בכל תקופת בחירות, רוב המפלגות - אולי למעט החרדיות - מחזרות אחר הקולות של המצביעים שמגדירים עצמם ליברלים. לא מדובר במצביעים שדורשים חופש מדת, אוטובוסים בשבת או נישואים גאים; ליברלים הם גם אנשים שתומכים בעקרונות כמו שוק חופשי, ומעמידים במרכז את חירותו של הפרט. אלא שארבע שנות כהונת הממשלה הנוכחית, שכללו בין השאר מהפכה משפטית ופטור גורף מגיוס לחרדים בזמן מלחמה, המחישו כי בשבר החברתי העמוק שבו נמצאת מדינת ישראל ישנם שני מחנות: ליברלים ושמרנים. ובמסגרת החלוקה הזו, הליכוד - שבשמה המלא נקראת תנועה לאומית ליברלית - אינה נתפסת יותר ככזו.
הסקר
סקר ynet ו-"ידיעות אחרונות", שערך מכון דיאלוג מקבוצת אמנת פרו בקרב 500 משיבים בני 18 ומעלה שמגדירים עצמם ליברלים, מצא כי הם נוטים באופן מובהק להצביע למפלגות האופוזיציה: "ישר!" בראשות גדי איזנקוט זוכה לשיעור התמיכה הגבוה ביותר (30%), ואחריה הדמוקרטים בראשות יאיר גולן (20%), "ביחד" בראשות נפתלי בנט (14%) וישראל ביתנו (9%). רק 4% השיבו כי יצביעו לליכוד בראשות בנימין נתניהו, וכל מפלגות הקואליציה יחד מקבלות כ-8% בלבד מסך כל הקולות. 11% מהמשיבים אמרו כי טרם החליטו למי להצביע.
בסקר מקביל שנערך בקרב הציבור הדתי-לאומי, נזכיר, התמונה הייתה הפוכה לחלוטין - ושם מפלגות הקואליציה זכו לרוב מוחלט.
שלא במפתיע, ההסבר לתמיכה הנמוכה בקואליציה בקרב אלה המגדירים עצמם ליברלים נעוץ לרוב בצביון הדתי והחרדי שלה. הברית ההדוקה שיצר הליכוד עם המפלגות החרדיות מקשה גם על מצביעים ליברלים הנוטים לימין להצביע למפלגת השלטון, בזמן שמפלגות ימין שמתנגדות לנתניהו זוכות לתמיכה גבוהה יחסית. הדבר בא לידי ביטוי בשלוש סוגיות שהיו בראש סדר היום בארבע השנים האחרונות: 77% מהמשיבים בסקר אמרו כי הם חשים שפעולותיה של הממשלה בנושא גיוס חרדים ושוויון בנטל לא מייצגות את השקפותיהם, או מייצגות אותן במידה מועטה; 74% השיבו כך ביחס לרפורמה במערכת המשפט. בנוסף, עבור המצביעים הליברלים, שרבים מהם דוגלים בעקרונות השוק החופשי, יוקר המחיה הוא סוגיה קריטית במיוחד - אך גם בזירה זו הרכב הקואליציה לא איפשר להעביר שורת רפורמות נחוצות לפתיחת השוק לתחרות.
הדבר בולט בעיקר ביחס למדיניות הביטחונית של הממשלה, שם התמונה מתונה יותר: 47% חשים שפעולות הממשלה מייצגות את השקפותיהם במידה מועטה או כלל לא, 29% במידה בינונית ו-23% במידה רבה או רבה מאוד.
גיוס חרדים ושוויון בנטל (28%) ויוקר המחיה (28%) הם שני הנושאים שהמשיבים ציינו בשיעור הגבוה ביותר כמשמעותיים להחלטת ההצבעה שלהם. אחריהם נמצאים יחסי דת ומדינה (19%) והמדיניות הביטחונית (17%). סדר העדיפויות משתנה בין קבוצות הגיל: בקרב בני 35–44 יוקר המחיה בולט במיוחד (45%), בעוד שבקרב בני 65 ומעלה בולט גיוס החרדים ושוויון בנטל (42%).
בסקר ניכר פער גם בתוך קבוצת המשיבים הליברלים: בקרב המגדירים את עצמם ליברלים מאוד, 26% בוחרים בדמוקרטים, לעומת 13% בקרב המגדירים את עצמם ליברלים במידה מסוימת. כמו כן, 64% מהליברלים מאוד השיבו שפעולות הממשלה ביחס לרפורמה במערכת המשפט כלל אינן מייצגות את השקפותיהם, לעומת 44% מהליברלים במידה מסוימת.
מבין המשיבים שציינו כי הצביעו ליש עתיד בבחירות 2022, 42% בוחרים כעת ב״ישר!״ ו־26% ב״ביחד״, בתרחיש שהוצג בשאלון. גם בקרב המשיבים שהצביעו למחנה הממלכתי ב־2022, ״ישר!״ היא הבחירה הבולטת, עם 56%.
