כמו שני מתאבקי סומו שלופתים זה את זה אך איש מהם אינו מסוגל להזיז את יריבו ממקומו, כך ארצות-הברית וישראל נתונות במצב של תיקו עם איראן ושלוחיה, שהמוצא ממנו אינו נראה באופק. התיקו הזה מוזר מפני שארה"ב וישראל נהנות מחופש פעולה אווירי כמעט מלא בשמי הרפובליקה האיסלאמית ומיתרון צבאי בכל התחומים האחרים. אך למרות חוסר הסימטריה הצבאית והמצור הימי המצמית שסנטקום אוכף במפרץ הפרסי, טראמפ אינו מצליח לגרום לאייתוללות להרים דגל לבן, ואנשיו אפילו לא מסוגלים לחלץ מהם הסכמה לדרישות המינימום של הנשיא שאיראן תפסיק לפתח נשק גרעיני ותכבד את חופש השיט במצרי הורמוז ובאב אל-מנדב. חמור מזה: ההנהגה האיראנית מתנהגת כמנצחת ומכתיבה לארה"ב תנאים משפילים אף שספגה מהלומות קשות וכלכלתה על סף פשיטת רגל.
ההסבר לכך נעוץ הן באופיו הקנאי-דתי של המשטר, ששרידותו בשלטון ואי-כניעתו ל"כופרים" האמריקאים והיהודים הן תכלית קיומו; והן בהיעדר כוח מאורגן על הקרקע וברחובות איראן שיהיו לו המוטיבציה, הארגון והאמצעים לאתגר צבאית את משמרות המהפכה והבסיג' ולהעמיד אלטרנטיבה משילותית אם המשטר יובס.
גלריה
נושאת המטוסים תיאודור רוזוולט. תחליף לבסיסים אמריקאיים במדינות המפרץ שהותקפו על ידי איראן
(צילום: Ram the image creator, Shutterstock)
ברקע הקביעה הזו נמצאת ההכרה שהגיעו אליה טראמפ והאגף הניצי בממשלו (מזכיר המדינה רוביו, מזכיר ההגנה הגסת' ואחרים), ראש הממשלה נתניהו ובכירי מערכת הביטחון, שההנהגה הקיימת בטהרן היא אגוז שבתנאים הנוכחיים אינו ניתן לפיצוח, וגם אי-אפשר להגיע איתו לפשרה סבירה באמצעות משא ומתן. משיחות עם גורמים הבקיאים בנעשה באיראן עולה שמוג'תבא חמינאי הוא "טיפוס פנאטי" שלמרות פציעותיו הקשות שולט ומכתיב מדיניות נוקשה לשאר בכירי המשטר, בהם ראשי משמרות המהפכה והבסיג' שרובם תומכים בקו הניצי-תיאולוגי שהוא מוביל ולפיו אין לוותר על העשרת אורניום או להסכים להגבלות על פיתוח וייצור טילים בליסטיים וכטב"מים, וכי זכותה של איראן להמשיך לשלוט במצר הורמוז – כולל גביית דמי מעבר. בעיני החבורה הזו, הסבל של האוכלוסייה כתוצאה מהמצור הימי, הסנקציות ומחדלי המשטר שגורמים למחסור חמור במים ובחשמל הוא קורבן ראוי למען המטרות הדתיות והלאומיות.
מול הסיעה השמרנית-ניצית הזו ניצבת הסיעה המתונה שמוביל הנשיא מסעוד פזשכיאן יחד עם יו"ר הפרלמנט מוחמד קאליבאף ושר החוץ עבאס ערקצ'י. אלה דווקא רגישים לסבל החברתי והכלכלי של העם האיראני, אך השפעתם על המדיניות מוגבלת. מוג'תבא, לדברי המומחים, מקשיב לאנשי הסיעה המתונה ומאפשר להם לנהל מו"מ עם האמריקאים במטרה לחזור למזכר ההבנות מיוני השנה, שנוסח במו"מ עם סגן הנשיא ואנס באיסלאמבאד בתיווך פקיסטני. בישראל, וגם בקרב הרפובליקנים בארה"ב, מזכר ההבנות הזה (MOU) נתפס כפייסני ואפילו ככתב כניעה לדרישות האיראניות. אבל ימים ספורים אחרי חתימתו הפרו אותו משמרות המהפכה ששיגרו טילים וכטב"מים ופגעו בשלוש ספינות סוחר שעברו במצר הורמוז. בכך הם נתנו לטראמפ הזדמנות פז לסגת מההסכם שהוגדר כתאומו של "הסכם מינכן" ערב מלחמת העולם השנייה והביא למטחי ביקורת כבדים על הנשיא וסגנו מצד האגף השמרני במפלגה הרפובליקנית וגם מצד כמה מחוקקים דמוקרטים. בעקבות זאת חידש טראמפ את האש ואת המצור, ומוג'תבא שלח את ערקצ'י להשיג עבורו את אותם תנאים בניסוח קצת אחר.
