במסגרת התוכנית הרב-שנתית שמנסה הרמטכ"ל, רב-אלוף אייל זמיר, לעצב תוך כדי מלחמה, סוגיית כוח האדם הוגדרה כראשונה במעלה. ספק אם בכלל ניתן כיום לבנות תוכנית רב-שנתית יציבה, נוכח השינויים הדרמטיים שמתרחשים בכל הזירות, אבל בצה"ל מבינים דבר אחד: אחרי כמעט שלוש שנות לחימה, השחיקה הפכה לאחד האתגרים המרכזיים של הצבא. אם בעבר עיקר הדיון בבניין הכוח עסק בטנקים, מטוסים, חימוש וטכנולוגיה, היום – המשאב הקריטי ביותר הוא האדם שמפעיל אותם.
הרמטכ"ל בהערכת המצב הרב-זירתית
(צילום: דובר צה"ל)
הרמטכ"ל יצא אתמול (חמישי) למתקפה פומבית נגד משרד האוצר. בהערכת מצב רב-זירתית דיבר על העלאת הכוננות לקראת החגים, ולאחר מכן עבר גם לנושא התקציב: "לצערנו בימים אלה אנחנו מצויים גם במערכה על התקציב. בעת בה צה"ל ומשרתיו מתוחים בכל הגזרות – עלינו להתמודד עם 'קופה ריקה'. מצב כזה פוגע במוכנות צה"ל".
הקופה הביטחונית אכן מתוחה. האוצר אינו מעביר לצה"ל את כל הכספים שהצבא דורש בקצב ובמועד שבהם הוא מבקש אותם. השאלה היא אם הכרזה פומבית על "קופה ריקה" מחזקת את ההרתעה או דווקא מחלישה אותה. ייתכן שהרמטכ"ל הרגיש שלא נותרה לו ברירה אחרת כדי להמחיש את עומק המשבר.
בכל הנוגע לכוח האדם בקבע, התמונה מורכבת יותר. משרד האוצר כן סייע בשיפור תנאי השכר, בין היתר באמצעות תוספת תקציבית ייעודית שנועדה להתמודד עם השחיקה שנוצרה במלחמה, לצד מקורות תקציביים שצה"ל פינה בעצמו. אבל גם לאחר המהלכים הללו, ולמרות הפעולות של אכ"א, הפערים מול הדרישות מהקצינים ומבני משפחותיהם עדיין גדולים.
הבעיה חריפה במיוחד בדרגי הפיקוד. מפקדי הפלוגות, סגני מפקדי הגדודים ומפקדי הגדודים הם עמוד השדרה של צה"ל בלחימה. מאז 7 באוקטובר הם נמצאים בחזית, מובילים מאות לוחמים תחת אש, מקבלים החלטות של חיים ומוות ומשלמים מחיר אישי, משפחתי ובריאותי כבד. אם בעבר מ"פ היה יוצא הביתה פעם בשבועיים, יש מפקדים שבמשך חודשים כמעט לא יצאו הביתה. כך גם מג"דים ומח"טים. עומס רציף בהיקף כזה לא היה בצה"ל מאז הקמתו. בעידן הנוכחי קשה יותר ויותר לרתום קצינים להמשך שירות תובעני כל כך, ומספר המתמודדים על תפקידי פיקוד הולך ויורד. רבים משתחררים, וחלק מהתפקידים מאוישים בקצינים זוטרים יותר, במה שמוגדר בצה"ל תת-תקינה. אלא שדווקא ביחס לאחריות הזו מתברר כי התגמול עדיין אינו מספק.
פער מול המילואים
אז כמה מרוויח מ"פ או מג"ד בצה"ל? נתוני השכר החדשים של צה"ל ל-2026 ממחישים את הפער, וחשוב להדגיש שהם מגיעים לאחר מאמצים של הצבא ובתוספת תקציבית ייעודית של האוצר בעקבות המלחמה. לאחר העלאות השכר, מ"פ בגדוד לוחם משתכר כ-18,700 שקל ברוטו בחודש, סמג"ד כ-30 אלף שקל ומג"ד כ-34,300 שקל.
אלה קצינים שאחראים על חיי אדם, על מאות לוחמים, על אמצעי לחימה וציוד בהיקפים של מיליוני שקלים ועל ניהול מערכה מבצעית מורכבת – לעיתים במשך חודשים ללא הפסקה. כמעט כל הגדודים בצה"ל נמצאים בלחימה רציפה, בין עזה, לבנון, יו"ש וסוריה, ורק בתקופה האחרונה החלו לצאת להתרעננות של כחודש. והעומס אינו מוטל רק על המפקדים הלוחמים. הוא קיים גם אצל הנגדים והקצינים בדרגים המקבילים בתפקידי מטה, טכנולוגיה ותמיכה. גם מי שישן בבית יכול לעבוד סביב השעון במשך שלוש שנים, ולשלם מחיר כבד בשחיקה הפיזית והמשפחתית.
