דמיינו לעצמכם מצב שבו הילד או הילדה מתבגרים, ועוד לפני שהספקתם לספור עד עשר הם פתאום מביאים הביתה בני זוג. כיצד תגיבו? אתם רואים את שניהם מחייכים זה לזה בזמן ארוחת הבוקר, יוצאים לבלות ביחד ומצחקקים, חוזרים בשעות הקטנות של הלילה ונעלמים בחדר למשך שעות ארוכות. לכאורה אין למערכת היחסים הזו שום קשר אליכם, ההורים אבל בפועל כאשר בן או בת הזוג נמצא אצלכם בבית, לעיתים קרובות, או ממש עוברים לגור אצלכם, הרי שרוב הסיכויים שהדבר משפיע הן על ההתנהלות שלכם והן על ההתנהלות של כל בני המשפחה בבית, לעיתים לטובה ולעיתים קצת פחות. מה קורה בפועל, וכיצד מתמודדים?
"הבת שלי, בת 18, החלה לצאת עם החבר שלה לפני כחצי שנה", מספרת דורין (שם בדוי), אמא לשלושה ילדים (18,15,12), "בהתחלה הכל היה נראה נחמד. הוא היה בצבא, והיה מגיע אלינו פעם בשלושה שבועות, כשהוא היה יוצא הביתה. הבת שלי הייתה מאושרת. הם היו יוצאים, מבלים, ובסופי שבוע שהוא היה אצלנו בבית בקושי ראינו אותם. אולם אז הוא החליף תפקיד והחל להגיע אלינו מדי יום, ובהמשך עבר לגור אצלנו. ומאותו הרגע החיים שלנו בבית השתנו"
קראו עוד
במה השינוי בא לידי ביטוי?
זה התחיל בדברים הקטנים. הוא החל להגיע על בסיס יומי, ולאט לאט היה ברור שהוא ממש גר פה. אני חייבת לציין שמעולם לא נערכה על כך שיחה יחד איתנו, ההורים, אלא זה נעשה בפועל. הוא פשוט הצטרף לחיי המשפחה. מאותו רגע היה גם ברור לשניהם שאני זו שמכינה עבורם את הארוחות, מכבסת, דואגת לסדר וניקיון, ושאנחנו מממנים אותם מבחינה כלכלית.
כיצד זה גרם לך להרגיש?
בהתחלה זה לא הפריע לי אבל כשהחלו הטענות, שלו בעיקר) אז הרגשתי שהמצב בבית הופך למוגזם עבורי. לדוגמה: הוא רמז לבת שלי שהוא לא כל כך אוהב את האוכל, אז הם התחילו לצאת יותר למסעדות, לפעמים היו בגדים שהוא רצה ללבוש אז היא הייתה מבקשת ממני לכבס אותם במהירות עבורו. התחיל להפריע לי שאף אחד מהם לא חושב שהוא יכול לבשל לבד, לכבס או לתרום לשאר יושבי הבית בצורה כלשהי. בנוסף לכך גם לא אהבתי את הדרך שבה הוא דיבר אליה. היא הייתה מתרוצצת סביבו כאחוזת אמוק, מנסה כל הזמן לרצות אותו בעוד הוא לא מפסיק להתלונן.
כיצד התמודדתם עם העניין?
דיברנו איתה, והסברנו לה שמה שקורה מאוד מפריע לנו. היא אמרה שאנחנו לא נתערב, שאלו הם החיים שלה ושאם זה כ"כ בעייתי עבורנו אז היא תעבור לגור אצלו . בשלב הזה ויתרנו. הבנו שעדיף שהיא תהייה איתנו בבית מאשר שהיא תעבור לגור אצלו, ובקושי נראה אותה.
מה קורה כיום?
כיום מערכת היחסים בינינו ובינה מאוד רגישה. אנחנו מנסים להבליג, וזה לא קל. אנחנו ממש מחכים ש"האסימון ירד", שהיא תבין שבזוגיות צריכים שני בני הזוג לעשות מאמץ ולא רק אחד, ושהיא תפנים את המסר, ותיפרד ממנו.
אני מביא את החברה לישון כאן
גם גלית (שם בדוי), אמא לשלושה בנים (15,20,23) מספרת כי העובדה שלבן הקטן יש חברה יוצרת אצלם בבית מצב לא פשוט: "הכל התחיל לפני כחודש, כשבעלי ואני היינו בחופשה בחו"ל. הבן שלי התקשר אלי, והודיע לי בצורה דרמטית, שלא כהרגלו: "אמא, תקשיבי, אני הולך להגיד לך משהו ואח"כ לסגור את הטלפון, אבל אמא את מבטיחה לא להתחרפן נכון? " בשלב הזה בדמיוני אני מדמיינת את הגרוע מכל - לכלך את הבית אחרי העוזרת, שיטפון, פיצוצים ועוד. גייסתי את הקול הכי רגוע שלי , ובררתי במה מדובר. ואז הוא אמר: "אימא יש לי חברה ואני מביא אותה לישון כאן עד שתחזרו".