אלא שטראמפ הקשיח בינתיים את עמדותיו. בניגוד להסכם ההבנות מיוני, הוא דרש להתחיל את המו"מ בסוגיה של עצירת תוכנית הגרעין הצבאית, ורק לאחר מכן לדון בדרישותיה של איראן להסיר מעליה את המצור הימי ואת הסנקציות, ולהפשיר 12 מיליארד דולר מהכספים שלה שהוקפאו. האיראנים לא הסכימו, והמו"מ שהתנהל בשולי עצרת האו"ם בניו-יורק קרס.
שלט חוצות בטהרן: "מצרי הורמוז יישארו סגורים". האזרחים משלמים את המחיר
(צילום: ATTA KENARE, AFP)
לדברי אדם הבקיא בנעשה בממשל, הפרת מזכר ההבנות הפייסני על ידי האיראנים והסבב האחרון של המו"מ המחישו לטראמפ שעם המשטר הנוכחי באיראן לא רק שאי-אפשר להגיע לפשרות בערוצים דיפלומטיים – אלא שכלל לא ברור אם לנציגים האיראנים יש סמכות להסכים על משהו. התובנה הזו, לדברי אותו מקור, גורמת לטראמפ ולרוביו להתקרב לעמדה הישראלית (המשותפת לנתניהו ולכל ראשי מערכת הביטחון), שגורסת כי רק הפלת המשטר תבטיח שאיראן לא תשקם את תוכנית הגרעין ושהמעבר במצר הורמוז ישוב להתנהל על פי כללי השיט הבינלאומיים.
עינויים והוצאות להורג
אלא שהפלת משטר דכאני ורצחני כמו זה של איראן אינה דבר פשוט. ההיסטוריה הצבאית מלמדת שכדי לגרום להתמוטטות או החלפת משטר דיקטטורי במדינה עוינת תמיד היה נחוץ כוח מאורגן וערוך מראש שיפעל על הקרקע. הבסיג' ומשמרות המהפכה הוכיחו שוב בתחילת השנה שהם מסוגלים לדכא הפגנות המונים שיצאו באורח ספונטני לרחובות. כדי להפיל את המשטר האיראני נחוצים אנשים בעלי מוטיבציה גבוהה ויכולות צבאיות ומשילותיות על הקרקע בשטחה הריבוני של המדינה. בנסיבות הקיימות, כוח כזה יכול לבוא משני מקורות: לוחמים של צבא ארצות-הברית (ו/או לוחמי צה"ל). וארגוני אופוזיציה מאומנים ומצוידים שרוצים ומסוגלים לפעול גם השלטונות נלחמים בהם בנחרצות, אוספים עליהם מודיעין, מנהלים אחריהם מרדפים, מענים את אנשיהם ומוציאים אותם להורג, משבשים את התקשורת ביניהם ומנתקים אותם מהאינטרנט והרשתות החברתיות.
באיראן פועלים כמה ארגונים כאלה, בעיקר בקרב המיעוטים – כורדים, בלוצ'ים, ערבים, אזרים ולורים. הם זוכים לתמיכה מצד הסי-אי-איי, המוסד (בעיקר הכורדים) וסוכנויות הביון של מדינות ערביות כמו איחוד האמירויות. אבל חסרה להם מאסה קריטית שתאפשר להם להתמודד עם משמרות המהפכה והבסיג'. גם הארגונים הפוליטיים האופוזיציוניים באיראן אינם מסוגלים לחולל מרד אמיתי נגד המשטר.
