צפו בפרק החדש של הפודקאסט של פיני ואהרל'ה
היה משהו מאוד יפה בעובדה שהמשחק שהעלה את הפועל ת"א לפלייאוף של היורוליג והבטיח את השתתפותה במפעל בשנה הבאה היה דווקא מול מכבי. במציאות של משחקי בית בגלות, זה רק הועיל שלאירוע כל כך משמעותי היה בונוס של מפגש בין שתי יריבות היסטוריות, בין ישן לחדש, בין שני סוגים שונים מאוד של מאמנים, בין סוגי ניהול שונים, ובעיקר בין אוהדים שבמובנים מסוימים הם ההפך המוחלט, ובסוף כולם משלנו. גם האווירה הייתה חגיגית. מכבי הביאה פרחים לליוואי רנדולף, זליקו אובראדוביץ' הגדול ישב בקהל - משהו בסוף כן יצא מבלגרד.
שתי הקבוצות עשו שינויים בחמישיות. הפועל עלתה עם הרכב התקפי מאוד, כשאנטוניו בלייקני מחליף את קולין מלקולם. מכבי עלתה עם תמיר בלאט בחמישייה במקום ג'ימי קלארק. מעבר לענייני כשירות בריאותית, זה היה רעיון טוב כי קלארק לרוב לא מתפקד טוב ליד לוני ווקר, ובשל השינוי אפשר היה להעלות אותו מהספסל ליד ג'ון דיברתולומיאו וליצור צוות שעבד מצוין בהרבה משחקים.
בדיעבד, שני השינויים לא היו משהו. הפועל פתחה אמנם טוב יותר התקפית אבל שוב נפלה קורבן לבחירת הזריקות הגרועה של ואסיליה מיציץ', שהתעקש ליידות שלשות במקום לשחק פנימה. מכבי, לעומת זאת, בכלל לא הצליחה לייצר משחק התקפה. מצד שני, היא הציגה הגנה טובה בהרבה מאשר במשחקיה האחרונים. ועדיין, העומק בסגל שיחק תפקיד חשוב. הרבע הסתיים בתוצאה 14:26 להפועל, וזה בעצם מה שקבע את הטון במשחק. הפועל פתחה מספר פעמים יתרון דו-ספרתי, מכבי הצליחה לחזור, ואז הפועל שוב ברחה.
התוצאה מרמה. הפועל קלעה 99 נקודות, אבל מכבי שמרה טוב ועמדה בכמה מפתחות חשובים: היא ניטרלה את דן אוטורו, העלימה לאורך דקות ארוכות את אלייז'ה בראיינט - שסיים עם 19 נקודות אבל היה פחות טוב מתמיד, וגם מיציץ' היה באחד ממשחקיו הגרועים. היא עשתה זאת תוך שימוש רב יחסית בשחקנים אגרסיביים כמו אושיי בריסט, וויל ריימן וזאק הנקינס, כשגם קלארק שומר חזק, והפתעה – לוני ווקר עושה לפרקים עבודה נמרצת וטובה גם בצד הזה של המגרש.
3 צפייה בגלריה
להפועל יש כלים אין סופיים להתמודד עם רמת כישרון כמו של מכבי. מיציץ' ומוטלי
(צילום: Euroleague Basketball via Getty Images/ YULIAN TODOROV)
אבל להפועל יש כלים אין סופיים להתמודד עם רמת כישרון כמו של מכבי. ואתמול המושיע שלה היה כריס ג'ונס. הוא לקח פנימה כדור אחרי כדור, לא התפשר על זריקות מבחוץ, קלע 13 נקודות ומסר 11 אסיסטים, חלקם יפהפיים. קבלת ההחלטות שלו הייתה כל כך יותר טובה משל מיציץ' שזה פשוט צרח, ואיטודיס שמע את הזעקה ונתן לו הרבה דקות. האם ג'ונס רצה להוכיח משהו לקבוצה שוויתרה עליו בעבר? גם אם זה לא היה המניע המרכזי לתצוגה, בשורה התחתונה הוא הוכיח.
לצידו, גם טאי אודיאסה המשיך בנסיקה שלו כשטרף את מכבי מתחת לסל עם כמה דאנקים מהדהדים, ומלקולם היה ביום מצוין והשיג 16 נקודות - המאזן השני הכי טוב בקבוצה. מלקולם, לדעתי, הוא ברומטר חשוב מאוד בהפועל. כשהוא קולע בדו-ספרתי, לקבוצה לרוב יש משחק טוב מאוד. יכול להיות שזה כה משמעותי כי הוא שחקן משלים, וביום אנמי שלו קבוצות יכולות "לוותר" עליו בשמירה ולהתמקד באחרים. כשהוא קולע, כמו אתמול, קשה לתת עזרות על הכוכבים.
מכבי הפסידה, אבל לא בלי מלחמה
עבור מכבי זה היה משחק לא אופייני. ההתקפה הייתה די מגומגמת לאורך חלקים גדולים במשחק, ההגנה, כאמור, בכלל לא רעה. היא הפסידה, אבל אחרי שנתנה מלחמה של ממש, הפגינה אופי והחזירה לעצמה חלק מהכבוד שחטף שתי סטירות בשבוע שעבר. היא נתנה למשחק הזה ערך ספורטיבי אמיתי, וזה מה שחשוב בשלב זה, כשאין לה כבר אפשרות להגיע לפלייאין. בעונה הבאה היא תצטרך להתחזק בכל מיני עמדות כדי שהסוף יהיה קצת אחר.
3 צפייה בגלריה
משחק לא אופייני עבור מכבי. אודיאסה מול סורקין
(צילום: Nikola Pazarski, הפועל "IBI" תל אביב)
והפועל? היא לא הבריקה, היכולת לא הייתה דומה לזו שהפגינה במשחק הנהדר מול אולימפיאקוס - אולי בגלל ההכנה ההגנתית של מכבי או בשל הלחץ ממשחק גורלי שמכריע את העלייה, אבל השורה התחתונה היא החשובה: עונה נוספת ביורוליג. הפרויקט של עופר ינאי, שכל כך הרבה אנשים פתחו עליו עין והשמיעו עליו ביקורת לאורך העונה, כולל אוהדים של הקבוצה ומקורבים למערכת - הוא רשמית הצלחה משגשגת.
כל מה שיקרה מעכשיו זה רק בונוס. הפועל תפגוש את מונקו במשחק האחרון של העונה הרשמית, וניצחון יכול להבטיח לה את יתרון הביתיות בפלייאוף, לא שזה ממש משנה כשאתה ממילא מארח בסופיה וההופעות הכי גרועות שלך היו דווקא ביד אליהו. האם היא יכולה להגיע לפיינל פור? נדמה שבשבועות האחרונים היא אחת משלוש הקבוצות שמשחקות את הכדורסל הכי טוב ביורוליג, אז למה לא. כבר אי אפשר לזכור מתי הייתה במעמד הזה קבוצה ישראלית. אם הפועל תעשה זאת בעונתה הראשונה במפעל זה יהיה הישג יוצא דופן לא רק בקנה מידה מקומי, אלא גם בהקשר של אירופה כולה.
וכשכל הדבר הזה קורה בשנה שבה המציאות בישראל הייתה כה משוגעת בכלל, וכה מורכבת עבור מועדוני הספורט שלנו בפרט, צריך להוריד את הכובע.
