גזעי עצי הזית שנעקרו שוכבים על הארץ חסרי חיים. העקירה מהשורש וידאה הריגה; עליהם כבר לא יצמח פרי. אתה עומד כאן, מול האדמה שדחפורים נסעו בה הלוך ושוב כדי לעקור את העצים, וחדל לספור אחרי הגזע העשירי. אין בזה טעם. מדובר במטע זיתים גדול שעבר השמדה.
זה קרה השבוע ביום שני בערב. בבוקר נדקר נתנאל יעקובס המתגורר במאחז מעוז יהודה שהוקם על אדמות העיירה קבלאן. הוא נדקר שוב ושוב עד שהסכין נשברה ובתושייה גדולה הגיע לבית החולים בזמן וחייו ניצלו. הדוקר, תושב קבלאן, נורה למוות על ידי כוחות צה"ל שעתיים מאוחר יותר לאחר מרדף. בעקבות הפיגוע ביקשו המתנחלים נקמה. אפשר היה לקרוא את הדרישות/תביעות למחיקת הכפרים הסמוכים בקבוצות הווטסאפ "חדשות הגבעות", "חדשות אנ"ש" ובערוץ העדכונים של אלישע ירד, הדמות הכי משמעותית ודומיננטית היום במאחזי הגבעות.
אף כפר לא נמחק, אבל הדחפורים הגיעו. את התוצאה אפשר לראות מהכביש, קצת לפני הפנייה שמאלה לעיירה עקרבה על כביש 505. מוחמד עדיליה ראה את העקירה מגג ביתו בכפר עוסארין שמצידו הצפוני של הכביש. הוא ספר ארבעה כלים הנדסיים שעבדו בחושך מוחלט, לאור פנסיהם בלבד. "ראינו את הדחפורים מגיעים לשטח ומתחילים לעבוד", הוא מספר תוך כדי שאנחנו עולים לגג הבית, "ובמשך כמה שעות הם עברו עץ-עץ. הנה, פה ממול", הצביע, "שם הם עבדו, עקרו עצים במשך שעות. אלה עצים מהתקופה של הצלבנים. מאות שנים הם שם. עצים טובים, שנותנים הרבה זיתים. עקרו אותם בלי לב. בלי לעשות חשבון. עוד חודש מגיע המסיק וזה כמעט הדבר האחרון שנשאר לנו בכפרים. אין עבודה בישראל, אין עבודה בגדה, ברשות לא משלמים משכורות. נשארה רק החקלאות, רק הזיתים".
הוא הצביע לכיוון מבנים לבנים נמוכים על כמה גבעות. זה כפר קטן היושב בתווך שבין העיירות ביתא ועקרבה כשממול נמצאות קבלאן וג'וריש, והלאה בהמשך הדרך מזרחה, קוסרה. אזור כפרי חקלאי שהוקף במאחזים שהתמקמו בגבעות שולטות ותושביהם מטילים אימה על הכפרים ומונעים מהחקלאים הפלסטינים לצאת לשדות ולמטעים, להכין את האדמה, לזרוע, לגזום, לדשן, לבצע כל סוג של עבודה חקלאית. "אנחנו מחכים למסיק אבל במצב הזה מי יודע אם יהיה מסיק", אמר עדיליה בייאוש. "אנשים צריכים את הכסף. לקחו לנו כבר הכל. אצלנו הפלאחים אומרים שאם יש לך שמן זית וקמח בבית ‑ זה מספיק כדי לחיות, אבל אנחנו כבר לא יודעים אם יש לנו אפשרות לחיות. עקרו לנו עצים, לקחו לנו אדמות, אנשים מפחדים לצאת לאדמות שלהם. איך נמשיך לחיות ככה?"