הסקר נערך על ידי מכון המחקר והסקרים של דיאלוג, הפועלת בתחום יותר מ-20 שנה ומתמחה במחקרי דעת קהל, ניתוח נתונים ובניית מדגמים ומתודולוגיות מחקר. הסקר התקים ב-23-22 בספטמבר באמצעות הפאנל האינטרנטי של דיאלוג, מקבוצת אמנת פרו, בקרב 500 משיבים בני 18 ומעלה שהגדירו את עצמם ליברלים. מתוכם, 56% הגדירו את עצמם ליברלים מאוד ו־44% ליברלים במידה מסוימת.
החופש לשנות
קשה לדבר על הליברלים כעל מקשה אידיאולוגית אחת, ובשלל נושאים הם מחזיקים בעמדות שונות ואף מנוגדות. אלא שקונצנזוס אחד מובהק בסקר מחבר ביניהם: שאלת הדת, המדינה והשוויון בנטל הפכה לחזות הכול. זו כנראה גם הסיבה שבעקבותיה ליברלים רבים בעלי השקפה ביטחונית ימנית נוטשים את הקואליציה ומחפשים בית פוליטי במחנה הנגדי; עבורם, הבחירות הללו כבר מזמן אינן מאבק בין ימין לשמאל, אלא על אופייה וזהותה של ישראל, ומידת החופש שיהיה בה.
נועם גרוס, בן 25 מניר עם, עובד בחינוך, מתכוון להצביע לנפתלי בנט. הוא מגדיר את עצמו ימני וליברלי, ואומר כי אהב את תפקודו של יו"ר ביחד כראש הממשלה. "אני חושב שמצד אחד צריך מישהו שבאמת יבוא לעשות תיקון בעם, שבא לעבוד, ומצד שני ימני. אני אלך לישון בשקט אם הוא יהיה ראש ממשלה, מהבחינה הזו".
גרוס עשה לדבריו כ-600 ימי מילואים בצנחנים בעזה, בלבנון ובסוריה. דווקא מהמקום הזה, סוגיית גיוס החרדים היא מבחינתו אחת המשמעותיות ביותר. "החרדים חייבים להתגייס", הוא אומר, אך מדגיש כי מבחינתו הליברליות מחייבת גם לאפשר להם לשמור על אורח חייהם. "חייבות להיות להם מסגרות מתאימות בתוך הצבא, כדי לתת להם תירוץ לא להתגייס. אם האמונה שלהם היא לא לשרת יחד עם נשים - אנחנו צריכים ליצור להם מסגרות מתאימות כדי שיוכלו לשרת".
גרוס סבור שיש צורך ברפורמה במערכת המשפט, ומסכים עם חלקים מהתוכנית שקידם יריב לוין, אך מתנגד לאופן שבו נעשה הדבר. לדבריו, הדרך "יצרה קרע בעם", והוא מעדיף הסכמה רחבה שתגדיר את גבולות הכוח של הכנסת, הממשלה ומערכת המשפט. מבחינתו, גם האפשרות שבנט יישב עם רע"מ אינה סיבה שלא לתמוך בו: "הוא עשה את זה גם בפעם קודמת כשהצבעתי לו, ואני חי עם זה בשלום".
בקצה אחר של המפה נמצאת מירה פרחי, סוכנת ביטוח בת 68 ממודיעין-מכבים-רעות, שתצביע לדמוקרטים. "גדלתי על ערכי בן גוריון", היא אומרת. "אבא שלי היה פעיל מפא"י. הבית שלי הוא בית שורשי ציוני מאז ומעולם". מבחינתה, הצבעה לדמוקרטים היא גם הצבעה לחיזוק גוש המרכז-שמאל ולממשלה שתייצג, לדבריה, "ערכים וציונות".
גם אצלה שאלת השוויון בנטל תופסת מקום מרכזי, והיא הופכת אישית מאוד כשפרחי מדברת על משפחתה. יש לה שלושה ילדים ושישה נכדים, ואחד מנכדיה - ספורטאי ג'ודו בן 16 - מתכונן לשירות קרבי ושואף להגיע לשייטת בעקבות בנה ששירת שם. "מצד אחד יש בי המון גאווה, ומצד שני המון כאב", היא אומרת. מבחינתה, הפער בין הנכדים שכבר בגיל צעיר מדברים על תרומה ושירות לבין מי שאינם מתגייסים הוא בלתי נסבל. לצד הביקורת החריפה שלה על החברה החרדית, היא מדגישה שהיא מכירה ומוקירה חרדים שמשרתים ותורמים, ומספרת על לוחם חרדי שנפגע בקרב ושבו טיפלה במסגרת מיזם לסיוע לנפגעי המלחמה.
פרחי גם תומכת בהפרדה בין דת למדינה, ומתנגדת לשינויים מרחיקי לכת במערכת המשפט. "אני לא חושבת שצריך לעשות פה איזו רפורמה שתזעזע את סיפי הבית", היא אומרת. בעיניה, הבעיות המרכזיות במערכת הן דווקא המחסור בשופטים וההליכים שנמשכים שנים. לצד אלה היא אומרת שגם יוקר המחיה, מצב הקשישים, מערכת הבריאות והעצמאים הם נושאים שמטרידים אותה. "חשוב שתציינו שאני סבתא שדואגת לעתיד הנכדים שלה", היא מדגישה, ומבטאת את המצוקה שחשים ליברלים רבים נוכח המגמה הדמוגרפית הברורה של ישראל.
