תמיר גודמן, הג’ינג’י עם הכיפה והציציות מבולטימור, הפך לסנסציה עוד לפני שהגיע לשחק כדורסל במכללות. מגזין ספורטס אילוסטרייטד כינה אותו “ג’ורדן היהודי" וג’רי סיינפלד גילם אותו במערכון בסטרדיי נייט לייב לצד וויל פרל ומולי שאנון, שגילמה בחורה קתולית עם "קראש" על השחקן היהודי. גודמן היה אז בסך הכל בן 17, תלמיד ישיבת חפץ חיים, עם כישרון יוצא דופן על המגרש.
הרבה מכללות חיזרו אחריו, כולל אוניברסיטת מרילנד שקבוצת הכדורסל שלה נחשבת לאחת הטובות ביותר בארה"ב. נציגיה הגיעו לראות אותו משחק בישיבה בה למד, ומיד הציעו לו לחתום אצלם לארבע שנים עם מלגה מלאה. גודמן הסכים, אבל היה לו תנאי ברזל, הוא לא משחק בשבת.
8 צפייה בגלריה
""יש חלק בנשמה שלי שאף פעם לא יוכל להתמודד עם זה, תמיד מתגעגעים למשחק". תמיר גודמן
(צילום: אלכס קולומויסקי)
"אין בעיה", אמרו לו, "נשתדל לעזור לך" - אך לפני תחילת הלימודים הודיעו לו שאין ברירה והוא בכל זאת יצטרך לשחק בשבת. גודמן ענה "תודה, אבל לא תודה", החזיר את המלגה וחזר הביתה. בינתיים, רוב המכללות שרצו אותו כבר חתמו חוזה עם שחקנים אחרים, אבל אוניברסיטת טאוסון הסמוכה קפצה על המציאה ונענתה לתנאי שלו שלא לשחק בשבת. זה היה מהלך חסר תקדים שמשמעותו הייתה לשנות את כל לוח הזמנים, שידורי הרדיו, הטלוויזיה, הטיסות ובתי המלון. מעולם לא היה בעבר שחקן כדורסל שזכה להתחשבות כזאת.
במהלך השנה הראשונה הכל היה מושלם, אבל בשנה השנייה המאמן פוטר והוחלף במאמן חדש, שלדברי גודמן לא הקל עליו. תקרית קשה בחדר ההלבשה, הייתה נקודת המפנה בקריירה שלו.
"המאמן החדש היה מאוד אלים אלי וכנראה גם אנטישמי," מספר גודמן. "הוא ניסה להוריד כיסא על הראש שלי ולא הצליח, אז הוא בעט את הכיסא לכיוון הרגל שלי ופתח לי אותה. השוטרים ששמעו את הצעקות, נכנסו לחדר ההלבשה. חזרתי הביתה והייתי בדיכאון. לא האמנתי שאחרי כל מה שעברתי כל כך הרבה שנים וסופסוף הגעתי לחלום שלי, המאמן הזה לקח ממני הכל. זה היה יותר מדי בשבילי, לא יכולתי לעמוד בזה".
גודמן החליט לא לחזור לשחק בקבוצה. אביו, עורך דין במקצועו, רצה לתבוע את המאמן, אבל הכדורסלן הצעיר לא רצה. הוא ביקש לשכוח מכל העניין ולהמשיך הלאה. לא הרבה שחקנים היו מוכנים לוותר על קריירה כמעט בטוחה ב-NBA, אבל גודמן תמיד שם את עקרונותיו במקום הראשון. לשוב ולשחק עם אותו מאמן שהתנכל לו, לא בא בחשבון. היום, בגיל 44, הוא מסתכל אחורה על הקריירה המפוספסת, על ההחלטות שלא כולם הבינו בזמן אמת, על המחיר והמשמעות של בחירה בעקרונות על פני תהילה.
