטליים. מספר הקצ"אים (גברים ונשים) הוכפל, והם מוודאים את איכות ומהימנות הסוכן שגויס וקובעים כיצד יופעל.
המעבר משימוש נרחב בלוחמי יעד ישראלים במבצעים בשטח עוין להפעלת סוכנים-לוחמים זרים זכה בפי כמה אנשי מוסד לכינוי "המהפכה הביומטרית של ברנע". הביטוי בשטח הוא דרמטי. למשל, במבצע גניבת ארכיון הגרעין מלב טהרן בתחילת 2018 השתתפו עשרות לוחמי מוסד ישראלים ומספר חד-ספרתי קטן של סוכנים איראנים. במכת הפתיחה של מבצע עם כלביא, שבע שנים אחר כך, פעל המוסד באמצעות סוכנים בני המקום.
האגף השני מכונה האגף האג"מי, והוא אחראי למבצעי סוכנים "שבסופם מתפוצץ משהו", כהגדרתה של אשת מוסד. אם הפרסומים בתקשורת הזרה נכונים, הרי שחיסולו של איסמעיל הנייה לפני כשנתיים בבית ההארחה של משמרות המהפכה בלב טהרן נוהל על ידי האגף הזה.
האגף השלישי אחראי לייצר מבצעים מורכבים מאוד בעלי משמעות אסטרטגית. למשל, מבצע הביפרים הממולכדים בספטמבר 2024, שבמהלכו נפגעו בתוך שניות אלפי מחבלי חיזבאללה. אבל רוב המבצעים שביצע האגף הזה לא זכו, וגם לא יזכו, לפרסום. לפחות חלק מהם נועדו לאפשר נגישות למידע שהאויב מנסה להסתיר. מעבר לכך אי-אפשר להרחיב.
גם מינהלת הטכנולוגיה פוצלה מחדש לשלושה אגפים נפרדים: אגף הסייבר, אגף הדיגיטל – שכולל מחשוב בענן, בינה מלאכותית וניהול חדירה למאגרי מידע, ואגף נוסף שאחראי לפיתוח וייצור אמצעים טכנולוגיים עבור מבצעים של המוסד. שלושת האגפים נועדו לשרת את מבצעי איסוף המודיעין והמבצעים האג"מיים של המוסד עצמו, אבל נצברו בהם יכולות שגורם הבקיא בנעשה במינהלת הטכנולוגית טוען כי "אין כאלה בשום ארגון ביון אחר, כולל ה-CIA". לאגף הסייבר במוסד, למשל, יש כמה יכולות שאין ביחידה 8200 של אגף המודיעין, והם משלימים זה את זה. אגב, בראש ארבעה אגפים מבצעיים במוסד עומדות נשים.
פיצול אגפים מרכזיים וחלוקה מחדש של תחומי אחריות חוללו רעידת אדמה ארגונית ואישית במוסד. אף שברנע התייעץ, הקשיב והתאמץ לשכנע, ארבעה ראשי אגפים התפטרו. ברנע קיבל את התפטרותם, אך למרות הביקורת המשיך ברפורמה ומימש את תוכניותיו. במערכת הביטחון, ובעיקר בצה"ל, נמתחת לא מעט ביקורת על השינוי הארגוני, ובעיקר על חסרונם של הבכירים שהתפטרו.
סגנון הניהול שלו הוא ענייני ופתוח. בלי דרמות, בלי צעקות ובלי דפיקות על השולחן. הוא אינו חושש להתווכח עם כפופים לו ולהודות בטעות אם צריך. כשסקרים פנימיים העלו שיש טענות בקרב העובדים, בדרך כלל בדרג הזוטר, כי הם אינם יודעים מספיק על הנעשה בארגון ועל מבצעיו, ברנע הקים יחידה לתקשורת פנים שנועדה לשתפם במידע, כמובן במגבלות המידור. הוא גם עודד את העובדים בכל הדרגים והאגפים לשלוח לו מיילים ישירות בעניינים שנראים להם בעלי חשיבות יוצאת דופן. בעיצומה של המהפכה המשפטית נתן ברנע הנחיות ברורות איך, מתי ובאילו תנאים יכולים אנשי המוסד לקחת חלק במחאה או בהפגנות נגדה. כמובן, מבלי לחשוף את שיוכם הארגוני.
