היום, כמו תמיד, נלך אל בית הספר הקרוב למקום מגורינו, נסתכל בכתובות התמימות על הקירות, נעמוד בתור כמו לאסיפת הורים ואם יש לנו ילדים קטנים ניקח אותם איתנו אל הקלפי. מאחורי הפרגוד ניתן לילד למלא את חובתנו האזרחית: אנחנו נדקלם את האותיות והוא ימצא את הפתק. חגיגה לדמוקרטיה, נאמר לילד, אבל הלב יהיה במקומות אחרים.
(צילום: שלו שלום, יאיר שגיא, יובל חן, אלכס קולומויסקי)
הבחירות הפעם שונות. בעבר יכולנו לדעת רק בדיעבד איזה שינוי חוללו תוצאות הבחירות בחייה של ישראל. לא יכולנו לדעת שניצחונו של בגין ב-1977 יביא לשלום עם מצרים, לוויתור על סיני, לעלייתו של מפעל ההתנחלויות ולמהפך בחברה הישראלית; לא יכולנו לדעת שניצחונו של רבין ב-1992 יביא להסכם אוסלו; לא יכולנו לדעת שניצחונו של נתניהו לפני ארבע שנים יביא להפיכה משטרית, למחאה המונית, לאובדן משילות, לאסון צבאי ולמלחמה שמסרבת להסתיים.
הפעם אנחנו יודעים. כל אחד מהבוחרים יעשה את חשבון הנפש שלו, אבל אף אחד לא יוכל לומר לא ידענו. טבח 7 באוקטובר דחף את הבוחרים ימינה. הזעזוע היה טבעי, כמעט מתבקש. המערכת הפוליטית הסתדרה בהתאם: אם ימין מבטא דבקות בפתרונות צבאיים ורתיעה מהתקדמות כלשהי בזירה הפלסטינית, שני הגושים מציגים חזון ימני מובהק. אבל המונח ימין אומר היום הרבה יותר מזה: הוא אומר מלחמת נצח; הוא אומר עליונות יהודית; הוא אומר השתלטות של רבנים על החלטות ביטחוניות ופוליטיות; הוא אומר פוגרומים בגדה; הוא אומר מיטוט מערכת המשפט; הוא אומר השתמטות חרדית; הוא אומר הדרה של 21 אחוזים מהאוכלוסייה ממערכות השלטון. מי שיצביע בעד מפלגות גוש נתניהו יקבל את כל הדברים האלה על סטרואידים.
התמוטטות הנורמות
הריב עם הרמטכ"ל הוא דוגמה נוספת להתמוטטות הנורמות. במהלך המלחמה גילה הרצי הלוי שיש פער, לפעמים סתירה, בין מה שנאמר בדיונים ביטחוניים בהשתתפות נתניהו לבין הסיכום של ראש הממשלה. הוא דרש שההנחיות יינתנו לו בכתב, לאחר דיון מסודר, כחוק. אייל זמיר, רמטכ"ל שמונה על ידי נתניהו וכ"ץ, התמודד עם אותן סתירות. מרגע שדרש שההנחיות יינתנו בכתב הוא הפך לאויב העם.
אהוד ברק, שמכיר את נתניהו טוב ממני, מייחס את ההתנהגות שלו לבעיית נפש. מה שבטוח, הנזק שהוא גורם כרגע לביטחון, למשילות, ליציבות, לכלכלה, הופך את הבחירה בו להימור מסוכן.
על פי הסקרים, רוב הבוחרים רוצים בשינוי. במונחי מנדטים, 70 מול 50. אפשר היה להקים ממשלה תוך ימים, אלמלא הכריזו בנט וליברמן שלא יתמכו בממשלה שנשענת על קולות הערבים.
הבחירות הן שלב ראשון במהפך אפשרי. הלילה יתחיל המבחן האמיתי של ראשי מפלגות השינוי. כדאי שיעיפו מבט על מה שהצליח השבוע בסרביה, על מה שהצליח בהונגריה
בתחילת הקמפיין, כשעלתה השאלה, ציפיתי שבנט יאמר: "נכון, הפרתי את ההבטחה שלי לא לשבת עם מנסור עבאס. אבל עבדתי איתו וגיליתי שטעיתי: הוא היה השותף הכי נאמן, הכי ענייני, הכי חיובי. הוא היה יותר נאמן מהאנשים שאני הבאתי לממשלה, שיקלי וסילמן. תפסיקו להבהיל אותי עם קללות ברשת: רע"מ היא שותף ראוי, היא הגשר לשילוב. נתניהו היה הראשון שהבין את זה, עד שסמוטריץ' הטיל וטו. לחלקים במשותפת יש קושי אידיאולוגי להצטרף, אבל אשמח לכל תמיכה מבחוץ".
אבל בנט פחד מאובדן קולות והתחייב על חרם; גם ליברמן. זה היה משגה. שיעור הצבעה גבוה בחברה הערבית ילמד אותם לקח.
הבחירות הן שלב ראשון במהפך אפשרי. הלילה יתחיל המבחן האמיתי של ראשי מפלגות השינוי. כדאי שיעיפו מבט על מה שהצליח השבוע בסרביה, על מה שהצליח בהונגריה: הבוחרים שם גמרו אומר להעיף שלטון שהסתאב. כל מה שרצו מהפוליטיקאים שלהם היה להתאחד ולהתמקד בעיקר. זאת המשימה – אין בלתה. מפלגת איזנקוט יכולה להתאחד עם מפלגת בנט-לפיד תוך חמש דקות. שום דבר לא מפריד ביניהן פרט לאמביציה, פרט לאגו. יחד הן יהיו המפלגה הגדולה בכנסת, בפער ענק. ראשות הממשלה תהיה שלהן. כדאי שיתחילו לחשוב על זה הלילה, מיד לאחר סגירת הקלפיות.
