לכאורה, הפועל באר-שבע המתינה שמונה שנים לרגע הזה. למעשה, היא המתינה הרבה יותר מכך - היא המתינה במשך שנתיים של מאבק צמוד מול שתי קבוצות שונות שהיו קבוצה אחת, היריבה שלה, עד שזכתה אמש בסוף הטוב שכל כך הגיע לה. כעת היא יכולה סוף־סוף לנשום.
הפועל באר-שבע אלופת המדינה | סיקור מיוחד
מאז העונה הכפולה ההיא בשנות ה־60 לא נדרשו כל כך הרבה משחקים כדי לזכות באליפות אחת. כבר שנתיים שהיא הקבוצה הטובה בישראל, אבל נדרשו לה 71 מחזורים כדי לקבל צלחת שתאשר את זה. כמה קשה היה לה אתמול מול מכבי ת"א. היא איבדה יתרון פעמיים, אבל ידעה להחזיר אותו גם בפעם השלישית ואז לעגן אותו בשער רביעי – סוף הולם וראוי לקבוצה שאף פעם לא נגמרת. לכל היותר, כמו בעונה שעברה, הייתה זו כוכבית אחת קטנה־גדולה שגמרה אותה. משחק שהיא התחילה בגמגום, כשהלחץ הכבד ניכר עליה היטב בכל תנועה, הסתיים בגב זקוף הראוי לאלופה.
צפו: שחקני באר-שבע חוגגים את האליפות עם רן קוז'וך
(צילום: שי מוגילבסקי)
רבות ידובר ויסופר על הכוכבים הגדולים והמובנים מאליהם של האליפות הזאת. קינגס קאנגווה, לוקאס ונטורה, אליאל פרץ, רן קוז'וך. כולם טובים, כולם ראויים. ועם זאת, אין סמלי יותר מכך שאת השער האחרון בהחלט, זה שניצח עבור באר־שבע במשחק האליפות מעל ומעבר לכל ספק, כבש מיגל ויטור, אנדרטת נגב שנולדה בפורטוגל. הוא באר־שבע כמו סורוקה, כמו אוניברסיטת בן גוריון, כמו שכונה ד'. בעונה שבה איבד את המקום בהרכב ולכאורה את הרלוונטיות שלו, הוא נותר בכל זאת לעמוד מספיק זמן כדי לומר את המילה האחרונה, זו שבלעדיה אי־אפשר היה. הוא כמעט כבש את שער הניצחון בטדי בשבוע שעבר, אבל נעצר אצל מיגל סילבה רק כדי שלא ייעצר אצל אופק מליקה. לוויטור יש שני לבבות. אחד בחזה, ואחד במצח, ואתמול הוא כבש עם השני את השער שגם ילדי באר־שבע שעדיין לא נולדו לא ישכחו לעולם.
בית"ר ירושלים נשאה על כתפיה משא כבד של 18 שנה בלי תואר, אבל זה שנשאה באר־שבע – משא של עונה אחת בלבד, העונה שעברה – היה כבד אפילו יותר. קרוב לשני עשורים ללא מאבק על אליפות זה אמנם המון, אך מה לשחקני בית"ר הנוכחית ולבצורת הזאת. ההמתנה לא צרובה בבשרם. להבדיל, בבשר של שחקני באר־שבע צרוב ההפסד הטרגי מבחינה ספורטיבית של התואר בעונה שעברה. כמעט כולם היו שם. כל הקבוצות התחילו את העונה הנוכחית מאפס, אבל לא באר־שבע. היא התחילה ממקום נמוך יותר. כמו סיזיפוס, שנגזר עליו לגלגל את האבן במעלה ההר רק כדי לצפות בה מידרדרת למטה ולהתחיל את הטיפוס מחדש, כך גם באר־שבע נגעה באליפות בעונה שעברה וראתה איך הצלחת נלקחת ממנה בפוטו־פיניש.
מהמקום הטראומתי הזה, הלא הוגן, היא הייתה צריכה להתחיל מחדש מסע של 36 מחזורים שהיה חייב להסתיים במקום הראשון. כל דבר מתחת לכך היה רק מגדיל עוד יותר את התסכול, מוביל אותו אולי לנקודת אל־חזור. מי יודע האם ונטורה או קאנגווה יהיו כאן בעונה הבאה. כבר שנתיים שהיא הקבוצה הטובה בישראל, אבל ההכרה הקונצנזואלית בכך לא שווה דבר – היא אפילו מכאיבה – בלי ההכרה הרשמית בבכורה. אפשר להעביר עשורים בלי לקחת אליפות, מי כמו באר־שבע יודעת זאת – לפעמים אתה פשוט לא יכול לקחת.
