12 ביולי 2006, יום רביעי, שעות הצהריים המוקדמות. אני מקבל טיפ מאחד הקודקודים הבכירים בגזרה המערבית בדרום לבנון: "הירי הכבד לעבר מוצבי צה"ל ויישובי גבול הצפון הוא פעולת הסחה. יש לנו שני חיילי מילואים חטופים. הוכרז נוהל חניבעל בגזרה".
אני לוקח איתי את הצלם גיל נחושתן ואנחנו דוהרים לעבר נקודה 105 בגזרה. הירי הארטילרי פסק, ואז נשמע בום אדיר. בדיעבד התברר לנו שטנק צה"לי, שהיה במרדף אחרי חוליית המחבלים שחטפה את אלדד רגב ואודי גולדווסר, עלה על מטען גחון רב-עוצמה. ארבעת אנשי הצוות נהרגו במקום, ולוחם נוסף נהרג מפגיעת טיל נגד טנקים בזמן הקרב לחילוץ הגופות.
(גיל נחושתן)
אנחנו ממשיכים בנסיעה מהירה כשגיל הצלם מבחין בקרע גדול בין גדרות המערכת. אנחנו רצים בטירוף לעבר החור בגדר, כשברור לשנינו שבדיוק שם, ממש כמה דקות לפני, עברה חוליית המחבלים שחטפה את שני חיילי המילואים ונמלטה לשטח לבנון. גיל מתעקש לנסות להיכנס פנימה ואני צורח לעברו שיבוא מהר.
במעלה העיקול של נקודה 105 מתגלים שני רכבי האמר שרופים שעשן עדיין עולה מהם. מסביבם מפוזרים תרמילים, תחבושת אישית, רובה קלאץ' של אחד המחבלים, כתמי דם, שכפ"צים ועוד ציוד מיגון רב. אנחנו מצלמים את ההאמרים ואת המקום שממנו נחטפו רגב וגולדווסר כשעוצמת האש סביבנו גוברת. גיל מנסה לצלם עוד כמה תמונות בזמן שאני צועק עליו שראו אותנו בצד השני ושאנחנו חייבים לעוף משם.
רק כשהגענו למקום בטוח עידכנתי את המערכת בחומר הנדיר שיש בידינו מחטיפת שני חיילי המילואים. בערב, בתדריך של מפקד פיקוד הצפון, אודי אדם, שאמר שייתכן שכלי תקשורת כלשהו הגיע לנקודת החטיפה וצילם את הרכבים, הבנתי שרק אנחנו היינו שם לפני שהאזור הפך לשטח צבאי סגור.
בימים הבאים, אחרי שחיזבאללה הגדיל את טווח הירי וגבה עוד ועוד קורבנות בנפש, הממשלה הכריזה על יציאה למלחמת לבנון השנייה. במשך חודש וחצי עברתי בין אינספור זירות הרס ומשפחות שכולות של חיילים ואזרחים. אחד האירועים שנצרבו במוחי במיוחד הוא אסון כפר גלעדי ב-6 באוגוסט 2006, כשרקטה פגעה בשטח כינוס של חיילי מילואים מחטיבת הצנחנים בכניסה לבית העלמין של הקיבוץ. 12 לוחמים נהרגו בזמן שהמתינו להמשך פעילותם המבצעית. עד היום אני זוכר את נעלי הצנחנים המוכתמות בדם מונחות על חומת בית העלמין.
20 שנה עברו מאז, ותושבי הצפון עדיין מבקשים דבר אחד: שקט. כמה מגיע להם.
פורסם לראשונה: 00:00, 12.07.26