גם את יחסיו עם נתניהו ניהל ברנע בלי דרמות ומשברים גלויים. משבר אחד שכן זכה לפרסום, היה סביב מינוי של האלוף רומן גופמן למחליפו. ברנע הציע שלושה מועמדים, כולם היו סגניו, והמליץ למנות אחד מהם. כשנתניהו החליט על מינויו של גופמן, מזכירו הצבאי, ברנע לא חשש להביע בפניו את התנגדותו.
ראש המוסד כפוף ישירות לראש הממשלה, אך בעוד שראש השב"כ כפוף לחוק המסדיר מה מותר ומה אסור לו ולארגונו, למוסד אין חוק כזה. זה עלול להיות פתח לניצול יכולותיו ויוקרתו של המוסד על ידי ראש הממשלה לצרכיו הפוליטיים, כפי שעשה למשל נתניהו כשחשף את מבצע גניבת הארכיון. ככל הידוע, זה לא קרה בתקופתו של ברנע.
במוסד אומרים שבינו לבין נתניהו – שמינה אותו לתפקיד – שוררים יחסי אמון וכבוד הדדי. שניהם קרובים גם בתפיסותיהם האסטרטגיות. ברנע, כמו נתניהו, מאמין שהסכם ה-JCPOA שעליו חתמו ארה"ב ואיראן בתקופת הנשיא אובמה קירב את איראן לנשק גרעיני. לכן שמח כשהנשיא טראמפ פרש מההסכם. בצבא חשבו אחרת, מה שגרם לוויכוח לוהט בין ברנע לבין ראש אמ"ן דאז אהרון חליוה.
היו בצבא מי שסברו כי ברנע מנסה לרצות את נתניהו, במיוחד סביב עסקאות שחרור החטופים. זאת על אף שראש המוסד היה המנוע לעסקה הראשונה. בה בשעה, ברנע לא חשש להתעמת עם שני ראשי ממשלה – נתניהו ונפתלי בנט – בעניין הסיוע הקטארי לחמאס. ברנע הזהיר כל אחד מהם לחוד שהכספים שקטאר מעבירה בכל חודש כדי לשלם כביכול משכורות לפקידי ממשל חמאס, מימנו למעשה את התעצמותו הצבאית (מה שאיפשר בסופו של דבר את מתקפת 7 באוקטובר).
לפתוח את הפקק
עוד כשהיה סגנו של יוסי כהן הטרידה את ברנע העובדה שאיראן מצליחה להכניס את מתקני הגרעין ואת הטילים הבליסטיים שלה עמוק מתחת לשכבות הסלע באזורים הרריים, מה שמעניק להם חסינות כמעט מוחלטת מפני תקיפות אוויריות. אפילו הפצצות האמריקאיות, שמשקלן יותר מ-13 טונות ושמוטלות ממפציצי B2, אינן מסוגלות לחדור שכבת סלע בעובי של יותר מ-60 מטר, וצריך לפחות שלוש פצצות כאלה שיוטלו בדיוק רב זו אחר זו כדי להגיע לאולמות ההעשרה של האורניום.
