לקח לנו קצת יותר מחצי שעה לעשות דרך של מקסימום שתי דקות. רגע אחרי שיצאנו ממרכז הכפר קוסרה והתחלנו לטפס על השביל המוביל לבית הנצור של לואיי אבו-רידא, עצרנו מול חסימה של כוח לוחמים של מג"ב. ספרנו שלוש טויוטות היילקס לבנות ושני ג'יפים חומים שחסמו את הדרך. אחד הלוחמים ניגש לרכב שלנו ושאל מה אנחנו עושים כאן.
זה כפר פלסטיני שיושב בשטח B, דרומית מזרחית לשכם, רגע לפני תחילת הירידה אל הבקעה, ונמצא בשבועות האחרונים בכותרות לא רק בישראל אלא גם במרבית המדינות בעולם. אפשר לתהות מה קרה בקוסרה שלא קרה במקומות אחרים בשטחים. הרי הפשיטות האלימות הבלתי פוסקות, התקיפות, הטרור היומיומי של בריוני הגבעות נגד קהילות וכפרים פלסטיניים, קיבלו תאוצה מיד אחרי תחילת המלחמה ב-7 באוקטובר 2023 ומאז הרגל לא יורדת מדוושת הגז.
גלריה
אבו־רידא על הגג בקוסרה. "אני אזרח אמריקאי, אנחנו זכאים להגנה אמריקאית, אבל חוץ מגינויים לא שמעתי כלום מהממשל"
(צילום: שאול גולן)
התקיפה האלימה בקוסרה בשבת שעברה
גם המקרה הספציפי הוא לא עניין חדש. השיטה המאפיוזית של הקמת מאחז בחצר בית של משפחה פלסטינית או בסמיכות אליו, הטרדה והתקפה מתמדת לאורך כל שעות היממה שנועדו לשבור את המשפחה ולגרום לה לעזוב את ביתה כדי שהמתנחלים יוכלו להשתלט עליו, כבר נוסתה בהצלחה במקומות אחרים. זה קרה לא הרחק מכאן, בכפר ג'אלוד, שם גורשה משפחת טובאסי באותה השיטה. ולשם לא הגיעו כתבים וצוותי תקשורת מכל העולם.
אולי הסיבה שקוסרה מקבל תשומת לב כל כך גדולה קשורה בבעל הבית שנמצא במוקד האירוע. אבו-רידא הוא אזרח אמריקאי דובר אנגלית רהוטה, מה שהופך אותו לפרזנטור מצוין אל מול התקשורת העולמית. כשהחל מצור המתנחלים על ביתו לפני יותר משלושה שבועות, הוא שהה בביתו באוהיו וכעבור כמה ימים הגיע בסיוע השגרירות האמריקאית אל הכפר ומיהר לתלות על גג הבית את דגל ארצות-הברית. בית פלסטיני שנמצא תחת מתקפה ומצור של מתנחלים ועל גגו דגל הפסים והכוכבים, כזה עוד לא היה.
"תעלו. זה על אחריותכם"
החסימה של הדרך נמשכה כחצי שעה. הראשון שניגש אלינו מבין הלוחמים תהה מי אנחנו. אחרי סדרת שאלות ותשובות הוא הזהיר אותנו שהאזור נפיץ מאוד ושניקח בחשבון שאם השטח יידלק פתאום, נמצא את עצמנו לבד. "אנחנו לא נהיה שם כדי לחלץ אתכם", הזהיר ושאל שוב: "אתם בטוחים שאתם רוצים לעלות לשם לבד?".
אחרי כרבע שעה עברנו תשאול נוסף, הפעם על ידי בחור בלבוש אזרחי שהציג תעודת שוטר. הוא היה חלק מהכוח של מג"ב ורק מאוחר יותר יתברר לנו מה הכוח הזה עשה שם באזור. הם לקחו את תעודות הזהות שלנו, בדקו בקשר, חיכו לתשובה, ובסוף אמרו שאין בעיה, "אתם יכולים לעלות למעלה, אבל זה על אחריותכם".
