כבר כמה שבועות שבית"ר ירושלים עומדת במרכז הסיפור הגדול ביותר בכדורגל הישראלי. מההסכם שנתפס כהיסטורי בין משה חוגג ושייח חמד בן חליפה, ועד לאירועים האחרונים בעקבותיהם לא ברור האם השותפות תצא לפועל באופן רשמי. ההסכם הוא הדבר החשוב ביותר לחוגג, אבל בין כל החדשות והתהפוכות צריכים בבית"ר ירושלים לדאוג גם לכדורגל עצמו. וכרגע הקבוצה שנואשת לחיזוק עדיין מחכה לו.
חוגג עצמו התייחס לנושאים מקצועיים בפוסט שכתב בתחילת השבוע. "למרות הסיבוב הלא מוצלח והביקורת הרבה, אני מאמין שיש לנו סגל מוכשר ומלא פוטנציאל", כתב הבעלים והוסיף שהמאמנים סלובודן דראפיץ' ושי ברדה, בהם הוא מאמין, עדיין לא קיבלו סגל מלא אפילו למשחק אחד. "אני חושב שעד סיום חלון ההעברות נצרף שחקן או שניים. רשימת השמות שלנו מצומצמת מאוד".
בעולם מושלם, בו קבוצה הייתה יכולה לעשות מהפך שלם בזמן קצר וללא קורונה, בית"ר הייתה זקוקה ליותר משני שחקנים חדשים. החיזוק יגיע, אבל בבית"ר צריכים לבחור להיכן. חשוב לזכור שעם חידוש הכדורגל צפוי עומס משחקים רב, דבר שיכריח את מאמני כל הקבוצות לבצע רוטציה רחבה ככל הניתן, כך שהבחירה של אנשי בית"ר תהיה קריטית.
הזרים
צריך לשחרר כדי להביא
"אנחנו לא מוצאים ישראלים שוברי שוויון בתפקידים שהמאמנים רוצים", כתב חוגג, ומדבריו ברור שהחיזוק הפוטנציאלי צריך להגיע בעיקרו באמצעות שחקנים זרים. הבעיה: בבית"ר רשומים כרגע שישה כאלה ואין באפשרותה להחתים שחקן חדש מבלי לשחרר מישהו מהסגל.
שימו לב מה קורה בגזרת הזרים בבית"ר העונה: אנטואן קונט רצה לעזוב עוד בקיץ וחוגג מנסה למכור אותו; דיוגו ורדשקה לא רצוי במועדון ולא משחק; מתאוסיניו פצוע מהיום הראשון, ועכשיו, כשנראה שהוא בדרך להחלמה, נדבק בקורונה ונשאר בברזיל; סנטיאגו אוקמפוס הוא שחקן צעיר, רק בן 19, שלא ביסס עצמו כשחקן הרכב קבוע; גלאופילו פלייטר הראה כישרון, אבל גם הוא סבל מפציעה והבקיע רק שער אחד עד כה. בעצם, עלי מוחמד הוא השחקן הזר היחיד שבית"ר יכולה לסמוך עליו שבוע אחרי שבוע.
מישהו, אפילו שניים, צריכים ללכת, והאפשרויות היחידות הן ורדשקה, שלא מצליחים למצוא לו קבוצה, וקונט, שמבוקש על ידי קבוצות ביוון, בעיקר א.א.ק אתונה. עם אוקמפוס, למשל, יש כוונה להמשיך לנסות. אם תהיה הצלחה בשחרור אחד הזרים, בית"ר תוכל להביא זר להגנה במקומו, אבל כדי למלא עוד חור, בקישור או בהתקפה, תצטרך להשתחרר משני חוזים. זו לא משימה שהצלחתה מובטחת, והיא המפתח הכללי לחיזוק בקרוב.
ההגנה
צריך לוותר איפשהו
בבית"ר רוצים לראות בלם חדש ליד אוראל דגני, זאת כולם יודעים, אבל מי שצופה במשחקי הקבוצה משוכנע שיש גם צורך במגינים יציבים יותר הגנתית. נניח שבית"ר פותחת במשחק עם שי קונסטנטין כמגן ימני ואורן ביטון כמגן שמאלי. אצל שניהם החלק הנחשב לחזק יותר הוא ההתקפי. לכן במשך תקופה לא קצרה דובר על חיזוק בעמדות האלה, בעיקר בצד שמאל, אבל כאמור, אם בבית"ר לא רואים ישראלי שמשדרג אותם, יהיה כנראה מקום רק לשחקן הגנה אחד חדש, וגם זה בספק.
בית"ר תתחזק מאחור רק אחרי שקונט יימכר. הצרפתי משחק בשתי עמדות, דבר שיכול להוות יתרון גדול בתקופת עומס משחקים, ולפחות כרגע נראה שבמקומו יגיע בלם אחר. המגינים יישארו ללא שינוי. בתחילת העונה היה חשש אצל האוהדים שההגנה לא תתפקד. בית"ר לא ספגה המון שערים, אבל אותו חשש הגנתי גורם לפעמים לסירוס ההתקפה שלה. בלי השדרוג מאחור גם החלק הקדמי יהיה פחות משוחרר.
הקישור
צריך לסדר את הפאזל
כבר שנה וחצי שנשמעת קריאה לרכישת קשר אחורי, אבל גם הפעם ישנה התעלמות מהצורך, ובבית"ר לא מתכוונים להתחזק בעמדה. עם זאת, דראפיץ'־ברדה חייבים להחליט איך הם מסדרים את מרכז המגרש שלהם. אביאל זרגרי בן ה־18 הוא מההפתעות הנעימות של העונה (בכל הליגה, לא רק בבית"ר), אבל בגלל היעדר הניסיון הוא בא לידי ביטוי טוב יותר עם עוד שחקן לידו. ללא שחקן דומיננטי ומנוסה בעמדה המדוברת בית"ר מתקשה לשחק עם קשר אחורי בודד.
במשחק האחרון לפני הפגרה הציבו המאמנים את עלי מוחמד כקשר ההתקפי ביותר, וזה עבד, אבל משולש של זרגרי־תמיר עדי־מוחמד לא מספיק יצירתי בהכנת כדורים לחלק ההתקפי, וכך גם אין מקום למיכאל אוחנה או מתאוסיניו. כאב ראש.
ההתקפה
צריך לחשוב על סגנון
לבית"ר יש בעיה של יצירת מצבים במסירה. בשל כך מעט מההתקפות המסודרות הופכות למצב הבקעה, והתוצאה בולטת באיכות הבעיטות לשער. בית"ר היא אחת משתי הקבוצות היחידות בליגה, יחד עם הפועל כפר־סבא, ששחקניה בועטים יותר מחוץ לרחבה מאשר מתוכה. אותם מצבים פוטנציאליים צריכים להגיע בזכות שני דברים – מישהו שיודע למסור לשטח פנוי ומישהו שיודע לרוץ לשטח.
מבין החלוצים של בית"ר, פלייטר הוא היחיד שעושה תנועות קבועות לשטח, ורואים שזה לא מספיק. עם זאת, חוגג אמר שבית"ר לא מחפשת חלוץ כי יחד עם שועה ועטר יש לה כבר שלושה כאלה. בית"ר משנה מערך, עוברת לשחק 1־3־2־4, הרכש המיועד הוא לכנף ימין, לא לעמדת החלוץ המרכזי. עם זאת, לא רק העמדה חשובה, אלא סגנון השחקן. אותו שחקן אגף שיגיע חייב לדעת לייצר משהו באמצעות מסירה, אחרת התקפת בית"ר תישאר תקועה. גם כל העונה שלה.