כיצד הגבת?
האמת היא שהייתי בשוק. בהתחלה ניסיתי להתאפס בעזרת נשימות אבל לא כל כך הצלחתי, וכנראה שגם שמעו את זה בקול שלי כשניסיתי לברר על מה הוא בכלל מדבר: מה פתאום חברה? ממתי? מה פתאום לישון? כל הזמן חשבתי על זה ששני אחיו הגדולים יצאו עם בנות אבל לא הביאו אותן הביתה לישון, בטח לא כשלא היינו בבית ובייחוד לא בגיל שלו.
מה קרה כשחזרתם מהנסיעה?
כשחזרנו מחו"ל, יש לציין שהבית היה מתוקתק. החמאתי לו, והוא חייך ואמר שהחברה שלו ניקתה ודאגה שהכל יהיה מסודר, ניסיתי לחייך אבל כנראה יצא לי עקום. שאלתי היכן היא, והוא אמר שהיא התביישה והלכה לא מזמן. הוא סיפר שבמשך כמעט שבוע היא היתה איתו אצלנו בבית, ועכשיו היא חזרה לבית שלה. כמובן שניסיתי לחקור אבל על כל שאלה התשובה היתה אחידה "אוף אימא את מה זה חופרת, די כבר, זה לא עניינך..". הדבר היחידי שהצלחתי להוציא ממנו היה שהיא גדולה ממנו בשנה וחצי, עובדה שגרמה לי להרגיש הלם נוסף.
מה קורה כיום?
מאז, היא מגיעה אלינו לפחות פעמיים או שלוש פעמים בשבוע. אני חייבת לציין שכאשר היא מגיעה היא אומרת שלום חטוף ונבלעת החדר שלו, והאמת היא שעד היום לא הצלחתי להחליף איתה יותר משני משפטים. לדבריו, היא פשוט מתביישת. בכל פעם שהיא מגיעה אלינו הדלת של החדר שלו סגורה, נעולה, דבר שלא היה עד ש"היא" הגיעה, ולא עוזרים כל הנאומים שלי שפה בבית לא נועלים דלתות.
מהר מאוד גיליתי שכאשר היא נמצאת כאן אין סיכוי להחליף איתה או איתו מילה. ניסיתי לגשש ולבדוק מה קורה שם מאחורי הדלת הנעולה, ולהזמין את שניהם לצאת למטבח, לאכול ולהיות איתנו אבל הוא הבהיר לי שהוא לא מעוניין.
כיצד זה גורם לך להרגיש?
אני חייבת להגיד שאני דואגת, למרות שאני רוצה להאמין שחינכתי כראוי והוא ידע להתנהל. אני מנסה לשים גבולות לגבי שעות הביקור שלה אבל גם זה לא ממש מצליח לי.היא יוצאת על קצות האצבעות הרבה אחרי שאני נרדמת. למעשה, אני מצליחה להבין לאט לאט שהילד הקטן שלי כבר לא כל כך קטן ושאני צריכה להתחיל לשחרר. אני רוצה להאמין שאני יכולה רק לסמוך עליו ועל החינוך שקיבל.
דבר אחד טוב יצא מזה - החדר שלו מסודר, היא דואגת לארגן ולסדר את החדר בכל פעם שהיא פה. ואני אומרת לעצמי שאולי בעקבות כך הילד ילמד ויפנים, ויהיה קצת יותר מסודר.
עוד ילדים בבית - הגשמת חלום
צריך לציין כי ישנם הורים שרואים את חצי הכוס המלאה, ונהנים עד מאד מהצטרפות בן הזוג לחייהם. לירון מרקוב, אמא לארבע בנות (20,17,14,7) מספרת כי אצלם התחושות שונות לגמרי: "הכל התחיל בינואר בשנה שעברה, כשהבת שלי, בת 20, יצאה לאבט"ש אחרי שניסתה לחמוק מכך בכל דרך אפשרית", מספרת מרקוב, "באותו הזמן גם החבר שלה יצא לאבט"ש, שם הוא ראה את הנסיכה שלו, בדרום, באמצע שום מקום. מאז השניים מגיעים מהצבא בכל ערב, ונמצאים כאן. גם בסופי שבוע, פרט לגיחות קצרות. בנוסף לכך, גם החבר של בתי בת ה-17 ישן אצלנו בכל סופ"ש ובחלק מהשבוע. ילד מהמם שנכנס לנו ללב".
