הדימוי הקולנועי של עולם האיגרוף תמיד מוליך אותנו למקומות אפלוליים ומעושנים עם אורות ניאון מהבהבים. לכן, כשהגענו למתחם O2O YourShop, שם התקיים אירוע ה-FinerFightNight, ההפתעה הייתה מיידית. במקום מרתף חשוך, נגלה מתחם ענק, מואר ושוקק חיים. עשרות מתאמנים ומתאמנות, שנמצאים עמוק בתוך ה"זון" שלהם. כאן, בשלב ההכנות, הכל עניין של קצב לקראת הדבר האמיתי - הזירה. זו אווירה מחשמלת שמזכירה סרטי קולנוע כמו רוקי, אבל עם ניצוץ ישראלי שמגיע לשיא על גג הבניין.
שם, תחת כיפת השמיים ומול נוף שקיעה תל-אביבי מהפנט, נמצאת זירת האיגרוף. האווירה משתנה והאימון הקצבי הופך למאבק ממוקד. צמוד לחבלים עומדים המאמנים, נותנים הערות, מתקנים תנועות, מחזיקים את מגני השיניים בזמן ההפסקה. ומסביב? אוהדים רבים מריעים ל"איש" שלהם בזירה. ואם תעצמו את העיניים, תרגישו באצטדיון. משפחות עם ילדים, הורים נרגשים, חברים קרובים ואנשים שפשוט אוהבים לצפות באיגרוף – כולם הגיעו לעודד ובטירוף. למרות שמדובר בערב שרוב הקרבות בו הם ללא הכרעה, המתח והאנרגיה היו בשיאם. כאן לא נלחמים על חגורת אליפות, אלא על משהו גדול הרבה יותר: הרוח האנושית. כאשר הסיפור של הערב הזה שייך לאדם אחד: עמנואל מנו אמינוף.
6 צפייה בגלריה
כאן לא נלחמים על חגורת אליפות, אלא על משהו גדול הרבה יותר: הרוח האנושית. עמנואל מנו אמינוף
(צילום: עוז מועלם)
סיפורו של מנו התחיל לפני 16 שנה. הוא היה אז שריונר צעיר, כשנפצע קשה מתחמושת שהתפוצצה, ובהרבה מובנים – כל השאר היסטוריה. הפציעה אמנם עלתה לו בידו הימנית, אבל לא ברוחו. במשך שנים הוא אתגר את עצמו בתחומים שדורשים שתי ידיים, כשהוא מנסה "לפצח" אותם עם יד אחת בלבד. האיגרוף, כך הוא מעיד, הגיע כמעט במקרה, כחלק ממה שהוא מכנה "משבר גיל הכמעט 40". "יש לי חבר פוסט טראומתי והאיגרוף שינה לו את החיים", סיפר מנו רגע לפני שהוא עולה לזירה. "הוא הכיר לי את הגר פיינר, המאמנת שלי. אמרתי יאללה, אני אגיע גם בשביל העניין וגם בשביל לפרוק לחצים. וכשהגר ראתה את האתגר – היא לקחה אותו".
אבל האתגר במקרה של מנו לא היה רק פיזי או מנטלי, הוא גם טכנולוגי. איך מתאגרפים עם יד אחת? בהתחלה הניסיונות היו מאולתרים. "לא היו לנו אביזרים בכלל", הוא משחזר. "התאמנתי עם פרוטזה ועליה שמנו כפפה, אבל היא כל הזמן זזה". כאן נכנסו לתמונה החברים מעמותת Restart שרתמו את המוחות של מהנדסי רפאל ואת משרד הביטחון. במשך שבעה חודשים הם עמלו על פיתוח כפפה ביונית ייעודית.