כשצה"ל יצא למבצע עם כלביא לא הייתה לו יכולת להרוס את אלפי הצנטריפוגות שהסתובבו והעשירו אורניום במתקן פורדו. אמנם במבצע פטיש חצות הצליחו האמריקאים במשימה, אך האיראנים הוכיחו שהם יכולים להתחפר עמוק יותר, באופן שגם הפצצות חודרות הסלע האמריקאיות לא יהיו יעילות. הם אף חפרו מנהרה כזו בהרים שליד מתקן ההעשרה בנתנז. אפשר לפקוק את המנהרות בהפצצה מהאוויר, אבל תכולתן תישאר שלמה ואת ה"פקק" אפשר לפתוח. לכן נחוצה גם יכולת לתקוף קרקעית בהפתעה את מתקני הגרעין והטילים האיראניים. אלא שמבצע כזה במרחק של יותר מ-1,500 ק"מ משטח ישראל יצריך אלפי לוחמים של צה"ל וטונות של ציוד וחומרי נפץ, יימשך הרבה זמן ועלול להסתיים במרחץ דמים ובתבוסה נוראה. גם מבצע קרקעי אמריקאי באיראן כמעט שלא בא בחשבון מאותן סיבות. לכן מתעקש טראמפ שהאיראנים יוציאו מרצונם, במסגרת הסכם מדיני, את האורניום המועשר לרמה גבוהה שקבור כעת בפורדו, נתנז ואספהאן.
לברנע כראש המוסד, כך אומרים מי שעבדו איתו, היה ברור עוד לפני 7 באוקטובר כי לצה"ל אין יכולת להתמודד עם סוגיית פורדו באש מהאוויר וגם לא תוכנית אחרת בת-ביצוע להרוס את מתקן ההעשרה הענק מתחת להר שמדרום לקום. אבל כמי שבעברו במוסד עמד בראש אגף "צומת" (שאנשיו מגייסים ומפעילים סוכנים) וכקצין איסוף הפעיל סוכנים במשך עשרות שנים, ברנע היה משוכנע שבאמצעות מספר גדול של צוותי סוכנים-לוחמים מאומנים ומצוידים היטב שיפעלו בהפתעה על אדמת איראן בשילוב ובתיאום עם צה"ל, ניתן להתגבר גם על מרחבי החסינות התת-קרקעיים שבנו האיראנים, כולל זה שבפורדו.
על בסיס הרעיון המבצעי הזה תיכננו במוסד מבצע לנטרול פורדו, שאת שמו מזכירים עד היום רק בראשי תיבות, ובמשך שנתיים בנו יחד בשיתוף עם צה"ל את היכולות שנדרשות לביצועו. אבל כשהתוכנית הוצגה לשר הביטחון יואב גלנט הוא הטיל ספק ביכולת להוציאה לפועל, ומינה ועדה שתבחן אותה. מסקנות הוועדה, שבראשה עמד הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר שאול מופז, לא היו חיוביות. ועדה נוספת בראשות היועץ לביטחון לאומי לשעבר פרופ' יעקב נגל, שבחנה מטעם ראש הממשלה את היתכנותו של המבצע, לא הגיעה למסקנות חד-משמעיות.
זמן לא רב אחר כך התרחש הטבח הנורא וצה"ל יצא למלחמת חרבות ברזל. בנסיבות אלה, כשכל עוצמתו ויכולותיו של הצבא היו מושקעות בלחימה בארבע חזיתות, החליט ברנע בעצה אחת עם ראשי אגפים במוסד להקפיא את ההכנות למבצע בפורדו. לימים יטען הרמטכ"ל הרצי הלוי כי ברנע לא עידכן אותו בהחלטתו ולכן המשיך צה"ל לאסוף מודיעין ולהתכונן למבצע. מדינת ישראל השקיעה בהכנות לקראתו מיליארדים רבים, וכשברנע ביטל אותו המטכ"ל הוכה בהלם. ישראל איבדה את מה שהיה אמור להיות ה"גיים צ'יינג'ר" מול איראן, ומכאן נבע כעסו של הרצי.
ככל הידוע, ברנע דוחה את הטענות. אבל הוויכוח הוסיף עוד שכבה למערכת היחסים העכורה בין המוסד לאמ"ן בתקופתם של הרצי כרמטכ"ל והאלוף חליוה כראש אמ"ן, ובינם לבין ברנע.
מקורביו של ברנע טוענים כי היחסים המתוחים נובעים מהבדלי אופי והשקפת עולם מקצועית.
