קיץ 2021, אחרי ארבע עונות במכבי ת"א, יובל זוסמן מחליט שהגיע הזמן לעבור לתחנה הבאה בקריירה ובוחר באלבה ברלין. הפרידה מהצהובים לוותה בטונים צורמים אחרי שהכדורסלן הצעיר חש לא מוערך מספיק. שנתיים אחרי, זוסמן מרגיש תחושת מיצוי, אורז מזוודה, נפרד מהיורוליג, נוחת בארנה, חותם בהפועל ירושלים לשלוש עונות והופך להעברה הלוהטת של הקיץ.
בריאיון בלעדי ל"ידיעות אחרונות" ו-ynet, זוסמן בן ה-25, שנחשב לאדם (ושחקן) שקט ומופנם, מעניק מבט פנימה לתקופה בברלין ומספר בגילוי לב על יובל החדש והשינוי שעבר, חושף את הרגע שבו נעתקה נשמתו, למה באמת עזב את המועדון שבו גדל וגם על הציפיות הגדולות והמלחיצות במועדון החדש. "כיף לחזור לארץ", הוא אומר. "הכי התגעגעתי לאוכל של אמא שלי".
7 צפייה בגלריה
"תמיד החלום זה להגיע ל-NBA, אבל אני מודע לזה שאני לא ברמה האתלטית". יובל זוסמן
(צילום: עוז מועלם)
אין כמו אוכל של אמא.
"אה, ויש את הים. בסוף אני ישראלי וחלק בלתי נפרד מהמדינה".
"לא הצלחתי לנשום"
ספר לנו על יובל החדש שחזר מאירופה.
"הייתי שנתיים מעבר לים, בנקודת מבט אחרת ממה שהכרתי עד עכשיו. אם זה במעמד שלי, אם זה בקבוצה שבה אני משחק כזר. הלבד ולהסתדר בכוחות עצמי, זה עזר לי בחשיבה. באישיות הפכתי לבנאדם יותר פתוח. אמנם גרתי לבד גם בארץ, אבל זה שונה ב-180 מעלות, במיוחד כשהמשפחה באה לבקר פעם ב... כל התהליך הזה ביגר אותי מאוד. והיו גם משברים. היה מקרה אחד שממש לא אשכח. אחרי שבועיים בברלין ישנתי צהריים ואחרי 20 דקות התעוררתי עם געגועים עזים לאבא שלי, אף פעם לא חלמתי עליו ברמה כזאת. קמתי חנוק, לא הצלחתי לנשום כמו שצריך. מיד התקשרתי אליו מהר כדי לוודא שהכל בסדר".
מזכיר התקף חרדה?
"לא יודע איך לקרוא לזה במילים, אבל יכול להיות. זה היה הרגע הכי קשה שחוויתי, כי לא ידעתי איפה אני נמצא ושאלתי את עצמי 'מה אני עושה פה, לאן הגעתי, מה קורה לי'. אבל אחרי שדיברתי עם ההורים הבנתי שזה לגיטימי. אתה צריך להתמודד גם עם רגעים קשים ולהבין שזה חלק מהתהליך".
"היו גם משברים בברלין. אחרי שבועיים ישנתי צהריים ואחרי 20 דקות התעוררתי עם געגועים עזים לאבא שלי, אף פעם לא חלמתי עליו ככה. קמתי חנוק, לא הצלחתי לנשום כמו שצריך"
ומה הלבד הזה עשה לך מבחינה מקצועית?
"עזר לי להיות מפוקס אך ורק בכדורסל. הגעתי לברלין לא כשחקן הכי יציב ויצאתי שחקן מאוד יציב, יודע בדיוק מה אני יכול לתרום בכל קבוצה, מה החוזקות והחולשות שלי ואיך אני יכול לנצל אותן".
אתה נחשב לאחד שלא אוהב לדבר על החיים האישיים. אני שומעת יובל אחר.
"עברתי שינוי באישיות. ה'אני מאמין' שלי הוא שאם אין לי משהו חכם להגיד אז אני שותק, אבל החיים והכדורסל זה משהו שונה. בארץ מכירים את החזות הסגורה והמופנמת שלי, אבל באלבה הייתי ליצן הכיתה, השחקן הבדרן".
מפתיע.
"אני מאמין שצריך להיות הכי מפוקס על המגרש, אבל אם אתה לא מחייך ואתה כל הזמן נכנס בעצמך אתה הולך בדרך ההפוכה. ברור שכדורסל זה קשה, אבל אם אתה לא נהנה אז אולי זה לא בשבילך. זה משהו שהבנתי, שאני חייב להיות שמח עם מה שאני עושה, לאהוב את ההתקדמות".