קטסטרופה כלכלית
בעוד חודש בדיוק, באמצע אוקטובר, תתחיל עונת מסיק הזיתים בשטחים. עבור תושבי העיירות והכפרים הפלסטיניים זה שיאה של השנה החקלאית, המרכיב המרכזי בהכנסה השנתית. בטח מאז אוקטובר 2023, כשישראל אוסרת על כניסת פועלים לעבוד בשטחה. 140 אלף פלסטינים נכנסו עד אז לישראל בהיתר, והפסקת עבודתם גרמה לפגיעה קשה בכלכלה הפלסטינית: מ-4.3 מיליארד דולר בשנה הכנסה משכר ל-532 מיליון דולר בלבד. על המכה הזו נוספה גם הגזירה שהנחית שר האוצר בצלאל סמוטריץ' על הרשות הפלסטינית כשהורה לעצור את העברת כספי הסילוקין לקופתה. כך קרה שגם שכר עובדי הציבור, המורים, הפקידים, השוטרים ואנשי הביטחון של הרשות, נחתך ב-50 אחוז ולעיתים לא משולם בכלל במשך חודשיים-שלושה.
"יש פחד גדול לקראת המסיק", אומר עדיליה ומשקף חרדה גדולה המשותפת לכל תושבי הכפרים והעיירות, המהווים יותר מ-70 אחוז מהפלסטינים ביהודה ושומרון. "בשנה שעברה הגענו לשטח של הזיתים שלנו בתיאום עם המינהל האזרחי והצבא, ואחרי רבע שעה באו מתנחלים וגירשו אותנו משם. הם שרפו שלושה כלי רכב של חקלאים שהיו בשטח וגם גנבו לנו את הדליים עם הזיתים שהצלחנו למסוק. הצבא היה שם ולא התערב. היה שם קצין שאמר 'תחזרו לכפר' ויותר לא נתנו לנו לחזור למסוק. אנחנו משפחה עם 11 דונם. הפסדנו עשרות אלפי שקלים".
טרור חקלאי: גדיעת עצים של פלסטינים באזור חברון. ארכיון
ההפסד הכלכלי במונחי הגדה בלתי נתפס. לפי משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA), בשנת 2019 היו יותר מעשרה מיליון עצי זית בשטחים ומהם התפרנסו כ-100 אלף משפחות פלסטיניות. משרד החקלאות ברשות דיווח ש-2022 הייתה שנת שיא בייצור שמן הזית בשטחים עם מסיק שהניב כ-32 אלף טונות שמן זית. מאז המגמה היא של ירידה בלבד: מסיק 2024 הסתכם בייצור של 27,300 טונות שמן זית, וב-2025 הגיעה התרסקות עם כ-7,000 טונות בלבד. מדובר בירידה של 75 אחוז בייצור. קטסטרופה כלכלית.
הנתונים הללו לא מפתיעים לנוכח מאות החוות והמאחזים הבלתי חוקיים שהוקמו ברחבי הגדה. נכון לקיץ 2026 הביאו ההתנחלויות החדשות, החוות והמאחזים הלא-חוקיים להשתלטות ישראלית על כמיליון דונמים של שטחי מרעה וחקלאות, ודחקו משם ‑ למעשה גירשו ‑ את החקלאים הפלסטינים. כל שביל גישה המוביל לחווה או מאחז, דרך שנסללת או דרך עפר כבושה, הביאו לעקירת עצי זית.
בנוסף התרבו גם עקירות עצי הזית כאמצעי ענישה קולקטיביים של הצבא או של מתנחלים. לפי נתוני משרד החקלאות הפלסטיני ו-OCHA, בעונת המסיק בשנה שעברה נעקרו/הושחתו/נשרפו כ-6,000 עצי זית על ידי מתנחלים. אלו התווספו לאלפי עצי זית שנעקרו במהלך 2025, כ-3,000 מהם של הכפר אל-מועייר, בתגובה לירי של פלסטיני על מתנחל לא הרחק מהכפר. תקיפות המוסקים הפלסטינים והפעילים הישראלים בידי מתנחלים זרעו פחד בקרב התושבים המקומיים לצאת למסיק. עם 178 תקיפות מתועדות בתקופת המסיק בין 1 באוקטובר ל-30 בנובמבר 2025 (ממוצע של שלוש תקיפות ביום), אפשר להבין את החשש.
כל אלו, בנוסף לאלימות המתנחלים שרק גברה מאז תחילת 2026, מסבירים את החרדה בקרב הפלסטינים לקראת המסיק הקרב. העובדה שמאז תחילת השנה ועד סוף יוני נעקרו 15,534 עצי זית מעצימה את הטרגדיה: מדובר בהרס שיטתי של מאות רבות של דונמים שהיו נטועים בעצי זית.
