שחקני מכבי חיפה חוגגים את הניצחון
(באדיבות ONE)
עבור קבוצות ישראליות ליגת האלופות נמצאת בדרך כלל בדמיון. משהו קצת מרוחק, נשגב, שכולם מדמיינים איך נראה מבפנים. מה התמונות, מה הריחות. אז בואו נדמיין שלב אחד אחורה, עוד לפני שהכל הפך למציאות. נעצום עיניים ונתרכז בסיטואציה הבאה:
מכבי חיפה בליגת האלופות - סיקור נרחב
קבוצה כלשהי במפעל כלשהו חוזרת מפיגור. איך? היא כובשת את שני השערים שלה בדקה האחרונה של כל מחצית, הכי דרמטי שיש. איך? היא משתלטת לגמרי על המשחק, מראה יותר ויותר שהיא בעלת הבית ככל שעוברות הדקות, ובאצטדיון אכזרי. למה? כי נראה, לפחות לפי סגנון המשחק שלה, שמדובר באחת שכבר מורגלת איך צריך להופיע למעמד. אלה הנתונים, ועכשיו אומרים לכם שאחת הקבוצות או הנבחרות באותו משחק היא ישראלית. אין מצב שמי שמכיר את הכדורגל פה חושב שקריאות השמחה בסיום יהיו בעברית.
הן בהחלט בעברית, כי את כל הדברים האלה, הכל-כך לא "ישראלים של פעם", עשתה מכבי חיפה בבלגרד.
לא מדובר בעלייה שהושגה בדרך לא דרך, במגננה מלווה במזל בלתי נתפס. מהרגע הראשון של המוקדמות, מול אולימפיאקוס, הייתה מכבי חיפה הקבוצה הטובה יותר, המוכנה יותר, הדומיננטית יותר. זו שלא מנסה לקחת את המקום של היריבה אלא יודעת שהמקום צריך להיות שלה ועכשיו בואו תנסו לקחת אותו. כך גם במשחק האחרון, במרקאנה. כל הדרך, מפיראוס ועד בלגרד.
אין דרך טובה יותר להעברת הדברים מאשר צפייה במחצית השנייה של משחק העלייה. היא נפתחה בשוויון בסיכום שני המשחקים, בזכות סדרת אירועים קוסמית של פנדל שאף אחד לא ראה בלייב, עצירתו על-ידי השוער מילאן בוריאן, שמיד אחרי נתן לכדור מ-30 מטר לאמצע השער לעבור אותו. ברור שהשער הזה הכניס משהו לגוף של שחקני מכבי חיפה, אבל קבוצות רבות היו הולכות אחורה במחצית השנייה, רוצות לעבור את החלק הראשון שלה בשלום. המרקאנה הוא לא מקום שאתה רוצה להיבלע בתוכו. ההפך התרחש. מכבי חיפה הוציאה את הכוכב מהמשחק.
מאמן שהוא גם מנהל
זה בדיוק המקום לציין את הגיבור הראשי, ברק בכר. למכבי חיפה היה ניצחון ברור בעמדת המאמן במשחק הזה. בכר, וחשוב להדגיש זאת, הוא מדור המאמנים החדש, המודרני, שלפעמים מתנהל יותר כמנהל חברה. יש עובדים - גם השחקנים, אבל לא רק אלא צוות שלם. צריך לפקח ולפעול, למשל, והנה דוגמה רלוונטית מצוינת, בכל הקשור לעבודה המנטלית. המאמן-מנהל צריך לדאוג, בנוסף כמובן לרעיונות הטקטיים והדברים הברורים האחרים, לכך שכל האספקטים מסביב יעבדו כמו שצריך. הם עבדו.