ברנע, שהעדיף יוזמה התקפית, התנגד לגישת ה"הכלה" שאפיינה את צה"ל בכלל, ובלבנון בפרט, עוד בתקופתו של אביב כוכבי כרמטכ"ל (המוסד פועל מודיעינית ומבצעית בזירה הלבנונית, בניגוד לזירה הפלסטינית, שהיא באחריות השב"כ וצה"ל). ברנע סבר שצריך לתקוף ולהשמיד את האוהל שהקים חיזבאללה בשטח שבשליטת ישראל בהר דב, ואחרי הפיגוע שבוצע בשליחות חיזבאללה בצומת מגידו הוא דרש להגיב בכוח ובעוצמה, באופן שיכאיב לנסראללה. כוכבי כרמטכ"ל ובני גנץ כשר ביטחון לא אימצו את הקו ההתקפי שהציע ברנע, אבל יחסיהם איתו היו מושתתים על כבוד ואמון הדדי. הרצי הלוי, לעומת זאת, ראה ביוזמות המבצעיות שברנע הציע לנתניהו גורם מפריע וחריגה מסמכות, בעיקר בזמן שהוא עצמו עשה מאמצים עילאיים לשקם את צה"ל אחרי 7 באוקטובר.
כך היה, למשל, באוגוסט 2024, כשברנע שלח לראש הממשלה מכתב והציע להעביר את המאמץ העיקרי של צה"ל מעזה לזירה הלבנונית. כמה שבועות אחר כך, כשנשקפה סכנה שחיזבאללה בסיוע איראני יגלה שהביפרים שלו ממולכדים, ברנע דרש להפעילם כדי לא לאבד את היכולת לפגוע בבת אחת במאות המחבלים הבכירים שנשאו אותם. ההפעלה הייתה צריכה להתבצע על ידי צה"ל, אבל הרצי התנגד לעיתוי. הוא טען שהפעלת הביפרים צריכה להתבצע רק במסגרת מבצע התקפי גדול, אווירי וקרקעי – הלוא הוא מבצע חיצי הצפון, שצה"ל הכין כדי להפתיע ולפגוע אנושות ביכולות חיזבאללה לפלוש לגליל ולהנחית עשרות אלפי רקטות וטילים על העורף הישראלי. הרצי אף צוטט כמי שכינה את הביפרים "צעצוע" שלא ראוי שהפעלתו תכתיב את עיתוי השקת המבצע הצה"לי הגדול. בסופו של דבר, זה בדיוק מה שקרה. נתניהו החליט להפעיל את הביפרים בתוך יממה ומיד אחר כך יצא צה"ל לחיצי הצפון.
אבל המחלוקת בין הרצי לברנע לא דעכה. היא התלקחה, הפעם כקרב על הקרדיט, סביב המבצע לחיסול נסראללה. ברנע דחק בנתניהו לבצע ושלח סוכנים לבנונים שהניחו תחת אש מכשירים שסייעו לדייק את פגיעת הפצצות שהטיל חיל האוויר על מערכת הבונקרים שבה שהה נסראללה. המבצע של המוסד זכה לציון לשבח בבית הנשיא ולחשיפה תקשורתית נאה. אבל בצה"ל חשבו שההוקרה מגיעה דווקא לאמ"ן, שהביא את "ידיעת הזהב", ולחיל האוויר, שהפציץ ודייק.
אפשר להעריך שהכעס שהפגין לעיתים קרובות הרצי הלוי כרמטכ"ל כלפי ברנע כראש המוסד הכאיבה לזה האחרון. גם ההיבריס שאפיין את חליוה כראש אמ"ן היה לצנינים בעיניו. אך ברנע חשק שפתיים. הסבלנות השתלמה: כשזמיר מונה לרמטכ"ל ושלומי בינדר לראש אמ"ן, שיתוף הפעולה והכבוד ההדדי בין בכירי צה"ל והמוסד השתפרו פלאים.
