שני קווי ייצור יש בבית הבד "זייתונא" בסלפית, וכשבאנו בצהרי יום שלישי השבוע שניהם דממו. המנהל חאלד אשתייה הציע שנשתה קפה, ועם הקפה הביא גם עוגיות, ובכל הזמן שדיברנו היה חסר מנוחה, זע באי-שקט, הביט החוצה אל הרחוב ואחר כך אל העובדים שעמדו והביטו בו גם הם בחוסר שקט, לא מבינים את השיעמום הזה שנכפה עליהם. אשתייה הצביע על מכלי הפלסטיק הגדולים העומדים בחניית בית הבד ובלי שביקשנו הסביר על תהליך העבודה, מהרגע שהחקלאים מגיעים עם השקים המלאים בזיתים שמסקו. תחילה הם עורמים אותם במכלים שבחוץ, שם הם נרשמים על שמם, ומשם השקים מובלים פנימה ותכולתם נשפכת אל פס הייצור שמשנע את הזיתים על גבי מסילה אל בריכת מים גדולה. בבריכה הזיתים נשטפים טוב-טוב וממנה הם ממשיכים אל מכונת הריסוק והערבוב, שבה הם מבלים כ-40 דקות, ולאחריהן מתבצע תהליך ההפרדה בין השמן לגפת, וזה, הצביע, זה המכל שבו השמן עובר דרך פילטרים כדי שיהיה זך ונקי. ממנו הוא זורם למכל גדול אחר שבצידו תחובה משאבה כמו בתחנות דלק, שאיתה ממלאים את הפחים בשמן זית טרי. זו הפרקטיקה, חסרים רק הזיתים.
הוא הביט בנו, אנחנו הבטנו בו, והוא הלך לפינת הישיבה כשאנחנו אחריו כי ממילא אין עבודה. "אני לא מאמין שאני יכול לשבת איתכם עכשיו ולדבר", אמר וטעם עוד עוגייה. "בית הבד אמור להיות מלא עכשיו בחקלאים ושני פסי הייצור אמורים לעבוד במלוא המרץ. בשנים קודמות בית הבד עבד כל יום, כל היום, עד השעות הקטנות של הלילה עם שני פסי ייצור. היו ימים שעשינו יותר מ-20 טונות שמן זית. השנה מתחילת המסיק אנחנו עובדים רק עם פס ייצור אחד וגם זה בקושי.
גלריה
חקלאים במסיק בלובן א־שרקייה. "על הכביש יש לנו הרבה עצי זית, אבל מתנחלים לא נותנים לנו להתקרב לשם"
(צילום: שאול גולן)
"סלפית זה המחוז שיש בו הכי הרבה עצי זית בכל הגדה. לא סתם הכינוי שלו הוא 'מושל הזייתון'. אנחנו מובילים בייצור שמן זית. אבל הנה, תראו", הפנה אלינו את הסלולרי שלו והפעיל סרטון שצולם לפני זמן קצר, "זה קורה עכשיו באדמות מצפון לעיר. החקלאים שם תיאמו עם הצבא להגיע למסוק את העצים שלהם, ובמקום זה הצבא מגרש אותם מהמקום ונותן למתנחלים לגנוב את הזיתים. העצים מלאים זיתים השנה אבל הצבא לא נותן להגיע לחלק גדול מהאדמות שלנו והמתנחלים גונבים. הנה תראו", הפנה אלינו שוב את הסלולרי, "המתנחלים עושים פרסומת לשמן שהם עושים מהזיתים שלנו. מוכרים פח של 17.5 ליטר ב-475 שקל כדי לשבור אותנו. אצלנו פח של 15 ק"ג יעלה השנה לא פחות מ-650 שקל כי זו הפרנסה שנשארה לנו. חוץ מזה לא נשאר לנו כלום. עכשיו גם את המעט הזה הם רוצים לקחת".
מי פה האנרכיסט
מניעת המסיק מהפלסטינים פועלת בכמה מישורים. עוד לפני גניבת הפרי מהעצים, התגברו התקיפות האלימות נגד ישראלים המגיעים לכפרים כדי לסייע לחקלאים. התקיפות הללו נועדו לייצר הרתעה בקרב ישראלים הרוצים לבוא ולהביע סולידריות אנושית עם הפלסטינים. החקלאים כבר מפחדים לצאת לבד למסיק והם זקוקים לישראלים שיבואו איתם לשטח, גם ככוח עבודה נוסף, אבל בעיקר כמתווכים מול הצבא וכמגינים ומתעדים של אלימות המתנחלים.