הנתונים המדגמיים של צה"ל שהוצגו בכנס שעסק בנושא בחודש מרץ האחרון חושפים מציאות מטרידה בכל הנוגע לתגמול הקצונה הצעירה, גם ביחידות טכנולוגיות ומודיעיניות וגם בתפקידי מטה חיוניים. כך למשל, קציני סייבר ומודיעין צעירים ביחידה 8200 משתכרים סביב 9,000 שקל, קצינת משאבי אנוש בחטיבה כ-9,300 שקל, קצינת לוגיסטיקה באט"ל כ-10,800 שקל, קצינת סייבר במצו"ב (מרכז צופן, סייבר וביטחון לאומי) כ-10,500 שקל ורס"ן בדובר צה"ל בתפקיד מטה כ-11,400 שקל.
אבל גם כאן צריך להיזהר מהכללה. קציני הטכנולוגיה, הסייבר והמודיעין אמנם מתמודדים עם פערי שכר משמעותיים מול התעשיה, אך במקרים רבים השירות בצה"ל מעניק להם ניסיון, הכשרה ומסלול שמייצרים להם ביקוש עצום בשוק האזרחי ביום שאחרי. עבור קציני לוגיסטיקה, משאבי אנוש ותפקידי מטה אחרים, המשוואה מורכבת יותר: השחיקה דומה, האחריות יכולה להיות עצומה, אבל היתרון שהם צוברים לקראת היציאה לאזרחות קטן משמעותית.
וזה בדיוק המקום שבו כשל השוק הופך לבעיה של צה"ל. חברות ההייטק והמגזר הפרטי ממשיכים לחזר באגרסיביות אחרי חלק מהמוחות הצבאיים ומציעים להם שכר התחלתי שיכול להיות גבוה פי כמה, לצד תנאים סוציאליים טובים יותר ואיזון טוב יותר בין בית לעבודה. בצד השני נמצאים קצינים ונגדים שהצבא מתקשה להציע להם לא רק שכר תחרותי בהווה, אלא גם יתרון ברור לעתיד.
הפער בולט גם מול מערך המילואים. המדינה הרחיבה במהלך המלחמה, ובצדק, את סל ההטבות למשרתי המילואים – מענקים, פיצויים והטבות כלכליות. אלא שמפקדי השטח בקבע, שנושאים בנטל לאורך כל המלחמה, נשארו במידה רבה עם המשכורת החודשית שלהם. מ"פ או מג"ד בקבע אינו מקבל את אותה מעטפת ייעודית שמקבל מפקד מילואים, אף שהאחריות המבצעית והמחיר המשפחתי עלולים להיות דומים.
גם החיים האישיים נפגעים
והנתונים הפנימיים של צה"ל ממחישים עד כמה הבעיה עמוקה: 73% ממשרתי הקבע מעידים על פגיעה קשה ביכולתם לתפקד במשפחה ובהורות, 62% שקלו שינוי משמעותי בחייהם בעקבות הטלטלה שנגרמה מהשירות, רק 49% מעידים על רצון להמשיך בשירות קבע, ו-18.5% שקלו בתקופה האחרונה פרישה מעשית מהצבא.
גם התמיכה המשפחתית, למרות שהיא גבוהה, אינה מצליחה לבלום את השחיקה. 72% מבני ובנות הזוג חשים גאווה ושותפות בשירות, ו-68% תומכים בהמשך השירות. כלומר, גם כאשר המשפחה מתגייסת ותומכת, שלוש שנות מלחמה רצופה מותחות את המערכת עד הקצה.
לכן סוגיית השכר אינה רק שאלה של תלוש. מ"פ, סמג"ד או מג"ד לוחם אינם עובדים שמונה שעות ביום. במלחמה אין סוף שבוע רגיל, אין שעות עבודה מסודרות ולעיתים אין חופשה. הזמינות היא סביב השעון, והמחיר נמדד לא רק בשעות העבודה אלא גם בזמן עם המשפחה, בשחיקה ובסיכון.
בכיר במטכ"ל אומר כי "אנשי הקבע שחוקים אחרי כמעט שלוש שנות לחימה. זה נכון ללוחמים, לתומכי הלחימה וגם לאנשי המטה. הם עובדים מסביב לשעון, מוקפצים, יוצאים הביתה מעט מאוד ולא מתוגמלים בהתאם. העלינו את השכר, אבל זה עדיין לא מספיק. אנחנו צריכים גם להפחית את העומס וגם להמשיך ולהעלות את השכר. זו כבר לא רק בעיה של צה"ל, אלא בעיה של מדינת ישראל כולה".
וזה בדיוק האתגר שהרמטכ"ל מציב במרכז התוכנית הרב-שנתית: לא רק כמה טנקים יהיו לצה"ל, כמה מטוסים יירכשו וכמה חימוש יהיה במחסנים, אלא מי יהיו האנשים שיפקדו עליהם. אחרי שלוש שנות מלחמה, צה"ל נדרש לא רק לגייס יותר אנשים, אלא להצליח להשאיר את הטובים ביותר. השאלה היא כבר לא רק כמה עולה מ"פ או מג"ד, אלא כמה עולה למדינה לאבד אותם. התנאים צריכים לשקף לא רק את הדרגה, אלא את האחריות, הסיכון, השחיקה והמחיר האישי והמשפחתי שמשלם מי שבוחר להישאר.
פורסם לראשונה: 00:00, 28.08.26