המאמן החדש בטאוסון היה מאוד אלים אלי וכנראה גם אנטישמי. הוא ניסה להוריד כיסא על הראש שלי ולא הצליח, אז הוא בעט את הכיסא לכיוון הרגל שלי ופתח לי אותה. חזרתי הביתה והייתי בדיכאון
אני פוגשת אותו בלוס אנג'לס, לשם הגיע כנציג של חברת פבריק. חברת הטכנולוגיה הישראלית בתחום המציאות המשולבת (Mixed Reality) פיתחה פלטפורמה שמאפשרת ליצור חוויות דיגיטליות בזמן אמת המשלבות בין עולם פיזי לעולם וירטואלי, בעיקר לאירועי ספורט ואינטראקציה עם קהל. את הטכנולוגיה הזאת הם מכרו גם לקבוצות ב-NBA. חוץ מזה הוא פיתח עוד שני מוצרים שמכר ל-NBA: רשת שסופגת זיעה מהכדור, מייבשת אותו ומסירה ממנו חיידקים בזמן שהוא עובר דרכה, ומוצר בשם Zone 190 שעוזר לשחקנים לתפוס את הכדור.
בהשפעת הרבי מלובביץ'
גודמן הגיע לעיר בדיוק בזמן שדני אבדיה שהה בה לקראת האולסטאר. "הוא שחקן נהדר, אנחנו מאוד גאים בו", הוא מפרגן. "הוא עשה היסטוריה".
וכשאתה רואה אותו משחק לא צובט לך בלב שפספסת את ההזדמנות להגיע לשם?
"יש חלק בנשמה שלי שאף פעם לא יוכל להתמודד עם זה, תמיד מתגעגעים למשחק. אחרי מה שקרה עם אותו מאמן, הייתי גמור לגמרי. חזרתי הביתה ואחרי חודשיים-שלושה בהם הייתי בדיכאון, אמרתי לעצמי: 'טוב זה קרה, מה לעשות? השליחות שלי היא כדורסל ואני לא יכול לתת לו לשבור אותה. אני חייב לקום ולהתמודד'. חזרתי להתאמן, ואז קיבלתי טלפון ממכבי ת"א, שהזמינו אותי לאימון ניסיון".
וגם במכבי לא נשארת יותר מדי זמן.
"אחרי עונה אחת הושאלתי לגבעת-שמואל והגענו לגמר גביע המדינה ולחצי גמר הפלייאוף, אבל בהמשך נפצעתי. עשיתי כל מה שיכולתי כדי לחזור לשחק, אבל לא הצלחתי. בסך הכל שיחקתי שבע שנים עד שהבנתי שלא אוכל להמשיך בגלל כל הפציעות. אני זוכר שהתקשרתי לאשתי והיא אמרה לי, 'אל תדאג, תמשיך לעשות אותו דבר רק בלי המדים'. ואני חושב שהיא צדקה. כל החיים שלי, הכדורסל שימש עבורי דרך לייצג את המדינה ולעשות קידוש השם, ואני ממשיך לעשות את זה. אני אמנם לא יכול לשחק, אבל אני מאמן ואנחנו משווקים להרבה קבוצות כדורסל ברחבי העולם את המוצרים שפיתחנו וכולם יודעים שהם מגיעים מישראל".
את מי אתה מאמן?
"יש לי בארץ קייטנות וסדנאות לילדים. אני מזמין שחקני עבר מה-NBA שמגיעים לקייטנה כל שנה ואז חוזרים לארה"ב ועושים הסברה. חוץ מזה גם מזמינים אותי לאמן ילדים בכל העולם. עשיתי מחנות גשר בין נוצרים ליהודים, כשהמטרה היא לחבר בין ילדים דרך הספורט. אני מעריך שעד היום הגעתי ל-20-30 אלף ילדים ובני נוער שאימנתי. מה שקרה לי בחיים עשה אותי אדם טוב יותר. אני יודע מה זה תסכול, ואני מחזק ונותן את כל הלב לילדים שאני מאמן".
יש לך לפעמים מחשבות לאן היית מגיע ללא הפציעה, אילו המאמן במכללה לא היה מתנכל לך?
"כן, אבל יש לי הרבה אמונה ואני עובד עליה כל יום. חלק מהנשמה זו הנפש האלוקית. יש צד אחד אופטימי ומלא באמונה שיודע שכל מה שקורה זה לטובתנו, ומצד שני יש את היצר הרע שכל הזמן שואל שאלות כאלו: מה, איך, כאילו שאנחנו שולטים בכל. אימנתי את עצמי לא לחשוב ככה. בכל פעם שעולות אצלי מחשבות כאלה, צריך לתת להן שם ולהמשיך רק עם אמונה ומחשבות חיוביות".