אביב טטרסקי, פעיל בקבוצה האקטיביסטית "דהרמה מעורבת חברתית", מספר מה קרה לחבריה בשבת האחרונה כשהגיעו לסייע במסיק לחקלאים מהכפר דיר איסתיא בשומרון: "הקבוצה הייתה עמוק בשטח B, אזור שהפלסטינים יכולים למסוק בו. תוך זמן קצר ירדו ממאחז סמוך עשרה רעולי פנים, אחד מהם היה חמוש, ובלי לדבר הם יידו אבנים ורדפו אחרי האנשים עם אלות. תחשוב איזו אימה זו שרודפים אחריך רעולי פנים עם אלות בידיהם. אנשים נסו על נפשם לכל עבר, אחד הפלסטינים נפל ושבר את הרגל. אף אחד מהפעילים הישראלים לא נפגע פיזית אבל רכב של אחד מאיתנו הושבת. המתנחלים חתכו בסכין את הצמיגים שלו".
עלאם דראגמה במסיק בלובן א־שרקייה
(צילום: שאול גולן)
ר', צעירה ירושלמית בת 27, מתאוששת בביתה מהמכות שחטפה ממתנחלים לפני שבועיים בכפר ג'נתא שמדרום לבית-לחם. "זו הייתה הפעם הראשונה שלי בפעילות כזו אחרי תקופה ארוכה שרק שמעתי וקראתי על מה שמתחולל בשטחים", היא אומרת. "היו שם כמה קבוצות של פעילים, 'עומדים ביחד', 'קול רבני לזכויות אדם' ו'בני אברהם'. אני הגעתי עם בני אברהם. בסך הכל באנו להכין את מטע הזיתים למסיק, לנכש ולעקור עשבים וקוצים. אחרי חצי שעה של עבודה ראינו קבוצה של רעולי פנים יורדים בריצה מהמאחז הסמוך, מדלגים בריצה על הסלעים, חלקם עם אלות בידיים. כל מי שהיה בקבוצה התחיל לברוח משם ואני פשוט התיישבתי בצמוד לחומת אבנים וצימצמתי את עצמי למינימום.
"פתאום אחד מהם קלט אותי, רץ אליי והתחיל לבעוט בי בחמת זעם, ממש בטירוף, תוך כדי שהוא צורח 'עופו מפה, 'סתלקו מפה ואל תחזרו'. ניסיתי להגן על עצמי, על הרגליים, אבל הוא בעט בי חזק עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, עד שהגיע אחד הפעילים מהקבוצה שלי וצעק עליו 'מה אתה עושה, למה אתה בועט בה'. ברגע הזה הרעול פנים עזב אותי והתנפל על הבחור שצעק עליו, הפיל אותו לארץ והתחיל לבעוט בו בראש. הייתי קפואה, בהלם מוחלט. פעם ראשונה שאני מותקפת. מעולם לא הכו אותי, ועוד באלימות קשה כזאת, בשנאה כזו. היה לי כובע טמבל גדול על הראש ואחד התוקפים הרים אותו והתיז גז פלפל ישר לתוך העיניים שלי. זה כבר היה פסיכי לגמרי".
חאלד אשתייה בבית הבד. "גם את המעט שנשאר לנו רוצים לקחת"
(צילום: שאול גולן)
חאלד אשתייה מראה לנו סרטון בנייד ואומר: "זה קורה עכשיו מצפון לסלפית. החקלאים שם תיאמו עם הצבא, אבל החיילים מגרשים אותם ונותנים למתנחלים לגנוב את הזיתים"
מה מצבך עכשיו?
"חכה, זה עוד לא נגמר. הייתי המומה. מישהו בא ועזר לי לקום ודידיתי משם בקושי. אבל אז בא מאחוריי אחד התוקפים, בעט בי חזק ונמרחתי על הארץ. היו צריכים להרים אותי שוב על הרגליים. עכשיו אני בבית עם כף רגל ימין שבורה ומגובסת וחבלות קשות בברך שמאל".
