הילדים חוזרים לבית הספר, בין בידודים לבין חופשות החגים. הם מתחילים לראות על ספסל הלימודים בני אנוש בגילם שאינם מגודרים בריבועים על מסכים.
"ספסל הלימודים". איזה ביטוי ארכאי. בקרוב הם כבר יקבלו כיסאות מחשב עם אוזניות בכיתות. צירוף המילים הזה מתאים הרבה יותר לדני אבדיה. חצי העונה הראשונה שלו ב-NBA הייתה מעורבת בלא מעט ישיבה על הספסל ובשיעור אחד ארוך - במקצוענות, בהתמודדות מנטלית, בהכרת הענף בגרסתו האימתנית ביותר. הציון לסמסטר? אי-אפשר לקבוע שמדובר בהצלחה או באכזבה. צריך לזכור שהוא רק בן 20 ועד לא מזמן היה תיכוניסט בעצמו. למרות שהוא משתכר מיליונים, מדובר בילד ששיחק רק 30 פעם בליגה הטובה בעולם.
שעת אפס: היסטוריה
סיום העונה הקודמת, הפיניש בישראל, הבחירה בדראפט, ההתחלה החדשה בוושינגטון - כל אלו קרו בסמיכות נדירה. אבדיה עבר דברים לא רגילים עבור רוקי, כמו הופעה בשלושה משחקי הכנה בלבד עם הוויזארדס ותקופת אימונים מצומצמת מהרגיל. בקיצור, כמו בשעת אפס המקוללת, הוא נאלץ להתחיל הכל מוקדם יותר מאשר רוקיז בשנים קודמות.
אבל זה היה עניין חיובי, כאמור. בגלל שלמאמן סקוט ברוקס אין אופציות אחרות של שחקן קלאסי בעמדה 3, ובזכות היכולת הטובה במשחקי האימון, דני קיבל מיידית מקום בחמישייה. זה היה אמור לתת לו ביטחון, אבל אז התרחשו כמה דברים רעים ששיבשו את כל הסילבוס.
שעה ראשונה: מתמטיקה
יש חשיבות גדולה בספורט לדברים שלא רואים בסטטיסטיקה, הערך המוסף, אבל ההיבטים הללו חייבים להיות מבוצעים בשיא היעילות כדי שיעלימו שורת נתונים חלשה יחסית. כלומר, אם אבדיה לא מצליח לתרום מספר נקודות דו-ספרתי בכל ערב, או להוריד כמות ניכרת של ריבאונדים, אז הדרך היחידה שבה יישאר רלוונטי היא לעשות את כל מה שמסביב על הצד הטוב ביותר.
וזה השורש (הבנתם? שורש, מתמטיקה?) של כל הדיונים סביבו: האם ההגנה של אבדיה מספיק טובה כדי לקבוע שהשתלב היטב, או שהמספרים הנמוכים הם כל מה שרואים.
חשוב לציין שאין כאן הגזמה: הוא באמת נחשב לשחקן הגנה קליבר, אולי אפילו הטוב בקבוצה שלו. מצד שני, לאחרונה הוא עבר חודש שלם, 14 משחקים, שבהם לא הגיע למספר נקודות דו-ספרתי. בשניים מהם נתקע על אפס.
אבדיה עדיין אינו סקורר יציב. הוא לא מעורב בהתקפה, לא מקבל כדורים רבים (גם באשמתו, בגלל שאינו דינמי), ומעדיף את המסירה הנוספת במקום זריקה חופשית. בעוד שחקנים אחרים ברוטציה כופים עצמם על המשחק, הוא מקריב עצמו למען הקבוצה.
על שחקן שנבחר תשיעי בדראפט מסתכלים בזכוכית מגדלת, ובמיקוד הזה רואים רק נתונים. כרגע הסיכום הכללי נוטה יותר לאי-עמידה בציפיות, משום שהקושי לתרום בהתקפה לאורך זמן מתעלה על ההגנה של אבדיה. אבל זה צמוד.
שעה שנייה: פסיכולוגיה
מכת הקורונה בוושינגטון הובילה להפסדים, ולכך שאבדיה המבודד לא שיחק יותר משבועיים. הייתה תחושת משבר וברוקס התחיל לשנות חמישיות. זו שפותחת משחקת חזק יותר ורצה יפה יחד (שמונה ניצחונות ב-11 משחקים) - לא כוללת את אבדיה.
כאן נכנס החוסן המנטלי של שחקן בן 20. לא קל לרוקי שנבחר גבוה והתחיל את העונה בחמישייה לעלות כשחקן תשיעי, ולא תמיד הוא מצליח להיכנס טוב למשחק. השיעור ילווה אותו לאורך הקריירה, כי הוא צפוי להתמודד עם מצבים גרועים יותר. כרגע הוא לפחות משחק בקביעות, אפילו מקבל יותר מ-20 דקות לערב.