כאמור, הסיפור של קוסרה לא יוצא דופן. בתחילת 2026 הוקם על ההר, מעל מרכז הכפר, מאחז בשם תל תלפיות. כמוהו הוקמו וממשיכים לקום עשרות רבות בכל רחבי הגדה. ההר, ג'בל עין עינא, הוא הגבוה ביותר באזור ואחד הגבוהים בכל יהודה ושומרון, והמתנחלים מייחסים לו חשיבות רבה בשל היכולת לתצפת ולשלוט ממנו על המרחב כולו. זמן קצר אחרי שהוקם המאחז החלו לסבול תושבי הכפרים באזור - ג'אלוד, תלפית וקוסרה - מהתקפות יומיומיות של מתנחלים, לרוב רעולי פנים. מרבית התקיפות תועדו בזמן אמת בטלפונים ומצלמות אבטחה, ובחלק גדול מהמקרים הפלסטינים המותקפים אף הגישו תלונות במשטרה.
הבית הנצור
(שאול גולן)
עודד פאפוריש, פעיל נוכחות מגינה בשטחים, מספר שבאמצע פברואר, כשגברו התקפות המתנחלים מהמאחז על תושבי קוסרה, הגיעה אליו בקשה לעזרה מאנשי הכפר. "הם ביקשו שנבוא לעשות אצלם נוכחות מגינה כי ההתקפות כבר אז היו מאוד אינטנסיביות וגרמו לאחת המשפחות בכפר לעזוב את הבית שלה", הוא משחזר. "הגעתי לשם ביום שישי, 27 בפברואר, יום לפני תחילת המלחמה הגדולה עם איראן. היינו אני, יעל לבקוביץ ועדי כהן הררי. הלכנו להביע סולידריות עם משפחה שהמתנחלים נכנסו אליה והפכו לה את כל הבית. אחד התושבים ביקש שנבוא איתו לראות את הנזקים שעשו לו בבית שהוא בונה בעלייה להר. כשהגענו לבית הזה נכנסתי פנימה עם שני תושבים מהכפר ויעל ועדי נשארו בחוץ. בתוך דקות הגיעו ארבעה מתנחלים רעולי פנים על טרקטורון. היו להם אלות עץ ביד והם החלו לחבוט בשתיהן. עדי חטפה מכה חזקה מאוד בראש והתמוטטה.
"זה אתם שם, ברכב הלבן?", שאל בטלפון לואיי אבו-רידא, בעלי הבית הנצור, ונופף לנו. "תראו איזה מצב אבסורדי. זה היום ה-25 למצור ואני עדיין אני סגור בבית שלי"
"כששמעתי את הצעקות יצאתי מהבית והתוקפים החלו לרדוף אחריי. הם השיגו אותי, הפילו אותי על הארץ וחבטו בי באלות. נגרמו לי ארבעה שברי ריסוק בכף יד ימין, שברים בצלעות וחתך עמוק בגבה מעל העין. עדי נפצעה קשה מאוד. היא איבדה את ההכרה והיה חשש גדול לחייה. אם יעל לא הייתה מתעקשת מול מד"א והמשטרה שיבואו לפנות אותה, ממש מתעקשת בצעקות, היא לא הייתה שורדת".
מתנחלים רעולי פנים בקוסרה. הצו של האלוף בלוט לא מרתיע אותם
שבועיים אחר כך שוב פשטו מתנחלים על בתים בכפר. זה קרה תוך כדי המלחמה עם איראן, כשהאזעקות מפני הטילים הבליסטיים מכניסות חלקים נרחבים מישראל למרחבים מוגנים כמה פעמים ביום. בפשיטה האלימה ב-14 במרץ ניסו כמה תושבים לצאת לקראת המתנחלים, להדוף אותם מהכפר, ובתגובה פתחו כמה מתנחלים חמושים בירי שממנו נהרג אמיר עודה בן ה-28, ואביו מועתסם נפצע ונותר נכה.
