במהלך הריאיון השבוע באצטדיון האתלטיקה בהדר-יוסף, המכשיר הסלולרי של יגאל (איגור) בלון מצפצף. הודעת ווטסאפ חדשה התקבלה. הוא מפסיק לרגע את השיחה, מתרכז ומיד מראה לי מה כתוב שם: "טבוגו, 19.50 שניות, בלונדון". הוא יודע שההודעה הזו משמעותית עבורו ועבור האתלט שלו, בלסינג אפריפה.
זה עתה קבע לטסילה טבוגו, בן 20 מבוצוואנה, את התוצאה השישית בטיבה בהיסטוריה, לא פחות, בריצת 200 מטר. משמעותה שטבוגו נחשב כבעל סיכוי למדליות באליפות העולם בבודפשט בחודש אוגוסט הקרוב, ובעיקר באולימפיאדת פריז בשנה הבאה.
"פודיום", זו הגדרת ההודעה והסיכוי הטוב להשיג אותו. יותר ויותר, מאז הקיץ שעבר בקאלי, קולומביה, מצטלבים אצלנו שמותיהם של טבוגו ואפריפה, ואל תקלו ראש בכך. הרי אפריפה היה הבחור שחטף לטבוגו בהכרעת פוטו-פיניש את מדליית הזהב בגמר אליפות העולם לנוער עם תוצאה מופלאה לשכבת הגיל שלהם אז, 19. תוצאת ה-19.96 של שניהם - אם תרצו שתיים מארבע התוצאות הנדירות של אצנים עד גיל 20 שירדו מ-20 שניות - הציבה את שמותיהם זה מול זה כדור הבא של רצי ה-200 מטר.
בדרכו הזהירה, בלון מחזיר את הסלולרי לתיק הציוד ומנסה להחליף נושא. "טבוגו הוא טבוגו, אבל אותנו מעניין רק בלסינג שיש לו מסלול משלו". בלסינג, הנמצא באותו רגע באימון באצטדיון, מתעניין בחדשה ומגיב ספונטנית במילה אחת: "וואו!"
כמה שעות לפני כן, קיבלתי הודעה אחרת מפרשן אתלטיקה ידוע. "אני מאוד רוצה שנשדר כבר את בלסינג בליגת היהלום. טבוגו כבר כוכב, מה קורה עם בלסינג?" הפעם תורי להציג לבלון את ההודעה על הצג והוא מסרב להתרגש.
אבל אני קצת לוחץ אותו, אי אפשר בלי תגובה. "טבוגו הוא אתלט סופר-כישרוני והתוצאות שלו לא מפתיעות אותי", הוא אומר. "על בלסינג אני יכול לומר כי רק עכשיו הוא מתחיל להיכנס לכושר הגבוה שלו. לא רוצה להשוות ביניהם כי זו לא דרכי, וישנם הרבה דברים מפתיעים. למשל? לאליפות העולם לנוער בקאלי, בלסינג הגיע עם שיא של 20.55 שניות. אם היית שואל אותי לפני האליפות, הייתי אומר שאשמח מאוד עם תוצאה של בין 20.20 ל-20.30. אבל לכל תחרות יש דינמיקה משלה והוא סיים עם 19.96, תוצאה אדירה".
כלומר?
"אמרתי שאני לא נוהג להתנבא, אבל בלסינג הוא אחד שיודע להתעלות. בדיוק כמו שקרה בקאלי".
נוצר שיח בין אפריפה לטבוגו אחרי הריצה בקולומביה?
"טבוגו בירך את בלסינג, ואז בלסינג זרק לו: 'אני בטוח שאתה יכול לרוץ יותר מהר ממה שרצת היום'".
"השנה האינטנסיבית השפיעה על הגוף"
ובכל זאת, בהמשך המאמן הסכים לומר דברים ברורים: "אנחנו בדרך כלל מדברים על התחרות הקרובה ולא על מה שיקרה בעוד כך וכך זמן. התחרות הבינלאומית הגדולה הבאה שלו תהיה בחודש אוגוסט, אליפות העולם בבודפשט. אני לא מסתיר את זה שהמטרה שלנו היא להגיע לחצי הגמר ב-200 מטר, במיקום שיעניק לו מסלול נוח יחסית בחצי כדי שעוד יהיה לנו סיכוי גם להמשיך הלאה".