מבצע זעם אפי
כחצי שנה אחרי פיצול האגפים המבצעיים והטכנולוגיים הוסיף ברנע לחזונו שני יעדים אסטרטגיים: האחד – השאיפה להפלת משטר האייתוללות באיראן והחלפתו במשטר פרו-מערבי. והשני – לשים קץ לאחיזת החנק של חיזבאללה ופטרוניו האיראנים בלבנון, ועל ידי כך להסיר את האיום הנשקף לישראל מצפון.
"ברנע הוא ריאליסט ומכיר היטב את המזרח התיכון", אומר אדם המקורב אליו. "לכן הוא יודע שהפלת המשטר, במיוחד במדינה גדולה כמו איראן, יכולה להיעשות רק באמצעות התקוממות עממית רחבה, רצוי בשיתוף של לפחות חלק מבסיסי הכוח של המשטר".
בשלהי 2021 הקים ברנע את "אגף ההשפעה". תמיד הייתה במוסד חטיבה שעסקה בל"פ (לוחמה פסיכולוגית), אבל ברנע הגיע למסקנה שכדי להביא להפלת המשטר באיראן נחוץ לארגון אגף שיתמחה בנושא ויהיו לו היכולות המקצועיות והמשאבים הנדרשים כדי להוציא לפועל בשטח את תוכניותיו.
ברנע הצליח להדביק בהתלהבותו את נתניהו, שאישר לו להקים את האגף ולצייד אותו ב"יכולות אסטרטגיות לא קונבנציונליות שאין כדוגמתן בעולם המערבי", כפי שטוען אדם המכיר היטב את הנעשה באגף ההשפעה החדש של המוסד. הוא סירב לפרט מהן אותן יכולות "לא קונבנציונליות".
הניסיון הבינלאומי מלמד כי רוסיה, למשל, מפעילה מבצעי השפעה כדי להחליש את מדינות מערב אירופה ואת ארה"ב, התומכות באוקראינה. האמצעי העיקרי הוא פרסומים ברשתות החברתיות ובתקשורת הממוסדת של עובדות, חצאי אמיתות ובעיקר פייק ניוז. גם איראן מפציצה את ישראל בדיסאינפורמציה. בן שיחי מבהיר שאגף ההשפעה של המוסד משתדל להיצמד לאמת ומגביל את עצמו בהוראה מפורשת של ברנע רק להשפעה באיראן ובלבנון. למרות שיש לו אמצעים – הוא אפילו מעסיק מומחים חיצוניים בתחומי הקריאייטיב, השיווק וכדומה – האגף לא נרתם למאמץ לשפר את תדמיתה של ישראל בזירה הבינלאומית.
אגף ההשפעה במוסד כבר השיג תוצאות, אבל זו רק ההתחלה. מה שידוע על פעילותו מגיע בעיקר מדיווחים לא אוהדים במיוחד בתקשורת האמריקאית. למשל, מדיווח ב"הניו יורק טיימס" אפשר להסיק שנתניהו וברנע הבטיחו לטראמפ, בפגישה שהתקיימה בבית הלבן ב-11 בפברואר השנה, כי פעולה עוצמתית משותפת לארה"ב וישראל תפיל את המשטר באיראן. ברנע, כך לפי אותו דיווח, השתתף במפגש בשיחת וידיאו מהארץ. הוא הציג לטראמפ, לסגנו ולעוזריו תוכנית פעולה מפורטת שאם תצא לפועל, המשטר ייפול במהרה (מבצע זעם אפי). מקורביו של ברנע מאשרים שהוא אכן השתתף בפגישה, ואף הציג תוכנית להפלת המשטר שכללה פלישה של כורדים עיראקים חמושים לחבל הכורדי בצפון-מערב איראן. הפלישה אמורה הייתה להצית מרד בקרב אלפי כורדים אזרחי איראן, לרתק אליה כוחות גדולים של משמרות המהפכה והבאסיג' ולהוות מודל למיעוטים לא שיעיים אחרים באיראן שיתקוממו גם הם ויאלצו את המשטר לדלל את הכוחות ששומרים עליו בטהרן. ישראל הייתה אמורה לסייע באמצעות הפצצת כוחות המשטר השומרים על מעברי הגבול.