תושבים בקוסרה אומרים שהצבא והמשטרה פינו את המאחז כמה פעמים. "אבל בכל פעם אחרי שעה-שעתיים המתנחלים חוזרים לשם ובונים עוד פעם את האוהל שלהם ואת הסככה ומביאים כמה עיזים וכבשים, והמצב הזה ממשיך ככה בלי הפסקה יום-יום", אומר ראש מועצת הכפר, וואדי עבד אל-עד'ים. "אנחנו עמוק בשטח B. זה שטח באחריות אזרחית פלסטינית. מי שבונה פה מקבל אישור מגורמים פלסטיניים. ישראל אחראית רק לביטחון ‑ גם לביטחון שלנו, הפלסטינים ‑ אבל הבנייה היא באחריות שלנו. השטח הזה בג'בל עין עינא הוא שטח של קוסרה, אין למתנחלים מה לחפש שם. הם באים וחותכים שם צינורות של מים וכבלים של חשמל, השתלטו על מעיין מים, תוקפים בתים של אנשים כדי שיברחו, עושים לנו גיהינום. פנינו בלי סוף למת"ק הפלסטיני (מינהלת התיאום והקישור, ע"ש) שיפנה למת"ק הישראלי, פנינו לצבא, למינהל האזרחי, למשטרה הישראלית, לכל העולם פנינו. מאז ינואר אנחנו פונים לכל מי שאפשר, אבל זה לא עוזר. המתנחלים עושים מה שבא להם והצבא עובד איתם, לא עוצר אותם מלפגוע בנו. לנו יש 40 בחורים בכלא מאז שהמתנחלים התחילו להתקיף אותנו, ולמתנחלים שתוקפים אותנו אין עצור אחד אפילו".
אל־עדים. "הוקפנו ב־ 16 התנחלויות"
(שאול גולן)
לאנשי הגבעות יש אסטרטג שמתווה מדיניות ומסמן יעדים. קוראים לו אלישע ירד והוא פעיל מאוד ברשתות החברתיות. אחרי ההשתלטות על שטחי C וגירוש הקהילות הבדואיות מהם, סימן ירד יעד חדש: התיישבות בשטחי B ו-A. ב-9 באוגוסט, בשעת לילה, ירדו כמה מתנחלים מהמאחז בראש ההר והקימו סוכה מול בית משפחת אבו-רידא. הבית נמצא בפאתי קוסרה, לא ממש בפסגת ההר אבל קרוב אליה, ובסמוך לו יש עוד שני בתים של משפחת חסאן. מאותו רגע תושבי הבית לא יכלו להוציא יותר את הראש מבלי לחטוף מטר אבנים. צה"ל הגיע למקום אבל לא התאמץ יותר מדי לסלק משם את הפולשים. מצור הוטל על הבית ולא עזרו כל הסרטונים שצילמו וופיק וקוסאיי, אחיו של לואיי.
ראש מועצת הכפר קוסרה, וואדי עבד אל-עד'ים: "מאז שהמתנחלים התחילו להתקיף אותנו יש לנו 40 בחורים בכלא ולהם אין אפילו עצור אחד. עושים לנו גיהינום"
הצבא הכריז על אזור הבתים הנצורים כשטח צבאי סגור ואף אחד לא יכול להגיע אליו. בימים הראשונים אחרי שהצבא הגיע, המתנחלים עדיין נותרו בשטח, אולם הכניסה אליו נאסרה על פעילים ישראלים שרצו לבוא לבית המשפחה הנצורה ולהביא להם מצרכי מזון. ככל שהתעניינות העולם גברה, והממשל האמריקאי התחיל לגנות ולדרוש תשובות על הנעשה בהר שמעל קוסרה, הורחקו משם גם המתנחלים. אבל לא מההר כולו, רק מקרבת הבית.
תוקפים ובוכים
עכשיו אנחנו בבית של סדאם עודה, שלמרגלותיו עמדו כלי הרכב של כוח מג"ב שחסם אותנו מלעלות להר. הבית של עודה נמצא בתחילת העלייה לבית הנצור של אבו-רידא והוא מרושת כולו במצלמות, 360 מעלות. בשבת האחרונה ביקש לואיי ביירותי, תושב הכפר, שעודה יבוא איתו לשלד הבית שהוא בונה בעלייה להר. בבית של ביירותי הותקפו פאפוריש, כהן הררי ולבקוביץ לפני כחצי שנה.
"ביירותי רצה לשים רשתות ברזל על החלונות והדלתות כי המתנחלים נכנסים לבית שלו והורסים את הציוד והחומרי בניין שיש שם", מספר עודה. "היינו שבעה פועלים יחד עם ביירותי וכמה דקות אחרי שבאנו לשם הגיעו שלושה מתנחלים על טרקטורון. הם ראו שאנחנו עובדים וזה שיגע אותם. הם צילמו אותנו ועלו לבניין ארבע קומות שגם הוא נמצא בבנייה, מעל הבית של ביירותי. שם הם חיכו שיבואו החברים שלהם. אני אומר לך, תוך רבע שעה ירדו מההר אולי 70 מתנחלים. הם באו ברגל ובאו בטנדרים והתחילו לזרוק עלינו אבנים לתוך הבית. הגיעו איתם גם חיילים מתנחלים (חיילי הגמ"ר, ע"ש) שירו לתוך הבית שני רימוני גז. התחלנו להיחנק ועלינו לגג, שם האוויר פתוח ואפשר לנשום".
