בשיתוף מרכז מדעני העתיד

"אני חושבת שאני רוצה להיות מדענית", אומרת אביגל פיקובסקי, תלמידת כיתה י"א המשתתפת בתוכנית "אלפא" באוניברסיטה העברית לנוער בירושלים. "אני מגיעה למעבדה לרוב פעם בשבועיים ובין לבין עובדת בבית. פגשתי פה הרבה חברים שאני שומרת איתם על קשר וזה מאוד כיף".
לרגל עיצומה של תקופת ההרשמה לתוכניות מרכז מדעני העתיד - אלפא, אידיאה ואודיסיאה, שמסתיימת ב-17 בינואר, דיברנו עם צעירים על הלימודים שלהם, השאיפות והדרך שלהם לשלב בין כל העיסוקים בחייהם. התוכניות לתלמידות ולתלמידים מחוננים ומצטיינים בתיכון מופעלות כמיזם משותף של מרכז מדעני העתיד של קרן מיימונידיס ומשרד החינוך.

חשיפה לתחומי מחקר שונים

"אנחנו מקבצים אלינו תלמידים ותלמידות מצטיינים מצטיינות מירושלים והסביבה", אומרת ד"ר שירה הירש, מנהלת התוכנית באוניברסיטה העברית. "תלמידים שמגיעים אלינו הם כמובן המצטיינים בשכבת הגיל שלהם, ברמה קוגניטיבית מאוד גבוהה.
"התלמידים מגיעים אלינו כבר בכיתה י' למחנה קיץ שבו הם בעצם מבלים איתנו שבועיים רצופים של הרבה כיף, חוויות וחשיפה לתחומי המחקר השונים שיש באוניברסיטה העברית. בהמשך הם משובצים למעבדות המחקר ובעצם מתקדמים תחת הנחיית דוקטורנט במחקר האישי שלהם.
"הם מגישים את המחקר, מקבלים חמש יחידות לימוד ושתי נקודות זכות אקדמיות, והמטרה היא בעצם להמשיך ללוות אותם גם בהמשך בדרכם המחקרית אז גם בכיתה י"ב יש לנו פעילויות ובהמשך הם עוברים לרשת בוגרים שנקראת אסכולה שמלווה אותם בצבא, בלימודים האקדמיים וכו'".
אביגל פיקובסקי במעבדהאביגל פיקובסקי במעבדה
אביגל פיקובסקי במעבדה
"הדבר הוא מאוד מאתגר עבור תלמיד או תלמידת תיכון, שתוך זמן קצר צריכים בעצם לראות מה אנחנו עושים פה", מסביר אורן יעקוביאן, מנחה בתוכנית. "הם לומדים הרבה חומר באופן עצמאי וזה מפתיע אותנו לראות איך הם מתקדמים ומגיעים בדיוק לקצה המחקר כמונו. המחקר בדרך כלל מתבצע על סוג של תאים או שזה קשור למחלה מסוימת. יש לו מטרה, לדוגמה אנחנו בודקים תאי מלנומה".
פרופ' אילון שרמן, ראש המעבדה, מוסיף: "למשל איבוד האות של תאים של מערכת החיסון, אותם תאים שמגנים עלינו מפני קורונה או פתוגניים אחרים, גם הם מתארגנים בצבירים ננומטרים ומושכים אליהם הרבה מאוד חלבונים, שביחד מאבדים את הסיגנל של התא, את הסיגנל שהם רואים כשהם פוגשים פתוגן כלשהו והם מקבלים החלטה שהיא החלטה לחיים או למוות".

דרך הסתכלות חדשה

"כשהגעתי למעבדה בפעם הראשונה אז עשו לי פה סיור", מספרת פיקובסקי. "הראו לי שולחן עם מכשור ממש עדין. כדי שהוא לא יזוז שמים אותו על שולחן שמציפים אותו בעזרת אוויר ואז הרעידות באדמה כאילו כשהולכים לא משפיעות עליו וזה היה כל כך מגניב בעיניי. אני זוכרת שראיתי את זה ואמרתי לעצמי 'וואו, כאן אני רוצה להיות'.
"אני חושבת שבאנחנו כתלמידים יכולים להביא דרך הסתכלות חדשה בהרבה תחומים שהמנחים שלנו לא תמיד יחשבו עליהם כי הם רגילים לעשות את אותם הדברים שוב ושוב בדרכים שהם רגילים אליהן".
ד"ר הירש: "בגלל שאנחנו רוצים שתיווצר כאן קהילה אז משקיעים הרבה מאוד גם בפעילות חברתית, בגיבוש, במיומנות המאה ה-21 שנועדו לעזור לתלמידים האלה בעצם להיות החוקרים הבאים של המדינה.
"הצלחנו לייצר מיני קוסמוס של מדינת ישראל. יש לנו תלמידים ממגזרים שונים, מהמגדרים השונים ונוצרות חברויות מאוד עמוקות בין התלמידים. זה אמיתי, זה ממשיך איתנו גם אחר כך לאורך כל השנים. אנחנו מחכים להם שיסיימו את הצבא, שישתחררו ויגיעו אלינו חזרה לתואר ראשון, שני, שלישי וכן הלאה".
"אני חוקרת סרטן עם לייזרים, ואין דבר יותר מגניב מזה", אומרת פיקובסקי. "אני משתמשת בדרכים פיזיקליות שהן באמת כל פעם מחדש לגמרי מפוצצות לי את הראש. העובדה שאנשים הצליחו לחשוב על זה והעובדה שהם הצליחו ליצור מכשירים ושיטות, שבעזרתם אפשר לעשות דברים שלא חשבנו שהם אפשריים, זה מדהים בעיניי".
בשיתוף מרכז מדעני העתיד