"אותי בטח יעצרו"
אובדן האדמות החקלאיות מטלטל את החברה הפלסטינית בכפרים. ראש מועצת הכפר אל-מועייר אמר בשבוע שעבר בריאיון כי מתוך 43 אלף דונמים שהכפר עיבד עד לפני כשלוש שנים, נותרו 900 דונם בלבד. ראש מועצת הכפר קוסרה וואדי אל-עד'ים מוסיף ש-70 אחוז מהאדמות החקלאיות של הכפר "נפלו בידיים של המתנחלים". לקוסרה היו 9,200 דונם, רובם נטועים עצי זית. "ועכשיו", הוא אומר בתסכול, "אחרי שבנו סביבנו התנחלויות חדשות מכל הכיוונים, נשארנו בקושי עם 3,000 דונם. מהמסיק של 2024 ייצרנו 115 טונות שמן זית וזו כבר הייתה שנה של ירידה חדה, אבל אחריה הגיעה התמוטטות קשה. מהמסיק של 2025 הצלחנו לייצר רק 63 טונות שמן זית. אלוהים יודע כמה נצליח למסוק השנה".
מהחקלאי ג'עפר חמד שמענו איך השתלטות המאחזים על האדמות ואלימות המתנחלים הצליחו למוטט את אחת המשפחות החקלאיות הגדולות בשטחים. הוא בן 35, אב לשתי בנות, מהנדס חקלאות, תושב הכפר תל, שבו נהרגו ביולי האחרון רס"ן יובל עזרא ז"ל ובניהו מלט ז"ל, חבר כיתת הכוננות של חוות גלעד. זה קרה בעקבות כניסה של קבוצת מטיילים לכפר שגרמה להתקהלות של תושבים פלסטינים שסברו שמתנחלים באים לפגוע ברכושם, כפי שקורה במקרים רבים. השניים נורו למוות על ידי תושב הכפר שחטף את נשקו של מלט, ובתגובה נורו למוות הרוצח ושלושה תושבים נוספים.
תיעוד תקיפת פלסטינים ליד בית לחם
חמד לקח אותנו למה שהיה פעם מטע סברסים. "אחרי האירוע ביולי הצבא נכנס עם טרקטורים וגילח את כל השטח הזה", אמר והצביע, "ועוד שטח גדול של עצי זית יותר למטה, לכיוון הכביש. יומיים אחרי שהתחילה המלחמה באוקטובר 2023 הגיעו מתנחלים עם הצבא ועקרו זיתים מכל השטח שקרוב לכביש 60. אנחנו כפר של חקלאים גדולים בזיתים ותאנים. האדמה שלנו טובה והיא נותנת פרי טוב. העצים שלנו ידועים בכל הגדה. עקרו לנו אלפים מהם בחלק הדרומי של הכפר. פעם הייתה פה רק חוות גלעד, ועכשיו יש עוד ארבע התנחלויות קטנות על הגבעות מסביב. אם מישהו מנסה להיכנס לעבוד באדמה שלו, מיד מגיעים אליו מתנחלים בטרקטורון או ריינג'ר ותוקפים אותו. אנשים אצלנו חיים בפחד. השנה שרפו את הכניסה למסגד הראשי בחלק המערבי של הכפר. בית אחד נשרף כליל וניסו לשרוף עוד שלושה, אבל אנשים באו לעזרה ועצרו את האש בזמן".
רצינו ללכת איתו כדי להצטלם על גופת עץ שנעקר אבל הוא סירב נחרצות. "הצבא יגיע מהר", הסביר, "אתכם אולי יעכבו לכמה דקות. אותי בטוח יעצרו". שאלנו אותו מה הצפי שלו לעונת המסיק הקרובה. "יש הרבה פרי על העצים", ענה, "אבל אף אחד לא יודע אם ייתנו לנו להגיע אליהם. אנחנו בשנה בינונית, עשינו 500 פחי שמן זית, כל פח 600 שקל. תעשה חשבון כמה כסף זה. בשנה שעברה לא נתנו לנו למסוק והשנה אנחנו אחרי עקירה נוספת של עצים. אם האנשים בכפר לא יוכלו למסוק זה יהיה אסון. לא רק בכפר תל, בכל הגדה. אנשים חייבים את הכסף. חייבים!