סדאם עודה. "רימוני גז לתוך הבית"
(שאול גולן)
כל ההתרחשות הזו תועדה בטלפונים של תושבים שהשקיפו על המתרחש מרחוק ובמצלמות אבטחה המוצבות על הבתים. אחרי שסרטוני הטנדרים העמוסים במתנחלים רעולי פנים הופצו בכל העולם טענו המתנחלים שהם הותקפו קודם; שזו בסך הכל הייתה תגבורת שהגיעה לקוסרה לחלץ מתנחלים שהותקפו באבנים ממארב פלסטיני. טענות ההגנה האלו של המתנחלים מוכרות. הם תמיד הקורבן. "אפילו המשטרה אומרת שהמתנחלים משקרים", אומר עודה.
איך אתה יודע שזה מה שהמשטרה אומרת?
"לקחו ממני עדות על מה שהיה. ורגע לפני שבאתם היו אצלי מג"ב בבית. הם באו בכוח גדול לקחת את ה-DVR של המצלמות. אמרתי להם 'הייתם שולחים בן אדם אחד, הייתי נותן לו בשמחה. אנחנו רוצים שתראו את מה שצילמו המצלמות'. העניין הוא שעכשיו זה יום שלישי והאירוע היה ביום שבת. תראו כמה זמן לקח להם לבוא לקחת את החומר של המצלמות. אם זה היה הפוך, שפלסטינים באים להתנחלות, תוך פחות משעה הם היו באים לקחת".
העיקר שהסיפור בשבת נגמר מבחינתך בשלום.
עודה מזעיף פנים: "אנחנו נפגענו מאבנים ואחד מאיתנו לא הצליח לנשום על הגג. בסוף באו חיילים ואמרנו אחד לשני 'הנה, סוף-סוף הגיע הצבא הנורמלי, הם יוציאו אותנו מפה בחיים'. לא עברו שתי דקות, חיילים עלו לגג, קשרו לנו את הידיים מאחורי הגב באזיקונים ושמו לנו כיסוי על העיניים. הבחור שהתקשה לנשום התחנן ולא אזקו אותו. זרקו אותנו לרכב צבאי ולא הבנו לאן הוא נוסע. בתוך הכפר אפשר לנסוע בסך הכל 200 מטר. אבל לקחו אותנו לכניסה לדומא, כפר שנמצא עשר דקות נסיעה מפה, וזרקו אותנו על הכביש. לפני שהם נסעו הם אמרו לבחור שלא נשם שיספור עד 60 ואז שישחרר אותנו".
בצה"ל טוענים שהעיכוב בוצע על רקע זריקת אבנים: "לאחר שהפורעים הישראלים נמלטו מהמרחב, הכוחות אזקו כמה פלסטינים. על פי הכוח בנקודה, אחד מהם התנגד, מה שהוביל להפעלת כוח מידתי נגדו. החשודים נלקחו לתחקור ושוחררו תוך זמן קצר".
סדאם עודה: "כשבאו חיילים אמרנו 'סוף-סוף, הם יוציאו אותנו מפה'. אבל הם קשרו לנו את הידיים, כיסו לנו את העיניים, הכניסו אותנו לרכב וזרקו אותנו עשר דקות נסיעה מכאן"
ראש המועצה אל-עד'ים מוסיף: "התקיפות התעצמו מתחילת השנה עם ההתנחלות החדשה. בסך הכל הוקפנו ב-16 התנחלויות חדשות (חוות ומאחזים, ע"ש). התנחלות כזו יכולה להיות אוהל אחד בסך הכל. מספיק שיש שם שלושה-ארבעה גברים עם כמה עיזים או כבשים וזהו. ממקומות כאלו באות ההתקפות הכי קשות. אצלנו בכפר נשרפו כליל ארבעה בתים. שבעה בתים נשרפו חלקית עם נזק גדול ו-18 רכבים נשרפו טוטאל-לוס. בנוסף שרפו לנו שני מסגדים ושלושה בתי עסק. הנזק הכי גדול ברכוש נגרם לנו באזור הלולים בקצה הדרומי של הכפר. יש לנו שם 11 לולים גדולים, ומתוכם שרפו ארבעה. בשלושה מהם היו יחד 30 אלף תרנגולות. הן כולן נשרפו. למבנים עצמם, למערכות המים והחשמל, נגרם נזק כבד.
