לא צריך מהפכה אלימה כדי לשנות משטר. מספיק רצף של צעדים חוקיים שכל אחד ניתן להצדקה ושביחד הם משנים את כללי המשחק. מספיק שהמערכת הפוליטית לומדת שהיא יכולה, כדי שגבולות שהיו פעם ברורים, הופכים להיות גמישים. שמה שנראה לא מתקבל על הדעת אתמול, הופך היום לאפשרי ומחר לשגרתי.
האם זה מה שקורה כאן עכשיו? האם צעדי החקיקה האחרונים של הכנסת והאדישות שבה הם מתקבלים כאן, מעידים שנרמלנו?
(צילום: אמיר מאירי)
אם ניתן לקבוע את זה על פי הירידה בעוצמת המחאה, התשובה היא כן. האם הציבור, זה ששטף את הרחובות במאות אלפים כששר הביטחון גלנט פוטר מתפקידו, ונשאר בימים אלה בביתו כשבכנסת נחקקים חוקים שמרעים באופן מובהק את איכות חייו וחיי ילדיו; שעושים עוול נורא לצבא המשרתים ומשלמי המיסים; שמעידים יותר ויותר על הפיכתה של מדינתו למדינה לא שוויונית, שנותנת יחס מועדף למגזר שלא עושה צבא ולא משתתף בחובותיו למדינה – פשוט נרמל את המצב?
נדמה לי שלא מדובר בנרמול. נרמול פירושו שהשלמנו עם המצב עד כדי כך שהפסקנו לראות כמה הוא נורא. זה לא נרמול. זו התשה. אנחנו עייפים עד מאוד. אבל עדיין אנחנו רואים ומבינים עד כמה הדברים חמורים. עד כמה חוקי ההפיכה המשטרית שחוזרים אלינו בשלהי הקדנציה של ממשלת נתניהו הם הרי אסון. את האופן שבו המדינה הולכת ומשנה את משטרה ואיתו גם את פניה עד לבלי הכר. ועדיין, הצפרדע הזאת לא בושלה. היא עושה תנועות בידיים והרגליים, לפני שתוציא את נשמתה.
לביבי זה לא מזיז
אבל יש פה שילוב של דברים: אחרי יותר משלוש שנים מחרידות, עם ממשלה שבמקום להרגיע, לפייס, להנהיג, ללכד, עשתה את ההפך, ביחד עם התחושה הקשה שכל זה לא יועיל: המחאות, ההפגנות, קריאות המצוקה, זעקת המילואימניקים ובני משפחותיהם, מערכת החינוך הכושלת, קריסת העסקים והכלכלה, ומצוקת תושבי הצפון שהופקרו – נותרו רק עייפות, ייאוש, עומס אירועים ותחושה שאין מה לעשות. יותר ויותר משתנה השיח הציבורי, מ"זה לא יעלה על הדעת", ל"זה המצב, מה אפשר לעשות". או: "נחכה כבר לבחירות".
אם את מנחם בגין הביאו 500 מפגינים ליד ביתו להסתגר בחדרו עד למותו, מיליון מפגינים ליד ביתו של נתניהו לא יזיזו לו. מקסימום הוא ייכנס לאחד משבעת בתיו, או ישלח את משפחתו אל הווילה של משפחת פאליק
היו ימים שבהם כל כתבה במקומון של יישוב נידח הייתה מקפיצה את נתניהו ומוציאה אותו מדעתו. מאז הוא איבד את זה לגמרי. זה לא מעניין אותו. אם את מנחם בגין הביאו 500 מפגינים ליד ביתו להסתגר בחדרו עד למותו, מיליון מפגינים ליד ביתו של נתניהו לא יזיזו לו. מקסימום הוא ייכנס לאחד משבעת בתיו, או ישלח את משפחתו אל הווילה של משפחת פאליק.
ספק אם התמונות קורעות הלב של הלומי הקרב אתמול בוועדת הכנסת, שהתקרבו עד למושבו של ח"כ גולדקנופף ופשוט התחננו - שברו את לבו של ראש הממשלה, כמו שהוא שיקלל את הנזק הציבורי שהן עשויות לגרום לו. רק זה הצליח לעצור את חוק יסוד; לימוד תורה, ציפור הנפש של החרדים, ולהפוך אותו להצהרתי. החרדים התקפלו. הסעיף השנוי במחלוקת נמחק, כשבמקום להעניק למשתמטים הטבות של לוחמים, יקבע "רק" שלימוד תורה הוא ערך יסוד במורשת העם היהודי ומדינת ישראל. וכל זה נועד בעיקר כדי להבטיח את הישרדותו של אדון אחד בשלטון. ואם יש לאנשים רבים הרהורים האם מדינת ישראל דמוקרטית, דבר אחד אפשר להגיד בוודאות: דיקטטור כל יכול כבר יש לנו.