7 צפייה בגלריה
"הרגשתי שכל עם ישראל על הגב שלי כשלבשתי את החולצה". עם שמה של סבתו על הגופייה בערב יום השואה
(צילום: נדב מור)
הרגע המרגש היה כשעלית לשחק ביום השואה הבינלאומי עם חולצה שעליה שמה של סבתא שלך, לילה גסטרן בת ה-88, ילידת ורשה ששרדה את השואה.
"הדבר הנהוג זה לשים סרט שחור, אבל אמרתי לעצמי שיש פה משהו באמת מיוחד ושלא תהיה לי עוד הזדמנות כזאת על אדמת גרמניה. היה פה משהו גדול ממני, להעניק גאווה לסבתא שלי. מתוך השנתיים שלי באלבה אני חושב שזה רגע השיא, הרגשתי שכל עם ישראל על הגב שלי כשלבשתי את החולצה".
"במקור אבא שלי אוהד ירושלים"
תגיד, אתה שחקן יורוליג לגיטימי?
"בעיני אני שחקן יורוליג לגיטימי. אני לא חושב שאלבה הייתה מהאריות של אירופה, אבל כשאתה נמצא שם אתה משחק בשיטה שלהם, שזה אומר גג 20 דקות. יש לך תפקיד מוגדר וזה מה שיש. לא משנה כמה אתה טוב, יש לך תקרת זכוכית".
למה בעצם לא נשארת באירופה?
"הייתה לי אופציה לעוד שנה באלבה, אבל בשיחה עם אנשי הפועל ירושלים הבנתי את הכוונות המאוד ברורות שלהם. באלבה יש היררכיה ברורה - אין אף אחד מעל כולם. לוק סיקמה, למשל, הוא כאחרון השחקנים, בדיוק כמו כולם. הרגשתי שירושלים מדברים עליי כמשהו שונה. התאהבתי ברעיון הזה מהר מאוד, ואני יכול לחשוף עכשיו שאחרי שתי שיחות ההורים שלי כבר החליטו שזה מה שיהיה, שאשחק בהפועל ירושלים. לי קצת לקח יותר זמן. אגב במקור אבא שלי הוא גם אוהד של ירושלים".
אז בגיל 25 אתה מרוצה מהדרך שעשית ולאן שהגעת?
"אני לא יכול להגיד לך שזה מה שחשבתי שיהיה, כי בסופו של דבר כל אחד רוצה להגיע ל-NBA. אבל אם להיות ריאלי, אני שמח ושלם עם איפה שאני נמצא היום ועם הדרך שלי".
אפרופו NBA, נרשמת לדראפט ב-2019, היו לך ציפיות גבוהות מעצמך.
"תמיד החלום זה להגיע ל-NBA, אבל אני מודע לזה שאני לא ברמה האתלטית".
מכבי ת"א הייתה הקיץ בתמונה?
"אני לא יכול להגיד יותר מדי, אבל לא היה משהו רציני".
אז נעבור לירושלים, דיברת עם המאמן אלכסנדר דז'יקיץ' לפני החתימה?
"כן, יש לו תמונה בווטסאפ של יודה מ'מלחמת הכוכבים', אז בהתחלה לא הבנתי מי זה והתלבטתי אם לענות. מזל שעניתי. בסוף השיחה איתו אמרתי: וואו, בחיים לא הייתה לי שיחה כזאת עם מאמן שפתח לי את הראש לתחומים אחרים. הוא שאל אותי אם אני יכול להיות יותר אינטנסיבי ממה שהייתי עד עכשיו, ואמרתי לו שתמיד אני מנסה לעשות את ה-100 אחוז שלי".
איך אתה מרגיש עם הצבע האדום?
"בסוף אני צריך לעשות מה שהכי נכון וטוב לי. כמובן שיש אנשים שלא יאהבו את זה, אבל אני לא יכול לשמח את כולם והם לא מחליטים על הקריירה שלי. אני שלם עם זה".
הפכת להעברה הכי חמה ומדוברת של הקיץ ובירושלים בונים עליך תילי ציפיות. מרגיש את הלחץ?
"מה זה לחץ? אני עושה את זה 19 שנה. אני הולך להחטיא, לאבד כדורים, להפסיד, אבל זה חלק מהתהליך. אני מוכן לזה, לוקח את זה כהזדמנות שחיכיתי לה כל החיים. נכון, לא הייתי במצב הזה בעבר, אבל אני חושב שזה הזמן הכי נכון. את מצפה שאני אגיד שאני מפחד מזה? הדבר היחיד שאני מפחד ממנו זה מחטים, מפחד ממחט יותר מאשר מדז'יקיץ'".
