זה היה רק עניין של זמן אחרי ניסיונות הימין להוציא את הערבים מגבולות הדה-לגיטימציה, עד שהקורבן הבא יהיו "הדמוקרטים". לא רק הערבים אינם לגיטימיים לקחת חלק בממשלה, גם הדמוקרטים, חבורה מצוינת של פטריוטים שבראשם עומד אלוף אמיץ שאפילו פליטות הפה המיותרות שלו לא מעיבות על גילויי הגבורה, כשיצא ב-7 באוקטובר "מלובש" במדים "מגוהצים" (כי מה מפליל יותר מזה), כדי לחלץ צעירים ממסיבת הנובה, והציל חיים.
במדינה נורמלית היו מסתפקים בשיחה של העיתונאי ניר גונטז', שבה ביקש מגולן שיציל את בנו שמתחבא בפרדס. גולן לא ביזבז זמן. בקול רגוע הוא ביקש שישלח מיקום, והבטיח שהוא יוצא מיד להביא אותו. כאן גם לא מספיקות כנראה העדויות של אנשים שראו את גולן בשטח, נכנס ויוצא כשהוא מסכן את חייו. כי מה זו מילה של ניצולים מול מילה של הניצולה האחת, שמילטה את עצמה למקלט אטומי של מיליארדר בירושלים ושהגיעה השבוע לאולפן הבית לראיון. אלא שמה שראינו שם היה הכל - חוץ מראיון עיתונאי. זה היה מופע ניתוק, מוגש בטמפרטורת החדר, בתוך ואקום מוחלט.
שעה ארוכה ישבה שרה נתניהו, והסבירה לנו שאנחנו לא מכירים אותה. שהדמות שלה הומצאה, הונדסה, עוותה. בתום השעה, הדבר היחיד שאני למדתי עליה זה שהיא בעיקר אישה רעת לב, אגואיסטית, ונטולת אמפתיה.
שעה ארוכה ישבה שרה נתניהו, והסבירה לנו שאנחנו לא מכירים אותה. שהדמות שלה הומצאה, הונדסה, עוותה. בתום השעה, הדבר היחיד שאני למדתי עליה זה שהיא בעיקר אישה רעת לב, אגואיסטית, ונטולת אמפתיה
זאת האישה שהפריחה רמיזות מופרכות על גולן והפכה אותו לבוגד, ואת ראש הממשלה תיארה כמי ש"מודר ונבגד" בידי הצבא. שהתקרבנה כדרכה כאילו היא ובעלה הם שנעקרו, נאנסו, נרצחו, ומי שחייב לתת דין וחשבון על המחדל הנורא הזה הם אלה שקפצו עם בוקר לנסות להציל חיים תחת אש, ולא מי שלא התעוררו, לקחו את הזמן ועשו את כל מה שניתן, כולל איפור ושיער, כדי לטייח את העובדות ולחלץ עצמם מהמצב.
וכמובן, היא לא פסחה על האדרת עצמה, הפעם עם סיפור על "בכיר באחד הערוצים" שאמר לבעלה שאם היה מנהיג המחנה שלהם, הוא היה נעשה המלך שלהם. ואילו עליה אמר אותו בכיר, כך לעדותה הצנועה, שהיא לא צריכה לשנות דבר כדי להיות המלכה שלהם. מי שמאמין שהשיחה הזאת התקיימה, ולא עם ברדוגו, שיקום.
מוכנה עד לרמת הפסיקים
האישה שהגיעה לאולפן 14, באה מוכנה עד לרמת הפסיקים. זו אישה שידעה היטב מה היא אומרת ומה מטרתה, ושאם יש בה מידה של אמפתיה - היא רק כלפי עצמה.
פעם, בימי ארתור פינקלשטיין, היו מחביאים את אשת ראש הממשלה ולא נותנים לה להופיע. כבר שנים שמספר הראיונות איתה באולפני החדשות עומד על אפס. אפס ראיונות עומק, אפס עימותים עם עיתונאים עצמאיים, אפס התמודדות עם שאלות שאינן תואמות עד רמת הפסיק. שרה נתניהו היא בוררת הערוצים האולטימטיבית: היא תופיע רק על שטיחים אדומים או בסרטונים מרוטשי פילטרים ברשתות החברתיות. משפחת נתניהו הבינה שאין לה שום צורך לשכנע את הציבור הרחב, אלא רק להזין את ה"בייס" במנות קבועות של זעם וקורבנות.