אבל לפעמים, כמו באמצע העשור הקודם וכמו באמצע העשור הזה, כל הכוכבים מתחברים למועדון ומייצרים חלון נדיר של אפשרויות. זו חמקה מבאר־שבע בעונה שעברה, זו כמעט חמקה ממנה העונה, אך הסוף היה טוב ומפייס. באר־שבע לא זכתה רק באליפות של העונה הנוכחית – היא גם זכתה לסגור מעגל על העונה שעברה.
אוהדי הפועל באר-שבע חוגגים את האליפות
(צילום: עוז מועלם)
באר שבע היא שילוב נדיר של כוכבים וחיילים אלמונים. היא אינה קבוצה מושלמת, וזה רק מה שהופך אותה ראויה להערכה גדולה כל כך. יש לה שני זרים שמהרגע שילכו היא תהיה יכולה להעביר חיים שלמים בלי למצוא להם מחליפים ראויים – ונטורה וקאנגווה – אבל היא בעיקר סיפור על שלם שגדול מהסך של שאר חלקיו. לאורם של ונטורה וקאנגווה הצליח קוז'וך לשפר, שלא לומר להמציא מחדש שחקנים כמו גיא מזרחי ואור בלוריאן. השלם הזה עזר לה להתגבר גם על כמה חסרונות קריטיים בעמדות מפתח – כנף שמאל, בעיקר – ובעיקר על חסרונו של דן ביטון, שלא שיחק ב־11 המחזורים האחרונים של העונה בשל סיטואציה רפואית שאינה קשורה לספורט. באר־שבע איבדה את מלך השערים שלה לפני הישורת האחרונה, ושרדה כדי לספר. קבוצות לא אמורות להצליח לצוף בלי ספק השערים העיקרי שלהן במשך כשליש עונה, אבל באר־שבע היא לא כמו כל הקבוצות.
כל אליפות היא מרשימה, אבל האליפות הזאת מגיעה בסופו של מרוץ חסר תקדים. בשבוע הבא תשחק באר־שבע בגמר גביע המדינה על האפשרות לזכות בדאבל. זה יהיה המשחק העשירי שלה ב־31 ימים, תקופה בה שיחקה גם ארבע פעמים ברציפות מחוץ לבית שלה. האליפות לא הצריכה רק תעצומות פיזיות, אלא גם מנטליות. זה היה מורט עצבים. באר־שבע איבדה את המקום הראשון שלושה ימים אחרי שהייתה רחוקה דקה מלפתוח יתרון של חמש נקודות על המקום השני. היא השיבה לעצמה את המקום הראשון וחזרה מפיגור בדקה ה־78 של משחק העונה כדי לשמור עליו. היא ניצחה בשלושת המשחקים האחרונים כדי לוודא שלא תאבד אותו שוב. את הכל היא עשתה ברוטציה מינימלית, על האדים, עם תרומה מזערית בלבד משחקני הספסל. היא ניצחה בכדורגל, ולא פחות מכך – במרתון. יש יסוד סביר להניח שלעולם לא יידרש מקבוצה מאמץ גדול יותר כדי לזכות באליפות.
האתגר הגדול ביותר של באר־שבע לא היה לזכות באליפות. הוא מגיע עכשיו, אחרי הזכייה באליפות. הימצאותם של ונטורה וקאנגווה במועדון למשך שנתיים – לחוד, ובטח ביחד – היא גליץ' במטריקס. זה טוב מכדי להיות אמיתי. לשמור עליהם יהיה כמעט בלתי אפשרי, בטח אחרי שהמטרה הושגה. בהיעדרם, באר־שבע תצטרך לבנות יסודות ומקורות כוח חדשים. יש דברים – נניח שני שחקנים שהם מעל הליגה – שאי־אפשר לשמור לטווח ארוך. יש כאלו שכן. קוז'וך הרוויח כל שקל שיידרש לשלם לו כדי שיישאר. הוא אולי לא יצליח לפסל תואמי ונטורה וקאנגווה מחומרי גלם פחות יוקרתיים, אבל הוא יכול וצריך להיות הלב הפועם של באר־שבע שנים קדימה.