היחידים שמסוגלים, לפחות בפוטנציה, להתמודד עם המשטר באיראן על בסיס ארצי הם אלפי החברים במוג'אהדין ח'לק. האידיאולוגיה של הארגון הזה היא איסלאמיסטית-מרקסיסטית, עומדת בראשו אישה, מריאם רג'אווי, ויש לו סניפים ומנגנוני איסוף תרומות בחו"ל. לאנשיו יש להט ומוטיבציה, הם מאורגנים היטב, חלקם חמושים, וביכולתם לייצר גרעיני משילות מקומית. אם מישהו יצליח לגרום לכמה ארגוני אופוזיציה אתניים לשלב ידיים עם המוג'אהדין ח'לק, זה עשוי להוות איום משמעותי על המשטר.
תרגיל במסגרת קמפיין "הקרבת החיים" של תומכי משטר באיראן
מוג'תבא ותומכיו נחושים לדכא כל התנגדות בכל מחיר – כולל האמצעים האכזריים והברוטליים ביותר כמו הוצאות להורג של משתתפים בהפגנות המחאה בינואר השנה, שמתקיימות בימים אלה ממש. מוג'תבא גם יזם ארגון מחדש של מנגנוני הביטחון והצבא כדי שישמרו בצורה יעילה יותר על ביטחון המשטר והעמיד בראשם בכירים הנמנים עם ותיקי משמרות המהפכה, המודיעין והבסיג' שהוכיחו לא רק את נאמנותם לאביו שחוסל, אלא גם את יכולותיהם בדיכוי מהומות המוניות בעבר.
כל זה מעמיד את ממשל טראמפ ואת הקברניטים בישראל בפני דילמה לא פשוטה: אם אחרי שני מבצעים אוויריים עצימים משותפים לישראל ולצבא ארה"ב לא חל שום שינוי בעמדות של המשטר באיראן והוא נשאר יציב, מה יועיל מבצע אווירי משותף נוסף, אפילו אם הוא יכלול הפעם הרס של מתקני אנרגיה ותשתיות חשמל ומים שארה"ב וישראל נמנעו מלפגוע בהם בעבר? מצד אחד, פגיעה בתשתיות האלה תחליש את המשטר. מהצד האחר, היא תגדיל את סבלם של אזרחי איראן, תגרום לעויינות כלפי ארה"ב וישראל ועלולה לשחק לידיו של המשטר.
ברור גם שאם המשטר הנוכחי יישאר על כנו, הפצצות מהאוויר לא יוכלו למנוע מהאיראנים לשקם בעתיד, אולי אפילו בתוך שנה-שנתיים, את פרויקט הנשק הגרעיני ואת תוכניות הפיתוח והייצור של אלפי טילים בליסטיים ועשרות אלפי כטב"מים. אפשר לעכב את התוכניות האלה, אבל לא למנוע אותן לנצח. ולראיה: האיראנים מייצרים כבר היום טילים חדשים (לא רבים) באמצעות חומרי הגלם שנותרו בידם. ברור גם שמקבלי ההחלטות בוושינגטון ובירושלים אינם מתכוונים לשגר עוצבות של לוחמי יבשה לתמרן כדי להפיל את המשטר ולהשתלט על מתקני הגרעין והטילים.
אז מה כן? לפנטגון ולסנטקום (פיקוד המרכז של ארצות-הברית) אין לפי שעה מענה משביע רצון לדילמה הזו. "הניו-יורק טיימס" מדווח שהפנטגון הציג בחודשים האחרונים לטראמפ ולאנשיו חמש תוכניות למבצעים אוויריים ממוקדים באיראן ונגד החות'ים בתימן. על פי הדיווח הזה, מדובר במתווים למבצע קצר אך עוצמתי בשיתוף עם חיל האוויר הישראלי שיימשך שלושה ימים ובמסגרתו יותקפו מערכי הטילים הבליסטיים והכטב"מים, מתקני אנרגיה וכן מיפקדות ומרכזי פיקוד ושליטה של משמרות המהפכה. בישראל יודעים שטראמפ שקל את התוכניות הללו ברצינות מפני שדן עליהן עם נתניהו, וצה"ל קיבל הוראות להיות בכוננות מיידית לסבב נוסף עם איראן בתוך ימים ספורים ואולי אפילו שעות. בסופו של דבר החליט טראמפ שלא לפעול. לדברי גורמים יודעי דבר, אחת הסיבות העיקריות הייתה שתוכניות הפעולה שגובשו במיפקדת סטנקו"ם בפלורידה ובקריה בתל-אביב לא הבטיחו תוצאה שונה בתכלית ממה שהושג בשאגת הארי.