"מהפחד אף אחד מהכפר לא מתקרב לאזור הזה יותר. ואין לנו ביטוח, אז אף אחד כאן לא קיבל שקל פיצוי על הנזק שגרמו לו המתנחלים. דונם אדמה ב-2011 היה שווה פה 6,000 דינר, ועד שנת 2023 הוא זינק ל-40 אלף דינר. עכשיו בחינם אף אחד לא ייקח פה דונם. בחינם. הם", הצביע לכיוון ההר, "הם רוצים לחסל אותנו".
השייח' עודה. "לכל סבל יש סף"
(שאול גולן)
ישבנו במשרד המועצה. לשיחה הצטרף שייח' זיאד עודה, אימאם אחד המסגדים בכפר, דובר עברית רהוטה מהימים שבהם עבד בישראל. "אני מדליק פה אזהרה לישראלים הנורמליים ואני יודע שהם הרוב בישראל", אמר. "הם צריכים לדעת מה קורה אצלנו. הם לא יוכלו להגיד 'לא ידענו', כי הדברים הללו ידועים כבר בכל העולם. מה שקורה בקוסרה לא קורה רק בקוסרה. זה בכל הכפרים באזור. כל יום שעובר דוחף את האנשים לקצה. לכל סבל יש סף של סבלנות. לאנשים אין עבודה והמתנחלים לקחו לנו את האדמות החקלאיות או שהם לא נותנים לנו לצאת לעבוד בהן. 70 אחוז מהאדמות החקלאיות של קוסרה הפסדנו, המתנחלים השתלטו עליהן. איפה שתלך יש בעיות. ככה שיש סוף לסבלנות. המתנחלים עושים רע לאנשים והממשלה איתם, הצבא איתם, המשטרה איתם.
"כולם ראו מה קרה בכפר תל כשנכנסו לשם מתנחלים. השייח' פארוק (פארוק רמדאן, שחטף את הנשק של סגן הרבש"ץ של חוות גלעד, בניהו מלט ז"ל, ורצח איתו את מלט ואת רס"ן יובל עזרא, ע"ש) לא יכל לסבול יותר. זה יקרה במקומות אחרים, אני בטוח שזה יקרה. זה יקרה כי לאנשים אין מה להפסיד יותר. הם בפינה, על הקצה. אנחנו בקוסרה כבר בקצה. לנו אין מה להפסיד יותר. אנחנו נגיע להסלמה קשה מאוד. ברגע שנכנסים אליך הביתה, מה נשאר לך לעשות? אתה חייב להגן על עצמך".
פרוצדורה אמריקאית
אחרי שהזהירו אותנו מלעלות להר נכנסו הלוחמים של מג"ב לרכבים עם ה-DVR מהבית של עודה ועזבו את המקום. טיפסנו לאט וחלפנו על פני הבית של ביירותי, שאותו תקפו עשרות המתנחלים רעולי הפנים בשבת. אף אחד מהם לא נתפס בזמן האירוע. רק אתמול, כמעט שבוע לאחר מכן, נעצר חשוד ראשון.
שייח' זיאד עודה: "אני מדליק אזהרה לישראלים הנורמליים: כל יום שעובר דוחף אנשים לקצה. כולם ראו מה קרה בכפר תל. זה יקרה שוב כי לאנשים פה אין מה להפסיד"
אלוף פיקוד המרכז, אבי בלוט, חתם לפני שנה על צו צבאי האוסר על כיסוי פנים במרחב הציבורי ביהודה ושומרון. הצו חל על כלל האזרחים, יהודים ופלסטינים, והוא נועד להילחם בקשיי זיהוי של פורעים באירועי הפרות סדר ופשיעה לאומנית. העונש על הפרת הצו מגיע עד לחצי שנת מאסר, אבל הוא לא מרתיע את עברייני הגבעות. עובדה שהם ממשיכים לנוע ולתקוף בכפרים פלסטיניים כשהם רעולי פנים. איזו סיבה יש להם להישמע לצו כשהחיילים עצמם לא אוכפים אותו בשטח.