עד כמה הלאה, את זה משאיר בלון לדמיון שלנו. הוא לא מדבר סטטיסטית והיסטורית ומנפק אמירות פומפוזיות על "הספרינטר הישראלי הראשון שמגיע לרמות ולמעמדים האלה", המאמן בן ה-60 מדבר תכליתי וישיר. אמנם אפריפה נראה בנסיגה קלילה, בטח בהשוואה לטיסות ההלוך-ושוב של טבוגו (אפילו מדליית הזהב האחרון שבה זכה אפריפה באליפות אירופה עד גיל 23 הושגה בתוצאה פחותה מזו במופע המסחרר בקאלי), אבל בלון מאמין בתהליך ההתקדמות שלו.
איתי מגידי, מראשי היחידה המקצועית של איגוד האתלטיקה שנמצא באזור, מוצא לנכון להבהיר: "למרות התוצאות הפחותות באליפות אירופה, 20.67 ו-20.68, הניצחון של בלסינג בתחרות ממש לא מובן מאליו. הוא הוכיח חוזק בקרב קשה שהוכרע על קו הסיום".
"זה נכון שבלסינג התחיל מאוחר את העונה", אומר בלון. "ישנם כמה דברים שהשתנו אצלו בחיים. סדר היום הקבוע שלו במשך שנים השתנה בגלל גיוסו לצה"ל, הוא התבגר והשנה האינטנסיבית בחייו, אשתקד, השפיעה על הגוף. זה לא סוד שסמוך לחודש דצמבר שינינו קצת את תוכנית האימונים שלו, כמו שקורה עם אתלטים אחרים, והתאמנו אותה למציאות. תודה לאל, הוא בכושר טוב ואני מאמין שיהיה מוכן לבודפשט".
"יש מצבים שצריך להגיב עליהם בשינויים", ממשיך ומדגיש בלון. "למרות שאני לא מכיר את צוות האימון של טבוגו, אני משוכנע שהוא עשה שינויים בתוכנית האימונים אחרי ההפסד בגמר לבלסינג, הגמר שאותו היה אמור לסיים כאלוף העולם לנוער".
מבית הדפוס למסלול האתלטיקה
אתלט ומאמן המתמידים בקשר רואים את עצמם לרוב כצוות, שבו זה לא יכול להצליח בלי האחר. בלון נולד בחרקוב, אוקראינה, ואת הקריירה הספורטיבית החל כאתלט בגיל הנוער וייצג את בית הספר והאוניברסיטה בתחרויות בברית המועצות של אותן שנים. בסיום לימודיו באוניברסיטה הוסמך כמהנדס כבישים.
"זה נכון שבלסינג התחיל מאוחר את העונה", אומר בלון. "ישנם כמה דברים שהשתנו אצלו בחיים. סדר היום הקבוע שלו במשך שנים השתנה בגלל גיוסו לצה"ל, הוא התבגר והשנה האינטנסיבית בחייו, אשתקד, השפיעה על הגוף. זה לא סוד שסמוך לחודש דצמבר שינינו קצת את תוכנית האימונים שלו, כמו שקורה עם אתלטים אחרים, והתאמנו אותה למציאות. תודה לאל, הוא בכושר טוב ואני מאמין שיהיה מוכן לבודפשט"
בלון קורא לעצמו "אוהד אתלטיקה", זו ההגדרה המדויקת שבחר: "בכל מקרה, עם לרוץ או בלי לרוץ, הייתי באצטדיון לפחות ארבע פעמים בשבוע כי זה גרם לי הרבה עניין". ב-1990, עם התפרקות ברית המועצות, עלה ארצה עם אשתו מילה, גננת במקצועה.
המאמן החרוץ מתחיל את יומו בשבע בבוקר ועד ארבע אחר הצהריים מועסק כטכנאי בבית דפוס גדול בלוד. זו, למעשה, פרנסתו העיקרית. משם בלון מגיע למשמרת השנייה עם בלסינג והחברים מעולם האתלטיקה.
מתי ואיך התחלת לאמן?