טראמפ. הבין שאין עם מי לדבר
(צילום: AP Photo/Julia Demaree Nikhinson)
בתחילת אוקטובר התכנסו בכירים בבית הלבן בראשותו של סגן הנשיא ואנס במתחם הנופש הנשיאותי בקמפ-דיוויד כדי לעיין מחדש בתוכניות הללו. לפי דיווחים בתקשורת האמריקאית, גם הם לא התלהבו מהרעיון של מהלומות אוויריות והעריכו שהן לא יפילו את המשטר ולא ישנו את עמדותיו. אפשר להניח שהם הסתמכו גם על הניסיון שצבר סנטקום כשניסה להכניע באמצעות מבצע אווירי כושל את החות'ים בתימן במארס 2025. ואנס ובכירי הממשל הביאו בחשבון גם את תגובת הנקם שמשמרות המהפכה מאיימים בה כעת על האמריקאים. תגובה זו תעלה באש את מתקני הנפט והגז בשטחן של בעלות בריתה של ארה"ב, תגרום להרס רב בישראל ובירדן, ותכרסם בצורה מסוכנת במלאי המיירטים המדולדל ממילא ובמלאי חימושי התקיפה המדויקים והיקרים של הצבא האמריקאי. ייתכן גם שהאיראנים, לצד חסימת מצר הורמוז באמצעות כטב"מים וסירות מהירות שנותרו להם, יממשו את איומיהם לפגוע בכבלי התקשורת התת-ימיים שעוברים במצרי הורמוז ובאב אל-מנדב ומספקים שירותי תקשורת ואינטרנט למדינות המזרח התיכון ואסיה.
בצה"ל מייעצים: לא למהר
אפשר להעריך שגם לצה"ל ולמוסד אין עדיין מענה מבצעי טוב לשאלה מה נשיג בסבב נוסף עם איראן שלא הושג בסבבים קודמים, והאם הוא ייתר את הצורך לצאת לסבב נוסף בעוד כמה חודשים או שנים, ואולי לעוד ועוד סבבים. בחיל האוויר ממשיכים אמנם להחזיק בכוננות כמעט מיידית לתגובה, מה שמטיל עומס פיזי ונפשי רב על צוותי הקרקע והטייסים. אבל זה בעיקר מפני שטראמפ הבלתי צפוי עשוי להחליט בהתרעה קצרה שהוא יוצא לפעולה שבה גם ישראל תשתתף, וגם משום שלהערכת אמ"ן, איראן עלולה ליזום מכה מקדימה כדי לגרום הרס לבעלות בריתה של ארה"ב ולבסיסיה באזור. קיימת גם אפשרות שאיראן תשגר לעברנו טילים כתוצאה ממה שמכונה "מיסקלקולציה" – הערכה מוטעית שאנחנו עומדים לתקוף אותה. לישראל, על כל פנים, אין כרגע אינדיקציה לכך שהאיראנים מתכננים מכה מקדימה.
בצה"ל מייעצים לנתניהו לא למהר. כל יום שעובר מאפשר לתעשייה האווירית, לרפאל ולאלביט לייצר מיירטים חדשים, חימושי תקיפה מדויקים וארוכי טווח, כטב"מים וציידי רחפנים שיאפשרו לנו להגן טוב יותר על העורף ולתקוף בעימות הבא עם איראן. מה עוד שלפי מידע מהימן המצוי בידינו וגם בידי האמריקאים, האיראנים לא ניסו עד כה לחלץ את האורניום המועשר ל-60 אחוז וגם לא פעלו לשקם את מתקני ההעשרה ולחדש את פיתוח ראש הנפץ הגרעיני. אבל הם כן מנסים לחדש את ייצור הטילים הבליסטיים ולהשיב לכשירות מתקני פיתוח וייצור טילים שנהרסו. חרף הטענות כי פעולה צבאית ערב הבחירות תשרת את נתניהו, ראש הממשלה עצמו אמר השבוע בריאיון לגלי צה"ל כי הוא אינו מעוניין במתקפה יזומה באיראן בעיתוי הנוכחי. עם זאת, בישראל עדיין רואים את הפלת המשטר באיראן כמטרת-על שצריך לשאוף אליה.