זו לא רק אלימות קשה שמופגנת גם כלפי מי שמגיעים לסייע לפלסטינים במסיק. ישראלים שמגיעים לעזור ולתמוך נחשבים אנרכיסטים. המתנחלים מכנים אותם כך, וגרוע מזה ‑ גם הצבא והמשטרה. על ההיפוך המושגי הזה שבו האנרכיסטים הם לא העבריינים רעולי הפנים היהודים שיורדים מהגבעות חמושים באלות, ששורפים בתים, משחיתים רכוש ותוקפים נשים, ילדים ומבוגרים, אלא מי שבאים לעבוד יחד עם הפלסטינים, למדו השבוע על בשרם חבורת גנרלים במילואים.
זה קרה ביום שני במטע זיתים של פלסטינים תושבי הכפר דומא. מספר הח"כ לשעבר, אלוף (מיל') איל בן ראובן: "אנחנו צוות של כ-20 חבר'ה מתנועת 'מפקדים למען ביטחון ישראל' שמשתדלים לצאת לשטח לפחות פעמיים בשבוע, כי אנחנו לא מסוגלים לשבת בבית בחיבוק ידיים ולראות איך היהודים הפורעים בשטחים פוגעים בפלסטינים. מדובר בפשעים נוראים שמזכירים דברים איומים מההיסטוריה שלנו, היהודים. אחרי שבאנו לדומא ביום שני והתחלנו לעבוד במטע, הגיע נער ממאחז קרוב, בחור צעיר, ודחף אישה פלסטינית מבוגרת. הוא ממש נהג בה באלימות ובחוסר כבוד. אחד מאיתנו חסם אותו מלפגוע בה. לא תקף אותו ולא נעליים. ואז הגיעו עוד מתנחלים, מבוגרים יותר, והיית צריך לראות איך הם התנפלו על הפלסטינים שהיו שם, על הנשים, עלינו הישראלים. איזו שפה נוראית, איזו אלימות, ממש זוועה. בסך הכל הספקנו למסוק שלושה עצים לפני שהם התנפלו עלינו.
יהודים מוסקים עצים של פלסטינים. "יוזמה מקומית בכל התנחלות"
(צילום: ישי דין)
"הגיעו שלושה שוטרים וראית איך הם מסתחבקים עם המתנחלים שהצביעו עלינו ואמרו 'אנרכיסטים'. אני, שהייתי אלוף בצה"ל, יואל פלדשו, שהיה ראש להק אוויר בחייל האוויר ומנכ"ל אל על, יפתח ספקטור, שהיה טייס קרב ‑ אנחנו אנרכיסטים. והיו איתנו עוד אנשים מצוינים, תתי-אלופים ואלופי משנה. נתנו את חיינו לביטחון המדינה. אנחנו אנרכיסטים??? היית צריך לראות איך אזקו את פלדשו רק בגלל שאחד המתנחלים העליל עליו שקרים. לקחו אותו לתחנת משטרה ורק בערב הוא שוחרר עם צו הרחקה מהשטחים למשך שבועיים".
גם ר', הפעילה מ"בני אברהם", מתקוממת: "אני אנרכיסטית? אני, ששירתי בצבא, למדתי באוניברסיטה, נורמטיבית שומרת חוק, במה בדיוק אני אנרכיסטית? בזה שבאתי לעזור לפלסטינים להכין את מטע הזיתים שלהם למסיק ורעולי פנים פוצצו אותי במכות? באיזו מציאות המשטרה והצבא שמייצגים את המדינה, את החוק, רואים בי אנרכיסטית שצריך לסלק מהשטח, ולא את אלו שהם באמת עבריינים ואנרכיסטים, רעולי הפנים מהמאחזים?"
הכל של היהודים
ב-16 ימים בין 27 בספטמבר ל-12 באוקטובר אסף ארגון "יש דין" 432 תיעודים ודיווחים על אירועי אלימות של מתנחלים וחיילים נגד פלסטינים. מדובר בממוצע יומי של 27 אירועים שהתרחשו ב-171 יישובים פלסטיניים. 205 קשורים ישירות למסיק: ב-70 אירועים הייתה אלימות פיזית וב-68 נמנע המסיק. וצריך לשים לב לנתון הבא: תועדו 119 אירועים של גניבת יבול מתחילת המסיק ועד יום שני, ואנחנו אפילו לא באמצע עונת המסיק.