"יש לנו 90 דונם זיתים בין חוות גלעד לכפר פרעתא, בערך 1,800 עצים טובים, זקנים, כל עץ נותן בעונה טובה פח שמן. כל השטח הזה נמצא בשטח B ואנחנו לא יכולים להגיע לשם כי הקימו התנחלות קטנה ליד. ניסינו להגיע לשם למסוק בעונה שעברה אבל איך שהגענו באו מתנחלים, זרקו עלינו אבנים והתחילו לרדוף אחרינו. מרחוק ראיתי שהם שוברים חלק מהעצים. שנתיים אנחנו לא מרססים, לא גוזמים, לא הופכים את האדמה כדי לאוורר אותה. ליד האדמה של הזיתים, קצת יותר למטה", הצביע על ההר ממול, "בצד השני של ההר, יש לנו 40 דונם של שדות. היו שם גידולים עונתיים. דלעת, חיטה, שעורה, פאקוסים, שומשום, בצל, כל גידול בעונה שלו. מהבצל היינו מוציאים 20 טונות שהביאו 20 אלף שקל. מהשומשום שתי טונות, וזה היה מביא גם 20 אלף שקל. כל שנה שתי טונות דלעת, 100 אלף שקל. עכשיו אנחנו לא עובדים שם כי אי-אפשר להתקרב.
"מהאדמה הזו חיו ההורים שלי, האחים והאחיות. עכשיו נשארו לנו 15 עצי תאנה בתוך הכפר. עשרת אלפים שקל בעונה מוציאים מהעצים האלה. החקלאות פירנסה אותנו כל החיים. אבא של אבא שלי היה החקלאי הכי גדול באזור שכם. אנחנו שלושה אחים וחמש אחיות, כולנו למדנו באוניברסיטה מהפרנסה שהביאה החקלאות. אצלנו המסיק זה לא רק להוריד את הפרי מהעץ. זה אירוע שלם. באה כל המשפחה, מבשלים ואוכלים בשטח, מכינים קפה, יושבים, מדברים, באות משפחות משכם, ממקומות אחרים. יש כאלה שיש להם בני משפחה בחו"ל והם באים במיוחד לתקופת המסיק כי זו מסורת, חלק מהתרבות שלנו. לקחנו הלוואות כדי להחזיק מעמד. חשבנו שב-2025 נוכל לחזור למסוק את העצים שלנו אבל לא נתנו לנו. עכשיו אנחנו עניים. ממש ככה. כל אחד עובד בעבודה יומית כדי להביא כסף לאוכל. אתה יודע כמה זה יומית של פועל אצלנו?"
כמה?
"70 שקל, אם יש לך מזל ומצאת עבודה".
הכי קשה מ-67'
יום שלם הסתובבנו עם מוניר, התחקירן של "יש דין". כפר-כפר אתה שומע את אותם הסיפורים. הוא גובה עדויות באדיקות ואוסף תיעודים. אם עוד נותרו ספקנים לגבי מה שמתחולל בשטחים, הם מוזמנים לראות סרטונים. הם נמצאים בשפע ברשת.
זו נראית כמו תוכנית סדורה לדחיקת הפלסטינים מהכפרים, משטחי B אל הערים הגדולות בשטחי A. שיטתיות כזו מדרום ועד צפון לא יכולה להיות רק גחמה מופרעת של כמה מאות אנשי גבעות. והאמצעי הוא חיסול החקלאות הפלסטינית. היא פשוט נכחדת בשיטתיות, ענף אחר ענף. למשל גידול הצאן בכפרים הפלסטיניים, ענף שגילגל יותר מ-500 מיליון שקל בשנה, כמעט חוסל. שטחי הרעייה נתפסו בידי החוות והמאחזים, והעדרים מוחזקים כיום בדירים בתוך הכפרים. העלות הגבוהה של המזון לחיות הביאה רבים למכור את הכבשים ולמעשה לחדול מלהתפרנס מהן. גם גניבות הצאן בידי מתנחלים והעימותים שנוצרים תוך כדי האירועים התרבו.