אין עדיין מענה מבצעי. נתניהו, כ"ץ וזמיר
(צילום: מעיין טואף, לע״מ)
למרות ההיסוסים והספקות בדבר התועלת שארה"ב תפיק מהמשך המלחמה באיראן, מסתמן בבירור שטראמפ ולא יוותר על דרישותיו שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני ושמצר הורמוז יהיה פתוח ובטוח לשיט בינלאומי. אלה דרישות המינימום שלו, והוא מתכוון להשיגן בין אם באמצעות מו"מ ובין אם באמצעים צבאיים או – מה שסביר יותר – שילוב בין שניהם.
אם מתעלמים מהצהרותיו הסותרות ותגובותיו הילדותיות, אפשר להבחין ביעדים קצרי הטווח והיעדים לטווח ארוך שהנשיא האמריקאי מנסה להשיג. היעד קצר הטווח מספר אחת הוא פוליטי: טראמפ חושש לאבד בבחירות האמצע שיתקיימו ב-3 בנובמבר את הרוב הרפובליקני בשני בתי הקונגרס. החשש שלו נובע מכך שהמלחמה באיראן אינה פופולרית בארה"ב, גם בקרב רבים במחנה הרפובליקני. הוא אינו רוצה שבטלוויזיה יקרינו תמונות של חיילים אמריקאים חוזרים בארונות, אך הוא בעיקר חושש ממחירי הסולר והבנזין, שזינקו מאז פברואר. עליית המחירים הזו פוגעת בעקיפין (מחירי התוצרת החקלאית עולים בגלל מחסור בדשנים) ובמישרין באזרח האמריקאי ומכרסמת במעמדו הפוליטי של הנשיא. כתוצאה מכך נפגעים גם המועמדים הרפובליקנים שהוא מנסה לקדם את בחירתם לסנאט ולבית הנבחרים. לכן משקיע טראמפ את עיקר מאמציו כדי למתן את העלייה הספקולטיבית בעיקרה של מחירי הנפט והגז כל אימת שהמתיחות עם איראן עולה ונשקפת הסלמה צבאית באזור.
מארבי ציד אוויריים
זו הסיבה לכך שטראמפ שב ומכריז כי לא יורה על תקיפה באיראן לפני בחירות האמצע. הכרזה זו נועדה בעיקר כדי להרגיע את המסחר ואת הספקולנטים התזזיתיים שמזניקים את מחירי הנפט בשוקי האנרגיה העולמיים. בעצתם של מפקד סנטקום ושל שר האוצר האמריקאי, טראמפ גם הורה על מבצע נועז לשינוע נפט דרך מצר הורמוז על אפם ועל חמתם של האיראנים. המבצע, שיצא לדרך באמצע אוגוסט, התנהל באופן הבא: יצרניות הנפט והגז הערביות – עיראק, כווית, קטאר, איחוד האמירויות, בחריין וסעודיה – שכרו ספינות מטען ומכליות קטנות שאותן מיתקנו והכשירו בתוך ימים ספורים להובלת כמויות לא גדולות של נפט וגז. מעלתן של הספינות האלה היא שהן קטנות וקשות לזיהוי ולאיתור על ידי התצפיות, המכ"מים, הכטב"מים ומערכות בקרת האש של טילי החוף-ים שהאיראנים הציבו באזור מצר הורמוז.
כדי לאפשר לספינות הללו לשוט בבטחה דאגו האמריקאים, בכמה מבצעים ליליים מדויקים, לעוור את האיראנים באמצעות השמדת המכ"מים שהיו מוצבים באזור נמל בנדר עבאס, וכן באיים ובחופי לאראק וקאשם. הצי האמריקאי גם ניקה ממוקשים ימיים שזרעו האיראנים את נתיב השיט הדרומי של המצר שעובר סמוך לחופי עומאן, ונמצא במרחק של כ-30 ק"מ מהחוף האיראני. מטוסי קרב אמריקאיים ביצעו פטרולים ומארבי ציד אוויריים שאיפשרו להם להשמיד את מרבית משגרי טילי החוף-ים וספינות התקיפה המהירות של משמרות המהפכה, כשאלו יצאו ממקומות המסתור שלהם כדי לתקוף כלי שיט במצר (שרובם, באותו שלב, היו למעשה פיתיון אמריקאי).