היית ילד בן 17 כשעמדת על העקרונות שלך וסירבת לשחק בשבת למרות ההשלכות, מאיפה זה בא?
"הייתי מאוד מחובר לסבתא שלי, ניצולת שואה, וידעתי מה היא עברה שם. היא נולדה ביוגוסלביה והייתה בברגן בלזן ובעוד מחנה ריכוז. עד היום אני קשור לדור הזה, על כל הסיפורים ומסירות הנפש. אחרי השואה היא הגיעה למגדל בצפון הארץ ונולדו לה ולסבא שלי שני ילדים, ראובן ואז אמי, חווה. ראובן אובחן עם מחלה בבטן ושכב בבית חולים מאיר מגיל 14 עד 16 ואז נפטר במהלך ניתוח. אמי אומרת שאני מאוד מזכיר אותו. גדלתי על הסיפורים של אותם ניצולי שואה, איך הם הגיעו לארץ ובנו אותה ואיך אחרים הגיעו לארה"ב והיו צריכים לחפש עבודה אבל לא בשבת למרות שהיו צריכים מאוד את הכסף. כילד אבא שלי היה לוקח אותי לרבי מלובביץ', שדיבר על כך שאנו צריכים להיות יהודים גאים ולא להתבייש. הייתי בתהלוכת ל"ג בעומר שלו והיו מלא שלטים על שמירת שבת והדלקת נרות, וזה חיזק אותי מאוד. אז כשרצו שאשחק בשבת, אמרתי מיד שאני לא יכול לעשות את זה".
תואם לברון ג'יימס
גודמן נולד בבולטימור והתחיל לשחק כדורסל אצל המאמן חיים כץ, שהבטיח להוריו כשהיה בן תשע שהילד יהיה הכדורסלן האורתודוקסי הראשון שישחק במכללות ובמלגה מלאה - מה שאכן קרה. השניים עדיין נמצאים בקשר חם.
גדלתי על הסיפורים של אותם ניצולי שואה, איך הם הגיעו לארץ ובנו אותה ואיך אחרים הגיעו לארה"ב והיו צריכים לחפש עבודה אבל לא בשבת למרות שהיו צריכים מאוד את הכסף
בילדותו גודמן התמודד עם דיסלקציה שהקשתה עליו ללמוד, ועל מנת להתקבל לשחק במכללות, צריך לעבור מבחנים ולהגיע עם ממוצע ציונים מסוים. גודמן ידע שהוא יהיה חייב להתאמץ על מנת לעבור את המבחנים בהצלחה. בזמן לימודיו בתיכון בישיבת חפץ חיים, הוא התחיל לאמן ילדים ועם הכסף שחסך לקח מורה פרטי שיעזור לו ללמוד. זה עבד, אוניברסיטת מרילנד החתימה אותו על חוזה, ועיתונים בכל רחבי ארה"ב מיהרו לדווח על הנער האורתודוקסי שחתם על חוזה בקבוצת הכדורסל הנחשבת וגם הציב לה תנאי שהוא לא משחק בשבת.
מיד לאחר מכן, הוריו של גודמן קיבלו לא פחות מ-700 בקשות מעיתונאים לראיין את הילד. הוא הפך לסנסציה. אחת הפניות הגיעה מספורטס אילוסטרייטד. כשהצלם הגיע לבית המשפחה, גודמן הסביר לו שעבורו זה לא רק כדורסל, הוא מייצג את העם היהודי וישראל. ואז הוא הזמין אותו לחדרו, הניח ציצית ותפילין, לקח סידור והצטלם לכתבה במגזין הספורט הנחשב.
הכתבה הזאת הביאה לו הרבה מאוד תשומת לב, אלא שמנהל הישיבה לא ממש אהב את כל הרעש והצלצולים ובסוף כיתה י"א ביקש מהתלמיד לעזוב. לגודמן היה כבר חוזה ביד, אבל הוא היה חייב לסיים את כיתה י"ב. הוא ניסה למצוא בית ספר יהודי שיסכים לקבל אותו, אבל ללא הצלחה.