מי שחששו לא טעו
אז נרמלנו? יכול להיות. או שפשוט הבנו שלא ייצא מזה כלום, שהוא ויתר עלינו, על יותר מחצי מהעם. ואולי יש הבנה שגם חוקים שיעברו עכשיו בבליץ הנוכחי, בטנטרום של חקיקה מופקרת - אם קואליציית נתניהו תזכה בבחירות, ממילא אבוד לנו. ואם ממשלה אחרת תחליף אותה - היא תבטל את החוקים האלה.
או קחו את ראש השב"כ, האלוף במיל' דוד זיני. כשנכנס ללשכתו, נטול ניסיון מודיעיני, התעורר גל התנגדות חסר תקדים. אבל זכור גם הניסיון לנסות ולהכיל את המינוי. אולי זה לא יהיה כל-כך גרוע, אמרו רבים. אולי בגלל שמדובר באיש עתיר זכויות בשדה הקרב, זה יהיה אחרת. ואולי דווקא בגלל הציפיות הנמוכות ממנו, הוא ינסה להוכיח שהוא האיש הנכון. גם ארבעת ראשי השב"כ לשעבר, ביחד עם כ-180 יוצאי הארגון שנאבקו במינוי בבג"ץ והתריעו מפני "פער מובנה" הנובע מהיעדר ניסיונו של זיני בסיכול החשאי - לא יכלו לו. זיני מונה לבסוף לתפקיד.
באמת שניסינו. אבל עד שכמעט התרגלנו, נחשפה דמותו האמיתית. בארגון שורר משבר אמון חסר תקדים בין ההנהלה לראשי האגפים, מינויים הוקפאו וחטיבת עזה נותרה חודשים בלי מפקד קבוע. זיני הורה לסגור את התא הגאה בשב"כ ובוטלו תקציבי חודש הגאווה ומשלחות לפולין. מכתב ששלחה אשתו לנשות העובדים בלבד, עורר סערה. ואז הגיע הצעד הנוסף, אחד יותר מדי, כשזיני הורה לפרק את פינת הזיכרון לחללי השב"כ שנרצחו ב-7 באוקטובר, בנימוק שלא צריך לראות את המחדל מול העיניים כל יום.
עד שהגיע הנאום שלו בכנס של מכון ארגמן, עם אותו משפט שהופץ לתקשורת כאילו מדובר בהנמקות של מועמד לקבלת פרס ישראל. כשנשאל על ידי ראש הממשלה אם הוא מוכן להיות ראש השב"כ, סיפר זיני, הוא היה אמור להגיד לו שהוא לא כשיר. "אבל אמרתי לו כן. שאני יכול לקחת את המשימה. והסיבה שהסכמתי", אמר, "זה שהנושא שהרגשתי שבו אני כשיר מאוד, אולי יותר מרבים וטובים אחרים, הוא היכולת להיות נאמן לדרג הנבחר, לא משנה איזה דעה".
סימה קדמוןצילום: אביגיל עוזיזה מטריד, אין מה להגיד. הנה אדם שנולד פה, גדל פה, שירת בצבא, מכיר את ההוויה הציבורית, את הרגישויות, את ההשלכות של 7 באוקטובר, את מעמד הקהילה הלהט"בית. מאז מינויו לא ידוע על מבצע, הברקה מבצעית או מהלך משנה מציאות בשום תחום. אבל כל שבוע מתפרסמת כותרת של דבריו בתחומים הכי שנויים במחלוקת, שאין לו שום נגיעה בהם, כשהאחרונה היא על כך שהוא רואה את הייעוץ המשפטי לשב"כ גורם מפריע.
כל זה מביא למסקנה שאולי זיני בכל זאת לא מתאים לתפקידו, ולא בגלל שצמח בערוגות הימין המשיחי. פשוט, בגלל אותו משפט שאמא של חבר נהגה לומר: מי שנולד לא חכם, זה כבר לכל החיים.
פורסם לראשונה: 00:00, 10.07.26