אחרי שסנטקום ניקה את נתיב השיט ממוקשים והשמיד את מרבית אמצעי התצפית, המעקב והתקיפה האיראניים בחופי המצר והמפרץ, החל המבצע שרובו התנהל בלילות. כדי למנוע את איתורן כיבו הספינות הקטנות את מכשירי הרדיו המותקנים בהם על פי הנוהג הבינלאומי ומשדרים אוטומטית את מיקומם (טרנספונדרים), ונצמדו למכלי חוף או לדופנותיהם של מכליות גדולות שעוגנות בחופי איחוד האמירויות או במקומות נסתרים בחוף הדרומי של המפרץ הפרסי. הנפט הוזרם מהספינה הגדולה אל הספינה הקטנה וכשזו התמלאה היא הצטרפה לקבוצת ספינות נוספות מסוגה ששטה בליווי צמוד של ספינות מלחמה אמריקאיות בנתיב השיט "העומאני" עד שעברה את מצר הורמוז ויצאה לאוקיינוס ההודי. שם, סמוך לחופי עומאן, התנהל אותו תהליך – רק בכיוון ההפוך. הספינה הקטנה, שזה עתה עברה את המצר בשלום, נצמדה למכלית ענק ששאבה ממנה את הנפט. כעבור כמה הטענות כאלה, כשמכלית הענק התמלאה, היא יצאה לדרכה ללקוחות באירופה ובאסיה.
האיראנים ניסו לאיים ולפגוע בספינות-ההזנה האלה במשך זמן רב, אך לא הצליחו בגלל ההגנה האלקטרונית והקינטית שסיפקו האמריקאים. כך הצליחה ארה"ב עם שותפותיה להעביר במשך יותר מחודשיים דרך המצר כמות נפט יומית שכמעט משתווה לכמות שעברה בו לפני המלחמה (כ-20 מיליון חביות ליום). יחד עם כמות הנפט שעברה בצינורות היבשתיים עוקפי הורמוז של ערב הסעודית ושל איחוד האמירויות, כמות הנפט והגז שיצאה ממדינות המפרץ הפרסי ללקוחות כמעט השתוותה לכמות יצוא האנרגיה שלפני המלחמה. כולם היו מרוצים, ובעיקר הצוותים שתוגמלו יפה על הסיכון שלקחו. הקפטנים של ספינות צי המתאבדים הזה הרוויחו כ-100 אלף דולר בחודש, והמלחים מבנגלדש, הפיליפינים והודו הרוויחו כל אחד כ-6,000 עד 7,000 דולר.
אלא שלאחרונה פיתחו האיראנים שיטות מעקב חדשות שבעזרתן הם מצליחים לפגוע בעיקר באמצעות כטב"מים גם בספינות הזנה ולשבש את המבצע. משמרות המהפכה מעסיקים צופים השטים בסירות דיג או מטען קטנות ותמימות. כשאלה מדווחים להם על ספינות-ההזנה, משמרות המהפכה משגרים לעברן מספר כטב"מים תוקפים. האיראנים גם התחילו לפגוע במכליות ובאוניות מכולה בכל שטח המפרץ הפרסי, גם הרחק מחופי מצר הורמוז. כתוצאה מכך קטנה כמות הנפט העוברת בימים האחרונים במצר, מה שמאלץ את יצרניות הנפט לשלם דמי ביטוח גבוהים יותר. שכרם של רבי החובלים זינק ל-100 אלף דולר לגיחה ושל המלחים – ל-10,000 דולר לגיחה. שלשום טובעה במצר הורמוז אונייה סינגפורית שנשאה כ-2,800 מכולות, אך כל אנשי הצוות שלה חולצו בשלום.