"מצאנו שיטות פרטאץ' לפני, וברגע שקיבלתי את המוצר הסופי – פתאום בבת אחת אתה אומר: 'קיבלת עוד יד להתאמן איתה'. לפני זה הייתי מוגבל. הפגישות היו בתל השומר, ששם אני עושה גם מילואים. הכל מתכנס לאותו מעגל. אני גם לא מאמין בלהוריד את הראש אחרי שנופלים. צריך לצאת קדימה". הפרוטזה החדשה, שפותחה בשילוב פעולה הנדסי מרשים למדי, מדמה את תנועת האגרוף ומונעת מהכפפה לזוז. "זה כבד, אני לא יודע כמה זה שוקל, אבל אני נזהר בקרב גם על מי שמולי", אומר מנו בחצי חיוך. "גילינו גם שזה יותר ארוך מיד רגילה".
כשהקרב מתחיל, הכל מסביב נעלם. מנו עומד מול היריב אופיר, כאשר בשתי ידיו לוקח על עצמו אתגר לא פשוט: להילחם מול אדם עם מגבלה פיזית, תוך שמירה על כבוד הדדי. "ברור שכולם יעודדו את זה עם היד האחת", אומר מנו בכנות. "ואני מוקיר לו על זה שהוא הסכים, ולקח את האתגר הזה ברוח ספורטיבית"
מול האתגר - בראש מורם
מי שמובילה את האירוע הזה ביד רמה היא כאמור הגר פיינר, שם שכל חובב איגרוף בישראל מכיר. פיינר, אלופת העולם לשעבר במשקל 'תרנגול', הפכה את האיגרוף למשימת חיים. הערבים האלה, תחת המותג FinerFightNight מתקיימים כל כמה חודשים, כבר עשור, והם נותנים במה ללוחמים בכל רמה או גיל. "המטרה היא להעניק להם את החוויה של איגרוף קלאסי מקצועני, כמו בחו"ל", מסבירה פיינר. "באירועים יש קרבות ללא הכרעה ועם הכרעה – כדי לתת למתחילים לצבור ניסיון ללא הלחץ של מנצח או מפסיד. מנו עולה לקרב מול מתאמן נוסף מהמועדון. שניהם נכנסים לזירה בפעם הראשונה כאשר לכל לוחם נקבע שיבוץ מראש, מול יריב שמתאים לו לפי פרמטרים של גיל, משקל ורמת ניסיון".
6 צפייה בגלריה
"המטרה היא להעניק להם את החוויה של איגרוף קלאסי מקצועני, כמו בחו"ל". מנו עם המאמנת הגר פיינר
(צילום: עוז מועלם)
לצד הגר עומדים השותפים שלה, נדב טייטלבאום ורוני רחמים, הבעלים של מתחם O2O YourShop בת"א. השניים, שמתאמנים אצל הגר מעל עשור, לקחו על עצמם את הפקת האירוע במקביל לכך שהם מביאים לידי ביטוי את הייחוד שבמתחם שלהם – שמשלב חנויות פופ-אפ מעולמות האיגרוף לצד תחומים משלימים כמו יוגה וכושר. "המטרה שלנו היא קודם כל לתת להגר את השקט התפעולי", אומר נדב. "אנחנו רוצים לבנות אירועים ברמה שעוד לא נראתה בארץ, עם סטנדרט וחוויה שמזכירים את לאס וגאס. אנחנו רואים בזה שליחות אמיתית לקדם את ענף האיגרוף בישראל ולחשוף אותו לקהל רחב יותר תוך יצירת חוויה כוללת שמחברת בין ספורט, קהילה ועסקים".
כשהקרב מתחיל, הכל מסביב נעלם. מנו עומד מול היריב אופיר, כאשר בשתי ידיו לוקח על עצמו אתגר לא פשוט: להילחם מול אדם עם מגבלה פיזית, תוך שמירה על כבוד הדדי. "ברור שכולם יעודדו את זה עם היד האחת", אומר מנו בכנות. "ואני מוקיר לו על זה שהוא הסכים, ולקח את האתגר הזה ברוח ספורטיבית".
הקרב אינטנסיבי. הכפפה הביונית של מנו נכנסת לפעולה, והוא לא מהסס להשתמש בה. גם היריב נותן אגרופים ללא רחמים – והקצב גבוה. זה לא נראה כמו קרב שנופל מקרבות של אנשים אחרים שעלו לפניהם לזירה, וזו בדיוק הייתה הכוונה. כפי שמנו אמר לאחר מכן: "הבחירה להתמודד מול לוחם חזק ומנוסה, ולא במסגרת 'פצוע מול פצוע', הייתה מכוונת. רציתי לפגוש את הדבר האמיתי. להראות שאפשר לעמוד מול אתגר אמיתי – לא מונמך, לא מותאם – עם ראש מורם".
