כמעט בכל אחד מאיתנו ישנו דיאלוג פנימי בין הצד המרוסן, שמתחשב בכללי החברה ועושה רק מה שמותר ומקובל, לבין הצד הפרוע והמשתולל, ש"שם פס" על הסביבה ועושה מה שבא לו. זהו מאבק אוניברסלי ותמידי, שמתחולל בנפשם של בני האנוש, כאשר אצל כל אדם המינונים של כל צד בקונפליקט, והעוצמות של הקונפליקט - שונים.
כמבוגרים וכאנשי משפחה, רובינו לומדים עם השנים להסתגל, מי פחות ומי יותר, לתכתיבי החברה. אנחנו לומדים לבטא את הפראות שלנו "בקטנה" בכל מיני מעשים סמליים, של שבירת גבולות בתוך הנורמות המקובלות. מעשים כמו גידול זקן פראי, שינוי תעסוקתי פתאומי, קנייה אימפולסיבית של אופנוע, קעקוע, תספורת מתריסה ועוד.
אצל ילדינו הקונפליקט הזה הוא אפילו חזק יותר. ילדים נוטים לחופשיות ופראות. החברה עם זאת, מבקרת ילדים שאינם מרוסנים ושנותנים ביטוי חופשי, לפראות שלהם. החברה מבקרת גם הורים, שמאפשרים לילדיהם להשתולל ולהתבטא בחופשיות, ומעודדת הורים להציב גבולות ולרסן את ילדיהם. ילדים מווסתים מנומסים ושקטים, זוכים להרבה חיזוקים ותשבחות מהסביבה.
הדילמה ההורית בהקשר זה, היא איך מאזנים בין הנורמות החברתיות, והחשיבות ההתפתחותית שיש להצבת גבולות; לבין מתן חופש ביטוי ומרחב לילדים להיות מי שהם?
קראו עוד:
להיות הורים קשוחים או זורמים?
גישה הורית של משמעת ביד קשה וענישה, תשיג אולי מהילדים שיתוף פעולה לטווח הקצר, שנובע מציות או פחד מההורה, אך תלמד את הילד שפה כוחנית. גישה הורית שלא רואה את צרכי הילד ולא מכבדת את אישיותו, תקצין אצל הילד את הנטייה לא לקבל את הגבולות, שהסביבה מציבה לו.
כך היה במקרה של לימור בת ה-12, ילדה תוססת ובעלת צרכים חברתיים חזקים. הוריה, שמרנים בגישתם והגבילו מאוד את הפגישות עם החברות, כי לתפיסתם לימור לא השקיעה מספיק בלימודים ולא עזרה בבית. הם הסתייגו מסוג החברות של לימור וחשבו שהן לא מספיק חכמות עבורה, ושהן משפיעות עליה לרעה.
עולמה החברתי של לימור היה חשוב לה מאוד וככל שההורים הגבילו אותה יותר, כך שיתפה אותם פחות בחייה, שיקרה להם, ומצאה דרכים לפגוש את חברותיה, ללא ידיעת ההורים. כשגילו זאת ההורים החלו להעניש אותה בעונשים חמורים, שלא שיפרו את המצב ורק העלו את רמת הכעסים, בין לימור והוריה. כשהבינו ההורים שלימור גונבת להם כסף מהארנק פנו לעזרה מקצועית.
"מה הכי חשוב ללימור?" שאלה המטפלת את ההורים. "החברות שלה" ענו ההורים בלי היסוס. המטפלת הסבירה להורים, שאם ישללו מלימור את הדבר שהכי חשוב לה בחיים, לימור תמשיך לכעוס עליהם וככל שהיא תכעס יותר, ללא אפשרות לבטא את הכעס בשיח, היא תבטא אותו בשקרים, בהסתרה ובגנבות.
המטפלת כיוונה את ההורים לאפשר ללימור לפגוש את חברותיה בתדירות גבוהה, אך לשוחח איתה על גבולות המפגשים, למשל- מקום המפגש, התקשורת עם ההורים בעת המפגש, ושעת החזרה הביתה. היא הנחתה את ההורים לקבל את בחירותיה החברתיות של לימור, להתעניין בחייה החברתיים ולא לבקר אותה. היא הסבירה להורים שככל שהיחסים עם לימור יהיו טובים יותר, כך לימור תכבד את הגבולות שהם מציבים לה, מתוך הרגשה שהם מכבדים את הדברים שחשובים לה.
השינויים שערכו ההורים בבית אכן הובילו לשיפור ביחסים בין לימור והוריה, ולימור הפסיקה בהדרגה לשקר ולגנוב, כי הרגישה שהוריה מקשיבים לה.
לאפשר לילד לעשות כל מה שהוא רוצה
גם מתירנות מוחלטת לא תעזור לילדים להפנים גבולות מתאימים, כיוון שהיא תגרום להם להרגיש, שאין כלל נוכחות הורית שומרת ומכוונת. כך היה במקרה של אדם בן ה-7 בן יחיד להורים עם גישה חינוכית מתירנית ומשוחררת. לא היו בבית שעות שינה מוגדרות, לא הייתה הגבלה על ממתקים, או דרישה כלשהי מאדם.
ההורים האמינו שכך ילמד לבד מהם רצונותיו וצרכיו, ויציב לעצמו את הגבולות הנדרשים באופן פנימי ועמוק מכל גבול חיצוני. בפועל, אדם התקשה להסתגל לסביבת בית הספר. הוא היה יוצא מהכיתה כל הזמן, מטפס על השער כדי לנסות לברוח, ומסרב לבקשות המורים. כשפנו להתייעצות עזרה להם המטפלת להבין את צרכיו הרגשיים של אדם ביותר נוכחות הורית והכוונה, והסבירה שהצבת הגבולות הנכונים יכולה להרגיע את אדם ולשמור עליו.