מצור הורמוז
במקביל למאמציו למתן את עליות מחירי האנרגיה, טראמפ ממשיך בהכנותיו לסבב לחימה נוסף עם האיראנים. במסגרת ההכנות שיגר הפנטגון כוח משימה נוסף למזרח התיכון בהובלת נושאת המטוסים רוזוולט. יחד עם שני כוחות המשימה שנמצאים כבר באזורנו, ובמרכזם נושאות המטוסים וושינגטון ובוש, הכוח הזה מונה יותר מעשר משחתות טילים, כ-20 אלף מלחים ונחתים ומאות מטוסי קרב, מודיעין ומסוקים. אלפי הנחתים (מארינס) המשתתפים בכוח הזה באמצעות ספינות ייעודיות אמורים לספק לטראמפ את היכולת להוציא לפועל מבצע קרקעי מוגבל – בין אם במצר הורמוז ובין אם להוצאת האורניום המועשר לרמה גבוהה או לכיבוש מסוף יצוא הנפט העיקרי של איראן, השוכן באי ח'ארג. זו הפעם הראשונה מאז המלחמה בעיראק שכוח בסדר גודל כזה משייט ופועל במזרח התיכון.
הצורך בנושאת מטוסים שלישית נובע כנראה מלקחים שהפנטגון הפיק מהמערכה האחרונה באיראן. משמרות המהפכה הצליחו לפגוע באמצעות טילים בליסטיים לטווח קצר בבסיסים אמריקאיים באזור ולהרוס יותר מעשרה מטוסים אמריקאיים ששהו בשדות תעופה בכווית, בסעודיה, בירדן ובקטאר. לכן החליטו בסנטקום להיערך מחדש באזור ומחוצה לו. במסגרת ההיערכות מחדש הועברו כמה טייסות קרב לישראל, שיש לה הגנה אווירית טובה ומשותפת עם האמריקאים. נושאת המטוסים הנוספת, וכוח המשימה שצמוד אליה, מחליפים למעשה יותר מבסיס אמריקאי אחד במדינות האזור. כוח המשימה של ה"רוזוולט" אמור להגיע לאזורנו ולהיות מבצעי בסוף אוקטובר. בנוסף מאיץ הפנטגון מאוד את הייצור והרכש של מיירטי פטריוט ות'אאד ושל חימושים התקפיים.
אבל הדילמה הצבאית המרכזית עדיין לא באה על פתרונה. איראן משחקת על זמן. המשטר שם רוצה לשרוד ולתחזק את צורכי הקיום הבסיסיים ביותר של האוכלוסיה עד שכהונתו של טראמפ תסתיים ואז – אלוהים גדול.
נשיא ארה"ב כמו כל יועציו (לרבות סגנו ואנס, שמתנגד למלחמה), סבורים שהמצור הימי על איראן עובד היטב והוא הדבר העיקרי שמדאיג את המשטר, שחושש לשרידותו. נפט כמעט שלא יוצא מאיראן ומצוקת המטבע הזר מחריפה. סוכנויות המודיעין האמריקאיות ואף המודיעין של צה"ל סבורים שהמצור מצליח בינתיים להשפיע יותר מהלחץ הצבאי, ועלול לגרום לאיראנים ליזום הסלמה כדי לשבור אותו.
כך או אחרת, המשך המצור הימי – לצד החזקת הכוח הימי הגדול כמקל חובלים מעל ראשה של איראן – הוא האלטרנטיבה לסבב קצר של מהלומות אוויריות. צריך גם לקחת בחשבון שאם טראמפ יאבד את הרוב בשני בתי הקונגרס, הוא יוכל לצאת רק למבצע צבאי שיימשך 60 יום לכל היותר. אמנם הוא יוכל לנהל מלחמה ארוכה באמצעות וטו נשיאותי על הקונגרס, אבל זה יהיה בעייתי מאוד עבורו מבחינה פוליטית.
מבצע אמריקאי-ישראלי קצר של מהלומות אוויריות על איראן יכול להחליש אותה צבאית ולסכן את יציבות המשטר על ידי פגיעה במשמרות המהפכה. אך לא הרבה מעבר לזה. הוא לא ימנע בטווח הארוך את שיקום פרויקטי הנשק הגרעיני והטילים, וגם לא יפיל את המשטר. לכן אפשר להעריך שגם אחרי בחירות האמצע בארה"ב, במיוחד אם יאבד את הרוב בשני בתי הקונגרס, טראמפ לא ימהר לתקוף באיראן. בישראל ובארה"ב מחפשים מענה אחר, שונה מבעבר, לבעיה הפרסית.
