ביום בו תיעלם הקורונה ושערי יפן יפתחו בחזרה, לטוקיו יש הרבה מה להציע לתיירים. הן מבחינה קולינרית, אטרקציות, וכמובן שפע של אתרי מקומות היסטוריים שפרוסים בכל רחבי העיר שרק מייחלת ליום הזה.
את הערב החופשי היחיד, ללא ישראלים שמתחרים באולימפיאדה, החלטתי להעביר במסע רגלי כדי להכיר את האזור ואולי קצת יותר טוב את המקומיים, איתם קשה מאוד לתקשר.
בסמוך למלון בו אני מתאכסן בשבועיים האחרונים שוכן נהר סומידה, אותו נהר מפורסם הזורם במרכז טוקיו ומסתעף לו למספר כיוונים, עד השפך המוליך למפרץ טוקיו, אותו מקום בו רשם מתן רודיטי הישג היסטורי לפנות בוקר עם המקום הרביעי בשחייה במים הפתוחים.
אחד הדברים הבולטים הוא שאין כמעט אדם שלא עושה ספורט כשהולכים סמוך לסומידה, וכך אפשר להבין למה יפן היא מדינה כל כך ספורטיבית. מצד אחד ילדים קופצים על דלגיות ועורכים תחרויות ריצה בניהם, אולי כדי להתכונן כבר למשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס 2028. מצד שני, מבוגרים רבים שמעבירים את השעות בהליכת ערב נעימה.
למי שתהה, בניגוד למשל לפארק הירקון - לכל אורכו של הסומידה פזורים שלטים עליהם נכתב שאסור להיכנס לשטח עם גלגליות. בשל כך, אין שום סכנה שמישהו ידרוס אתכם או יפריע לאחרים ללכת. לאורך מסע של 5 קילומטר ניתן היה להבחין בבתי הספר השונים בעלי חצרות ומגרשי בייסבול גדולים יחד עם מסלולי ריצה. מדינת ספורט, כבר אמרנו?
כשזולגים מעט מהרחובות הראשיים לחצרות הצדדיים, אנשים משתהים למראה "התייר" המזדמן עם המצלמה. חלקם אפילו קצת נרתעים ועוברים לצד השני, אך רובם שקועים במכשירים הסלולריים שלהם. בסוף המסלול, כשמתקרבים יותר למרכז העיר, אפשר לראות את החנויות והרחובות מלאים בבני אדם, אבל ככול שמתקרבים "לשעת העוצר" ב-20:00, לא נותר מקום אחד פתוח בשביל לקנות משהו קטן לאכול.
כשזה המצב, החלטתי להמשיך קדימה לאחר המקומות המופלאים שהיו באזור, וזה סנסו-ג'י, המקדש הבודהיסטי העתיק ביותר בטוקיו שבנייתו הושלמה בשנת 645 לספירה ומוקדש לכבוד קאנון, אלת הרחמים.
ממבט מהרחוב, קשה להבחין ביופי של המקום, אבל איך כשעוברים את השער הגדול והמרשים של המתחם מגיעים לשדרה ארוכה בה ממוקמים דוכני ממכר שונים ומזכרות. גם הם סגורים בגלל הקורונה והמחסור בתיירים.
המקום כל כך יפה ומרשים, ולא מעט בני זוג טריים או סתם צלמים חובבנים מתחילים מוצאים בו מקום מפלט לסייר ולהתרשם מהמבנים, לצידי הפסלים מסביב. ישנם גם כאלה שעולים עד הסוף כדי להתפלל ולהמשיך בדרכם.
אגב, ביום יום מספרים כי זה אחד המקומות המתוירים ביותר עם 30 מיליון מבקרים בשנה, אך בימים אלה הוא נראה כמעט נטוש. טוב שיש את המשחקים האולימפיים וקצת זמן פנוי כדי להתרשם ממנו, בתקווה לחזור אליו באחד הימים ולראות אותו הרבה יותר פורח ומלא במבקרים.