מכבי חיפה עלתה למחצית השנייה במטרה להחזיק יותר בכדור ולהחליט איך יראה קצב המשחק. ב-45 הדקות האחרונות הייתה החזקת הכדור 37:63 לזכות הירוקים, הפרש גדול מאוד. היו לחיפה יותר בעיטות, יותר מסירות, יותר חטיפות, יותר משחק לחץ. הפעם זה הגיע לא בזכות שחקן אחד או שניים שהיו מעל כולם אלא בעבודה קבוצתית מלאה.
כמובן שיש את השחקנים שאיפשרו לקסם להתרחש. פרנצדי פיירו, כרגיל, היה כתובת עם מיקוד ברור על המעטפה ככה שאי אפשר לטעות לאן לשלוח את הכדור כדי לשמור עליו רגע (אם כי איבד אותו בשער השני של הכוכב), אבל הפעם גם לנטע לביא היה משחק מכריע בהקשר הזה. לביא, כמו בימי האליפות הראשונה מתוך השתיים, חילץ המון כדורים בעמדה גבוהה ואיפשר למשחק הלחץ להמשיך. במקביל הוא שבר את זה של הכוכב עם יציאות טובות קדימה או מסירות לשחקנים בעמדה קדמית. בעוד עלי מוחמד, בעיקר במחצית הראשונה, לא הראה את ההופעות אליהן התרגלנו מהמשחקים הקודמים, לביא היה הקשר הכי טוב על המגרש.
החלק האחורי היה בעייתי משהו במחצית הראשונה. דניאל סונדגרן לא הלך טוב לכדור ואיפשר לאלכסנדר קטאי לבשל את הראשון. בוגדן פלאניץ' - מה יהיה איתו עכשיו כשהקבוצה עלתה, כסף או יוקרה? - עשה טעות בשער השני כשיצא קדימה רק בצורה חלקית כדי לסגור את קטאי, גם לא הקשה עליו וגם השאיר חור מאחוריו. שניהם, סונדגרן ופלאניץ', השתפרו מאוד בהמשך. מאוד.
כמובן שהיה גם שינוי גדול בעבודה על אחד מכוכבי המשחק הראשון, עוסמאן בוקארי. בסמי עופר, בוקארי הצליח לעבור את השומר שלו, לרוב פייר קורנו, בכל פעם שקיבל את הכדור לשער. הפעם שון גולדברג התקרב אליו בכל פעם שקיבל את הכדור. במקביל, קורנו היה אתמול במשחק ההגנתי הכי טוב שלו בקבוצה. בוקארי ניסה לעבור שחקן חיפאי בחמישה מקרים אתמול. הוא לא הצליח אפילו פעם אחת.
מסי בדרך?
כך, מבלי להזכיר עד עכשיו פעולות של כוכבי התקפה כמו צ'ארון שרי, עומר אצילי או דולב חזיזה (ששוב הרשים טקטית בשינויי המקום שלו לפי הכדור), בלי שפיירו יבקיע, הצליחה מכבי חיפה לעלות לשלב הבתים. כקבוצה. כל כך קשה לשחק כשאתה יודע מה מונח על הכף, כמה קריטית לא רק למשחק אלא לעונה, אולי לקריירה, תהיה כל פעולה. בהרבה מקרים הדרך להתגבר על כך היא לא בפעולות האישיות הגרנדיוזיות אלא באמצעות אלה שמרכיבות יחד פאזל יפהפה.
עכשיו צריך להרכיב את פאזל שלב הבתים. זה יכול להיות, למשל, סיטי-ברצלונה-אינטר. אלופת אירופה ריאל מדריד, עם סגניתה ליברפול ועוד איזה דורטמונד. רוצים כוכבים? מה עם הצמד מסי-אמבאפה פלוס קיין-סון פלוס ההתקפה החדשה של נאפולי. ברור שיכולים להיות קבוצות גם מהצד הפחות נוצץ, אבל לא משנה מה תוליד ההגרלה אפשר לומר דבר ברור – מכבי חיפה תפגוש את 3 היריבות שלה בצדק. היא, בדיוק כמוהן, קבוצת ליגת האלופות.