למען הדורות הבאים
הרצל אדלן, בן 71 מתל אביב ופנסיונר, מגיע מאותה מסורת פוליטית פחות או יותר - אבל הפתק שלו יהיה שונה. במשך שנים הצביע לעבודה, בהמשך עבר לבני גנץ והתאכזב, ובבחירות הקרובות הוא מתכוון להצביע לגדי איזנקוט. "קודם כל כי צריך שינוי", הוא מסביר, "מישהו שידיו ונפשו לא היו בשנים האחרונות בפוליטיקה. שמעתי אותו מדבר, הכרתי את התכונות שלו וראיתי איך הוא מתנהג ומתבטא בציבור, גם בכאבים שלו".
אדלן מציין במיוחד את התנהלותו של איזנקוט לאחר שאיבד את בנו גל, וטוען כי היא המחישה בעיניו את הממלכתיות שלו. "הוא היה רמטכ"ל ולא היה איש פוליטי, אבל תמיד צריך לתת לאנשים הזדמנות להתחיל. גם לבנט לא היה ניסיון בהובלה ובשנה שהוא היה לדעתי הוא היה בסדר, אז למה לא לתת לאיזנקוט?".
כשהוא מסביר מה באמת עומד מאחורי ההצבעה שלו, הוא חוזר למשפחה. "יש לי ילדים, יש לי נכדים, יש לי נינה ואני רוצה לראות אותם גדלים בארץ הזאת בצורה נורמטיבית, עם חינוך טוב, ערכים, ערבות הדדית", הוא אומר. "בגיל שלי יותר חשוב לי מה יהיה בדורות הבאים".
יותר מהכל מטריד אותו הקרע בעם. אדלן גם תומך בגיוס חרדים, אך מתנגד למעצרים ולרדיפה של מי שאינם מתגייסים. לשיטתו, מי שלומד תורה צריך לקבל הכרה בכך, ומי שאינו לומד צריך להתגייס. את מי שבוחר שלא להתגייס הוא מציע שלא לעצור, אלא לשלול ממנו זכויות מסוימות. בנוגע לשותפות פוליטית עם ערבים עמדתו ברורה: ערבים שמכירים במדינת ישראל ובמגילת העצמאות יכולים מבחינתו לשבת בממשלה.
לא מקשה אחת
עבור רביד צנעני, בן 25 מקריית גת ואח שכול לסמ"ר תובל יעקב צנעני ז"ל, נקודת המוצא שונה לחלוטין: הוא בכלל מתכוון שלא להצביע. לדבריו, אחרי שנים של מאבק להכרה ולזכויות של אחים שכולים, הוא אינו מרגיש שאף אחד מהפוליטיקאים באמת מייצג אותו. הוא מספר על פגישות, הבטחות ושיחות עם פוליטיקאים מימין ומשמאל - ועל תחושה שבסופו של דבר, דבר לא השתנה. "אין מישהו שאני מרגיש שהוא מייצג את מה שאני רוצה", הוא אומר.
תובל צנעני ז"ל
אם בכל זאת יגיע לקלפי, הוא אומר, סביר שיצביע דווקא לרשימת הציונות הדתית-זהות, בעיקר בשל תפיסתו הביטחונית - ובמידה מסוימת גם הכלכלית - של משה פייגלין. "אני לא מוכן להצביע למישהו שיגרום לכך שהמוות של אחי יהיה לחינם", הוא מסביר את תחושותיו ביחס למפלגות האופוזיציה, אלא שגם כאן ההחלטה רחוקה מלהיות שלמה. מצד אחד, לדבריו, הוא מתחבר לחזון הביטחוני של פייגלין; מצד שני, הוא אומר, "בעניין של האחים השכולים אף אחד לא יצליח לקנות אותי".
גם איתן, בן 30 מתל אביב, שם גבוה בסדר העדיפויות את מאבקי הימין-שמאל - אך הוא מתכוון דווקא להצביע לדמוקרטים, לדבריו כדי להציב משקל נגד שמאלי אידיאולוגי מול כנסת ימנית, ומתוך הערכה לנבחרת הפרלמנטרית והחברתית של המפלגה. הוא אמנם סבור שיש צורך בתיקון מערכת המשפט - על אף שלא בדרך של הקואליציה - וגם מאמין שהשיח סביב גיוס החרדים נופח, ומשמר את הניתוק מהם. "יש צורך דחוף לגייס את החרדים לחברה הכללית, יותר מהצורך לגייס אותם לצה"ל. להפסיק לתת להם תקצוב שישאיר אותם סגורים ובורים", הוא אומר. "אני בעד שוויון בנטל, אבל המהות היא לא הגיוס - אלא השוויון".