"זה היה ב-2011, לא לפני יותר מדי זמן. הבן שלי, צבי, היה אחד הספרינטרים הטובים בארץ, 10.72 ב-100 מטר, התאכזב מעצמו והחליט לפרוש. הצעתי לאמן אותו, ולקחתי אותו על חשבוני למחנה אימונים באירופה. מה שמצחיק זה שאחר כך אסרו עליי לאמן את בני, כי לא סיימתי קורס מאמנים. לקחתי את האתגר ועברתי קורס בווינגייט. אחרי צבי, התחילו להתאסף אצלי כמה ספרינטרים טובים. למשל, עומרי הרוש, ראובן מג'ולה ואחרים. עד שהגיע אמרי פרסיאדו, שמיד החל להוביל את הריצה בארץ. חבל שפרש, כי החליט שלעשות כסף זה יותר חשוב ועבר לעסקי נדל"ן.
"רצה הגורל ודונלד סנפורד נשאר בלי מאמן, אז החלטנו שאאמן אותו וניסיתי לעזור לו לקבוע את הקריטריון האולימפי. הייתי המאמן שלו כשזכה במדליית ארד באליפות אירופה בציריך 2014".
ובלסינג, אתה זוכר את הפגישה הראשונה שלכם?
"לא בדיוק, אבל אמרו לי שבקבוצת הילדים עד גיל 14, שהתאמנה בצד השני של האצטדיון עם המאמן ואלרי צ'גין, יש ילד מוכשר. ואז העבירו אותו אליי. הוא היה צנום, לא חזק וקשה היה לחשוב שיהיה לו כזה עתיד גדול. מאחר שאנחנו קודם כל שומרים על בריאות הספורטאים, נזהרנו מלאמן אותו במשקולות. ככה זה היה שנתיים וחצי".
"פתאום התחלנו להבין"
זכור לך הרגע שבו אמרת - זה הבחור, יש לו את זה?
"פחות או יותר. בגיל 15, עם רזומה של 38 שניות ב-300 מטר, הוא ירד פתאום באימונים ל-36 שניות ומשהו, ואפילו שבר שיא די עתיק של רם מור, שנחשב בזמנו לכישרון ענק. התחלנו להבין".
הוא אהב להתאמן?
"אהב, רק כשהאימונים לא היו קשים. פעם אחרי שהרגיש בעיה עם חומצת החלב אחרי ריצה, הוא הודיע על פרישה".
4 צפייה בגלריה
"הוא נשאר בלי מאמן, אז החלטנו שאאמן אותו וניסיתי לעזור לו לקבוע את הקריטריון האולימפי". דונלד סנפורד
(צילום: אורן אהרוני)
פרישה?
"לא בדיוק, אמר שהוא לא מתכוון להגיע לאימון הבא. הוא היה אז ילד. חזר על זה כמה פעמים, ותמיד נשאר. הוא גם אהב לשמוע את הסיפורים של סנפורד על אתלטים".
ואז התחילה הטיסה?
"ב-2019, כאשר ניצח ב-100 ו-200 מטר באליפות ישראל והפך למלך הספרינט של המדינה. ב-100 הוא עוד הספיק להגיע לפני אמרי, שבשנים הקודמות הוביל אותו. החיים שלו השתנו. אהבתי לראות כמה הוא עוזר למשפחה שלו וגם לאחותו מרסי על המסלול. לגביה הוגשה כבר בקשת איזרוח כדי שתוכל לצאת לתחרויות בינלאומיות".
מרסי מוכשרת כמוהו?
"מוכשרת, אבל לא כמוהו. כרגע אני לא רואה אותה חותרת להתחרות עם דיאנה ויסמן, וגם לא עם אולגה לנסקי למשל. אבל היא בהחלט אמורה להיות ספרינטרית טובה".
ולסיום, שאלה שלא תאהב: אתה יכול לתת רמז לאוהדים שמייחלים לכך שבלסינג יירד שוב מתחת ל-20 שניות, כלומר רמה עולמית?
"לא אוהב להבטיח ולדבר על תוצאות. הרץ הכי טוב בעולם ב- מטר200, נואה ליילס, מסתובב כבר כמה שנים באזור ה-19.50 שניות וקרוב לשיא של בולט (19.19), אבל טרם הצליח לשבור אותו. החבר הכי טוב של השיאים הוא השקט".
ובכל זאת, כיוון?
"הוא אמור לרדת שוב מ-20 שניות. מתי וכמה? אני לא יכול לומר".