ברנע גם הציג רשימה של אישים שעשויים לעמוד בראש המשטר החדש שיקום בעקבות התקוממות המיעוטים וגל המחאות שיציף את טהרן. אך בניגוד לדיווח ב"הניו יורק טיימס", הוא לא הבטיח תוצאות מהירות ובוודאי שלא התחייב על מועד, אלא טען שיש אפשרות סבירה שאם הכל ילך כמתוכנן, המשטר בטהרן ייפול בעתיד הנראה לעין. אגב, באותה פגישה השתתף בווידיאו גם הרמטכ"ל זמיר, שהציג את תוכניות צה"ל.
לגבי הטענה שישראל היא ש"פיתתה" את טראמפ, חשוב לציין שהפגישה נערכה כשבועיים אחרי שהנשיא האמריקאי קרא לאיראנים המוחים וסופגים אש חיה ברחובות להמשיך להפגין והבטיח להם שהעזרה בדרך.
כידוע, המרד הכורדי לא יצא לפועל. חיל האוויר הישראלי אמנם הפציץ את מעברי הגבול ואת מחנות הבאסיג' באזור הכורדי, אבל המידע על הפלישה הכורדית הממשמשת ובאה דלף לשירותי המודיעין הטורקיים ולתקשורת האמריקאית. בממשל הטורקי מקנן חשש קבוע מפני התביעות הלאומיות של הכורדים, שמאיימות לקרוע מטורקיה את החבל הדרום-מזרחי. לכן מיהר ארדואן להתערב אצל טראמפ והצליח לעצור את המהלך. כך סוכל מה שכנראה היה מבצע ההשפעה הגדול ביותר שיזם האגף החדש במוסד.
בהמשך פורסם בתקשורת האמריקאית כי נשיא איראן לשעבר מחמוד אחמדינג'אד, שונא ישראל ידוע, סומן על ידי המוסד כמי שיעמוד בראש משטר חלופי בטהרן. המוסד אינו מכחיש ואינו מאשר את הפרסום הזה, אבל ברור שמי שדאג להציף את שמו של אחמדינג'אד הוא גורם בכיר בממשל טראמפ שהשתתף באותה ישיבה והתנגד להחלטת הנשיא לפתוח במלחמה.
במוסד, ובאגף ההשפעה בפרט, משוכנעים שזה לא סוף הסיפור. "אנחנו בעיצומם של מהלכים משמעותיים מאוד למיטוט המשטר באיראן", אומר גורם מהימן הבקיא בנעשה במוסד ומוסיף: "יש סיכוי להצלחה. אבל אם ייחתם ההסכם בין ארה"ב לאיראן, הוא ייתן למשטר חמצן כלכלי ויוריד מעליו את הלחץ הצבאי ובכך יחבל קשות במאמצים המשמעותיים ביותר שאנחנו עושים כעת בתוך איראן. לעומת זאת, אם נמשיך בעקשנות והמשטר לא ישתחרר מהסנקציות, יש סיכוי שהוא יתמוטט בפרק זמן שבין שנה לשלוש שנים מהיום".
הקצ"א שהגיע לצמרת
ברנע, בן 61, בוגר הפנימייה הצבאית בחיפה ולוחם בסיירת מטכ"ל, התגייס כקצ"א למוסד בעקבות רצח רבין ופיגועי ההתאבדות ב-1995. בשבוע הבא יסיים את כהונתו כראש הארגון שבו שירת מרבית חייו הבוגרים. שאלתי אותו באמצעות אשת קשר אם בכוונתו ללכת לפוליטיקה. בניגוד למה שציפיתי, הוא לא השיב בשלילה. "יש לפניי שלוש שנים של צינון", אמר. "זה הרבה זמן לחשוב, ואני לא ממהר להתחייב".
