זה היה טורניר גדול, ותתפלאו אולי, אבל גם הגמר היה ענק מבחינת ישראל, למרות ההפסד הכואב. צרפת היא נבחרת של שחקנים עם גודל ואתלטיות של יורוליג, וגם מקצועית חלקם לא רחוקים משם. אלייס קמרדין בכלל ברמה של שחקן חמישייה ב-NBA.
הם ניצחו בחצי הגמר את המארחת יוון ב-47 הפרש, וגם שאר המשחקים שלהם, למעט אחד מול סרביה - שגם הוא נגמר בהפרש דו-ספרתי - היו טיולים בפארק. העובדה שישראל הייתה כל כך קרובה מוכיחה שאנחנו פשוט נבחרת מצוינת.
הצרפתים יודעים כדורסל וגם עשו שיעורי בית. די מהר הם הבינו שמשחק ההתקפה של ישראל בנוי על הכנסת כדור מהירה מוולף, שעומד על קו העונשין, לגארד שחודר בריצה לצבע ומקבל כדור מתחת לסל. לכן, הם הביאו עזרה בשמירה גם על וולף, כדי שיתקשה לקבל את המסירה שתאפשר לו להתחיל במהלך, וגם על החודרים שעברו בריצה את השומרים שלהם ומצאו מולם פתאום עוד שחקן שהקדים אותם למסירה וחטף את הכדור. ועדיין, ישראל מצאה דרכים להתמודד, בעיקר הודות לנועם יעקב שהיה לא פחות ממדהים.
בהגנה זה היה מסובך יותר. אין מה לעשות. כדורסל זה משחק שבנוי הרבה מאוד על גובה ואתלטיות, ומאלה לצרפתים יש הרבה יותר. קחו שני שחקנים באותה רמה טכנית, שאחד מהם גבוה בעשרה סנטימטר וגם קופץ גבוה יותר מהשני, הוא תמיד ינצח באחד על אחד.
למרות ההפסד, גם הפעם ראינו עבודה נהדרת של המאמן אלעד חסין והצוות שלו. הדברים שחסין הוציא מנבחרת כה נחותה פיזית לעומת יריבותיה די מדהימים, באמת. כמה מאמנים היו שמים במרכז הקו האחורי של ההגנה האזורית את אייזיק - שחקן בגובה 1.97 מ' (רשמית, לי הוא נראה נמוך יותר) ומעבירים את וולף, 2.13 מ', לשמור בצד ולהגיע לתת עזרה, וכך להעלים את בעיית הרגליים הקצת איטיות שלו ולמקסם את הבנת המשחק שלו והעזרה הנפלאה על חודרים מהצד החלש? אני לא מכיר הרבה מאמנים כאלה.
נותר רק לשער מה היה קורה עם עוד איזה שחקן של 2.04 וניתור אדיר בעמדה מספר 4. אם לישראל היה אחד מכמה כאלה שיש לצרפת, היא הייתה לא רק נבחרת מצוינת, אלא מפחידה.
ועכשיו, תנו לנו לראות אותם בליגה
אז ישראל שנייה באירופה. הרבה מעל הציפיות ובאמת נפלא. לאורך הטורניר שמעתי הרבה טענות שנועדו להקטין לכאורה את ההישג. למשל, שחלק מהיריבות לא הביאו את השחקנים הכי טובים שלהם בגילאים האלה ואנחנו כן. נו, אז מה? יופי לנו. ובואו, גם אין המון כאלה שלא הגיעו, ורובם צרפתים אגב. ואם כבר, גם ישראל בלי בן שרף וניב למפרט, שניים מהצעירים הכי מבטיחים במדינה.
אמרו לי גם שהנבחרות הגדולות מתרכזות יוחר בהכנת שחקנים לגילאים הבוגרים ופחות בניצחונות בטורנירים כאלה, ולכן, למשל, הן לא משחקות אזורית כמו ישראל ומשתמשות במשחקים כדי ללמד מיומנויות ולא בהכרח כדי לנצח. שמעו, ראשית, אפילו ב-NBA משחקים יותר ויותר אזורית. מעבר לכך, כששחקני ספרד בכו אחרי ההפסד לישראל, לא היה נראה שרק העתיד הרחוק חשוב להם, אלא שהם הגיעו במטרה ברורה לעשות הכל כדי לזכות בטורניר.
אמרו גם שבעוד שבעתיד נראה רבים משחקני הנבחרות האחרות ביורוליג, וחלק גם בא-NBA, סביר שאת הישראלים לא נראה שם. זה אולי נכון, אבל זה רק מגדיל את ההישג, לא?
בקיצור, שיחקו הנערים לפנינו - ושיחקו אותה בגדול. עכשיו תנו לנו לראות אותם על המגרש גם בליגה.