בחמשת החודשים הראשונים של 2026 תיעד ארגון "בצלם" 17 אירועים של גניבת צאן מפלסטינים. בשמונה מהמקרים איבטחו חיילים את המתנחלים בעת שאלו ביצעו את הגניבה. בשניים מהאירועים, במיחמאס ובג'לג'יליא, נהרגו שני פלסטינים. מאז פרסום הדוח, לפני קצת יותר מחודש, התרחשו עוד כמה אירועי גניבת צאן בידי מתנחלים. באחרון שבהם, בכפר אל-מועייר בשבוע שעבר, נהרגו שני צעירים פלסטינים מירי של כוח צה"ל שליווה את המתנחלים שנכנסו לכפר.
גם מגדלי הענבים הפלסטינים באזורים שמדרום לבית-לחם ועד אזור חברון חווים ירידה חדה בהכנסות. אנשי המאחזים שהוקמו באזור העיירה חלחול מונעים מהחקלאים הפלסטינים לטפל בגפנים ולבצור את הענבים. בחודשיים האחרונים התרבו גם גניבות הענבים מהעצים בתוך הכרמים, ולא מדובר באשכולות ספורים אלא בהיקפים מסחריים של פרי. ביום שישי האחרון הגיע אביעד הומינר רוזנבלום יחד עם קבוצת מילואימניקים לסייע לחקלאים פלסטינים באזור חלחול לבצור את הענבים שלהם. את מה שהוא וחבריו ראו בעיניים הוא כתב בפוסט שהעלה לרשת X מיד אחרי שחזר הביתה בצירוף סרטונים. "איך שהגענו לכרם עם בעלי השטח הפלסטינים ראינו משפחה, זוג הורים ושלושה ילדים, בוצרים ענבים", סיפר הומינר בשיחת טלפון, "הם נראו נורמטיביים לגמרי. האמא בכיסוי ראש סטנדרטי, אבא בכיפה סרוגה קטנה לא גדולה, בלי פאות. לא אנשי גבעות. הם פשוט באו כל המשפחה לפעילות כיפית של שישי בבוקר עם דליים גדולים וגנבו ענבים. האמא הייתה בהתחלה נבוכה. אמרה 'אל תפריעו לנו ואנחנו לא נפריע לכם'. היינו בשוק".
הפעילים שבאו לתמוך בחקלאים הפלסטינים סיימו את היום עם שלוש מכוניות שכל גלגליהן נחתכו בסכין. עוד לפני שראו את כלי הרכב המפונצ'רים הבחינו הפעילים ברכב שטח של המאחז הסמוך מסתובב באזור. כוח צה"ל שהגיע למקום ביקש מהפעילים לעזוב את המקום, ולא ‑ יופעלו אמצעים לפיזור הפגנות. "ברור שרצינו לעזוב", מסכם הומינר, "אבל נאלצנו לחכות שעות לפנצ'רייה ניידת. זה עלה לנו 8,500 שקל".
מוחמד שעבן, בעל הקרקע, תושב חלחול, נשמע מדוכא. "הפסדנו 70 אחוז מההכנסה השנתית שלנו", הוא אומר. "אנשים בישראל צריכים להבין שמה שנשאר לנו זה רק החקלאות. לקחו מאיתנו הכל. השאירו אותנו בלי כלום. הכרמים הכי טובים שלנו עם האדמה הכי פורייה נמצאים באזור שהמתנחלים השתלטו עליו. אם אני מגיע לשם אני מותקף מיד. אפילו אם באים איתנו ישראלים שרוצים לעזור לנו. אם המתנחלים לא מגיעים אז בא הצבא ומסלק אותנו. ואם זה לא מספיק, אנחנו רואים את המתנחלים גונבים לנו ענבים מהעצים. תיעדנו גניבות, פירסמנו את זה בכמה מקומות ולא קרה כלום. המצב אצלנו מאוד קשה. אולי הכי קשה מאז המלחמה של 67'. אף אחד בגדה לא זוכר תקופה קשה כזו".