אבל יש עוד רובד לעניין הפסיכולוגי. הסיבה שיכולת ההגנה של אבדיה היא עדיין הליך בעבודה קשורה לבעיית העבירות שלו. בהפסד בבוסטון הוא צבר שלוש כאלה בשבע דקות ולא חזר למגרש, וברוקס הצהיר: "אנחנו צריכים הגנה חזקה בלי פאולים". אבדיה מרבה להביע תסכול ולהתווכח עם השופטים, הוא פשוט לא למד עדיין מה אנשי המשרוקית מחפשים ומאילו מלכודות צריך להיזהר.
אבל כל החודש החולף, שהיה החלש ביותר שלו ב-NBA, תובל בהרגשה טובה בזכות שני המשחקים האחרונים שבהם ניכר יישום הלקחים. זה מוכיח שאבדיה לא נשבר בקלות. נגד ממפיס (10 נקודות ו-7 ריבאונדים) הוא שידרג את כמות הדקות הרגילה שלו ל-26 מהספסל - ללא עבירה אחת. הוא דייק בזריקות נכונות ושיחק חזק בהגנה. במשחק האחרון לפני פגרת האולסטאר, 117:119 ביתי ענק מול הקליפרס, הוא נלחם בקוואי לנארד למרות שלא ניצח בכל דו-קרב מול הסופרסטאר. מהלך אחד בלט במיוחד, כאשר חטף כדור ורץ את כל המגרש כדי לסיים בסל על השומר שלו (סיים עם 4 נקודות ו-7 ריבאונדים, פלוס חסימה וחטיפה ללא איבוד).
שעה שלישית: חינוך גופני
שחקנים ומאמנים מדברים ללא הרף על ההבדל הפיזי שכדורסלן עובר בין העונה הראשונה לשנייה ב-NBA, אחרי קיץ שבו הוא מבין איך ואיפה להתחזק. אבדיה אתלטי מאוד ומסוגל לשמור בצורה אגרסיבית, אבל הנחיתות הפיזית בולטת בשני צידי המגרש.
יהיה מעניין לראות בהמשך השנה אם יעבור את התהליך הזה. אבדיה פיזי יותר יהיה שחקן שיילך חזק לסל ולא יסתפק בליי-אפים ממרחק סביר (מה שיוביל ליותר זריקות עונשין - הוא לא ביקר על הקו כבר תשעה משחקים ברציפות). הוא יוכל לשמור על הרבה יותר סוגי שחקנים.
שעה רביעית: מולדת
ההשוואה לעונת הרוקי של עומרי כספי מסקרנת. כספי לא היה מבוגר בהרבה כשנבחר, בן 21, ורואים אצלו מספרים טובים במעט (למרות שאבדיה בקו עלייה בצבירת הריבאונדים). הקליעה של שניהם הייתה בסימן שאלה, אבל כספי שידר אז הרבה יותר ביטחון ושיחק בסקרמנטו נטולת השאיפות שנתנה במה לצעירים. קידומו של אבדיה מדורג נמוך מאוד בסדר העדיפויות של הוויזארדס לעומת הריצה לפלייאוף (הסיכויים השתפרו מאוד אחרי הפתיחה הרעה).
לקח שאבדיה יכול ללמוד מהקריירה של כספי נוגע להמשכיות. אותה עונת בכורה טובה של עומרי נבעה בעיקר מהחצי הראשון שהיה נפלא. אחר כך הגיעו הידרדרות וקשיים, למעט בקדנציה השנייה בסקרמנטו. אבדיה לומד עכשיו איך להתחרות במרתון של ספרינטים, שבו המקטעים הקצרים יכולים לפעמים להרוס לשחקן מסוים בטווח הארוך. אסור לו לאבד ריכוז לרגע.
סוף סמסטר: אסיפת הורים
אז מה ברוקס יכול לומר לגברת ולמר אבדיה? שלילד יש פוטנציאל. זוכרים את ההטבעה הראשונה ההיא, המשחק שבו שמר על לברון, מופע השלשות נגד מיאמי. אבל אבדיה עוד לא מחבר את הכל לתקופות ממושכות של הצלחה.
סביר להניח שבוושינגטון רצו לראות אותו משתלב טוב יותר. המספרים, גם ביחס למחזור רוקיז לא מרשים במיוחד, לא חזקים. מזה אי-אפשר להתחמק. ועדיין, במשחקים האחרונים הוא מרוויח חזרה דקות בזכות ההגנה. מול הגדולות הוא שומר על הכוכבים של היריבות. אפשר אפילו לדבר על שינוי בחשיבה ההתקפית, עם יותר תנועה לקבלת כדורים קרוב לסל. ובדרך כלל, כשהוא על הפרקט הקבוצה זורמת טוב יותר.
הילד בסדר גמור, המבט למעלה כל הזמן, אבל זו ליגה אכזרית ואין מקום ליותר מדי טעויות. מעידה אחת יכול להוציא שחקן מהתוכניות.