במה לייצר תקווה
למען האמת, כשצופים במנו בזירה, קשה להאמין שמדובר באדם שאיבד יד. תנועות הכפפות שלו, האופן שבו הוא זז, הנחישות בעיניים – כל אלה משדרים עוצמה שהיא הרבה מעבר לספורט. זו עוצמה שיש לה היסטוריה של בן אדם שלא נותן לאף אחד להפיל אותו. הקהל מסביב באקסטזה צועק: "מנו! מנו!". והוא בשלו – לא רואה ימינה או שמאלה, רק מתרכז ברצון לנצח ומקשיב למאמנת שלו – הגר פיינר. ולמרות שאין בקרב הזה מנצחים ומפסידים, יש את הניצחון על הפחד, ובתואר הזה – שניהם זכו ובענק. "לא הייתי מצליח לעשות את זה בלי הגר. היא ליוותה אותי לאורך כל התהליך – פיזית ומנטלית. הייתה שם כשהיה צריך לדייק, לעצור או לדחוף קדימה".
דקות אחרי הקרב, מנו עדיין מתנשם בכבדות. האדרנלין מסרב לשקוע. "היה מה שנקרא – קארטה. מטורף", הוא אומר בחיוך רחב, עודנו עם מגן השיניים. "אני מרגיש מדהים, ציפיתי לזה ואני שמח שעשינו את זה. לא ציפיתי לכמה אינטנסיבי זה מבחינת המאמץ. באמת שאין דרך להגדיר את מה שאני חווה עכשיו". מנו מספר על החוויה בתוך הזירה, מול היריב (שהוא בעצם חבר), אופיר: "הבן אדם שור. חטפתי אבל גם החטפתי. זה שונה מאוד באימונים, ואנחנו גם חברים ואמרנו שנשאיר את זה רגוע אבל מה לעשות – יש את הזירה והקהל וזה יוצא ממך. להיות בזירה פעם ראשונה היה וואו! הייתי כל כך ב'זון' שלי, שלא שמתי לב אפילו לקהל מסביב. אתה פשוט מפחד לחטוף אגרוף. וכן, היו לכפפה כמה כניסות טובות, זה כמו סלע".
עבור מנו, הקרב הזה הוא הרבה יותר מעוד קרב איגרוף. זו במה לייצר תקווה. הוא מספר שנזכר ברגעים הקשים ביותר שלו, בפינוי המסוק לאחר הפציעה: "בתוך הסיטואציה הזאת, מצאתי את עצמי נזכר בחנוך בודין, שחיין קטוע יד. המחשבה עליו, על הדרך שהוא עשה, פתאום הכניסה בי פרספקטיבה: יש אנשים שלקחו את הרגע הזה, את נקודת השבר, והמשיכו ממנה קדימה. עבורי זה היה רגע מפנה. רגע שבו הבנתי שגם אני הולך לבחור בתנועה קדימה".
המסר הזה מלווה אותו גם בחייו האישיים והעסקיים, בין היתר דרך מותג היין שלו, איתו הוא מזוהה: מנו וינו (Mano Vino). "חשוב לי להעביר את המסר שכל מה שאתה רוצה לעשות – אפשר". הוא מסכם. "זה בעיקר בשביל החבר'ה הפצועים, שיראו את זה. ברגע שאיזו אמא רואה ושולחת לבן שנפצע או משהו אחר, והדברים האלה עובדים. רואים מישהו עושה ספורט שהוא לא דמיין".
מנו אמינוף לא רק עלה לזירה לראשונה והתאגרף עם יד אחת; הוא הזכיר לכולנו שגם כשהחיים מנחיתים עלינו מכה כואבת, תמיד אפשר לעמוד מחדש, לשים כפפה (ביונית או לא), ולהמשיך להילחם.