וזו התופעה הבולטת ביותר במסיק השנה: גניבות היבול על ידי מתנחלים. ברשתות החברתיות ובקבוצות הווטסאפ והטלגרם של הגבעות מופצות קריאות שמעודדות מסיק. בית בד באחד המאחזים העלה פרסומת עצמית: "צאו למרחבים, תמסקו זיתים, תגאלו את האדמה, תעשו ציונות! ובואו להכין שמן זית טהור בבית הבד שלנו".
אקטיביסטית של "קול רבני לזכויות אדם" שהותקפה על ידי יהודים
(צילום: ליאורה בינימין)
ר' מירושלים הותקפה על ידי פורעים במסיק בכפר ג'נתא: "רעולי פנים ירדו בריצה מהמאחז. אחד בעט בי, אחר התיז גז פלפל לתוך העיניים שלי. עכשיו אני בבית עם גבס"
מיודענו אלישע ירד, פעיל הגבעות הקיצוני הנחשב לרוח החיה מאחורי מפעל המאחזים, כתב בערוצי הווטסאפ והטלגרם שלו: "בתי הבד בהתנחלויות עובדים מסביב לשעון כדי להצליח להתמודד עם כמויות הזיתים שתושבים מביאים בכל יום". בסרטון אחר שעלה בערוצים של ירד נראה בית הבד בכפר ג'ית כשהוא ריק מאנשים וקול נשמע ברקע: "בתי הבד היהודיים מלאים השנה עד אפס מקום ועובדים מסביב לשעון. בתי הבד הערביים, לעומת זאת, כמעט שוממים לעומת שנים עברו".
שרית מיכאלי, פעילת שטח ותיקה בשטחים, אומרת שתמיד היו גניבות. "זה לא דבר חדש, אבל השנה ההיקפים עצומים", היא מסבירה. "גם האופי בוטה הרבה יותר. זה מתפרסם ברשתות של המתנחלים ובסרטונים שהם עצמם מפיצים. בדרך כלל גניבות נעשות בהיחבא, אבל פה הכל גלוי, ולא בכדי. זה מסר שכל מה שנמצא בשטח הוא רכוש של יהודים, שאין שום קו אדום, אין שום סייג, אין שום חוק. הבתים, הרכבים, היבולים, הכל הכל שייך ליהודים. הרי על בתים של תושבים הם כבר משתלטים, שורפים רכבים, מסגדים, והכל בגלוי".
רבים בהתיישבות ביהודה ושומרון מתנגדים לגזל היבול אבל מפחדים לצאת בגלוי נגד התופעה. קבוצת רבנים מגוש עציון פירסמה ביום שלישי חוות דעת הלכתית שלפיה אסור לגזול את יבול הפלסטינים, אולם מולם עומדים רבנים המזוהים עם המאחזים בגבעות הטוענים כי עם ישראל נמצא במלחמת קודש על ארצו ומותר במסגרת המאבק על הארץ למסוק את יבוליה. דהיינו, הכל שלנו. אנטון גודמן, מנכ"ל "קול רבני לזכויות אדם", שמוציא בכל שנה לשטחים קבוצות של מתנדבים לסייע לפלסטינים במסיק, אומר שמדובר בהתרת כל רסן: "הגענו למצב שההלכה לא קובעת. הם תוקפים בשבתות, נוסעים בשבתות בריינג'רים, משתמשים בטלפונים בשבתות וגם גוזלים יבול. יש להם פסיקה שמותר הכל כי זו מלחמת קודש ואין חפים מפשע בקרב הפלסטינים. זו קיצוניות יהודית שלא הכרנו 2,000 שנה. הם ממש באמונה שזו מלחמה תנ"כית".