"במכבי ת"א תקרת הזכוכית ברורה"
במכבי ת"א הרגשת שלא נותנים לך מספיק במה, בעוד ששם טענו שקיבלת לא מעט הזדמנויות.
"בתור ישראלי במכבי יש הרבה פלוסים ומינוסים. בסוף מביאים שחקנים יותר טובים ממך ושעולים הרבה יותר ממך, ולא תמיד הם הולכים עם הישראלים. אני כן חושב שקיבלתי צ'אנסים, אבל בסוף הייתי באיזשהו מקום עם תקרת זכוכית מאוד ברורה. אפשר לשחק 40 דקות במשחק, אבל אם אתה עומד בפינה ולא משותף מספיק בהתקפה או אין לך תרגילים שאתה אחראי עליהם – אז אמנם אתה מקבל צ'אנס אבל אתה לא הגו-טו-גאי, אתה לא השחקן שהבסיס של ההתקפה עליו. אני לא חושב שהיה רגע במכבי שזה היה המצב. עכשיו אני במקום אחר".
מכבי ת"א ויתרה עליך מהר מדי?
"אני לא חושב שזה קשור, פשוט הרגיש שלשני הצדדים יהיה הכי נכון לחפש משהו אחר. כפי שהדברים התנהלו כשעברתי לאלבה זה לא נראה הכי טוב. הרגשתי שאין שאיפה משותפת של שני הצדדים. עשיתי את ההחלטה הנכונה. בסוף כדורסל זה ביזנס. לא תמיד הכל יוצא כפי שאתה שואף ומצפה. זה לא סוף העולם".
בפעם הראשונה שהגעת עם אלבה להיכל התקבלת בבוז צורם מצד אוהדי מכבי והיה גם את העימות עם ג'יימס נאנלי. נפגעת?
"אני לא יכול להגיד שזה עבר ליד האוזן, כי זה כן הורגש. היו קללות. בסוף המטרה שלי לא הייתה לפגוע במכבי. נוצר מצב שבו עשיתי תנועה לכיוון השחקן, והאוהדים היו בדיוק בזווית מאחוריו. חשבתי הרבה על אותו הלילה, מה היה קורה אם המצב היה שונה, אם האוהדים היו בצד אחר של המגרש. אבל קרה מה שקרה. אם להגיד לך שאני מבין אותם? זאת ההחלטה שלהם".
מה שקרה עם נאנלי לא בדיוק אופייני לך.
"לא בפן הזה, אבל השנה תראו את זה יותר. תראו את יובל החדש, אנרגטי יותר, ישראלי יותר, פחות מופנם. זה שלא כל הזמן חושב מה יגידו או איך יסתכלו עליו. יותר שמח ומראה רגש, אפילו חוגג פה ושם. אגב, אני אף פעם לא מתחיל טראש טוק, אבל אהיה מוכן לסיים אותו".
התאכזבו ממך בנבחרת לקראת טרום-מוקדמות האולימפיאדה, אתה לא שם.
"התאכזבו ולא בצדק, הם לא מבינים את המצב שאני נמצא בו. כל שנה מגיל 16 הבאתי מעצמי למען הנבחרת וזאת זכות גדולה. גם הפעם רציתי לבוא, אבל לא יכולתי. בחודש האחרון של העונה היו לי כאבים בברך ימין, פשוט לא הצלחתי להתכופף. חורה לי שאנשים חושבים שלא רציתי לבוא או שאני מפברק פציעה. אני לא יכול לזרוק לסל – אז לשחק כדורסל אין סיכוי. האימון הראשון שעשיתי היה השבוע, לא נגעתי בכדור כל הקיץ".
7 צפייה בגלריה
"הרגיש שאנחנו לא באמת נבחרת אחת שמעניין אותה ההצלחה של כולם ביחד". זוסמן ביורובאסקט
(צילום: רויטרס)
בוא נחזור לרגע שנה אחורה: אליפות אירופה עם הנבחרת – מה קרה שם?
"אני לא מאמין במילה כישלון, אבל חושב שזה היה הכי קרוב לזה עם כל הציפיות, הכישרון וסגל השחקנים. הייתה לנו הזדמנות להשיג משהו ביחד, אבל לא היינו מספיק מלוכדים. אולי זה קשור לאגו, אבל אני לא יודע אם זו המילה הנכונה. זה הרגיש שאנחנו לא באמת נבחרת אחת שמעניין אותה ההצלחה של כולם ביחד, ובסוף זה פגע בנו יותר מהכל".
אפשר לחתום את הראיון ולומר שירושלים זה הבית החדש שלך?
"מאמין ושואף שכן. אני רוצה כבר להרגיש את עור הברווז הזה כשאהיה במשחק הבכורה שלי בארנה".
פורסם לראשונה: 11:05, 06.08.23