אלא שהפעם משהו נתקע, התרסק מול חומה של שפיות. פוליטיקאים ועיתונאים שרחוקים מלתמוך בגולן ומפלגתו, סירבו לקחת חלק בתיאוריות הקונספירציה של משפחת נתניהו ולשתף פעולה עם הטלת הדופי במי שמיהר להציל חיים.
טוב עשה גולן שלא התמהמה, והסתער על האירוע בלי למצמץ ובלי להתנצל. במקום להיגרר למריבות ברשת, הוא שיגר מכתב התראה חריף באמצעות עו"ד גיורא ארדינסט על סך שני מיליון וחצי שקלים, והודיע מראש שכל שקל שייפסק יועבר ישירות לשיקום ניצולי הנובה. גברת נתניהו שלחה מכתב נגדי. היא דרשה שגולן יביע חרטה על המצור על המספרה בכיכר המדינה ושישלם מאה אלף שקל למכינת עלי. הוא ביקש כסף לניצולי הנובה - היא למכינה שרק לאחרונה תקף אחד מראשיה את הפמיניסטיות הרדיקליות ואת מדיניות השירות המשותף בצה"ל. הוא ביקש שתחזור בה מדבריה על בוקר הטבח - היא רצתה התנצלות על הלינץ' ש"כמעט" עברה בזמן שעשו לה גוונים בשיער.
עכשיו היא נמצאת במלכוד שאפילו תסריטאי מחונן לא היה יכול להמציא: היא תצטרך לבחור בין התנצלות פומבית צורבת, לבין סיוע מכיסה לצעירים שגולן יצא להציל.
דברים טובים
אבל הנה, קורים גם דברים טובים, כמו לראות את ח"כ טלי גוטליב מתפתלת, קוראת לעזרה, מאשימה את נתניהו כמי שתקע לה סכין בגב, וזה אחרי שטענה שהוא לא שותף לדחיקתה במורד הרשימה. חודשיים שפכה את דמה למען נתניהו, צרחה את עצמה לדעת בוועדות, ואז התברר לה שבמצודת זאב נתנו לה לשכב על הגדר ואז גם דרכו עליה, או בלשונה: הפכו אותה לאסקופה נדרסת, ועכשיו הליכוד מנסה להוציא אותה מחוץ לגדר. וראו זה פלא, מאסקופה נדרסת הפכה גוטליב לאסקופה נדרשת, ואצל מי אם לא אצל בן גביר.
אבל עזבו את גוטליב. הדבר הטוב באמת שקרה השבוע הוא הצטרפותו של ח"כ יואב סגלוביץ כמספר 2 ברע"מ. תיקון: זו אינה הצטרפות. זה היפוך כיוון. עשרות שנים הושיבו מפלגות יהודיות מועמד ערבי במקום ה-20 – קישוט מוסרי בלי מחיר. הפעם היהודי הוא האורח, הערבי המארח.
אבל חשוב בהרבה מהתוצאה הפוליטית של המעשה, זה שסגלוביץ' התגלה כבעל עומק וערכים והשקפת עולם רחבה, שלא מאפיינת פוליטיקאים רבים וניצבים במשטרה. בשנותיו הרבות במשטרה, ראה סגלוביץ' את החברה הערבית מהצד השני של שולחן החקירות. הוא זה שהקים את להב 433 כדי לרדוף אחרי הפשיעה המאורגנת, וכנראה גילה שאי אפשר לאכוף ריבונות במקום שהמדינה מעולם לא נכחה בו כשותפה, רק כניידת.
וזה גם מבחן: ביום שאחרי הבחירות, כשראשי הגוש יידרשו לומר אם הם נשענים על רע"מ בראשותו של מנסור עבאס, הם כבר לא יוכלו להתחבא מאחורי המילה "הם". מאחורי ההצבעה הזאת יהיו פנים יהודיות מוכרות.
ההימור של סגלוביץ' הוא שהמעשה הזה יפרק את הטאבו. או שלהפך. אולי יחשוף כמה עמוק הוא נטוע.
פורסם לראשונה: 00:00, 04.09.26