כיצד זה משפיע על החיים בבית?
מבחינתנו יש עוד מישהו שגר בבית על כל המשתמע מכך - אוכל, כביסה, אפילו מקום פיזי. מכיוון שגם החבר נמצא אצלנו בבית הרבה וכולם אוכלים כאן, קניתי שולחן אוכל גדול שנפתח ל3 מטרים. אני חייבת לציין שהוא מביא איתו אנרגיה גברית לבית, ושזה ממש מתבקש כי חוץ ממנו כולן בבית בנות. אגב, שני החברים נוסעים איתנו גם לחופשות המשפחתיות.
מה האתגרים במצב הזה מבחינתך?
לא מוצאת כאלה. תמיד רציתי בית מלא בילדים ובאנשים בכלל, וזה לגמרי סוג של הגשמת חלום עבורי.
מה היתרונות?
הוא מתנהג כמו אח גדול לשתי האחיות, מפנק אותנו עם "כרטיס חבר" שלו שיש בו הרבה הנחות והטבות וזה שדרוג מדהים לחיים. הוא לוקח את הבת שלי לבסיס או לתחנת רכבת בבוקר, מה שמוריד ממני עומס והיתרון הכי גדול הוא שהבת שלי מאושרת. בכלל, אני מאמינה שהילדים יודעים על פי רוב מה טוב בעבורם, ולכן כל שנותר לעשות הוא לזרום איתם תוך כדי הקשבה ושיח וליהנות מהאושר של ילד נוסף בבית.
הדינמיקה משתנה: זה תמיד רע?
ד"ר דליה אלוני, פסיכולוגית חינוכית, מטפלת בילדים, נוער והורים, מובילה תכניות של פסיכולוגיה חיובית בחינוך מסבירה מדוע בעוד הורים מסוימים נהנים מהנוכחות של בני הזוג בבית הרי שהורים אחרים מסתייגים: "ישנם הורים שמרגישים אבדן שליטה על "הילד" שהתבגר ונמצא בקשר קרוב ואינטימי עם מישהו או מישהי זרים. בייחוד אם הבן או הבת בוחרים לבלות הרבה עם החבר החדש, והם מסתגרים שעות בחדר, מוותרים על אירועים משפחתיים, ועוד", מסבירה אלוני, "להורים קשה שהקשר עם החבר או החברה באים על חשבון הקשר עם ההורים והמשפחה.
כמו כן ישנם הורים שחשים שנוכחות החבר מפרה את האיזון והדינמיקה המשפחתית. בייחוד אם בני הזוג מרגישים בנוח לפתוח ארונות או את המקרר ולקחת אוכל לבד, להיכנס לחדר של האמא ולקחת איפור, להסתובב בבית בלבוש מינימלי, ועוד. ישנם גם שחוששים מחדירה לפרטיות במובן זה שברגע שאדם זר נוכח שעות רבות בבית, הוא עד לכל מה שקורה, לשיחות, לאינטראקציות נעימות וגם פחות נעימות, כמו ריבים קולניים.
ישנם הורים שמסתייגים מאחר והם מזהים שלחבר ערכים, אמונות ועמדות מנוגדים לערכים שלהם. כמו למשל, הורים שמחנכים את ילדיהם לחריצות, עבודה או למידה, והבן או בת זוג נראים להם יותר פסיביים, מפונקים, עצלנים. או למשל, כאשר מדובר בעמדות פוליטיות מנוגדות או אמונות לגבי דת. אגב, ישנם הורים שמתנגדים לבן או בת הזוג מתוך רצון לגונן על הילד שלהם, כאשר נראה להם שמדובר בקשר לא בריא או נצלני".
מהן הדרכים המומלצות על מנת להתמודד עם המצב?
ההורה צריך לשאול את עצמו ולענות בכנות, מה מפריע לו באמת בקשר הזה, עליו להבין את המניעים להתנגדות. ואז, לגלות פתיחות, גמישות. כדאי לשוחח בדרך מכובדת ומכבדת עם הילד. להעלות שאלות, על מנת להכיר ולהבין טוב יותר את מהות הקשר ובמה הקשר הזה טוב ותורם מנקודת מבטו של הילדה שלהם. חשוב לציין כי לא מומלץ להיכנס למאבקי כוח ושליטה ולהציב אולטימטום, להעמיד את הילדה במצב שעליו לבחור בין ההורה לבן/בת זוג. במקרים בהם ההורה חש כי הקשר מציב את הילד/ה בסיכון. כמו למשל, בקשר שמאופיין באלימות מילולית או פיזית, כוחניות או שימוש באלכוהול וסמים, מומלץ לפנות לסיוע מקצוע.
-