גזל כבילוי משפחתי
הנה דיווח שעלה ביום שני בקבוצת הווטסאפ של הגבעות "חדשות אנ"ש": "סיכום חודש במאבק באויב הערבי בארץ הקודש חודש תשרי: רשימת כפרים שהותקפו ומספר התקיפות: אל-מועייר (4), מאספר יטא (3), סמוע (3), סלפית (3), עוסרין (3), בורקא רמאללה (2), בורקא שכם (2), חירבת אל-מכח'ל (2), אימאתין (2), דיר ג'ריר, דיר בלוט, יאסיד, טאונה, דיר איביזע, לובן א-שרקייה, נעלין, בית אומר, תורמוסעיה, סילאווד, מזרע, עטרה, אבו-פאלח, רנטיס, ראס כרכר, דיר אבו-משעל, ג'אלוד, חאוורה, דיר א-סודאן, טייבה, נקורה, אבו-דיס, סבסטיה, דיר שרף, קראוות בני חסן, בורין, עין יברוד, בית עומרין, עקרבה, פרחה, דיר ניזאם, ביתא, אל-חדר, עוריף. מספר הרכבים שנשרפו: 56. מספר המבנים שהוצתו: 13. מספר ערבים שנפצעו: 146. מספר תגי המחיר: 15. בנוסף נופצו עשרות שמשות, נכרתו אלפי עצי זית, פונצ'רו עשרות צמיגים והוצתו מאות דונמים של שדות ומטעים".
יעקוב עויסי. "נשבר לי הלב"
(צילום: שאול גולן)
יעקוב עויסי מלובן א־שרקייה: "ליד הכביש יש לנו הרבה עצי זית, אבל מתנחלים לא נותנים לנו להתקרב. הם מוסקים את העצים שלנו, ואז שוברים ענפים, משאירים את העץ פצוע"
רועי קלייטמן, ממובילי קבוצת "בני אברהם", טוען שהנתונים הגלויים שהמתנחלים מפרסמים בעצמם והעדויות על גזילת היבול מעידים יותר מהכל על חילול השם של פורעי הגבעות וגנבי הזיתים. "זה אובדן דרך מוסרי ויהודי ברמה הכי קיצונית שחילחל ללב המיינסטרים המתנחלי", הוא אומר. "היום אתה יכול למצוא כמעט בכל התנחלות התארגנות, יוזמה מקומית, קריאות לצאת ולמסוק עצי זית של פלסטינים. זה אובדן הדרך האמיתי. הקיצוניים הם קיצוניים, את זה הבנו. אבל אנשים רגילים, נורמטיביים, שיוצאים עם האישה והילדים לפעילות משפחתית של גזל, זה מופרע לחלוטין".
תפסנו את קלייטמן בטלפון במסיק באזור עזון, לא הרחק מקלקיליה. הוא בקשר עם ר' ומקווה שהיא תצטרף לפעילות של הקבוצה אחרי שתחלים. שאלנו אם לדעתו אלימות המתנחלים תרתיע ישראלים מלהגיע למסיק השנה בשטחים, והוא ענה: "לדעתי כן, זו כל המטרה של העבריינים האלה ‑ להרחיק אותנו מכאן. כשאין ישראלים אפשר לעשות דברים הרבה יותר קיצוניים. למשל לירות ירי חי".
גודמן מ"קול רבני לזכויות אדם" אומר שהוא וצוות הארגון אכן חוששים השנה יותר מבשנים קודמות: "זו השנה הראשונה שיש לנו ציוד הגנתי למוסקים. קנינו קסדות, מצלמות גוף לכל אנשי הצוות, רכבי שטח 4X4 לפינוי מהיר ומטפים לכיבוי אש, אם במקרה ינסו להצית לנו רכבים. בנוסף כל הצוות עבר קורס חובשים".
מדיניות ממשלתית
חקלאי מהכפר מזרעת א-שרקייה הגיע עם שני בניו לבית הבד בסלפית בדיוק כשנפרדנו מהמנהל אשתייה. החקלאי הביא בסך הכל קצת פחות מ-300 קילו זיתים, אבל המנהל ועובדיו ניצלו את ההזדמנות כדי להתניע בהתלהבות את קו הייצור ולנער מעצמם את השיעמום. משם נסענו ללובן א-שרקייה, שם אמר לנו ראש מועצת הכפר, יעקוב עויסי, שמתחילת המסיק מתנחלים גנבו לחקלאים שם קצת יותר מ-50 שקים מלאים זיתים: "כל שק זה 40–45 קילו זיתים. יש את הכביש בוואדי שער שמחבר אותנו לסלפית, שם יש לנו הרבה עצי זית, אבל מתנחלים לא נותנים לנו להתקרב לשם. ויש לנו עצים לאורך כל הכביש שעולה מכביש 60 ומגיע ללובן, ואחר כך להתנחלות מעלה לבונה, שם באים מתנחלים עם יריעות ניילון ומקלות ומוסקים את העצים שלנו. הם לא רק גונבים, הם גם שוברים ענפים, עושים נזק לעץ, משאירים אותו פצוע".