הצבא הציב צילייה כ-50 מטר מהבית של אבו-רידא וכשהגענו לשם בצהרי יום שלישי עמדו שם שתי מילואימניקיות. הן לא נתנו לנו להתקרב אל הבית בטענה שמקו הצילייה ועד מתחם הבית הוחל צו שטח צבאי סגור. זה כרגע המצב: לא המתנחלים מטילים מצור על הבית בראש ההר בקוסרה, אלא הצבא.
"זה אתם שם, ברכב הלבן?", שאל אותנו בטלפון לואיי אבו-רידא ונופף בידו. ענינו "כן" ונופפנו בחזרה. הוא לא נשמע טוב. "תראו באיזה מצב אבסורדי אנחנו חיים", אמר, "אני בבית שלי סגור ונצור ולא יכול לצאת או להביא אליי אנשים. זה סיוט. היום זה היום ה-25 למצור על הבית. המחסום הצבאי מונע מאיתנו לצאת ולבוא אל הבית בחופשיות.
"המצור עלינו מוחלט. היום, אחרי תיאומים של שלושה-ארבעה ימים, הצלחנו לעלות למעלה טנדר עם אספקה של מזון ותרופות. אני אומר לך, תיאמנו את האספקה הזו עם הצד הפלסטיני, עם המינהל האזרחי, המת"ק הישראלי, הצבא הישראלי, עם כל מי שהיה צריך. בסוף כשהגיע הטנדר נתנו לו לעלות, אבל החיילות במחסום לפני הבית עצרו אותו. הן אמרו שלא תיאמו איתן. הן לא ידעו שצריכה להגיע אספקה. אז הן הסכימו שנצא שלושה גברים מהבית ונעביר את הקרטונים עם האוכל והתרופות בעצמנו. עשינו את זה בכמה נגלות, בחום הכבד, אני, אחי וופיק והאבא של השכן".
פנית לבית המשפט העליון בישראל, אתה נמצא בקשר עם שגרירות ארצות-הברית. אתה יכול להעריך מתי הסיוט הזה ייגמר?
"הגשנו בקשה לבית המשפט הישראלי שיורה לצבא למנוע ממתנחלים להתקרב לבתים שלנו. בית המשפט ביקש מהמדינה לענות לה מה היא מתכוונת לעשות כדי לאפשר לנו לחזור לחיים נורמליים. לצערי אף אחד מהשגרירות לא בא לראות מה קורה פה. אני אזרח אמריקאי, לאמא שלי יש גרין קארד, אנחנו זכאים להגנה אמריקאית, אבל חוץ מגינויים לא שמעתי כלום מהממשל. אני מקווה מאוד שבית המשפט שלכם יעזור, שהעולם יתערב, שאמריקה תפעיל לחץ, שמשהו יקרה ונצא מהמצב הזה. רגע, רגע, מתקשרים אליי מהשגרירות, אני חייב לענות להם...".
זו הייתה מילי מהשגרירות בירושלים. לא שמענו הכל, חוץ מאמירה שלה על טופס דיגיטלי שהוא צריך למלא. אחר כך התקשרנו שוב והוא נשמע מאוכזב: "זה היה בנוגע לאיזה עניין פרוצדורלי, לא משהו שיעזור לנו לצאת מהמצב הנורא הזה".
בתגובה לכתבה נמסר מדובר צה"ל: "בחודש החולף מוצבים כוחות מתוגברים של צה"ל ומג"ב במרחב הכפר קוסרה שבחטיבת שומרון על מנת למנוע חיכוכים וכניסה של פורעים ישראלים למרחב, ולקפוץ לכל דיווח של הפרת סדר. הוטל צו שטח צבאי סגור במרחב על מנת להגן על המשפחות, ובמטרה לאכוף ולמנוע הגעה של מפירי חוק אליו. בהתאם, ולשם שמירה עליהם, לא ניתן להיכנס למרחב הבתים ולנוע בו ללא תיאום. המשפחה עומדת בקשר עם נציגי צה"ל ובשבועיים האחרונים תואמו שמונה כניסות".