"יום אחד קיבלתי טלפון מכומר, שסיפר לי שהוא מנהל בית ספר עם תלמידים אפרו-אמריקאים נוצרים ושיש להם קבוצת כדורסל מאוד טובה, והזמין אותי לסיים את התיכון אצלו", מספר גודמן. "אמרתי לו, 'איך? אני יהודי'. אבל אז הוא הסביר לי שהם שייכים לכנסייה האדוונטיסיטית של היום השביעי, זרם בנצרות ששומר על יום השבת. כך עברתי לבית הספר הנוצרי, הייתה לנו קבוצה ממש טובה שבזכותה התקבלתי לאולסטאר של התיכונים בארה"ב ולקחתי שחקן מצטיין".
לאחר מפח הנפש עם טאוסון, הוא עלה לארץ ב-2002, שיחק עונה במכבי ת"א, עבר לגבעת-שמואל ובהמשך לאליצור קריית-אתא, מכבי שוהם ומכבי חיפה, עם שנה הפסקה במרילנד נייטהוק. בין לבין הוא התגייס לצה"ל ושירת בחיל החימוש. תמיר הכיר את אשתו ג'ודי, בעצמה עולה חדשה, והתארס תוך שבועיים. לבני הזוג יש היום חמישה ילדים בין הגילים 8-21. בנו מתנאל, בעצמו שחקן כדורסל מוכשר, קיבל לאחרונה הצעה מפתה לשחק במכללה אבל סירב בגלל שנאמר לו כי יצטרך לשחק בשבת. מעשה אבות סימן לבנים.
8 צפייה בגלריה
חוץ מלברון ג'יימס אף שחקן בתיכון לא קיבל יותר תקשורת ופרסום מגודמן
(צילום: RONALD MARTINEZ / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
אנשים עדיין מזהים אותך?
"כן, בכל מקום, בארץ וגם בארה"ב. עוצרים אותי ברחוב, כמעט בכל מסעדה, בשדה התעופה, רוצים להצטלם, מדברים אתי על ישראל, על עסקים וסטארטאפים בתחום הספורט וגם על הכתבה שהתפרסמה בספורט אילוסטרייטד. הרבה זוכרים אותה".
מה זה עשה לך לאגו אז, כתבות בכל העיתונים, ג'רי סיינפלד מגלם אותך?
"אחרי המערכון הזה לא יכולתי לצאת מהבית. זה היה מביך. איש אחד שמומחה בספורט ושיווק אמר לי, 'תדע לך שחוץ מלברון ג'יימס אף שחקן בתיכון לא קיבל יותר תקשורת ופרסום ממך'. כשנתנו לי את הכינוי 'ג'ורדן היהודי' שאלתי איך אני יכול לעזור לאנשים לעשות קידוש השם עם הכינוי הזה".
בימים אלו מצטלם סרט דוקומנטרי על גודמן. הוא לא יכול לשתף בפרטים מלבד שזהו סרט אמריקאי שיספר את סיפור חייו. הסיפור יכלול גם את ההתמודדות שלו עם הדיסלקציה, שלדבריו דווקא עזרה לו על המגרש ובעסקים. בשנה שעברה גם יצא ספר ילדים בספריית פיג'מה, Live Your Dream (חייה את החלום שלך) - סיפורו של כדורסלן אולסטאר יהודי. "אני מקבל תגובות נהדרות על הספר מילדים והורים מכל העולם. זה מאוד משמח אותי, כי כתבתי את הספר כדי לחזק ילדים שיש להם קשיים בלמידה".
תמיר, איזו עצה היית נותן לעצמך כשחקן צעיר?
"הייתי אומר, 'אל תדאג, הכל יהיה בסדר בסוף. תוכל להגשים את החלום. תהיה לך האישה הכי טובה בעולם והמשפחה הכי טובה בעולם'. זה מה שהייתי צריך לשמוע אז, כי היה לי ממש קשה עם הסיפור של המאמן".