חאלד אשתייה בבית הבד
(צילום: שאול גולן)
עויסי לקח אותנו לעלאם דראגמה, תושב הכפר שלו ולמשפחתו יש שלושה דונמים נטועים בעצי זית לצד הכביש העולה למעלה לבונה. עויסי סיפר מה ראה ביום חמישי שעבר ודמעות נקוו בעיניו: "אנשים מהכפר ראו מרחוק יהודים מוסקים עצים שלנו ליד הכביש. היו שם אולי 40 אנשים. חלקם חמושים. אחי ואני שמענו על זה והחלטנו ללכת לשם עם אמא ואבא שלנו להגיד להם שהעצים האלה שלנו. הלכנו ברגל כי עם האוטו אי-אפשר, היציאה מהכפר חסומה. בדרך התקשרנו למת"ק הפלסטיני לדווח שמתנחלים גונבים לנו זיתים. הסברתי להם בדיוק איפה זה וביקשתי שיתקשרו מהר למת"ק הישראלי. הצבא הגיע אלינו ולא נתן לנו להתקרב לאדמה שלנו, אבל השאיר את המתנחלים בשטח להמשיך ולגנוב לנו את הזיתים".
ב־16 ימים אסף ארגון "יש דין" 432 תיעודים ודיווחים על אירועי אלימות נגד פלסטינים. 205 קשורים ישירות למסיק: ב־70 אירועים הייתה אלימות פיזית וב־68 נמנע המסיק
ישבנו במסעדה שלו, שנמצאת בחלק המזרחי של הכפר, 100 מטר ממחסום צהוב שמונע יציאה וכניסה לכפר מכביש 60. המסעדה הייתה ריקה. "אין עבודה", אמר. "לאנשים אין כסף, וחוץ מזה, כבר לא עוברים מפה מאז שהצבא שם את המחסום. אני בן 38, יש לי ילדים, לאחים ולאחיות שלי יש ילדים, ההורים שלי בני 70, חיכינו למסיק הזה שייתן לנו קצת אוויר לנשום כי המצב הכלכלי בגדה על הפנים. לא היינו מרוויחים הרבה כסף מהעצים, אבל היינו מסתפקים בזה. לראות מרחוק איך גונבים מהעצים שלך זה שובר לך את הלב. העצים שם הם כמו הילדים של ההורים שלי. החיים שלנו קשורים באדמה הזו. היינו ישנים שם במסיק, אוכלים שם, מוציאים משם שמן ופרנסה. אמרנו לחיילים 'אתם החוק, תעזרו לנו', אבל הם רק סימנו לנו עם היד לכיוון הכפר, יענו, תחזרו הביתה, אין לכם מה לחפש פה".
זיתים
(צילום: שאול גולן)
יונתן קנוניץ', ראש מחלקת המחקר ב"יש דין", טוען שזו מדיניות הממשלה: "המתנחלים אינם גנבים בלילה. הם עושים את זה לאור יום ומתעדים את עצמם בגאווה מתוך ידיעה שרשויות החוק הישראליות לא יעשו שום צעדי אכיפה מול הפרת החוק ההמונית והפומבית. גניבות הזיתים, בדומה לאלימות ולמניעת המסיק, הם חלק מארגז הכלים של ישראל שנועד לדיכוי ולגירוש של בני המקום הפלסטינים. שיתוף הפעולה בין המתנחלים לצבא יוצר מעגל קסמים אכזרי: מתנחלים בסיוע חיילים מגרשים באלימות פלסטינים מהאדמה הפרטית שלהם; בהמשך מתנחלים יבנו עליה מאחז; ואז הצבא יוציא צו שיאסור על פלסטינים להיכנס לאזור, וחוזר חלילה ‑ חלקה אחר חלקה, כפר אחרי כפר. כל זה נועד למנוע מסיק ועיבוד חקלאי, לפגוע כלכלית בפלסטינים, לדחוק אותם מאדמותיהם ולהשתלט עליהן".