בין הצבת גבולות נוקשים מדי להיעדר גבולות, ישנו מרחב שלם של אפשרויות כיצד להציב גבולות החשובים לתחושת הביטחון ולהתפתחות של הילדים, באופן שמכבד את אישיותם צרכיהם הפיזיים והרגשיים ורצונותיהם.
הצבת גבולות בתוך מרחב אוהב
הצבת גבולות בתוך מרחב אוהב הוא מושג, שיכול לתת מענה לאיזונים העדינים בהורות בין הגבלה ואפשור. טבע את המושג חזי זקס, מדריך פדגוגי באגף לילדים ונוער בסיכון, ועסק בו בהרצאתו המרתקת בהקשר של עבודה פנימית עם נוער בסיכון. כוונת המושג היא, שהגבולות שמציבים לילדים יהיו יעילים ויופנמו בצורה המיטבית על ידי הילדים, אם האדם שמציב אותם אוהב את הילד, מבין אותו, רואה אותו, חושב מה הילד צריך, ומציב את הגבולות באופן ענייני ולא באופן כוחני או תוקפני.
אם נשאיל מושג זה לתחום ההורות אצלנו בבית, ישנם כמה עקרונות מנחים ליישום הגישה: העקרונות המנחים מכוונים את ההורים להצבת גבולות ברורה ועקבית, שבאה ממקום תומך, מעצים ואוהב.
צרו סדר יום מאורגן ועקבי: סדר יום עוזר להקנות הרגלים טובים לילדים. זה מפחית חרדה ומוביל לכך שהילדים יודעים למה לצפות. למשל שעת שינה מוגדרת כל יום, מספר חטיפים מוגבל כל יום, מקלחת כל ערב, זמן מוגדר ומוגבל לצפייה במסכים וכד'.
בחרו בקפידה את המאבקים: הגדירו מה חשוב לכם ועל מה אפשר לוותר. אם תפעלו בו זמנית בכל החזיתות, זה יוביל לשחיקה ולאווירה לא טובה בבית.
אל תוותרו לילד על הגבול שהצבתם: גם כשהילד מתפרץ במחאה על הגבול. כך הוא ילמד שההתפרצות שלו לא מובילה לשינוי בגבולות. במקביל, תנו לילד לבטא בחופשיות את הכעס על הגבול שהצבתם, כל עוד אינו פוגע באחרים או בסביבה (גם אם הוא כועס ומתפרץ).
אבחנו והבינו את הטמפרמנט של הילד: התאימו את הגבולות לאופיו של הילד ולצרכיו. כך, לילד אנרגטי וסוער יש לאפשר יותר פעילות פיזית, ויותר מרחב לפרוק אנרגיה ולהשתולל, בלי להגבילו יתר על המידה. או למשל, ילד שקט ונמנע, צריך עידוד לבטא את עצמו, לומר לסביבתו מה מתאים לו ומה לא, ולהתנגד לעיתים לסמכות, כדי שיוכל לגבש את אישיותו ועצמיותו.
הסבירו לילדים את ההיגיון שלכם: דברו איתם, בשפה שלהם והסבירו את הרציונל של הגבול. הסבר נותן לילדים תחושת שליטה והבנה לגבי העולם. תחושה שיש לדברים רצף של סיבה ותוצאה. זה מפחית חרדה ועונה על הצורך של הילדים להיות מעורבים ולהבין.
נסו להבין את החוויה של הילד: כשמציבים את הגבול, נסו להיות לרגע עם הילד והחוויה שלו, ולומר לו משהו אמפתי שמראה הבנה למצבו. זה לא סותר את הדרישה והגבול, אבל ניגש לדרישה מתוך השתתפות והבנה. לדוגמה: "אני מבינה שאתה לא רוצה להתקלח עכשיו, כי אתה עייף ואתה לא אוהב שהסבון נכנס לך לעיניים, אבל אם תסיים מהר את המקלחת יהיה לנו זמן לקרוא סיפור במיטה ביחד".
תנו תשומת לב וחיזוקים להתנהגויות חיוביות: לפעמים דרך בדיקת הגבולות, הילדים מנסים להשיג תשומת לב. נסו לתת להם את תשומת הלב, בדרך חיובית של התעניינות בתחביבים שלהם, זמן איכות כיפי ביחד, התפעלות מהם, והרעפת חיבה.
נהלו שיחה על הגבולות: מותר ורצוי לקיים עם הילדים משא ומתן, סביב הגבול ולהגיע לפשרות. זה נותן לילדים תחושה שלא מביסים אותם, תחושת שליטה מסוימת על המצב, ודרך טובה "לרדת מהעץ" עליו טיפסו. זה נותן להם מודל לפתרון בעיות.
נסו לא להשפיל או לכעוס: הנימה הרגשית של הצבת הגבול חשובה לא פחות מהצבת הגבול. הנימה צריכה להיות עניינית וברורה אבל לא מעליבה, צועקת או משפילה. נסו להישאר אוהבים ורגועים בתוך הצבת הגבול. אפשר גם לתמוך בילד שלכם כשאתם מציבים לו גבול והוא מגיב בצורה קשה, ועדיין לעמוד על הגבול.
הגישה של הצבת גבולות במרחב אוהב רואה בהצבת גבולות דבר חשוב וחיוני להתפתחותם המיטבית של ילדים, ומחפשת את הדרך להציב גבולות בדרך מכבדת שמטפחת את היחסים בין ההורה לילד, נותנת לילד מודל לתקשורת פתוחה ומעצימה, ונוטעת בילד ביטחון ותחושה שהוא מוגן ואהוב.
